|
||||
|
||||
אלי, לפני שבועות אחדים התפוצצה פרשה שהסעירה את כל העולם המדעי. יאן הנדריק שון, חוקר בכיר ביותר ב"מעבדות בל" היוקרתיות, בעלות עבר מפואר של מחקר מדעי, זייף ממצאים במשך 4 שנים. ממצאים אלה פורסמו במשך תקופה ארוכה בכתבי עת יוקרתיים כמו "סיינס", "נייצ'ר", "אפלייד פיזיקס לטרס" ואחרים כבעלי פוטנציאל לזכייה בפרס נובל. (קישורית לאחת הידיעות על כך: אם נגזור גזירה שווה בין מסקנתך מהסיפור (בעל הזקן הארוך) שהבאת על סוקול ובין הפרשייה שהסעירה והביכה את את העולם המדעי, הרי שאנחנו צפויים גם לנפילת המדע המקובל. לא רק שאני מקווה שהמדע המדויק לא יקרוס אלא שאני בטוח שזה לא יקרה עקב פרשיית הונאה כזו או אחרת בידי מדענים בודדים או פרסום שלהם בכתב עת מסוים. אגב, אין מדובר במקרה בודד. קראתי לאחרונה מאמר שנכתב בעקבות פרשת מעבדות בל, המציין שאחוז ניכר למדי של ממצאים מדעיים מזוייף (לצערי איני זוכר היכן). ועכשיו לעניין אחר: הוצאת "בבל" בה פרסמת את ספרך מ"טרזן ועד זבנג" מוציאה ספרים רבים הקשורים באופן ישיר או עקיף ב"תיאוריות פוסטמודרניות" ונדמה לי שהיא דווקא בקו עלייה ולא בקו ירידה. בהתקיפך את התיאוריות הפוסטמודרניות אתה בעצם כורת את הענף שאתה יושב עליו. עד שקם דור חדש של חוקרי ספרות בעלי אוריאנטצייה פוסטמודרנית לא היתה התעניינות רבה באקדמיה ב"ספרות זולה". היות שבתרבותינו הפוסטמודרנית (במובן שמפרטו ג'יימסון) מצטמצם הפער בין "ספרות גבוהה" ו"ספרות נמוכה" (הנושא יידון בחלק ב' של מאמרי) החל מחקר הספרות להתעניין גם בספרות הקלה. לא בכדי את הסקירה האוהדת ביותר והמקצועית ביותר שאני קראתי על ספרך כתב חוקר ספרות שכבר מצויד בכלי ניתוח פוסטמודרניים. ראה תגובתי באייל: תגובה 92572 |
|
||||
|
||||
ההבדל בין הסיפור על יאן הנדריק שון (שהוא לא ''חוקר בכיר ביותר'' - את הדוקטורט הוא סיים לפני שנתיים-שלוש) לבין המעלל של סוקאל הוא ברור. במקרה הראשון מדובר בזיוף תוצאות. מאמר עם תוצאות מזויפות ''עובר קומפילציה'' - הוא כתוב בשפה הנכונה ומתאר תופעה ש(אם היתה נכונה) היתה ראויה לפרסום. במאמר של סוקאל יש גיבוב מלים מנופח - ואם הוא התקבל לפרסום, מותר להניח שבהרבה מאמרים דומים אין יותר מזה. |
|
||||
|
||||
עוזי, אכן יש הבדל בין שני המקרים, אך יש גם דמיון. עורכים של כתבי עת בכל התחומים נסמכים במידה רבה לא על היכולת שלהם לבדוק את נכונתם של מאמרים אלא גם על יוקרת מחבריהם. כך, לדוגמה, קשה לי לדמיין שעורך של כתב עת בענייני יחסים בינלאומיים ידחה מאמר של קיסינג'ר כי לדעתו התזה המוצגת בו אינה ניראית לו מבוססת דיה. העורך של כתב העת שפרסם את מאמרו של סוקול רצה להתהדר בנוצות מדעיות, ביוקרה של פיזיקאי בעל שם, ונפל בפח שסוקול טמן לו. דווקא חוקרים הנחשבים פוסטמודרניים מעוררים שאלות באשר לתקפות הידע בתחומים שונים בטענה, שלא רק הידע כשלעצמו משחק תפקיד במגרשים האקדמיים (הן במדעי הטבע והן במדעי הרוח) כי אם המבנה המוסדי ומערך יחסי כוחות שונים במגרשים אלה. הסוגייה הזו אכן מעניינת כשלעצמה אך אין לה כל נגיעה למאמרי העוסק בספרו של ג'יימסון (ראה גם הערתו של טל כהן), ומבחינתי אני יכול למצות את עמדתי לגבי פרשת סוקול בכך שההכללה שעשה אלי לגבי מעמדן או תקפותן של כלל התיאוריות הפוסטמודרניות היא ''הכללה חפוזה''. |
|
||||
|
||||
התגובה שלך מדגימה כיצד נראה טיעון פוסטמודרניסטי ומה הקשר שלו למושגים "אמת" ו"מציאות". איך היית מציע שנתייחס לטיעון "...קשה לי להאמין שעורך של כתב עת... קיסינג'ר..." יש לך דוגמא קונקרטית? אתה חושב שחשוב לעצם הדיון שתהיה דוגמה קונקרטית? |
|
||||
|
||||
הממממ.... ומה יש במאמר של ג. שמעון אם לא "גיבוב מילים מנופח" ? |
|
||||
|
||||
לא נכון. רציתי כבר מקודם להגיב ולומר, שאיזה יופי שסופסוף מישהו כותב על פ.מ. בצורה ברורה ומעניינת.אבל לא היה לי נעים לנגז' סתם. עכשיו באמת אומר את זה: תודה, שמעון, על המאמר המעניין, ובמיוחד על הכתיבה בשפה פשוטה ובהירה על נושא שבד"כ אכן סובל מגיבובי מלים. ולאייל המשועמם: נה! |
|
||||
|
||||
אכן בפוסט מודרניזם יש גם כמה צדדים חיוביים שבמקרה רלבנטיים לי ( ואגב אני עוסק גם בכישוף הכאוס שהוא בהחלט רלבנטי מבחינת הפוסט מודרניזם ) . לרוע המזל נראה שלפוסט מודרניזם היו יותר מדי השפעות שליליות . לדוגמה : החדירה לעולם האקדמאי בארה"ב של תיארוריות מטורפות שונות שמקבלות לגיטימציה מאחר שהן מעלות את הערך העצמי של מיעוטים שונים . למשל הטענות של חוקרים שחורים שהמצרים הקדמונים היו שחורים , שאריסטו למד את כל חכמתו בספריה באלכסנדריה ( שנבנתה רק לאחר מותו אבל למי איכפת מכאלה קטנות ) וכו' וכו' שטויות מטורפות שאם מנסה חוקר רציני למחות כנגדם מיד מאשימים אותו בגזענות וב"אי הבנה למיעוטים" או "גנדר" או עוד אחד מאותם גיבובי מילים חסרי משמעות שכל כך אהובים על הפוסט מודרניסטים .כל זה מהווה לדעתי בגדר גזענות הפוכה. כל הנסיונות להראות שבני האדם הם שווים נהרסים על ידי הפוסט מודרניסטים ששמים דגש על הקיפוח של קבוצות קטנות והולכות שרק הן בעלות חשיבות ולא האינדבידואל ככזה (למשל איזה אקדמאית פוסט מודרניסטית סיפרה לי פעם שהיא מגדירה את עצמה כ" אישה מזרחית ,מרוקנית ,מסורתית , נרדפת ," מה שזה לא יהיה) . אני מציע לכל מי שמתעניין שיקרא את מאמריו של גדי טאוב על הנזק העצום שגרם הפוסט מודרניזם לשיח האקדמאי הליברלי במיוחד בספר "המרד השפוף". . ואשר להוצאת בבל : הם מוציאים ספרים על פוסט מודרניזם כמו שהם מוציאים ספרים גם בתחומים רבים אחרים . זה אינו תחום התמחות שלהם. |
|
||||
|
||||
אלי, הערה קצרה: שים לב שהפוסטמודרניזם על פי הגדרתו אצל ג'יימסון אינו אידיאולוגיה אלא ניתוח של מצב. יש להבדיל (קטגורית) בין תיאוריה על מצב התרבות בכללו לבין עובדת קיומן בימינו של תנועות אידיאולוגיות-פוליטיות המחזיקות בטענות פרטניות כאלה ואחרות מהסוג שהעלית. |
|
||||
|
||||
גדי טאוב עוסק ב''תקינות פוליטית'' (מה שהוא מכנה ''הנאורות החדשה''), ולא בפוסט-מודרניזם. אני לא לגמרי סגור לגבי הקשר בין שני אלו, אבל אני בטוח שאלו אינם מושגים נרדפים. |
|
||||
|
||||
הסקירה של גדי טאוב במרד השפוף (שים לב: הוא מדבר שם על הפי.סי., לא על הפוסט מודרניזם. ויש הבדל.) היא עויינת ביותר. הדוגמא של אריסטו, למשל, היא אחת משלוש הדוגמאות לחוסר הרצינות של "מדע תקין-פוליטית" שחוזרות שם שוב ושוב לאורך עשרות עמודים. עם כל העוצמה הרטורית שיש להתקפה כזו, חשוב להיזהר מלשאוב ממנה את כל הידע שלך על התופעה. |
|
||||
|
||||
ובעקבות השיעור הראשון (ויתכן גם האחרון, אבל זה לא קשור) שלי בקורס שמעביר גדי טאוב - הוא דווקא עושה רושם שאין לו שום דבר נגד פ''מ. להפך, הוא מאוד מעריך אותו, אם כי הוא קצת מלגלג על ''התאוריה'' (יעני, הביקורת הפוסטמודרניסטית כדומיננטה אינטלקטואלית). הוא גם הבטיח שעד סוף הקורס, אנחנו נדע להסביר מה זה פ''מ בעשר דקות או פחות. לצערי, כאמור, אני כנראה לא אשאר עד סוף הקורס, אז לעולם לא אוכל לנסות להסביר לכם. |
|
||||
|
||||
הגדי טאוב הזה שאתם לא מפסיקים לדבר עליו, זה זה שהיה פעם בערוץ 1 וכתב כל מיני ספרי ילדים מקסימים, או שיש עוד גדי טאוב (כי אני תוהה כבר יומיים)? |
|
||||
|
||||
אותו אחד ממש, רק שמאז שערו המחומצן והמגניב האפיר, והוא נראה הרבה יותר עייף בימינו. |
|
||||
|
||||
אני לא אתפלא אם הוא האפיר רק מהנסיון להיכנס לאוניברסיטה. |
|
||||
|
||||
או אולי, הוא האפיר כדי להיכנס לאוניברסיטה. כמו שנאמר (הגדה של פסח): "אמר רבי אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה..." ובפירוש: ולא בן שבעים, שקפצה עליו זקנה כשנתמנה נשיא, כדי שלא יחלקו על נשיאותו, אם יתראה בחור. |
|
||||
|
||||
המקור הוא כמובן מסכת ברכות, המשנה האחרונה בפרק א'. |
|
||||
|
||||
הוא כתב גם ספר סיפורים למבוגרים, ואפילו טוב מאוד: "מה היה קורה אם היינו שוכחים את דוב" |
|
||||
|
||||
קראתי את הספר לפני יומיים (מדהים איך אני עושה כל מה שאומרים לי וגם מה שלא). ספר מ-עו-לה. אחד הספרים הכי טובים שקראתי בזמן האחרון. הייתי ממשיכה להתלהב, אבל עברו יומיים ונרגעתי. |
|
||||
|
||||
אז אם כבר סיפורים קצרים של סופרים ישראלים, קראי גם את ''אני אנסטסיה'' של אלונה קמחי. מומלץ ביותר. |
|
||||
|
||||
וגם חיפוש בבמה החדשה עם המפתח ''טלי וישנה'' מעלה סיפורים לא רעים. |
|
||||
|
||||
מזל טוב לטלי על זכייתה במקום הראשון בתחרות "מקור ראשון"! |
|
||||
|
||||
אתה אמור לאהוב אותו. הוא כתב ספר עליך - ''מה היה קורה אם היינו שוכחים את דב''. |
|
||||
|
||||
אני יודע. חברים שלי קנו לי אותו במתנה, וכתבו לי בפנים הקדשה: "כלום". כמו שנאמר, עם חברים כאלו, וגו'. |
|
||||
|
||||
אל תיקח ללב: כתבו עליך גם שיר (מספר 6) יפה. |
|
||||
|
||||
השיר ההוא באמת נשמע כמו משהו שכתבו על דובי האהוב והנוגה שלנו. |
|
||||
|
||||
שלושה דוקטורנטים ב- MIT בנו "מחולל מאמרים אקראיים במדעי המחשב", ואז הגישו את אחת העבודות של המחולל לכנס בתחום. המאמר התקבל "unreviewed": מארגן הכנס הודיע להם שמכיוון שלא התקבלה חוות הדעת של המבקר, הוא מחליט לקבל את המאמר ללא בדיקה. (אני לא חושב שהסיפור הזה מעניין במיוחד. בהרבה כנסים העבודות אינן עוברות ביקורת מראש, וכל-עוד העובדה הזו ידועה, האחריות הבלעדית מוטלת על המחברים). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |