|
לא כך! בחלומי נתגלתה לי השתלשלות העניינים האמיתית:
הקמת הגדר סביב מאגר המים השאירה את רובין עייף אך מרוצה. עם רדת הערב הוא השקיף עליה מבקתתו בראש הגבעה הסמוכה, פיהק בסיפוק והרהר כמה חביבה תהיה שחיית הבוקר, בייחוד לנוכח עיניו הכלות של ששת. "אולי אמכור לו מעט מים תמורת פירות יער ובשר צייד" הרהר, "אך מאידך ייתכן שאניח לו למות בצמא, ואוכל להתקין צלצל נאה מעצמותיו. נראה".
הזבובים הארורים ההם העירו אותו עם זריחת החמה, כמדי יום ביומו מאז נגמרה משחת השיניים, אבל במקום הרגשת הדכדוך המוכרת פעם ליבו בדיצה כשנזכר בגדר, במאגר ובששת. הוא החל לפסוע אל מחוץ לבקתת עלי הדקל שלו, אך מיד נתקל מבטו בגדר קוצים סבוכה שמקיפה את משכנו מכל עבר. "שיט!" פלט כאילו היה הקשה המקשה, "הששת הזה באמת עבר את גבול הטעם הטוב!" ובעזרת מוט ארוך החל לפנות את הקוצים מדרכו.
"צפרא טבא רובין ידידי" נשמע קול מעברה השני של הסבכה. "ששת?" "לא. אנג'לינה ג'ולי. אתה בסדר?" "בסדר גמור, אחא." חכה עוד שתי דקות, מאניאק, והמקל שלי ילמד אותך משהו על גדרות ועל אנג'לינה. "אם כך עלי לבקש ממך לחדול לכרכש את הגדר שהקמתי, שכן היא רכושי החוקי" "רכושך החוקי בתחת שלי. אתה מונע ממני את חופש התנועה" "חלילה. אתה רשאי לנוע כאוות נפשך בכל תחומי המרחב הציבורי" "ששת, דומני שהגדר הזאת אינה עולה בקנה אחד עם זה" "ודאי שלא בקנה אחד, אלא בקנים רבים כפי שעיניך רואות." ענה ששת בניחותא "מכל מקום, אינני מבין על מה אתה מלין" רובין לא היה מבודח כלל ועיקר. "אינך מבין? הרי אני מוקף מכל עבר" "הה, זה" ששת עבר לטון דידקטי מהסוג החביב על מורות בכיתה ג' "זאת הגדר שמגינה על השטח הפרטי שלי, בהתאם לחוק הטבעי על זכויות קניין כפי שמקובל אצל כל בני התרבות. הלילה הקמתי את מפעל "ששת בקבוקים בע"מ" והכרזתי על כל החול שבאי כחומר גלם ליוזמה הכלכלית הברוכה שלי". "באיזו זכות אתה משתלט על רכוש הציבור?" זעף רובין "אינך אלא שודד עלוב" "חלילה. רק בזכות אנשים כמוני מתקיימת התרבות המערבית שכולנו חפצים ביקרה. שטח הפקר שלא הביא שום תועלת לאיש הוא מעתה משאב כלכלי רב ערך, ותוך ימים ספורים אוכל למכור לך בקבוקים במחיר שווה לכל נפש"
רובין גרד את פדחתו. הכל טוב ויפה, הרהר, ויש צדק רב בטענת הכושי הדביל, אבל מה אעשה עם כל הבקבוקים האלה אם נמנעת ממני האפשרות להגיע למאגר המים שלי?
לאחר שנה, כשהגיעה לשם אוניית הוד מלכותה, נמצאו על האי רק שני שלדים מיובשים וכמה עשרות בקבוקים ריקים. אזוב עלה כבר על שאריות המשפט הקצר שנחקק על הסלע שבחוף: "פה חיו ומתו ששת ורובין שהבינו הרבה מאד על קניין וזכויות, ומעט מאד על החיים" _____________ (ברקת קוראת לזה "יקיצה")
|
|