בתשובה לצפריר כהן, 28/06/19 19:08
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בנוסף למה שהקשה על המקשה ורון כתבו... נכה מוגדר במילונים כ"בעל מום". להבנתי זה כולל גם מומים שאינם קשורים בארבעת הגפיים. באיזכור הראשון בתנ"ך בשמואל ב' ד' 4, מדובר בנְכֵה רגלים. כלומר המילה רגליים צריכה היתה בשלב הזה להופיע בפירוש. דווקא בגלל אירגון נכי צה"ל הורגלתי שכל המומים מוכרים כנכויות, גם הנכויות ה"שקופות" כמו פוסט טראומה. מוזר היה לי שבהתייחסות שלך למושג ולתופעה אתה חוזר שוב ושוב למוסד לביטוח לאומי, כאילו לנושא אין הסטוריה ארוכה לפני שביסמארק יצר את המוסד החדשני הזה. הרי בהתייחסותה למומים, החברה האנושית עברה לאורך השנים על כל הספקטרום שבין קבלה ותמיכה קולקטיבית להזנחה, נידוי ואף רצח. לגבי האדם העיוור מהדוגמה: למען האמת, כשאני פוגשת בו, אני בעיקר מודעת לזה שהוא נדרש לעזרתי יותר מאחרים, שבמקומות שהוא לא מכיר, אני צריכה להוביל אותו בהליכה, לבצע בשבילו משימות שנדרשת להן הראיה (קריאת הוראות הפעלה למשל), ולאורך כל הדרך לתאר לו מה אני רואה. אני חושבת שאני גם יותר מודעת לזה שהוא לא יכול לרשום רשימות, וצריך העזר בכוחות הזיכרון שלו במשימות יומיומיות הרבה יותר ממני. אז האדם העיוור לתפיסתי צריך להשקיע יותר אנרגיה ותושייה על מנת להגיע לאותן תוצאות. אני לא תופסת אותו כאדם פגום, הוא אדם שמתמודד עם יותר אתגרים ממני. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |