בתשובה לאבי, 13/10/02 16:22
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אי אפשר לעזוב משהו ולהתעלם ממנו בתקווה שהוא יעלם מעצמו כי בדרך כלל זה לא מה שקורה. נכון בעצם הויכוח נותנים לו לגיטימציה מסויימת אבל אין זה משנה. לדוגמה המדענים התעלמו במשך שנים מתופעת העבמים ולא ראו טעם להתייחס אליה ,בנתיים התופעה צמחה למימדים מפלצתיים שאליהם אולי לא הייתה מגיעה עם הייתה התמודדות בלתי פוסקת עימה מצד עולם המדע . הפוסט מודרניזם הפך לסרטן שאכל כמעט כל חלקה טובה בעולם בעולם האקדמיה גם בגלל שהמדענים לא טרחו ולבסוף גם לא העיזו להתמודד עימה. הדבר הפך לאופנה ולמי שזוכר בכלי התקשורת הישראליים לא היה חולף יום בשנות ה-80 שבו לא הוזכרה המילה פוסט מודרניזם בהקשר כלשהו. עד שלבסוף קם אדם אמיץ אחד בשם אלן סוקאל שטרח ללמוד את התופעה המשונה היטב היטב ולהתמודד עימה בכלי הנשק שלה . כיום אחרי החשיפה של סוקאל שוב אי אפשר לקחת יותר מדי ברצינות את הגורואים של התנועה לקאן שות' יותר משאפשר לקחת ברצינות אנשים כמו רון האבארד מיסד הסינטולוגיה . אלה אנשים עם רעיונות מעניינים זה נכון אבל גם שארלטאנים. אבל להתמודד עימם צריך בהחלט. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
עשה שירות חשוב ביותר לתרבות האנושית. אני מודה לו על המחקר שערך ושמח מאוד שהוא קיים. אבל, הטענה שלי היא שעדיף לפתח איזה עיקרון חדש, לגלות משהו או להמציא משהו, מאשר לערוך מחקר דוגמת זה של אלן סוקאל. אם תשאל אותי מה הייתי מעדיף, להשקיע שנת מחקר בתחום ההתעניינות שלי, או להשקיע שנה בעריכת מחקר דוגמת זה של אלן סוקאל, הייתי מעדיף את האפשרות הראשונה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |