 |
|
 |
||
|
||||
 |
ותגובה קצת פחות חלקית: "כל עוד אף אחד לא כופה עליך לרכוש את התרופות" - בשביל זה בין השאר שווה לקרוא את הכתבות. אף אחד לא כופה על אף אחד, אבל איכשהו יותר מדי אנשים בכל זאת פועלים ככפויים. אולי זה בגלל חולשות האנוש שלהם, אבל אלו חולשות אנוש שלדעתי צריך להתחשב בהן ולכבד אותן. אתה טוען שרווח מקסימלי לחברות התרופות מבטיח פיתוח כמה שיותר מהיר. זה כנראה נכון טכנית. הרושם שעולה די בבירור, גם אם קשה להוכיח אותו, הוא שאפשר להוריד בהמון את הרווח, לשלם רק טיפה בעיכוב התרופות, אם בכלל, ולקבל את התרופות במחיר נסבל בלי לחכות 10 שנים. משהו יותר מעניין: נניח שהורדת הרווח תעכב את הפיתוח ביותר ממה שנדמה לי. אני מעדיף לוותר על X שנים מחיי, כש"ככה זה" רפואית ואין מה לעשות, מאשר להכניס את כל המשפחה שלי לפשיטת רגל או לייסורי מצפון עד מותם. כל אחד יסכים איתי, איש איש וה-X שלו - המציאות היא באזור ה-X הזה עבור רבים, רבים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ממתי הרצון להמשיך את חייך במידת האפשר נכנס לקטגוריה של "חולשת אנוש"? אדם זכאי לעשות ברכושו כאוות נפשו, והדילמה בין הארכת חייו לבין רווחת בני משפחתו שיישארו אחריו היא אכן קורעת לב לפעמים. לדעתי דילמות קורעות לב וסיפורים על הרס כלכלי אינן מניע טוב לקביעת עמדות, אלא בתחומים בהם אותן דילמות הן הן לב העניין (ע"ע הימורים) או שמדובר במקרי רמאות וגניבת דעת (ע"ע רפואה משלימה). אבל הנה מה שעלה בדעתי הבוקר, כשקראתי (שוב) על התרופה החדשה להורדת כולסטרול ולאחר שלמדתי את מחיר התרופה (לעצלנים: 1500-3000 ש"ח לחודש, תלוי בביטוח, לעומת סטטינים שמחירם בערך אפס). המחשבה הראשונה שעלתה במוחי היתה שעבור המחיר הזה אני מוכן להמשיך לסבול את תופעות הלוואי של הסטטינים שבמקרה שלי אינן חמורות מדי, והמחשבה השניה היתה שגם אם מחיר התרופה היה נמוך הרבה יותר לא הייתי ממהר להשתמש בה, כי בניגוד לסטטינים עוד אין מספיק ידע לגבי תופעות לוואי אפשריות לטווח הארוך - למי שאינו יודע, מדובר על משהו שנוטלים במשך כל החיים. המחשבה השלישית היתה שאחד מחברי הוא איש עשיר מאד שלא מסוגל ליטול סטטינים בגלל תופעות לוואי חמורות ואלה ודאי חדשות מצויינות בשבילו, אלא שהוא לא יכתוב כתבות נוגעות ללב איך הוא ומשפחתו זכו, אולי, לפתרון נאות לדילמה קורעת לב משלהם. זאת הסיבה לכך שסיפורים עצובים על משפחות שהתדרדרו לעוני בגלל מחיר התרופות אינם מדריך טוב, כפי שטענתי קודם. המחשבה הבאה שעלתה במוחי בהקשר הזה, היא מחשבה מאד לא מוסרית שאני מתבייש בה אבל לא אחסוך אותה מכם: הוא וחבריו לדרך הם שפני ניסיון בשבילי, ובזכותם אולי אוכל להפטר מהסטטינים בעוד כעשר שנים, כשמחיר התרופה יהיה שווה לכל נפש, בלי לחשוש מהשפעותיה לטווח ארוך. הגיע הזמן שנדפוק את כל העשירים האלה! (המחשבה האחרונה היתה: שוטה שבעולם, בעוד עשר שנים ההשפעות היחידות לטווח ארוך שיטרידו אותך קשורות לאורך החיים של שיש ישראלי מצוי. בהחלט ייתכן, אבל אם תעשיית התרופות תמשיך במלוא הקצב אולי מותר להיות אופטימי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא שזה כן מגיע בסופו של דבר מהכיס הציבורי. ר' המקרה של בריטניה בסוף הכתבה החמישית. מעבר לכך, קרן דולב, שהוזכרה באחת הכתבות הראשונות בסדרה, דואגת לזכויות החולים. כלומר: אם תרופה מסויימת יעילה עבור חולה, זכותו לתבוע את מימונה מקופת החולים שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אפשר להתערב בנעשה ע''י הגדלת תקציבי המחקר הרפואי של המוסדות האקדמאיים, שיעבירו לחברות התרופות רק מוצרים שנמצאים בשלבים המתקדמים של הפיתוח ובתמורה החברות יתחייבו למכור את התרופות במחיר עלות פלוס. ההשקעה בתמיכה באוניברסיטאות תחזור לציבור דרך הוזלת התרופות. (אני משער שהרעיון אינו מקורי ומתנצל אם הוא הופיע באחת מאותן כתבות שלא קראתי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקרן בבריטניה קרסה, ועכשיו יש כתבה בדה־מרקר שלפיה יכולת המיקוח של הממשלה דווקא השתפרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"חולשת אנוש" היא הרצון להמשיך את חייך או חיי יקירך במידה לא ברורה, בתוחלת של חודשים מעטים, תמורת עתיד המשפחה. סטטינים ויורשיהם היקרים הם סיפור אחר, לפחות מבחינה אחת: כוח הריפוי שלהם הוא לטווח רחוק, של בעיה שמתממשת רק בהסתברות מסוימת. הם לא מענה לאיום ישיר ומיידי כמו תרופות לסרטן. לכן הלחץ הפסיכולוגי להשתמש בהם מתון בהרבה, גם למי שנמנע מסטטינים. "דילמות קורעות לב וסיפורים על הרס כלכלי אינן מניע טוב לקביעת עמדות, אלא בתחומים בהם אותן דילמות הן הן לב העניין (ע"ע הימורים)" - לא ברור מהפתיל עד כה שהן בדיוק לב העניין? או שאני לא מבין למה כוונתך ב"לב העניין", ואכן איני בטוח מה אמצא בערך הימורים כשאעיין בו. רק כדי שיהיה ברור, כנראה שמחירי התרופות החדשות לסרטן, למי שצריך לממן אותן לעצמו, הן כאלו שרק עשירית הפרומיל העשירה באוכלוסיה יכולה לעמוד בה בלי להיכנס לברוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התרופה החדשה מראה תוצאות חיוביות אבל מחיר המניה יורד (כנראה ציפיות האנליסטים היו לתוצאות עוד יותר טובות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שזה יהיה הרבה יותר קשה למצוא את ה-X הזה כשלא מדובר על שנים מחייך אלא על שנים מחיי צאצאיך... | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |