 |
|
 |
||
|
||||
 |
רוני לינדר גנץ בסדרת כתבות ב-TheMarker על סחרור מחירי התרופות לסרטן, והדילמות הנוראות שעומדות בפני חולים בישראל בשנים האחרונות. היא לא משאירה אף אבן לא הפוכה. חלק ראשון חלק שני חלק שלישי חלק רביעי, וכנראה לא אחרון. נקודה מהחלק השני: כמעט מובן מאליו שבמצב הקשה שהגענו אליו אין טובים ורעים - החולים, הרופאים, קופות החולים והמדינה מתמרנים בין אילוצים בלתי אפשריים. אבל כנראה שחברות התרופות הן חוליה חזירית בשרשרת. נכון שפיתוח תרופה עולה המון כסף, והמון השקעה יורדת לטמיון על תרופות שלא מגיעות בסוף לשוק. אבל כל אלה מגולמים בהוצאות המו"פ, ומתברר שהחלק של המו"פ בהוצאות חברות התרופות הוא כ-18%, ואילו 50% מההוצאות שלהן מוקדש לשיווק. נקודה מהחלק השלישי: "לעתים נדמה שהקיטרודה או כל תרופה יקרה אחרת שלא בסל קיבלו מעמד של מבחן אהבה אולטימטיבי של המשפחה אל החולה", אומרת [האונקולוגית] ליבוביץ'־עמית. "היה לנו מטופל שבשעותיו האחרונות, במקום להיפרד ממנו משפחתו היתה עסוקה בלהשיג את הכסף לתרופה, אף שנאמר להם מפורשות שהוא על ערש דווי וכדאי שפשוט יהיו לצדו. השגת התרופה מקבלת לעתים ממדים מיתיים, כמו שבנצרות חייבים לקרוא לכומר - סוג של צורך דתי, היטהרות לפני המוות. כמובן שאני לא מבקרת או שופטת, אלא רק צופה מהצד. מדובר בסיטואציות אנושיות קורעות לב." |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ונשאלת השאלה כמה מתוך הוצאות המו״פ ממומנות ע״י ממשלת ארה״ב. לא מעט. זה איכשהו מצטרף לנוהג לשתף ממשלות בהוצאות ובהפסדים אבל לגבי הרווחים- השוק החופשי קדוש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה באמת? על מה אתה מתבסס? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש שם גרף יפה (של נתונים משנת 2008) שבה הנתון של ארה"ב הוא 50% לעומת 0.7% של ישראל. כותרת הגרף: ההוצאה הממשלתית על מחקר רפואי (כחלק מההוצאה הממשלתית הכוללת למחקר ופיתוח). באופן כללי אין שם כמעט נתונים על ארצות הברית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לחדד את מה שצפריר כתב: הגרף והמאמר עוסקים בהוצאה ממשלתית למחקר רפואי. אני מניח שזה כולל מחקר באוניברסיטאות ובבתי חולים. מה שאתה כתבת עליו, לפי הבנתי הוא הוצאה ממשלתית על מחקר ישיר של חברות התרופות. אולי העמודה שיש בגרף כוללת גם חלק כזה, אבל אנחנו לא יודעים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהדף הזה עושה רושם שכלום לא הולך לחברות התרופות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש לא. חברות התרופות משתמשות במחקרים של nih לפיתוחים שלהן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חששתי שעל זה אתה מדבר. על זה אין קייס. האקדמיה ומכוני המחקר במודע מפרסמים מחקרים ותוצאות לנחלת הכלל1, ומוסכם על כולם שכולם יכולים לעשות בזה שימוש, בכלל זה מסחרי, ואפילו שימוש לרעה (כימאים המסנתזים סמים סינתטיים). ואכן, כולם עושים בזה שימוש, לא רק חברות תרופות מרושעות. אפשר לנסות לסדר אחרת את הכלכלה העולמית ואת מקומה של האקדמיה בה, אתה מוזמן להציע הצעה מפורטת. 1 לצד המצאות שהאוניברסיטאות משכילות למסחר אותן בעצמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני מתלונן על שהאקדמיה ומכוני המחקר מפרסמים מחקרים ותוצאות לנחלת הכלל. זה טוב ושימשיך. הבעיה היא אם חברות התרופות מעמיסות את המחקרים שהן לוקחות מרשות הכלל על מחיר התרופה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה עם מחקרים וניסויים שחברות התרופות צריכות לעשות גם כאשר יש להן ביד תוצאות של מחקרים מהאקדמיה? נדרשת לא מעט השקעה כדי להפוך תוצאה של מחקר לתרופה. מעבר לכך: לפעמים הרעיונות לא מתקבלים בחינם וחברות התרופות צריכות לשלם תמלוגים לממציאים מהאקדמיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי למה כוונתך ב''להעמיס מחקרים על מחיר תרופה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המילה ״להעמיס״ היא ז׳רגון חשבונאי. נכון יותר להשתמש במילה ״מתמחרות״. כיצד מסבירות חברות התרופות את התמחור הגבוה של התרופות? עלויות הפיתוח. העלויות מאד גבוהות אבל גם הרווחים מאד גבוהים ולכן חברות התרופות מואשמות ב״תמחור יתר״. מאשימים אותן שחלק מהוצאות הפיתוח לא הן שילמו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התמחור בפועל תלוי בעיקר בשוק - כמה חברות הביטוח מוכנות לשלם, כמה עולות תרופות מתחרות. נראה לי שעניין ההוצאות על מו"פ הוא red herring. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
די ברור שכשהחברות מדברות על הוצאות הפיתוח של תרופות הן מדברות על ההוצאות שלהן ולא על עלויות הפיתוח של כל טכנלוגיה ומחקר שתורם בעקיפין. זה בלי קשר לשאלה אם הטענה הזו נכונה ומצדיקה את המחיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החברות מנסות להצדיק את המחיר הגבוה. מדוע כשדובר או לוביסט של חברת תרופות מדבר על עלויות פיתוח גבוהות, הוא אינו כולל גם מה שקרוי עלויות מוחצנות-שהחברה הנל׳ אינה משלמת או מקבלת השתתפות במימון און פטורים ממס וכד׳? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רואה שהחברות מנסות להצדיק את המחיר הגבוה בדבר מלבד מנגנון השוק. ואליאנט מקרה הקיצון, אבל כך כל התעשיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בניגוד למה שאריק כתב, אתה צודק שחברות התרופות מנסות להצדיק את המחיר הגבוה בעלויות פיתוח ולא בחוקי הביקוש וההיצע. מתוך תגובת ארגון פארמה ישראל לכתבה השנייה בסדרה של לינדר גנץ: "חדשנות וטכנולוגיות מתקדמות עולות כסף ולא מעט. מכשירי MRI, מאיצי חלקיקים, רובוטים ותרופות, שפיתוחם לוקח לעתים כ–20 שנה בהשקעות בסיכון גבוה של מיליארדים. במקביל, נדרשות החברות להשקיע כ–20% מהרווחים במו"פ עתידי כדי שגם בעוד 20 שנה יהיו תרופות חדשות ומתקדמות." (ברור שקורא זהיר מראש לא צריך להתייחס ברצינות רבה מדי לטענה כזו. המחירים של כמעט כל מוצר של חברה פרטית נקבעים לפי חוקי הביקוש וההיצע, אבל משום מה הציבור הרחב נוטה לראות בזה משהו לא מוצדק, ומחפש הצדקות מתחום העלויות. ואז עיתונאים מגלים אנומליות בקשר בין עלויות למחיר, מציגים לציבור, והציבור כועס; מחאת המילקי היא דוגמה מפורסמת, אבל זה קורה המון במדורי צרכנות, עם מוצרי מזון, קוסמטיקה, אופנה, וכו' וכו' מוצרים שאין למחירם היבט מוסרי כמו עם התרופות. ואז החברות צריכות להגיב, והן יודעות את נפש בהמתן; הן לעולם, לעולם, לא יאמרו "המחיר נקבע לפי ביקוש והיצע, כך זה תמיד וזה בסדר גמור, אתם לא חייבים לקנות."1 בצר להן הן יתנו איזה הסבר מפותל על מכס, עודפים מקומיים וזמניים, סדרות ייצור וכאלה. מי שעמד על דעתו יגחך בצד ולא ינסה אפילו להצדיק או להפריך את ההסבר הזה, כי ברור שזה הסבר שנועד להמונים הבורים. אבל זאת הערת צד. למחירי התרופות יש היבט מוסרי, החברות במידה מסוימת הן נאשמות בדיון הציבורי. אם הן בוחרות בהסבר עלויות הייצור, ראוי לתפוס אותן במילה ולבקר את ההסבר, כפי שאתה עושה. אז אני חוזר לביקורת שלך.) אם התגובה המצוטטת מייצגת, לא ברור לי מה אתה רוצה. הרי אין כאן תחשיב מפורש ומפורט. הם לא אומרים כמה כסף זה כל פריט, כמה הסה"כ, כמה עולה לפתח תרופה, ומה כל הדברים שצריך כדי לפתח תרופה. הם מונים דוגמאות לדברים שהחברות מוציאות עליהם, ובאופן די טבעי לדעתי לא מונים דברים שהחברות לא מוציאות עליהם. 1 איך יאמרו כך, וכל הפרסומות שלהן מנסות לומר לנו שאנחנו כן חייבים לקנות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהסנטימנט של הציבור מוצדק, במידה מסוימת. אין כאן באמת שוק חופשי לגמרי - רווחי החברות נסמכים במיגה רבה על הגנות הפטנטים שהן מקבלות מהמדינות. אם מתח הרווחים שלהן חורג בהרבה מהמקובל בענפים אחרים, אולי יש מקום לצמצם את תקופת ההגנה, למשל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני חושב שהסנטימנט של הציבור מוצדק על פניו בהקשר לתרופות. בהקשר למוצרי צריכה סתם (מילקי), זה מעניין. לכאורה, כמו שאמרתי, טפשי מצד הציבור לחפש הצדקות למחיר. זו נקודת המפגש בין הביקוש להיצע לדעת החברה, והצרכן יכול פשוט לא לקנות ובכך לנסות להוריד את נקודת המפגש. זה כנראה לא יועיל בכלום במוצר המוני. הוא יכול להתאמץ קצת יותר ולנסות לקרוא בפייסבוק לעוקביו ''אל תקנו, כך נוריד את נקודת המפגש''. אבל אם הוא אומר בפייסבוק ''אל תקנו, המחיר לא מוצדק בעלויות'', ויש לו קייס משכנע-לכאורה, זה כנראה מצליח לשכנע יותר אנשים לא לקנות. זה שהחברות לא מרשות לעצמן לנפנף את הטיעון הזה, מפעיל עליהן סוג אחר של לחץ להוריד מחיר, כנראה אפקטיבי לעתים קרובות. כך שהנימוק הלא-רציונלי על פניו הופך, בסופו של חשבון ובגלל פסיכולוגיית ההמונים, לפעולה רציונלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפעמים ייתכן מקרה שבו יש רווח עודף, ולחץ "מוסרי" יכול להוריד את המחיר גם ללא שינוי ארוך טווח בביקוש ובהיצע. הקוטג' היה דוגמה טובה: אוליגופול, אמנם עם שחקן דומיננטי, שמכר את המוצר ברווח גדול בחסות ההגנה מייבוא. לחץ על חברה אחת הכריח אותה להוריד את מחיר המוצר ובעקבותיה הלכו האחרות. זה התאפשר מפני שהמוצר לא היה חיוני לגמרי וגם מפני שהיתה אלטרנטיבה אצל המתחרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אני טוען שהנימוק המוסרי היה נכון מלכתחילה ולא רק שימושי בעקיפין) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בין שתי התגובות הורדת את המרכאות מ''מוסרי'', וזה לא עוזר לי להבין את כוונתך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים אתך. בסופו של דבר העובדה המכרעת היא שיש לחברות הללו רווחי עתק. רציתי להפריך את הטענה שהמחירים הגבוהים נובעים מעלויות הפיתוח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי הטענה המרומזת היא שאמנם המחיר נקבע לפי היצע וביקוש, אבל עלויות גבוהות ותשואה לא מובטחת גורמות להיצע להשאר נמוך לאורך זמן. והשורדים מצפים לתשואה גבוהה על ההשקעה המסוכנת. (למרות שסביר יותר שאתה צודק ויחצני חברות התרופות מנהלים בעצם דיון סוציאליסטי מתקדם מהסוג של ''זה רק בשביל שאתה ככה בחור נחמד - ואללה לי זה עולה יותר'') |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלק חמישי חלק שישי ואחרון מחירי התרופות עולים בהדרגה. אין כמעט קשר בין מחירה של תרופה לבין יעילותה (כי חולים מאוד רוצים גם תרופה שתאריך את החיים בכמה חודשים בהסתברות של פחות מ־50%) ודי ברור שיש כאן ניצול ציני וחזירי של המצב ע"י חברות התרופות. „בשנים האחרונות נעשו כמה ניסיונות לגבש קואליציה כזו, חלקן בהובלת ארגון ה–OECD, אך עד כה הם לא צלחו ולא הגיעו לכדי פעולה של ממש. אם נחזור לעניין כוחו של הביקוש לתרופה לסרטן, נבין טוב יותר למה: לדרג הפוליטי במדינות מערביות מתקדמות קשה עד בלתי אפשרי לעמוד מול אזרחים המשוועים לתרופות היקרות. ואולי צריך להיות עוד יותר רע לפני שיהיה טוב: אולי רק לאחר שמערכות בריאות יפשטו רגל וייצרו משברים של ממש בהוצאות הממשלתיות של מדינות, אולי רק אז יהיו מנהיגי העולם מסוגלים להתייצב מול הציבור שלהם ולהגיד: "עד כאן. לא נקנה תרופות במחירים האלה כדי להיות מסוגלים לרכוש תרופות עבור החולים של מחר".״ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שסירוב קנייה מצד המדינות יועיל, אבל לא הולך מספיק רחוק. הרי חלק מהבעיה הוא שחולים ומשפחותיהם מוכנים לפשוט רגל כדי לשלם על תרופות שהמדינות כבר היום אינן מממנות. לכאורה אם מדינות לא יקנו, זה כבר יהיה לחץ שוק שיספיק כדי להוריד את המחיר. הבעיה היא שכל עוד יהיו אנשים מעטים שיוכלו לממן את התרופות במחיר המופקע, יתקיים הלחץ על מדינות למנוע את יתרון השרידות הבוטה של העשירים. נראה שפתרון יותר אפקטיבי הוא שהממשלות יאסרו על קניית תרופות יקרות מדי גם באופן פרטי. בעיקרון כשמנסים לאסור בחוק על פגישת ביקוש והיצע, בפרט כשהביקוש הוא כל כך אקוטי, התוצאה היא שוק שחור אולי גרוע בהרבה (ע"ע זנות וסחר בכליות1), אבל כאן יהיה קשה לקיים שוק שחור בלי שחברות התרופות הגדולות יהיו חלק בלתי ניתן להכחשה ממנו, ונראה לי שאפשר לסמוך על כך שהן לא תלכנה לשם. חור אפשרי בחומה הוא שיהיו מן הסתם מדינות שלא ישתתפו בחרם, וחולים יוכלו לנסוע לשם או אפילו לקנות משם את התרופות בדואר. זה חור גדול, אבל לדעתי לא ענק. אני חושב שאם רוב מדינות המערב תחרמנה, וחברות התרופות ימשיכו להפיץ רק דרך מדינות לא סימפטיות, אז מדינות המערב תוכלנה להציג את זה בצדק כשוק אפור אם לא שחור. ואז (א) יהיה להן קל יותר לעמוד בלחץ המוסרי להשוות את שרידות העניים לעשירים (כי השורדים הם לא רק עשירים, הם גם עושים משהו מפוקפק, גם אם מובן), ו-(ב) זה יגביר את הלחץ המוסרי על חברות התרופות. יהיה להן קשה יותר להציג את עצמן כחלק לגיטימי ואף מפואר של העולם המערבי. טענת נגד אפשרית היא שלא ראוי לפגוע כך בחירות הפרט (עד מוות!) כחלק מתרגיל כוח מסחרי גם אם מטרתו היא הצלת יותר חיים. אם מישהו ירצה לטעון את זה כאן ברצינות, אפציר בו לקרוא קודם לפחות שלוש כתבות מהסדרה של לינדר-גנץ, לא כל כך חשוב אילו. 1 יכול להיות שבסופו של חשבון האיסורים עליהם מוצדקים, אבל ברור שלפחות כתוצאה נקודתית ההתגשמות שלהם בשוק שחור יוצאת גרועה בהרבה מאשר אילו הם היו מוסדרים בחוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פיתרון מכיוון אחר הוא ביטול סלקטיבי של כמה פטנטים, בתקווה שזה ישדר את המסר הרצוי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. מצד אחד זה קל יותר. מצד שני זה לא קל: מדינות צריכות, אפילו במצבים כאלה, להתנהל מול האזרחים והתאגידים בדרכים הוגנות (כלומר, לא לכוון ספציפית לחברה X) ולפי כללים שאפשר להגן עליהם. איך תנסח את הכלל כאן, בלי לשבור את כל שיטת הפטנטים?. והאם ביטול פטנט מספיק? כמה מהר יכולות חברות מתחרות לפתח תרופות תואמות? האם חברות רבות יכולות? כי במצב של השוק היום, שאם אני מבין נכון יש בו מעט חברות תרופות ענקיות, הן יכולות בקלות להגיע להבנה שקטה של חלוקת השוק במקום תחרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעניין הפסקה הראשונה: להגריל, או לחכות שיהיה מקרה שיצליח לעצבן מספיק את דעת הקהל. לעניין הפסקה האחרונה: במקרה הזה מדובר על עבירה על החוק, ונדמה לי שכמה חברות נתבעו על כך לא מזמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עבירה על החוק - אולי, אבל די קשה להוכחה; GSK מפרסמת בז'ורנלים המדעיים שהיא עובדת על תרופה בכיוון X, והחוקרים של פפייזר משום מה מעדיפים להתמקד בכיוונים אחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוגמה לתביעה (כזכור: זה חלק מדיון שהחל בתגובה 675141 שבה יש קישור לסדרת כתבות) על עלותן המאמירה של תרופות. „מחלקת ההגבלים העסקיים במשרד המשפטים האמריקאי זימנה בכירים בתרו לחקירה בשל מדיניות התמחור של תרופות גנריות למחלות עור ■ טבע עלולה להידרש להסביר את העלאת מחיר התרופה לפרקינסון אקזילט ב-210% בעשור האחרון״ בהמשך מציינים שתרופות גנריות למחלות עור הן מקרה שונה מתרופות רגילות (מבחינת ההשקעה הנדרשת בפיתוח). אבל ברור שיש כאן תקדים. דרך אגב, בעניין שעלה בדיון אחר, תרו (Taro) נכתב ב־ת’. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנה שקטה, מוסווית, בין חברות תרופות זו פרקטיקה שכבר קיימת. למשל, תשלום לחברה שלא תצא עם תרופה גנרית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעניין ''מדינות שלא ישתתפו בחרם, וחולים יוכלו לנסוע לשם או אפילו לקנות משם את התרופות בדואר''. ראה את הפער העצום במחירי תרופות בין ארה''ב וקנדה. בעיר אחת, או מחוז במדינה בארה''ב היה ניסיון להיתארגנות ממוסדת לרכישת תרופות מקנדה אבל הממשלה נלחמה בזה, אאז''נ בשימוש בחוק על מסחר ומשלוח לא מאושר בתרופות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד טענת נגד אפשרית: ישבו אנשים, סיכנו את ממונם, כילו את חייהם במעבדה, הצליחו למצוא תרופה ולהוכיח את יעילותה. מה חשוב יותר, להילחם בהם ובמטופלים העשירים שלהם? או אולי לעודד אנשים אחרים ללכת בדרכם, ולמצוא עוד תרופות - מתחרות - שיוזילו את המחיר של התרופות הקיימות? אפשר לעשות את זה דרך האקדמיה, דרך חברות ממשלתיות, דרך הטבות מס, או דרך רמיזה שמי שימצא תרופה לסרטן יתעשר. ואם אתה כל כך רוצה להפריע לעשירים לחיות עוד כמה חודשים/שנים עם סרטן, במקום לאסור שימוש בתרופה החדשה, אתה יכול להשית עליה מס של 100%. את תקבולי המס אפשר להפנות לטיפולים קונוונציונליים או למו"פ, או לחיזוק הישוב היהודי בחברון. אני בטוחה ששר הבריאות נתניהו יצליח למצוא יעד מוצלח. יש בשנים האחרונות קפיצה בהבנה של הסרטן. האם אנחנו רוצים לדכא את המחקר או לקדם אותו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא שמחירי התרופות מאמירים ללא קשר ישיר לעלות הפיתוח. דורשים עליהן מחירים גבוהים כי אפשר. מסים גבוהים לא יעזרו: מדובר ממילא על אנשים שלא מצליחים לממן את התרופות. לכן הקופה הציבורית תצטרך לממן אותן (בתוספת המיסים) בסופו של דבר. מעבר לכך, לא מדובר רק על עשירים. קשה מאוד למשפחה לסרב להשקיע את הסכום הזה בסיכוי להצלת חיי יקירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שצפריר אמר. ואני מוסיף: רוב הוצאות חברות התרופות הן על שיווק ולא על מו"פ. אני בטוח שלחוקרים יש מוטיבציות עצומות גם בלי חלקם ברווחים המופרזים, אם באמת הם מקבלים חלק משמעותי בהם; ושאפשר במחירים צנועים בהרבה לקיים את תשתית המחקר הנדרשת. בינתיים, מרוב שעוד ועוד יזמים רוצים חלק בבוננזה, שוק יצרניות התרופות רק הולך ומתמזג ומצטמצם במספר השחקניות שבו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לחוקרים אולי יש, אבל לבעלי המניות אין. דומני שלכולנו יש אינטרס מאד ברור בפיתוח מהיר ככל האפשר של תרופות חדשות, ובזכות כל החזירים המייצרים והחזירים שמשלמים את ההון העתק אנחנו נהנה מתרופות חדישות וזולות בעוד כעשר שנים. אני מודה שלא קראתי שלוש או ארבע כתבות של גב' גנץ-לינדר אבל יש לי דיעה מאד חד משמעית בנדון: אם לדעתכם חברות התרופות עושקות את הציבור, קנו מניות של החברות האלה וחלקו לנזקקים את המליונים שתצברו. גילוי נאות: יש לי קצת מניות של טבע, אבל הן לא הפכו אותי למיליונר. אם טבע היתה מוזילה את הקופקסון מטעמים הומניטריים לא הייתי קונה את הנמניות שלה (אני אלטרואיסט קטן מאד, ומעדיף לתרום את הכסף שלי בעצמי, לא דרך החברות בהן אני משקיע). השאלה אם חברות התרופות מוציאות את כספן על פיתוח או על פרסום לא שונה מאותה שאלה לגבי כל חברה שהיא, וכל עוד אף אחד לא כופה עליך לרכוש את התרופות החדשות אני לא מבין על מה המהומה. ועוד גילוי נאות: הכרתי כמה אנשים, חלקם קרובים מאד, שפספסו בכמה שנים את התרופה שהיתה יכולה להציל את חייהם. אני לא מעוניין להצטרף לקבוצה הזאת, או לפחות לדחות את הצטרפותי אליה ככל שניתן, תודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טבע מונעת מחברות אחרות לפתח תרופות שמשתמשות במנגנון דומה לזה של התרופות שלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי שהמנגנון העיקרי פותח, השאלה מה נחשב חיקוי ומה לא אינה שונה מהשאלה הזאת בכל תחום אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טענת שלא כופים על איש לרכוש את התרופות. אני אומר שמכיוון שהאלטרנטיבה היא מוות בחסות חוקי הקניין הרוחני, הטענה ''לא כופים'' לוקה בחסר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה היתה האלטרנטיבה אלמלא השקיעה חברת התרופות את הדרוש לפיתוח ואישור התרופה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה חלקית בינתיים: גם אם חברות התרופות עושקות את הציבור ורווחיהן מופרזים, אין בזה שום הבטחה לרווח גדול מקניית המניות שלהן; מחיר המניות כבר מבטא את ציפיות השוק לרווחים מופרזים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אם תמקוט בצעדים מגבילי ריווחיות מחיר המניות האלה יירד ולחברות יהיה קשה יותר לגייס כסף. אני משער שהטענה שלך היא שהקושי הזה לא משמעותי (מכסימום הן יבזבזו פחות על פרסום) אבל אני לא יודע על מה ההנחה הזאת מתבססת. לא כל-כך משנה, ראה תגובתי הבאה בעניין זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ותגובה קצת פחות חלקית: "כל עוד אף אחד לא כופה עליך לרכוש את התרופות" - בשביל זה בין השאר שווה לקרוא את הכתבות. אף אחד לא כופה על אף אחד, אבל איכשהו יותר מדי אנשים בכל זאת פועלים ככפויים. אולי זה בגלל חולשות האנוש שלהם, אבל אלו חולשות אנוש שלדעתי צריך להתחשב בהן ולכבד אותן. אתה טוען שרווח מקסימלי לחברות התרופות מבטיח פיתוח כמה שיותר מהיר. זה כנראה נכון טכנית. הרושם שעולה די בבירור, גם אם קשה להוכיח אותו, הוא שאפשר להוריד בהמון את הרווח, לשלם רק טיפה בעיכוב התרופות, אם בכלל, ולקבל את התרופות במחיר נסבל בלי לחכות 10 שנים. משהו יותר מעניין: נניח שהורדת הרווח תעכב את הפיתוח ביותר ממה שנדמה לי. אני מעדיף לוותר על X שנים מחיי, כש"ככה זה" רפואית ואין מה לעשות, מאשר להכניס את כל המשפחה שלי לפשיטת רגל או לייסורי מצפון עד מותם. כל אחד יסכים איתי, איש איש וה-X שלו - המציאות היא באזור ה-X הזה עבור רבים, רבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממתי הרצון להמשיך את חייך במידת האפשר נכנס לקטגוריה של "חולשת אנוש"? אדם זכאי לעשות ברכושו כאוות נפשו, והדילמה בין הארכת חייו לבין רווחת בני משפחתו שיישארו אחריו היא אכן קורעת לב לפעמים. לדעתי דילמות קורעות לב וסיפורים על הרס כלכלי אינן מניע טוב לקביעת עמדות, אלא בתחומים בהם אותן דילמות הן הן לב העניין (ע"ע הימורים) או שמדובר במקרי רמאות וגניבת דעת (ע"ע רפואה משלימה). אבל הנה מה שעלה בדעתי הבוקר, כשקראתי (שוב) על התרופה החדשה להורדת כולסטרול ולאחר שלמדתי את מחיר התרופה (לעצלנים: 1500-3000 ש"ח לחודש, תלוי בביטוח, לעומת סטטינים שמחירם בערך אפס). המחשבה הראשונה שעלתה במוחי היתה שעבור המחיר הזה אני מוכן להמשיך לסבול את תופעות הלוואי של הסטטינים שבמקרה שלי אינן חמורות מדי, והמחשבה השניה היתה שגם אם מחיר התרופה היה נמוך הרבה יותר לא הייתי ממהר להשתמש בה, כי בניגוד לסטטינים עוד אין מספיק ידע לגבי תופעות לוואי אפשריות לטווח הארוך - למי שאינו יודע, מדובר על משהו שנוטלים במשך כל החיים. המחשבה השלישית היתה שאחד מחברי הוא איש עשיר מאד שלא מסוגל ליטול סטטינים בגלל תופעות לוואי חמורות ואלה ודאי חדשות מצויינות בשבילו, אלא שהוא לא יכתוב כתבות נוגעות ללב איך הוא ומשפחתו זכו, אולי, לפתרון נאות לדילמה קורעת לב משלהם. זאת הסיבה לכך שסיפורים עצובים על משפחות שהתדרדרו לעוני בגלל מחיר התרופות אינם מדריך טוב, כפי שטענתי קודם. המחשבה הבאה שעלתה במוחי בהקשר הזה, היא מחשבה מאד לא מוסרית שאני מתבייש בה אבל לא אחסוך אותה מכם: הוא וחבריו לדרך הם שפני ניסיון בשבילי, ובזכותם אולי אוכל להפטר מהסטטינים בעוד כעשר שנים, כשמחיר התרופה יהיה שווה לכל נפש, בלי לחשוש מהשפעותיה לטווח ארוך. הגיע הזמן שנדפוק את כל העשירים האלה! (המחשבה האחרונה היתה: שוטה שבעולם, בעוד עשר שנים ההשפעות היחידות לטווח ארוך שיטרידו אותך קשורות לאורך החיים של שיש ישראלי מצוי. בהחלט ייתכן, אבל אם תעשיית התרופות תמשיך במלוא הקצב אולי מותר להיות אופטימי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא שזה כן מגיע בסופו של דבר מהכיס הציבורי. ר' המקרה של בריטניה בסוף הכתבה החמישית. מעבר לכך, קרן דולב, שהוזכרה באחת הכתבות הראשונות בסדרה, דואגת לזכויות החולים. כלומר: אם תרופה מסויימת יעילה עבור חולה, זכותו לתבוע את מימונה מקופת החולים שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אפשר להתערב בנעשה ע''י הגדלת תקציבי המחקר הרפואי של המוסדות האקדמאיים, שיעבירו לחברות התרופות רק מוצרים שנמצאים בשלבים המתקדמים של הפיתוח ובתמורה החברות יתחייבו למכור את התרופות במחיר עלות פלוס. ההשקעה בתמיכה באוניברסיטאות תחזור לציבור דרך הוזלת התרופות. (אני משער שהרעיון אינו מקורי ומתנצל אם הוא הופיע באחת מאותן כתבות שלא קראתי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקרן בבריטניה קרסה, ועכשיו יש כתבה בדה־מרקר שלפיה יכולת המיקוח של הממשלה דווקא השתפרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"חולשת אנוש" היא הרצון להמשיך את חייך או חיי יקירך במידה לא ברורה, בתוחלת של חודשים מעטים, תמורת עתיד המשפחה. סטטינים ויורשיהם היקרים הם סיפור אחר, לפחות מבחינה אחת: כוח הריפוי שלהם הוא לטווח רחוק, של בעיה שמתממשת רק בהסתברות מסוימת. הם לא מענה לאיום ישיר ומיידי כמו תרופות לסרטן. לכן הלחץ הפסיכולוגי להשתמש בהם מתון בהרבה, גם למי שנמנע מסטטינים. "דילמות קורעות לב וסיפורים על הרס כלכלי אינן מניע טוב לקביעת עמדות, אלא בתחומים בהם אותן דילמות הן הן לב העניין (ע"ע הימורים)" - לא ברור מהפתיל עד כה שהן בדיוק לב העניין? או שאני לא מבין למה כוונתך ב"לב העניין", ואכן איני בטוח מה אמצא בערך הימורים כשאעיין בו. רק כדי שיהיה ברור, כנראה שמחירי התרופות החדשות לסרטן, למי שצריך לממן אותן לעצמו, הן כאלו שרק עשירית הפרומיל העשירה באוכלוסיה יכולה לעמוד בה בלי להיכנס לברוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התרופה החדשה מראה תוצאות חיוביות אבל מחיר המניה יורד (כנראה ציפיות האנליסטים היו לתוצאות עוד יותר טובות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שזה יהיה הרבה יותר קשה למצוא את ה-X הזה כשלא מדובר על שנים מחייך אלא על שנים מחיי צאצאיך... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיוון נוסף ששמעתי הוא פגיעה בביקוש. כלומר: חינוך הרופאים (מה שיותר קל) והציבור (יותר מסובך) להשלים עם המוות במקרים רבים יותר וכך להפחית את מספר המקרים שבהם הוא גם יוצר "הרעלה כספית". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רואה את זה כייצוג מסוים, אולי הבוטה ביותר, של המגמה הרחבה יותר של התחזקות התאגידים על חשבון הממשלות והאזרחים (גם בתפקידם כעובדים אבל בעיקר בתפקידם כצרכנים). אם המו"פ אינו הסיבה להאמרת מחירי התרופות (ואנחנו יודעים שהוא לא) הפתרון הפשוט הוא הפקעת הפטנטים שמנוצלים באופן חזירי. לתאגידים אין מוסר ואין חוק. יש להם רק שורה תחתונה. הדרך היחידה לאלץ תאגיד לשנות את ההתנהגות שלו היא לשנות את התחשיבים שלו. אילו חברת התרופות היתה יודעת שניצול חזירי שלה את השוק יגרום להפקעת הפטנט בידי הממשלה היא היתה מכניסה את זה לתחשיבים שלה ומתנהגת בהתאם. סה טו. אבל כל עוד התאגידים קונים את הפוליטיקאים ודואגים שהחוקים יעבדו לטובתם (הארכת והרחבת תחולת פטנטים, חוקי ותקנות סחר) המצב לא ישתנה. הכעס של הציבור הדפוק בארה"ב נגד המערכת (ובראשה התאגידים) שדופקת אותו יוצר את הצבעת המחאה לטראמפ וסנדרס. בהנחה שלא סנדרס הוא זה שיזכה במשרה, השאלה היא האם הלך הרוח שהביא לו את התמיכה החריגה הזו בקרב המצביעים יצליח לגרום איזה שינוי בפועל במדיניות של המחוקקים. התשובה הקצרה שלי היא - לא. לא עד אשר יגיעו מים עד נפש ונראה התקוממויות אלימות בקרב ה 99%. משום מה האסוציאציה שעולה בראשי היא דמותו המדושנת של דונלד אחר - סת'רלנד ב"משחקי הרעב". |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |