 |
כל כך הרבה מלל וכל כך הרבה נושאים, אחד אחד.
גרנלים תמיד היו, ותמיד יהיו, פוליטיקאים בפני עצמם. את הגנרלים ממנים פוליטיקאים (כל מינוי של אלוף משנה עובר אישור של שר הביטחון וכל מינוי של תת-אלוף ומעלה עובר אישור של ראש הממשלה). האם נראה לך שהשיקול ה"ענייני" של יכולת הוא הקובע? האם לא הגיוני שבעל הסמכות יקדם את אלו שתומכים באותה פוליטיקה שהוא מנסה לקדם? על מה לדעתך היה הדיון האם למנות את מתן וילנאי או את שאול מופז? מי מוכשר יותר לנהל את צה"ל? האינך חושב ששניהם מוכשרים כנראה במידה דומה והשיקול המכריע היה המדיניות שיובילו?
וזה לא קורה רק אצלנו. אניע מחזיר אותך כ-10 שנים לאחור להחלטתו התמוהה של נורמן שוורצקופף להפסיק את מלחמת המפרץ השניה כאשר הכוחות האמריקאים היו במרחק של 100 ק"מ מבגדד *בניגוד גמור* לדעתו של הנשיא בוש. לראיה, הנשיא החמיר כל יום את תנאי הכניעה מסדאם (שנענה כל יום מחדש לתנאים המוחמרים עד אשר החליט הנשיא בוש, בצר לו, פשוט לא להעמיד יותר תנאים ולהצהיר שהמלחמה תמשיך עד כיבוש בגדד) הרי לך דוגמא מארה"ב *הנאורה* לגנרל שבדרכו קובע את הפוליטיקה של המלחמה. ולשאלה הצפוייה - "אז למה בוש מינה את שוורצקופף?" לא בוש מינה - ריצ'ארד (דיק) צ'ייני, שר ההגנה לשעבר, מינה. אגב, צ'ייני היום נמצא בחבר המנהלים של אחת מחברות הנפט הגדולות בעולם - מפתיע?
אולי זו בורותי, אבל כן, חסרות לי ראיות לעובדה לכאורה שהעלת כי "רוב הציבור (היהודי) תומך במטרות המתנחלים. אולי גם רוב הציבור תומך באימוץ הגלעד כחלק ארץ-ישראל של מלכות שלמה? כבר דנתי כמה פעמים בשאלה "מה הציבור רוצה?" הציבור רוצה מה שנראה לו כרגע, הציבור רוצה לפעמים חומוס בדמשק, לפעמים לקנות סלון ברמאללה, וגם לבנות גדר סביב רצועת עזה ולהגיב בירי תותחים ובהפגזות נוסח לבנון על כל ירי של קיצוני. אם תצליח למצא ציבור רציני, תודיע לי. כפי שכבר טענתי, כך לא בונים מדיניות או אסטרטגיה.
הכתיבה שלך על השמאל והימין משקפת דעה רדודה נפוצה שניתן לסכם אותה כך "אם X אמר Y ו X במפלגה של Z אז גם Z אמר Y". במתמטיקה קוראים לזה סגור טרנזיטיבי. השיח הישראלי (והאמת, לא רק הישראלי) לא מבחין בין פוליטיקאים למפלגות אליהן הם שייכים ולכן נוטה לדיכוטומיות אידאולוגיות ברורות לכאורה ומפספס את הפוליטיקה האמיתית. אפילו החלוקה לימין ושמאל היא חלוקה מלאכותית, שבמקרה במדינת ישראל מתבצעת לפי הדעות לכאורה בנושאים המדיניים. כפי שכבר נטען כאן, מפלגת שינוי למשל, היא מפלגה ימנית מובהקת בסטנדרטים אירופיים. אז מה? אם תבקש מהאדם ברחוב למקם אותה במפה הפוליטית תקבל מרכז עד שמאל. שוב, חלק מהרדידות של הדיון הפוליטי בארץ.
אשר לערפאת, כאן, לשם שינוי, אני מסכים עמך. *ערפאת* *עדיין* *לא* *פשט* *את* *המדים*. יתכן בפירוש שכפי שכתבתי "בדם ואש פלשתין תקום" - וזה לדעתי מה שמנסים ברק וקלינטון למנוע בפסגת קמפ-דיויד. עכשיו, מה חשוב לך יותר, כאדם מעשי. שברק (ברוג ולא פרוג אגב) יתנהג כגנרליסימו מול תומכי "בדם ואש פלשתין תקום" בכנסת (מבחינה פרקטית ולא רק אידאולוגית) או איום מרומז, שמושמע כבר חמישים שנה מאז ימי מפא"י וחושיסטאן ועד המועצה לביטחון לאומי שהקים בנימין נתניהו? הפרקטיקה או הדיאלקטיקה? לי חשובה יותר הפרקטיקה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש