 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מכיר כמה אוטיסטים. אחד, כמעט נורמטיבי, לומד מתמטיקה באוניברסיטה, גר לבד בדירה מיוחדת. שני, לא יכול לטפל בעצמו בכלל, גר במוסד יעודי. בקיצור - לא כל האוטיסטים אותו הדבר, אפילו לא קרוב. לומר שהם ''בסדר'' זה פשוט צחוק. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא מזמן כתבה ד''ר לורה ורטון מכתב למערכת ''הארץ'', בתגובה על כתבה סביב משבר הקואליציה שדיברה על ''נכות המערכת הפוליטית'' או משהו כזה. ד''ר ורטון ביקשה שלא ישתמשו ב''נכות'' כמטאפורה למשהו פגום, כי אין שום דבר פגום בנכים, או משהו כזה, לא זוכר את הניסוח. כמה ימים הייתי מעוצבן ומשועשע חליפות מהמכתב הזה. אבל מה שבעיקר חשבתי הוא שבמקום פלפול סמנטי עקר אפשר לעשות מבחן פרקטי פשוט. אם יש נכה או הורה לנכה שמסכים עם הטענה הזו, אני מקווה שהוא מסרב לקבל קצבת נכות מהביטוח הלאומי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תזלזל ביכולת הוירטואזים של התקינות הפוליטית לשווק את התעלותם על השכל הישר. במקרה זה הם אולי יטענו שכפי שאיש אינו דורש ממי שחושב שהריון או זיקנה הינם מצבים בלתי ראויים לשימוש לצורך גנאי לוותר על קיצבתם, כך צריך להיות גם באשר לנכות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בדיוק מבינה מאיפה הגיעה הפנטסיה לשלול לאנשים את הקיצבאות שלהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שלא צריך טובות וטוען שלא מדובר על בעיה. (אבל כמובן שיש נכות גם בגזרות אחרות: נכי פ״נ, לדוגמה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ויש גם נחי צד שמאל תגובה 693397 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע הבקשה להסיר את תגית ה"פגם" מיתרגמת אצלך, וכנראה לא רק אצלך, ל"לא צריך טובות", ו"אין בעיה"? אני לא בטוחה שהבעיה בתחום התקשורת היא אותו משהו שאוטיסטים בישראל מקבלים עליו קיצבה, אבל מה בדיוק הבעיה בכך שדנים בזה? (ו - מה זה נכי פ"נ?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם סתם עוד סוג של אנשים מיוחדים. הם לא מיוחדים מהסוג שלא ממש יכולים להבין. הם מיוחדים מהסוג שלא ממש יכולים להסתובב. נכי פ״נ: שורשים שמתחילים בנ’ (כגון נ.ס.ע), שנשמט בכל מיני צורות ובניינים (כגון „מסוע״). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה שענית על השאלה האחרונה שלי. אני לא חושבת שענית על שתי השאלות שלפניה. אני גם לא בטוחה שהבנתי את התגובה שלך. האם אתה מוכן לפרט? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתחיל מסוג אחד של נכות: עיוורון. עיוורון משמש לא פעם בלשון הדיבור או המליצה לתיאור מצב שבו מישהו מתעלם מדבר שבו הוא אמור להבחין. באותה מידה גם חירשות משמשת לתאר התעלמות מהעברת מסרים. נכויות הם שם קיבוצי לאוסף לקויות דומות. יש הגדרה של אחוזי נכות מהביטוח הלאומי. מי שעומד במבחנים שלהם זכאי לקבל מביטוח לאומי (כלומר: מהמדינה) קצבה בגלל שיכולתו להתפרנס נפגמה. מעבר לכך יש סוגים שונים של סיוע למקרים ייעודיים (השתתפות במימון אביזרים שונים ועוד). אני לא מתכוון להביע את דעתי כלל על השאלה האם זה לא מספיק או שמא יותר מדי. אז כן: הסיוע הזה מתקבל בדיוק בגלל שמשהו פגום. האם יש בעיה להגיד שמשהו פגום? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה נכנס לשטח המוקשים של הפוליטיקלי קורקט. מסתבר שיש בעיה להגיד שמשהו פגום. לפני כמה שנים כש"physically challenged" התחילה להחליף את "disabled" בהתחלה לא הבנתי על מה מדובר. "מאותגר גופנית" הוא ביטוי חלקלק כמו סבון שאתה יכול להחליק עליו במקלחת ולהפוך לנכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התחלת בשימוש היומיומי שאנחנו עושים במילים המתארות נכויות. אז בוא נמשיך את הקו מכאן. יש מילים שאני מרגישה נוח רק להשתמש בהם במובן הפיגורטיבי שלהם: "יאללה, הנהג הזה ממש מטורף." "איזו מפגרת, שכחתי את המפתחות בבית." "החוקים כאן ממש דביליים." להבנתי, הפסקנו להשתמש במילים הללו במובנן המקורי (לתיאור מגבלות נפשיות ופסיכולוגיות) משום שההקשר שלהן נעשה מאוד שלילי, וכיום נהוג לנקוט בגישה יותר סבלנית כלפי אנשים עם מגבלות שכליות, או חוסר איזון כימי. אין לי מושג, אולי יש מישהו שחש שחירותו נשללה ממנו כי אם הוא יקרא לסבתו הסובלת מדמנציה דגנרטית אנשים יעיפו בו מבטים נוזפים. הוא עדיין יכול ללעוג לאדם הסובל מארתרוגריפוסיס ולזכות בנשיאות. ואם כבר מדברים על נשיאים ונכויות, הרי כיום לא מקובל ללעוג לנכות מהסוג ממנה סבל פרנקלין דילנו רוזוולט, אבל כן לזו ממנה סובל דונלד טראמפ. אבל השאלה שלך היתה שמאחר שעיוורון, חרשות (וגם אוטיזם?) הם מוגבלויות או פגמים, מהו הטעם לפגם (הא!) בקריאה לאדם עיוור, חרש או אוטיסט אדם פגום. לא, הבנתי שזה לא היה נוסח השאלה. אבל זו הנקודה שבגללה העניין נמצא כאן בדיון - זו בעיה של כבוד האדם. אני מכירה גבר עיוור שעוסק הרבה בנושא הזה, כי חוץ מהתמודדות עם המגבלות שהעיוורון שלו יוצר, הוא צריך גם להתמודד עם היחס שהוא סופג מאנשים סביבו. כחלק מחיי היום יום אנשים (חלקם עם כוונות טובות) לא מקפידים על המרחב האישי שלו, או מתייחסים אליו כמו ילד, או מתנהגים בצורה לא מכבדת, או מתעלמים ממנו לחלוטין. אז הוא מצוי במאבק יומיומי על זה שחבריו ההומו סאפיינס ייתחסו אליו בכבוד. עד כמה שראיתי זה גם המאבק של אנשים קשישים, חרשים, עם נכויות פיזיות, עם קשיים נפשיים. ככלל זו לא רק שאלה של המשגה, אלא התייחסות כוללת. ובהקשר זה, של התייחסות כוללת, והמאבק שלא להחשב תת-אדם, אני גם מבינה את הקושי אוטיסט בתפקוד גבוה לקבל בהבנה את הרעיון שהוא "חולה", רק בגלל שצורת המחשבה שלו אחרת משלך. וזה בלי לשלול לו את הקיצבה (הייתי מאוד רוצה לדעת מי לדעתך מקבל קיצבאות גבוהות מדי - אני לא נתקלתי בכאלה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מילדות לא הורגלתי להתייחס לעוורים כאל נכים. אני אישית רגיל שהמילה „נכה״ מתייחסת לנכות פיזית (רוזוולט וכדומה). מבחינתי המשמעות הפיגורטיבית של „נכה״ (ואני משער שזה היה גם השימוש בביטוי) הוא מישהו שקשה לו ללכת. הוא יכול ללכת למרות הקשיים. באוטובוס אני אשתדל לפנות לו את מקומי. אבל קרה תהליך ועוד ועוד לקויות נכנסו לתוך מילת הסל „נכה״. מהי בדיוק המשמעות שלה? אינטואיטיבית מבחינתי: מישהו שסובל מלקות שעבורה ביטוח לאומי מעניק אחוזי נכות. אז כן: מבחינתי עוד ועוד אנשים קראו לעצמם „פגומים״ כי זה השתלם להם. ועכשיו משמעות המילה לא נוחה להם. ניקח את העיוור מהדוגמה: את לא תתייחסי אליו אף פעם כ„עיוור״? או שעיוורון אינה בעיה חמורה? או שזוהי סתם בעיה חמורה, אבל לא פגם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אדם שסובל מפגם = אדם פגום? (שאלה מכשילה. חשוב היטב לפני שתענה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה שלי היא עם הרחבת המשמעות של המילה „נכה״. מהי לדעתך משמעות המילה הזו? יש כאן משחקי סמנטיקה. אדם שסובל מפגם הוא אדם פגום. אבל אם למילה „פגום״ מטעינים משמעויות נוספות (ע״ע „חריג״ ובהמשך „מיוחד״), אז מתחילים להימנע ממנה. אז הוא נכה. והוא עם פגם. אבל הוא לא פגום. אז מה הוא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישעיהו "אַבִּיט אֶל עָנִי וּנְכֵה רוּחַ וְחָרֵד עַל דְּבָרִי". גילוי נאות - יש לי קשר אישי לנושא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבחינת הסמנטיקה - אתה צודק. מצד שני, עדיין לא זכיתי להכיר מישהו מושלם, ואיני מוצא קו גבול ברור בין ענייים קלים כמו פרצוף אסימטרי, בעיות דיקציה וטחורים1, לבין סכיזופרניה. האם "חולה ALS" שקול ל"אדם הסובל מ-ALS"? לכאורה זה אותו דבר. אבל במקרה הראשון, האדם מוגדר ע"י מחלתו. היא המאפיין הדומיננטי שלו ויתר תכונותיו, ככל שקיימות, הן בעלות ערך משני. במקרה השני הוא מוגדר קודם כל כאדם, על כל הספקטרום המשתמע מכך, ובנוסף מסופר עליו שהוא מתמודד עם מחלה שמן הסתם ממררת את חייו ומקשה על הקרובים לו, אבל לא בהכרח מונעת ממנו להיות פיזיקאי מבריק. הנקודה היא שהאנושיות מקוונטטת (לתפיסתי), וזה שמישהו סובל מנכות לא בהכרח אומר שהוא פחות טוב או שווה ממך. גם אם במקרה שלך אני מתפרץ לדלת פתוחה, מתברר שיש יותר מדי אנשים שרואים את העניין באופן שונה. זה גורם לבעייה ממשית אצל חלק מהנכים, ומוסיף על הסבל שהוא ממילא מנת חלקם הן מהבחינה הרגשית והן מהבחינה הפרקטית (למשל: סטיגמות שגורמות לאפלייה בהעסקה). אז לשאלתך: עיוורון הוא פגם (טוטאלי) בראייה, אבל לא בהכרח בערך האדם. זו (להבנתי) הסיבה לפנייתה של של ד"ר ורטון, וגם אם אצל אניני השפה (ואפילו אצלי), היא נראית כעילגות מחשבתית וטהרנות PC מוגזמת, היא מגיעה ממקום של מצוקה אמיתית. אני מתפלא על ירדן שתפס עליה תחת. ועוד משהו: האם אדם שפנה לעזרת הביטוח הלאומי הוא "איש שקרא לעצמו 'פגום' כי זה השתלם לו"? ומה אם גם לנכים שמפרנסים את עצמם ללא עזרה, השימוש ב"נכה" כמילת גנאי אינה "נוחה"? __ 1כדי לא לאכזב את קוראי הותיקים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני רואה אדם ברחוב שלבוש בחולצה אדומה, אני יכול להתייחס אלו בתור אדום החולצה. זה לא אומר שזוהי הזהות היחידה שלו. האם בכך אני מקטין את המהות שלו לחולצה שהוא לובש? הפיזיקאי המבריק היה באמת מישהו שהוגדר על ידי המחלה הזו, לפחות כלפי מי שהיה בקשר יום־יומי איתו. הוא נמנה על החלק מאותם החולים בה שהעדיפו להאריך את חייהם בעזרת ציוד מלאכותי (למיטב זכרוני: לפחות בזמן שהוא החליט על כך הרוב לא בחרו בדרך הזו). לקח לו הרבה זמן לכתוב כל משפט שהוא היה צריך להוציא מהפה. אבל למי שלא הכיר אותו בחיי היום־יום (וגם למי שכן) הוא היה פיזיקאי מבריק. אין שום סתירה בין השניים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהיעדר לו פה ולשון, אני רוצה לתבוע כאן את עלבונו של התחת - איבר חשוב וידידותי, שהוא הבסיס לכל ישיבה1 באשר היא, כמו גם לשאר פעולות שלא מצדיקות את השימוש שעשית בו כמילת גנאי. 1 טוב, אולי לא ישיבת אור שמח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גנאי? אבל עזוב אותך מהתקטננויות. יש לי תהייה לא פחות קיומית והרבה יותר בוערת: בשנות השבעים, הדיפולט של הגלידות בארץ היה וניל ומוקה. לאן נעלמה המוקה? (בדיחות פיניגרשון לא תתקבלנה בברכה) ____ 1תמיד רציתי להיות טיפוס אנאליטי. אנאלי זה הכי קרוב שהצלחתי להגיע 2 כתבת "בהיעדר לו פה ולשון". כנראה שלא הכרת את העכוזים הנכונים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנוסף למה שהקשה על המקשה ורון כתבו... נכה מוגדר במילונים כ"בעל מום". להבנתי זה כולל גם מומים שאינם קשורים בארבעת הגפיים. באיזכור הראשון בתנ"ך בשמואל ב' ד' 4, מדובר בנְכֵה רגלים. כלומר המילה רגליים צריכה היתה בשלב הזה להופיע בפירוש. דווקא בגלל אירגון נכי צה"ל הורגלתי שכל המומים מוכרים כנכויות, גם הנכויות ה"שקופות" כמו פוסט טראומה. מוזר היה לי שבהתייחסות שלך למושג ולתופעה אתה חוזר שוב ושוב למוסד לביטוח לאומי, כאילו לנושא אין הסטוריה ארוכה לפני שביסמארק יצר את המוסד החדשני הזה. הרי בהתייחסותה למומים, החברה האנושית עברה לאורך השנים על כל הספקטרום שבין קבלה ותמיכה קולקטיבית להזנחה, נידוי ואף רצח. לגבי האדם העיוור מהדוגמה: למען האמת, כשאני פוגשת בו, אני בעיקר מודעת לזה שהוא נדרש לעזרתי יותר מאחרים, שבמקומות שהוא לא מכיר, אני צריכה להוביל אותו בהליכה, לבצע בשבילו משימות שנדרשת להן הראיה (קריאת הוראות הפעלה למשל), ולאורך כל הדרך לתאר לו מה אני רואה. אני חושבת שאני גם יותר מודעת לזה שהוא לא יכול לרשום רשימות, וצריך העזר בכוחות הזיכרון שלו במשימות יומיומיות הרבה יותר ממני. אז האדם העיוור לתפיסתי צריך להשקיע יותר אנרגיה ותושייה על מנת להגיע לאותן תוצאות. אני לא תופסת אותו כאדם פגום, הוא אדם שמתמודד עם יותר אתגרים ממני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שימי לב שהטרוניה של לורה ורטון, שממנה פתחתי את הפתיל, היא דווקא על השימוש הפיגורטיבי ב"נכה" (קולאיציה נכה), כי זה מעליב את... איך לומר את מי? מעליב את האנשים שמועדים להיקרא "נכים" (יצאתי מזה?). דווקא עכשיו אני רואה את ההיגיון המסוים בדבריה. "מטורף" ו"מפגר" הם כבר לא בשימוש בדיבור ענייני, ולכן אין בעיה מיוחדת להשתמש בהם באופן פיגורטיבי או כקללות. "נכה", אומרת ורטון (לפי הפרשנות שאני מציע עכשיו) הוא מונח ענייני תקין לחלוטין, ומנומס, אבל לא אמור להיות שלילי; ולכן להשתמש בו באופן פיגורטיבי-שלילי מעליב את הנכים (מותר!). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולכן גם „טחו עיניו מראות״ מעליב באותה מידה לדעתך (או „עיזה עיוורת״ או כל שימוש אחר בעיוורון: דימוי נפוץ למדי בשיח הציבורי)? ואיפה עובר הגבול? חיפשתי עיוורון ומצאתי, בין השאר, השוואה לנהג שיכור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא הדוגמא שהבאת לא כל כך טובה, משום שהכותב משתמש במילה "עיוורון" ולא "עיוור", והדימוי הדומיננטי יותר בטקסט הוא של אנשים שלמים בגופם, שתויים מבחירה, ולוקים בשיקול דעתם. דווקא הפורום שלנו מספק דוגמאות טובות יותר: תגובה 489855, תגובה 523718, תגובה 558886 אני זוכרת שגם אני השתמשתי פעם במושג "עיוורון מיופי" ולא באופן חיובי.1 לא הצלחתי אבל לאתר את התגובה הזו. רק מהחיפוש גיליתי שבפורום הזה משוחחים הרבה יותר על עיוורון צבעים מעיוורון כולל, ושרוב הדוברים (כולל אתה) לא מתייחסים למילה כקללה. אין לי אגב דעה מגובשת על שימוש במילה "עיוור" כדי לתאר משהו שלילי. אני אבל לא חושבת שזה מקרי שבהרבה תרבויות העיוורון מקבל גם משקל מיסטי חיובי, והעיוור נחשב גם לנביא, הרואה דברים לעומקם. 1 אחרי כמה שנים יצא לי אגב לחוות עיוורון מיופי באופן קבוע אחרי אימון, כי המאמנת הצעירה שבנתה לי את התכנית האמינה שהגברת המאמץ רק תעשה לי טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי לא מתייחסים למילה כקללה, אבל בוודאי מתייחסים אליה כתכונה שלילית. וזה בדיוק מה שהיה במשפט על ממשלה נכה: ממשלה שלא זזה כמו שצריך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שגם המעבר בין השפות האנגלית והעברית משחקת כאן תפקיד. באנגלית קיים המושג dysfunctional כך שאנשים לא נדרשים בעניין הזה למושג disabled. דווקא ההערה של אריק גרמה לי לשים לב לכך שבעברית לא כל כך אימצנו את מושגי ה"אתגר" על נגזרותיו, ואנחנו עדיין משתמשים במושגים שמתייחסים למגבלות: נכות, לקות וכיוב'. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |