 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם שהולכות ונעשות הקריאות למען אוסלו דחוקות, אף מבוהלות, הולכת ומתפזרת הסובלימציה של השלום, ותחתיה מופיעות חרדות כאלה ואחרות שלעיתים הן גובלות בקסנופוביה. בכל דרך שבה נבחר להתייחס, אין זו אלא דרכה המשעשעת של האירוניה שמציבה בשעת דחק את כל מי ששמו נחפץ, החל מעמוס עוז וכלה ביעקב פרי, כמעט באותה משבצת ואולי באותה משבצת ממש, יחד עם אביגדור ליברמן. רוב אנשי אוסלו, ואולי כולם, הפוליטיקאים, הסופרים, הקצינים, הבורגנים, הקריינים, חתני הפרסים וכן הלאה, אינם מנמקים עוד את אוסלו בשם השלום, לא בשם השותפות, ואף לא בשם דו הקיום, אלא בשם ההדרה. אלה שעד אתמול עוד היו מרקדים בפסטיבל הנאורות, אלה שמסתלסל קולם והולך בתרועה על זכויות האדם, בכל קרן רחוב, בכל קרן עיתון, בכל במה אפשרית לפרצופם, אנשים שכתבו ספרים כמו ''מיכאל שלי'' ו''חיוך הגדי'' נתקפים רחשים אפוקליפטיים נוכח אפשרות של ''מדינה אחת'' ומתארים את האופק הזה בתיאורי אסן, טרגדיה, הרס המפעל הציוני וכן הלאה. כיום רוב הישראלים, והשמאלנים יותר מכולם, אומרים לערבים את מה שאמר להם ליברמן מן היום הראשון, אנחנו לא רוצים אתכם, לא רוצים את קרבתכם, אנחנו רוצים שתהיה לכם מדינה, בעיקר כדי שלא תהיו חלק מאיתנו, בעיקר כדי להרחיק אתכם אל מעבר לפרדיקמנט פוליטי. לא למען דו קיום עם הערבים, יצאו שאולי ואלון ליאל ודומיהם בהפצרות ובתחינות מן האירופים לכפות על הצדדים ''מדינה פלסטינית''. לא למען דו קיום עם הערבים, כי אם למען דו קיום עם האירופים. כדי לומר, אנחנו איננו אלא אירופים, והציונות היא אירופית ומדינת ישראל היא אירופה ומוטב, אירופה הקלאסית, ואנחנו מבועתים מן האפשרות שהערבי יימזג אל תוכנו. מזה שני עשורים ואולי אף הרבה יותר מזה, מה שמגדיר את הערבי יותר מכל דבר אחר, הוא השיח האוסלואי. כי באמצעות המושגים של אוסלו, אפשר להצר את הערבי אל תוך משבצת מסויימת, לתחם אותו בתור סובייקט פוליטי, אשר נושא לצורך העניין את נרטיב הכיבוש, ומן ההצרה באה ההדרה, כי אם הערבי הוא בסך הכל סובייקט פוליטי, אז כל מה שדרוש כדי לתחום אותו, הוא לכונן אובייקט פוליטי, זו הארכיטקטורה של אוסלו, שליברמן בסך הכל מוסיף עליה קומה, כדי להשתמש בה לצורך השלמת ההדרה ולהחיל אותה גם על הסובייקט הפוליטי שהוא מגדיר בתור 'גיס חמישי'. ומי אמר לכם שהערבי הוא כזה. אולי הערבי הוא יותר מזה. אולי הערבי הוא לאו דווקא זה. מה אם הערבי הוא שותף. למשל. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בתוך אנשי אוסלו עליך לכלול אנשי ליכוד שנתלים בו. לפחות בתקופה האחרונה שמעתי את סילבן שלום, זאב אלקין ועוד שדורשים מהפלסטינאים לעשות/להימנע ממעשים בשם ההתחיבות בהסכמי אוסלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם מי שהתנגד לאוסלו ו/או חושב שההסכם היה ועודו איוולת ממדרגה ראשונה רשאי לדרוש מהערבים שיפעלו לפיו, ברגע שנחתם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על "מי שהתנגד לאוסלו ו/או חושב שההסכם היה ועודו איוולת ממדרגה ראשונה" ונמצא בעמדות החלטה ומנהיגות מזה כ-20 שנה מוטלת חובת ההוכחה שעשה ככל ביכולתו על מנת לסדגת מהסכם זה. מכיוון שאינם עשו זאת, לא עושים זאת, וגם לא יעשו זאת, הרי הם בחזקת צבועים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צבועים זו מילה עדינה מידי. הפוליטיקאים של הימין הישראלי פשוט משקרים לציבור הבוחרים שלהם, בלי בושה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בניגוד למה שמכר לי יוסי ביילין, הסכם אוסלו איננו הפיך. אי אפשר לחזור לכיבוש ישיר ללא מלחמה עם מאות הרוגים לכוחותינו, נזק כלכלי עז, וניתוק מדיני. אפשר להכיר בטעות הנוראה של אוסלו, ועם זאת לדעת שאת הנעשה אין להשיב. בהינתן המצב הקיים, לגיטימי לנצל את מעט ההגנות שההסכם העניק לישראל (מראית-עין של הסכמה פלסטינית לכיבוש עקיף, כמה הגבלות צבאיות על הפלסטינים). אומנות האפשרי איננה צביעות לכשעצמה. להשוואה, אין שום דבר צבוע בתביעה האיראנית לבעלות 50% על קצאא. הם רוצים להשמיד את ישראל, אבל מוכנים להתדיין איתה בעקיפין כדי ליישם את החלק שמעניין אותם בהסכם עתיק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חצי שנה לאחר שנבחר ראש ממשלה נתניהו חתם ומימש את הסכם חברון, עם הרש''פ בראשות עראפת. הדיו על הסכמי חברון עוד היתה מעט רטובה. יתרה מזאת, ספרו של נתניהו ''מלחמה בטרור'' היה אז חם מתנור הדפוס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדיו על הסכמי אוסלו, וגו'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביבי צבוע וגנב ללא תעודות (כך לפחות טען רובינשטיין בדו"ח ה"ציבורי" שלו). לא תצליח להוציא ממני מילה טובה עליו. אבל אין במה שכתבת סתירה למה שטענתי: אפשר לטעון שהסכם היה טעות, ובה בעת לא לסגת ממנו, וכן לתבוע מן הצד השני לקיימו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לנתניהו וממשלתו הייתה הזדמנות פז לבטל או לסרס את הסכם אוסלו, כשזה היה עוד בחיתוליו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך בדיוק "מבטלים" הסכם בינלאומי בערבות אמריקאית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עברת עכשיו נושא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. מה שעשיתי היה להבהיר את הטעות שלך. כבר את תגובה 648000 התחלתי בטענה הבסיסית שהסכם אוסלו איננו הפיך. אי אפשר פשוט להתעלם ממנו. ומי שמתייחס אליו איננו בהכרח צבוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרות הכל, ההסכם נחתם בידי מדינת ישראל, ולכן עם כל הצער שבדבר לא ניתן כרגע לסגת ממנו, אך כל עוד ההסכם תקף יש לעמוד על מילויו ככתבו וכלשונו, לפחות כדי שיהיה אפשר לבטלו מחפמת הפרתו ע''י האוייב. בלי שום קשר, באופן כללי הפוליטיקאים בישראל (מימין ומשמאל כאחד) צבועים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השמאלנים (גזע הולך ונעלם) עדיין חולמים את חלום הציונות הבדלנית. בית לאומי ליהודים. הימנים, בשם מיתוסים דביליים, חלום על בניית בית, הבטחות אחים גרים על ארץ ישראל שלמה וחבר/אבאל׳ה דמיוני בשמים שאוהב אותם יותר מאת כוווולם, עושים יד אחת עם האויב וחולמים ביחד את סופה של המדינה. הימני חולם על הערבי שיימזג אל תוכנו (אדוני הארץ המובטחת!), אבל רק במובן שהוא ימזוג לנו קפה שחור וירוץ מהר להביא את החומוס-צ׳יפס-סלט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש לא. הימני חולם על גירוש הפולש הערבי למולדתו בחצי האי ערב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מה שהימני עושה בלילה. הוא חולם. בשעות היום, כשהמוזות שלו יותר מוגבלות, החרוץ עובד בכל כוחו כדי שישראל תהיה מדינה דו לאומית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מעניין להעמיד את הדברים האלה, מול דברים שכתבת זה לא מכבר בעד ביטול ממד הלאום במדינה ומעבר למדינת כל אזרחיה. היית מאד אוניברסלי ונחרץ לגבי ביטול הבית הלאומי ליהודים. רצית להיות ''צרפת''. אכן לא היו דבריך אז ''בדלניים'' כפי שהם כיום. הציונות אימצה מן הערבים עם מנהג שתיית הקפה, ומן הרועים הבדווים את מנהג הישיבה סביב המדורה ואת ה'פינג'אן' שנכנסו לפולקלור הציוני. את החומוס והפלאפל שהפכו לאייקון ישראלי, את הפיתה והלאפה. את דמות ה'ערס' וה'פרח'ה' אשר עולים חדשים מזהים מיד בתור טיפוס ישראלי, את הניגון הערבי שהפך כיום הניגון הדומיננטי של המוזיקה הישראלית שגם הוא מחדש את שירי ביאליק וגולדברג. הנה אפוא גם אם יתרוקן המזרח התיכון כולו מערבים, הרי יהיו אלה הישראלים שימשיכו את הערביות, ולפחות חלק נכבד מתוכה. אני לא מבין את המושג ''ציונות בדלנית'' על איזה יסוד בכלל אפשר לבסס בדלנות לעם מפוזר שנתחדש מתוך קיבוץ גלויות. יתר על כן, לחדש שפה, טריטוריה, דרך חיים, מהות פוליטית. אני חושב שהציונות הייתה נועזת מאין כמותה בנכונות שלה להיווצר, להשתנות. גם בפילוסופיה הפוליטית, לא ראתה הציונות את עצמה כמנותקת מהמרחב הגיאוגרפי והפוליטי. על כך יעידו לא רק נסיונות ההידברות עם עבדאללה מירדן, עם פייצל מסוריה, עם לבנון, אלא ההכרעה המודעת שיסד אבי האומה, להתבסס במרחב לא כ''מושבה של יהודים'', אלא כמדינה בעלת מרחב. ומכאן המשמעות שהעניק לנגב (שאותו יעד האו''ם למדינה הערבית) כמדינאי ושר המלחמה. וזו המשמעות של ההליכה הסמלית לנגב, לא כנווד רומנטי שהלך אל המדבר, אלא כצוואה לאומית. גם בן למעלה משבעים, היה דוד גרין -חלוץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מן העלייה הרביעית אכן מגיעים אנשים שכמוך, רצו להיות "צרפת" ו"גרמניה" ובמובן הזה להיות "בדלנים". זה לא הסיפור של הציונות, בוודאי לא החלום שלה, אבל זה בהחלט החלום השמאל בורגני. חלום בועתי כלשהו, שזכה להמשלה מדינת תל אביב, של אנשים, מן הסתם כמוך, שאינם מוכנים להתחייב כלפי גורמים במציאות אשר מחוץ לאורח החיים שלהם. זה מוטבע עמוק בדפוסי המחשבה שלהם, והם אפילו לא מוכנים לבזבז רגע כדי להקשיב. זה פשוט לא מעניין אותם. תרבות זו פגשה את הגלגול הפוליטי שלה בפילוסופיה הפוליטית שהשאיר אהוד ברק יחד עם כל שאר הזבל. זו הקרויה "וילה בג'ונגל" שניפקה פתרון פלא להמונים, "הם כאן אנחנו שם". מה יותר פשוט מזה, והנה זה לא פשוט. אבל הם המשיכו אחריו, כל מיני יועצים שנדבקו לנוסחת הקסם הזו ודחפו אותה לשרון, לאולמרט לציפורה ועכשיו ליאיר. אותם אנשים, אותם יועצים. אני לא יודע מי זה אורי שני, מי זה דב וייסגלס, מי אלה האנשים האלה, מאיפה הם באו בכלל, ועל יסוד איזו אוטוריטה הם מנהלים את המדינה. כעת בא רון בן יעקב לספר לנו שיש "קירות במציאות" ואם ככה התנהגו ברק ואולמרט ושרון וציפי, סימן שהדבר כפוי מבחוץ. לא! מבפנים כפוי הדבר. אין קירות במציאות. יש קירות בראשים של האנשים. האם זה יכול להיות הגיוני שכל ההסדרים הפוליטיים והמדיניים במזרח התיכון מתמוטטים, ורק אוסלו חקוק באבן? האם זה בכלל ייתכן? אני לא רוצה שהשמאל ייכחד. אני רוצה שהשמאל יתוקן. זה יכול לקחת שנים, זה יכול להסתאב, זה יכול להתפתח בכל מיני צורות, עד בלי לשאול את השאלות זה לא יקרה כלל. תבין, לא לחינם אתה מרגיש שאתם "גזע נכחד". האנשים שמייצגים אתכם לא רואים מעבר לאף, וממילא הם לא מסוגלים להודות בכך. הם מטייחים על זה בציניות שלהם -זה מגעיל. זה לא שאוסלו כיכב, ואף אחד לא עוצר לשאול שאלות? גם אם בתוכם הם יודעים שתפישת העולם שלהם פשטה את הרגל, הם יבחרו להמר אותה, כי הזמן הפוליטי שלהם שאול, ואין להם מה להפסיד. לפיד מלכחתילה הגיע עם פוזה של מאפיונר שמגלגל בידיו את הז'יטונים, וככה הוא גם מתנהג. כולם חושבים שההיסטוריה המתינה רק לכבודם, שיבואו לגזור את הסרטים. אסור להפקיד את השלטון בידי האנשים האלה, וזו השאלה שעומדת על כף המאזניים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רציתי רק להזכיר שהחומוס (ואפילו מנהג ניגוב החומוס) מוזכר כבר בתנ''ך, (לא שאני טוען שהיהודים המציאו אותו, החומוס ידוע מהתקופה הניאוליתית) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה מתכוון לתיאורית החומץ של מאיר שלו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא מתכוון לתולדות החומוס של מ"ם יו"ד קו"ף יו"ד ברקוביץ' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן,אתם גזע הולך ונעלם,כמו הדודו,יש ברירה טבעית.וזה לא שיא התחכום להיות גזען. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
===>"ומי אמר לכם שהערבי הוא כזה. אולי הערבי הוא יותר מזה. אולי הערבי הוא לאו דווקא זה. מה אם הערבי הוא שותף. למשל." שמעתי שלקראת הבחירות מפלגות למיניהן מחפשות להגדיל את כוחן על ידי איחודים מוזרים עם מפלגות אחרות. אחת האפשרויות שמערכים שסבירותה גבוהה היא איחוד של הבית היהודי עם הליכוד. והנה ב"גלגול העיניים" הנ"ל עולה אפשרות של שותפות טבעית מנצחת, ברית אחים של ממש: איחוד של הבית היהודי עם חד"ש, או אפילו עדיף - עם הרשימה המאוחדת של המפלגות הערביות. הגענו לאחרית הימים: עכשיו הימין המתנחלי מתנגד להדרה ורואה בערבי שותף. לא טרנספר, לא אפרטהיד, לא בני חסות - שותפות מסביב לפינג'ן ולמדורת שבט אחת. רגע, למה ללכת בקטן? למה להסתפק בשותפינו "ערביי ישראל". הבה נספח את השטחים ונעניק אזרחות ישראלית לכל השותפים הערבים. אז האיחוד הערבי עם הבית היהודי יבטיח לבנט (אולי ברוטציה עם טיבי, או עבס?) את ראשות הממשלה לדורות. ככה נוכל להיפרע אחת ולתמיד מפושעי אוסלו (וגם מליברמן) המדירים גם את המתנחלים וגם את שותפיהם הערבים, ובא לציון גואל. איך לא חשבו על זה קודם?! |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |