|
||||
|
||||
הדבר שנקרא "הפוסט מודרניזם " היה בשנות התשעים כמעט דומיננטי בקמפוסים האמריקניים והאירופיים וחדר גם לישראל . אולם בשנים האחרונות כל התנועה חטפה מכה אנושה . מדען בשם אלן סוקאל שלח מאמר "מדעי " למגזין פוסט מודרניסטי בולט מאמר שהתיימר לתאר את המדע ו"יחסיותו " מנקודת מבט פוסט מודרניסטית . למעשה היו אלה גיבובי מילים ומונחים מדעיים במיטב הסגנון הפוסט מודרניסטי נפוח המליצות והמונחים שרוב קוראיהם ( וכנראה גם כותביהם ) אינם מבינים המאמר היה לאמיתו של דבר בדיחה אחת גדולה . אלא שעורכי המאמר הפוסט מודרניים נפלו במלכודת ופירסמו את המאמר שאותו לא הבינו כלל ולא טרחו לשלוח לביקורת לאנשים מתאימים בקול תרועה גדולה בחוברת שהוקדשה למאבק בין "מדע ותרבות " . במקביל פירסם המחבר סוקאל מאמר שבו חשף את המתיחה והסביר שהסיבה לה הייתה הנזק שגורם הפוסט מודרניזם לכל תפיסת העולם המבוססת על הגיון ורציונליות .סוטקאל הוא אגב איש השמאל אלא שהוא בתנועה הפוסט מודרניסטית כגורמת נזק עצום לשמאל האמיתי ( ואני מסכים איתו ). הפוסט מודרניזם שוב אינו מה שהיה בעולם הקמפוסים האמריקני מאז ,במיוחד כאשר לאחרונה פירסם סוקאל ספר שבו ניתח אחת לאחת את הטענות השונות של נביאי הפוסט מודרניזם השונים כמו לקאן ופוקו וחבריהם בנושאי מדע שונים והוכיח מעל לכל ספק תוך ניתוח מפורט של סבך המליצות והמונחים המדעיים כביכול שאיש לא העז לעשות ללפניו שבתחומים אלה אנשים אלה לא ידעו כלל על מה הם מדברים . המדובר למעשה במקרה ברור מאוד של שארלטנות ואף הונאה. סוקאל הקפיד לא לנתח את טענותיהם בתחומים אחרים שבהם אינו מומחה כמו פסיכולוגיה אך נראה לי שאם מישהו מומחה בתחומים אלה יעשה בדיקה דומה יגלה שהתוצאות יהיו דומות . לאחר החשיפה הזאת של סוקאל שוב אי אפשר להתייחס יותר לפוסט מודרניזם כתחום מרכזי במדעי הרוח , יותר ויותר מתברר שהמדובר בתופעה שולית "אופנתית ". . עוד על החשיפה הזאת של הפוסט מודרניזם ניתן למצוא באתר של סוקאל : |
|
||||
|
||||
תודה על המידע ועל הלינק, אבל המסקנה שלך נשמעת כמו משאלת לב - אתה כותב ''אי אפשר להתייחס יותר לפ''מ כתחום מרכזי במדעי הרוח''. אבל דא עקא, שהרבה מקומות בחוגים למדעי הרוח (והאמנויות) מאוישים בידי אנשים שניזונים מתפיסת העולם הזו. אולי התלמידים שלהם לא סובלים את זה, אבל הם ממשיכים ללמד ולהפיץ את התורה. לכן, אני לא יודעת אם ההתפכחות הכוללת שאתה מתאר אכן מתרחשת. יותר סביר שמדובר בתהליך איטי מאוד, שיושלם לגמרי רק עוד עשור או שניים. |
|
||||
|
||||
ואת התוצאות ההרסניות ידעו לנתח רק עוד עשור או שניים אחר כך. |
|
||||
|
||||
נראה לי קצת חפוז להסיק מסקנות כל כך נרחבות (נפילת הפוסט-מודרניזם) בהתבסס רק על המקרה המאוד מעניין של סוקאל. גם אם אפשר לפרש את הפרשה הזו כסימפטום לכשלים רחבים יותר בזרמים הפוסטמודרניסטיים למיניהם, עדיין מדובר במאמר אחד, וכתב-עת אחד. בכל מקרה, פשלות אקדמיות גרועות מזו התרחשו בזרמים אקדמיים רבים וטובים, ולא הביאו לקריסתם. במישור ה-ought - יש לי וידוי: אני אוהב את רוב הגישות הפוסטמודרניות. בדרך כלל הן מרעננות ומעמיקות, עד כדי כך שלידן גישות מוקדמות יותר נראות לי חיוורות וארכאיות. גם במישור ה-is - אני חושב שהעולם האקדמי והאומנותי כבר שונה ללא הכר על ידי הפוסטמודרניזם, כך שנפילה היפותטית שלו תהיה לא יותר מאשר מהפכה שהגשימה את יעדיה ומיצתה את עצמה. |
|
||||
|
||||
מה קרה בכתב עת מדעי, שהוא גרוע יותר מפרסום מאמר שכותבו מעיד עליו שאין לו שום משמעות? |
|
||||
|
||||
אמממ... הצגת גולגולת של "החוליה החסרה" שלמעשה הורכבה ע"י רמאי מגולגולת אדם ולסת של שימפנזה?1 1 אדם פילטדאון. אחד הרגעים המביכים ביותר בחקר האבולוציה האנושית. |
|
||||
|
||||
אדם פילטדאון היה הונאה. מי שנפלו בפח היו מדענים שהסיקו מסקנה חפוזה על סמך העובדות (המפוברקות) שהוצגו בפניהם. המאמר של סוקל לא היה הונאה, משום שלא היה מאמר כלל. העורך שפירסם אותו לא שגה בהבנה מוטעית של המאמר, הוא שגה בכך שכלל לא ניסה להבין אותו. |
|
||||
|
||||
אורנג-אוטן, לא שימפנזה. (אז מה? אז כלום. סליחה) |
|
||||
|
||||
פלאונתולוגיה, מסתבר, היא כר פורה לרמאים: |
|
||||
|
||||
בכך שהוא טוען שלא האמת בראש מעייניו, אלא הלהג (היה זה דרידה שאמר ''...נשאר רק להמשיך את השיח''). אין טעם להתווכח עם הפוסטמודרניזם משום ששום תועלת לא תצמח מכך. צריך להתעלם ממנו ולהמשיך הלאה. |
|
||||
|
||||
אי אפשר לעזוב משהו ולהתעלם ממנו בתקווה שהוא יעלם מעצמו כי בדרך כלל זה לא מה שקורה. נכון בעצם הויכוח נותנים לו לגיטימציה מסויימת אבל אין זה משנה. לדוגמה המדענים התעלמו במשך שנים מתופעת העבמים ולא ראו טעם להתייחס אליה ,בנתיים התופעה צמחה למימדים מפלצתיים שאליהם אולי לא הייתה מגיעה עם הייתה התמודדות בלתי פוסקת עימה מצד עולם המדע . הפוסט מודרניזם הפך לסרטן שאכל כמעט כל חלקה טובה בעולם בעולם האקדמיה גם בגלל שהמדענים לא טרחו ולבסוף גם לא העיזו להתמודד עימה. הדבר הפך לאופנה ולמי שזוכר בכלי התקשורת הישראליים לא היה חולף יום בשנות ה-80 שבו לא הוזכרה המילה פוסט מודרניזם בהקשר כלשהו. עד שלבסוף קם אדם אמיץ אחד בשם אלן סוקאל שטרח ללמוד את התופעה המשונה היטב היטב ולהתמודד עימה בכלי הנשק שלה . כיום אחרי החשיפה של סוקאל שוב אי אפשר לקחת יותר מדי ברצינות את הגורואים של התנועה לקאן שות' יותר משאפשר לקחת ברצינות אנשים כמו רון האבארד מיסד הסינטולוגיה . אלה אנשים עם רעיונות מעניינים זה נכון אבל גם שארלטאנים. אבל להתמודד עימם צריך בהחלט. |
|
||||
|
||||
עשה שירות חשוב ביותר לתרבות האנושית. אני מודה לו על המחקר שערך ושמח מאוד שהוא קיים. אבל, הטענה שלי היא שעדיף לפתח איזה עיקרון חדש, לגלות משהו או להמציא משהו, מאשר לערוך מחקר דוגמת זה של אלן סוקאל. אם תשאל אותי מה הייתי מעדיף, להשקיע שנת מחקר בתחום ההתעניינות שלי, או להשקיע שנה בעריכת מחקר דוגמת זה של אלן סוקאל, הייתי מעדיף את האפשרות הראשונה. |
|
||||
|
||||
כדאי אולי להבהיר שהמאמר תחתיו מתנהל דיון זה מתייחס (גם בחלקו השני) אך ורק לאמנות פוסמודרנית, ולא לאספקטים אחרים של פוסמודרניזם, כמו אלה שסוקאל שם ללעג בהצלחה כה מרובה. בהקשר של אמנות (ציור, מוזיקה, ארכיטקטורה וכו') יתכן בהחלט (אינני יודע) כי יש משמעות לפוסטמודרניזם. |
|
||||
|
||||
לא פוסט מודרניזם, אלא סתם מודרניזם - תעלול סוקאלי בתחום השירה, של המשורר Ern Malley (הלא קיים): http://jacketmagazine.com/17/ern-dl.html |
|
||||
|
||||
אני לא מבין גדול בשירה, אבל אני לא חושב שה"נפילה" של אותם עורכים, שפרסמו את "יצירתו" של "ארן מלי", דומה בכלל לזו של העורכים של סוקאל. במקרה של סוקאל מדובר במאמר שמתיימר להיות מדעי ובעל משמעות, והעורכים קיבלו אותו ככזה למרות שהיה חסר משמעות. במה נפלו מפרסמיו של שירי ארן מלי? הרי לא מדובר באוסף מילים מקרי, אלה בשירה. לא ברצף מילים אקראי, אלא בטקסטים שאפשר בהחלט למצוא להם משמעות, ואני לא אבוא בטענות למי שרואה בזה שירה איכותית. עובדתית, הטקסטים פורסמו באנתולוגיות שירה גם לאחר שנודע שהם בדיחה. בפועל, ה"בדחנים" התגלו כמשוררים לא רעים בסגנון שניסו לבזות. הדבר היחיד שזה אומר על שירה מודרנית הוא, "אנשים מוכשרים יכולים ליצור שירה מודרנית בקלות רבה". אבל את זה כבר ידענו מזמן (ראה תגובה 32869). |
|
||||
|
||||
אלי, לפני שבועות אחדים התפוצצה פרשה שהסעירה את כל העולם המדעי. יאן הנדריק שון, חוקר בכיר ביותר ב"מעבדות בל" היוקרתיות, בעלות עבר מפואר של מחקר מדעי, זייף ממצאים במשך 4 שנים. ממצאים אלה פורסמו במשך תקופה ארוכה בכתבי עת יוקרתיים כמו "סיינס", "נייצ'ר", "אפלייד פיזיקס לטרס" ואחרים כבעלי פוטנציאל לזכייה בפרס נובל. (קישורית לאחת הידיעות על כך: אם נגזור גזירה שווה בין מסקנתך מהסיפור (בעל הזקן הארוך) שהבאת על סוקול ובין הפרשייה שהסעירה והביכה את את העולם המדעי, הרי שאנחנו צפויים גם לנפילת המדע המקובל. לא רק שאני מקווה שהמדע המדויק לא יקרוס אלא שאני בטוח שזה לא יקרה עקב פרשיית הונאה כזו או אחרת בידי מדענים בודדים או פרסום שלהם בכתב עת מסוים. אגב, אין מדובר במקרה בודד. קראתי לאחרונה מאמר שנכתב בעקבות פרשת מעבדות בל, המציין שאחוז ניכר למדי של ממצאים מדעיים מזוייף (לצערי איני זוכר היכן). ועכשיו לעניין אחר: הוצאת "בבל" בה פרסמת את ספרך מ"טרזן ועד זבנג" מוציאה ספרים רבים הקשורים באופן ישיר או עקיף ב"תיאוריות פוסטמודרניות" ונדמה לי שהיא דווקא בקו עלייה ולא בקו ירידה. בהתקיפך את התיאוריות הפוסטמודרניות אתה בעצם כורת את הענף שאתה יושב עליו. עד שקם דור חדש של חוקרי ספרות בעלי אוריאנטצייה פוסטמודרנית לא היתה התעניינות רבה באקדמיה ב"ספרות זולה". היות שבתרבותינו הפוסטמודרנית (במובן שמפרטו ג'יימסון) מצטמצם הפער בין "ספרות גבוהה" ו"ספרות נמוכה" (הנושא יידון בחלק ב' של מאמרי) החל מחקר הספרות להתעניין גם בספרות הקלה. לא בכדי את הסקירה האוהדת ביותר והמקצועית ביותר שאני קראתי על ספרך כתב חוקר ספרות שכבר מצויד בכלי ניתוח פוסטמודרניים. ראה תגובתי באייל: תגובה 92572 |
|
||||
|
||||
ההבדל בין הסיפור על יאן הנדריק שון (שהוא לא ''חוקר בכיר ביותר'' - את הדוקטורט הוא סיים לפני שנתיים-שלוש) לבין המעלל של סוקאל הוא ברור. במקרה הראשון מדובר בזיוף תוצאות. מאמר עם תוצאות מזויפות ''עובר קומפילציה'' - הוא כתוב בשפה הנכונה ומתאר תופעה ש(אם היתה נכונה) היתה ראויה לפרסום. במאמר של סוקאל יש גיבוב מלים מנופח - ואם הוא התקבל לפרסום, מותר להניח שבהרבה מאמרים דומים אין יותר מזה. |
|
||||
|
||||
עוזי, אכן יש הבדל בין שני המקרים, אך יש גם דמיון. עורכים של כתבי עת בכל התחומים נסמכים במידה רבה לא על היכולת שלהם לבדוק את נכונתם של מאמרים אלא גם על יוקרת מחבריהם. כך, לדוגמה, קשה לי לדמיין שעורך של כתב עת בענייני יחסים בינלאומיים ידחה מאמר של קיסינג'ר כי לדעתו התזה המוצגת בו אינה ניראית לו מבוססת דיה. העורך של כתב העת שפרסם את מאמרו של סוקול רצה להתהדר בנוצות מדעיות, ביוקרה של פיזיקאי בעל שם, ונפל בפח שסוקול טמן לו. דווקא חוקרים הנחשבים פוסטמודרניים מעוררים שאלות באשר לתקפות הידע בתחומים שונים בטענה, שלא רק הידע כשלעצמו משחק תפקיד במגרשים האקדמיים (הן במדעי הטבע והן במדעי הרוח) כי אם המבנה המוסדי ומערך יחסי כוחות שונים במגרשים אלה. הסוגייה הזו אכן מעניינת כשלעצמה אך אין לה כל נגיעה למאמרי העוסק בספרו של ג'יימסון (ראה גם הערתו של טל כהן), ומבחינתי אני יכול למצות את עמדתי לגבי פרשת סוקול בכך שההכללה שעשה אלי לגבי מעמדן או תקפותן של כלל התיאוריות הפוסטמודרניות היא ''הכללה חפוזה''. |
|
||||
|
||||
התגובה שלך מדגימה כיצד נראה טיעון פוסטמודרניסטי ומה הקשר שלו למושגים "אמת" ו"מציאות". איך היית מציע שנתייחס לטיעון "...קשה לי להאמין שעורך של כתב עת... קיסינג'ר..." יש לך דוגמא קונקרטית? אתה חושב שחשוב לעצם הדיון שתהיה דוגמה קונקרטית? |
|
||||
|
||||
הממממ.... ומה יש במאמר של ג. שמעון אם לא "גיבוב מילים מנופח" ? |
|
||||
|
||||
לא נכון. רציתי כבר מקודם להגיב ולומר, שאיזה יופי שסופסוף מישהו כותב על פ.מ. בצורה ברורה ומעניינת.אבל לא היה לי נעים לנגז' סתם. עכשיו באמת אומר את זה: תודה, שמעון, על המאמר המעניין, ובמיוחד על הכתיבה בשפה פשוטה ובהירה על נושא שבד"כ אכן סובל מגיבובי מלים. ולאייל המשועמם: נה! |
|
||||
|
||||
אכן בפוסט מודרניזם יש גם כמה צדדים חיוביים שבמקרה רלבנטיים לי ( ואגב אני עוסק גם בכישוף הכאוס שהוא בהחלט רלבנטי מבחינת הפוסט מודרניזם ) . לרוע המזל נראה שלפוסט מודרניזם היו יותר מדי השפעות שליליות . לדוגמה : החדירה לעולם האקדמאי בארה"ב של תיארוריות מטורפות שונות שמקבלות לגיטימציה מאחר שהן מעלות את הערך העצמי של מיעוטים שונים . למשל הטענות של חוקרים שחורים שהמצרים הקדמונים היו שחורים , שאריסטו למד את כל חכמתו בספריה באלכסנדריה ( שנבנתה רק לאחר מותו אבל למי איכפת מכאלה קטנות ) וכו' וכו' שטויות מטורפות שאם מנסה חוקר רציני למחות כנגדם מיד מאשימים אותו בגזענות וב"אי הבנה למיעוטים" או "גנדר" או עוד אחד מאותם גיבובי מילים חסרי משמעות שכל כך אהובים על הפוסט מודרניסטים .כל זה מהווה לדעתי בגדר גזענות הפוכה. כל הנסיונות להראות שבני האדם הם שווים נהרסים על ידי הפוסט מודרניסטים ששמים דגש על הקיפוח של קבוצות קטנות והולכות שרק הן בעלות חשיבות ולא האינדבידואל ככזה (למשל איזה אקדמאית פוסט מודרניסטית סיפרה לי פעם שהיא מגדירה את עצמה כ" אישה מזרחית ,מרוקנית ,מסורתית , נרדפת ," מה שזה לא יהיה) . אני מציע לכל מי שמתעניין שיקרא את מאמריו של גדי טאוב על הנזק העצום שגרם הפוסט מודרניזם לשיח האקדמאי הליברלי במיוחד בספר "המרד השפוף". . ואשר להוצאת בבל : הם מוציאים ספרים על פוסט מודרניזם כמו שהם מוציאים ספרים גם בתחומים רבים אחרים . זה אינו תחום התמחות שלהם. |
|
||||
|
||||
אלי, הערה קצרה: שים לב שהפוסטמודרניזם על פי הגדרתו אצל ג'יימסון אינו אידיאולוגיה אלא ניתוח של מצב. יש להבדיל (קטגורית) בין תיאוריה על מצב התרבות בכללו לבין עובדת קיומן בימינו של תנועות אידיאולוגיות-פוליטיות המחזיקות בטענות פרטניות כאלה ואחרות מהסוג שהעלית. |
|
||||
|
||||
גדי טאוב עוסק ב''תקינות פוליטית'' (מה שהוא מכנה ''הנאורות החדשה''), ולא בפוסט-מודרניזם. אני לא לגמרי סגור לגבי הקשר בין שני אלו, אבל אני בטוח שאלו אינם מושגים נרדפים. |
|
||||
|
||||
הסקירה של גדי טאוב במרד השפוף (שים לב: הוא מדבר שם על הפי.סי., לא על הפוסט מודרניזם. ויש הבדל.) היא עויינת ביותר. הדוגמא של אריסטו, למשל, היא אחת משלוש הדוגמאות לחוסר הרצינות של "מדע תקין-פוליטית" שחוזרות שם שוב ושוב לאורך עשרות עמודים. עם כל העוצמה הרטורית שיש להתקפה כזו, חשוב להיזהר מלשאוב ממנה את כל הידע שלך על התופעה. |
|
||||
|
||||
ובעקבות השיעור הראשון (ויתכן גם האחרון, אבל זה לא קשור) שלי בקורס שמעביר גדי טאוב - הוא דווקא עושה רושם שאין לו שום דבר נגד פ''מ. להפך, הוא מאוד מעריך אותו, אם כי הוא קצת מלגלג על ''התאוריה'' (יעני, הביקורת הפוסטמודרניסטית כדומיננטה אינטלקטואלית). הוא גם הבטיח שעד סוף הקורס, אנחנו נדע להסביר מה זה פ''מ בעשר דקות או פחות. לצערי, כאמור, אני כנראה לא אשאר עד סוף הקורס, אז לעולם לא אוכל לנסות להסביר לכם. |
|
||||
|
||||
הגדי טאוב הזה שאתם לא מפסיקים לדבר עליו, זה זה שהיה פעם בערוץ 1 וכתב כל מיני ספרי ילדים מקסימים, או שיש עוד גדי טאוב (כי אני תוהה כבר יומיים)? |
|
||||
|
||||
אותו אחד ממש, רק שמאז שערו המחומצן והמגניב האפיר, והוא נראה הרבה יותר עייף בימינו. |
|
||||
|
||||
אני לא אתפלא אם הוא האפיר רק מהנסיון להיכנס לאוניברסיטה. |
|
||||
|
||||
או אולי, הוא האפיר כדי להיכנס לאוניברסיטה. כמו שנאמר (הגדה של פסח): "אמר רבי אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה..." ובפירוש: ולא בן שבעים, שקפצה עליו זקנה כשנתמנה נשיא, כדי שלא יחלקו על נשיאותו, אם יתראה בחור. |
|
||||
|
||||
המקור הוא כמובן מסכת ברכות, המשנה האחרונה בפרק א'. |
|
||||
|
||||
הוא כתב גם ספר סיפורים למבוגרים, ואפילו טוב מאוד: "מה היה קורה אם היינו שוכחים את דוב" |
|
||||
|
||||
קראתי את הספר לפני יומיים (מדהים איך אני עושה כל מה שאומרים לי וגם מה שלא). ספר מ-עו-לה. אחד הספרים הכי טובים שקראתי בזמן האחרון. הייתי ממשיכה להתלהב, אבל עברו יומיים ונרגעתי. |
|
||||
|
||||
אז אם כבר סיפורים קצרים של סופרים ישראלים, קראי גם את ''אני אנסטסיה'' של אלונה קמחי. מומלץ ביותר. |
|
||||
|
||||
וגם חיפוש בבמה החדשה עם המפתח ''טלי וישנה'' מעלה סיפורים לא רעים. |
|
||||
|
||||
מזל טוב לטלי על זכייתה במקום הראשון בתחרות "מקור ראשון"! |
|
||||
|
||||
אתה אמור לאהוב אותו. הוא כתב ספר עליך - ''מה היה קורה אם היינו שוכחים את דב''. |
|
||||
|
||||
אני יודע. חברים שלי קנו לי אותו במתנה, וכתבו לי בפנים הקדשה: "כלום". כמו שנאמר, עם חברים כאלו, וגו'. |
|
||||
|
||||
אל תיקח ללב: כתבו עליך גם שיר (מספר 6) יפה. |
|
||||
|
||||
השיר ההוא באמת נשמע כמו משהו שכתבו על דובי האהוב והנוגה שלנו. |
|
||||
|
||||
שלושה דוקטורנטים ב- MIT בנו "מחולל מאמרים אקראיים במדעי המחשב", ואז הגישו את אחת העבודות של המחולל לכנס בתחום. המאמר התקבל "unreviewed": מארגן הכנס הודיע להם שמכיוון שלא התקבלה חוות הדעת של המבקר, הוא מחליט לקבל את המאמר ללא בדיקה. (אני לא חושב שהסיפור הזה מעניין במיוחד. בהרבה כנסים העבודות אינן עוברות ביקורת מראש, וכל-עוד העובדה הזו ידועה, האחריות הבלעדית מוטלת על המחברים). |
|
||||
|
||||
האם פרופסורים צרפתיים לסמיולוגיה הצליחו להתחזות למדעני פיזיקת תיאוריית המיתרים, ולפרסם מאמרים מופרכים בכתבי-עת חשובים, א-לה אלן סוקאל? אם כן, האם פיזיקת הקוואנטים היא, לשיטתך, "תופעה שולית 'אופנתית"'? |
|
||||
|
||||
מישהו עוקב אחרי הסיפור המשונה הזה? |
|
||||
|
||||
להבדיל ממקרה סוקל, "עולם המדע" (היתה גם תוכנית רדיו כזו. מישהו זוכר?) עלה על העניין די מהר. מאידך, סוקל לא נתן לסוציולוגים, או מי שזה לא יהיו, הזדמנות לחשוף את בירבוריו. אך גם אם לא היה מזדרז הוא להיחשף, ספק אם מישהו היה שם לב לחוסר פשר מאמרו. גם אם היה מישהו חושב שזהו גיבוב של שטויות, ספק אם היה הוא מרהיב לטעון ולנתח זאת. הרי אחרי הכל, אחת הרעות החולות של הPM (או אולי זה הNew Age?) הוא שהכל הולך. לכל ביטוי נכון תחבירית יש איזושהי משמעות וחשיבות והוא מבטא איזושהי אמת ואין באמת טעם להתווכח. בכל זאת, לטעמי, ראוי היה לו לסוקל לחכות, שכן אף החלטה של עורך או referee זה או אחר, אין בה כדי להוכיח דבר על תחום שלם, לא במקרה של סוקל וגם לא בזה של הבוגדנובים. אם לעומת זאת היה מתפתח איזשהו שיח משמעותי בנושא המאמר, ראוי היה יותר, אולי, לשים את כל השיח הPM למשל ולשנינה. בכל מקרה, מה שקרה, טוב שקרה. |
|
||||
|
||||
ואם לא הפיל אותו סוקאל, עוד יבוא מי שיגיד שבן לאדן הפילו. חכו להיסטוריוני העשורים הבאים. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |