 |
מן העלייה הרביעית אכן מגיעים אנשים שכמוך, רצו להיות "צרפת" ו"גרמניה" ובמובן הזה להיות "בדלנים". זה לא הסיפור של הציונות, בוודאי לא החלום שלה, אבל זה בהחלט החלום השמאל בורגני. חלום בועתי כלשהו, שזכה להמשלה מדינת תל אביב, של אנשים, מן הסתם כמוך, שאינם מוכנים להתחייב כלפי גורמים במציאות אשר מחוץ לאורח החיים שלהם. זה מוטבע עמוק בדפוסי המחשבה שלהם, והם אפילו לא מוכנים לבזבז רגע כדי להקשיב. זה פשוט לא מעניין אותם.
תרבות זו פגשה את הגלגול הפוליטי שלה בפילוסופיה הפוליטית שהשאיר אהוד ברק יחד עם כל שאר הזבל. זו הקרויה "וילה בג'ונגל" שניפקה פתרון פלא להמונים, "הם כאן אנחנו שם". מה יותר פשוט מזה, והנה זה לא פשוט. אבל הם המשיכו אחריו, כל מיני יועצים שנדבקו לנוסחת הקסם הזו ודחפו אותה לשרון, לאולמרט לציפורה ועכשיו ליאיר. אותם אנשים, אותם יועצים. אני לא יודע מי זה אורי שני, מי זה דב וייסגלס, מי אלה האנשים האלה, מאיפה הם באו בכלל, ועל יסוד איזו אוטוריטה הם מנהלים את המדינה.
כעת בא רון בן יעקב לספר לנו שיש "קירות במציאות" ואם ככה התנהגו ברק ואולמרט ושרון וציפי, סימן שהדבר כפוי מבחוץ. לא! מבפנים כפוי הדבר. אין קירות במציאות. יש קירות בראשים של האנשים. האם זה יכול להיות הגיוני שכל ההסדרים הפוליטיים והמדיניים במזרח התיכון מתמוטטים, ורק אוסלו חקוק באבן? האם זה בכלל ייתכן?
אני לא רוצה שהשמאל ייכחד. אני רוצה שהשמאל יתוקן. זה יכול לקחת שנים, זה יכול להסתאב, זה יכול להתפתח בכל מיני צורות, עד בלי לשאול את השאלות זה לא יקרה כלל. תבין, לא לחינם אתה מרגיש שאתם "גזע נכחד". האנשים שמייצגים אתכם לא רואים מעבר לאף, וממילא הם לא מסוגלים להודות בכך. הם מטייחים על זה בציניות שלהם -זה מגעיל. זה לא שאוסלו כיכב, ואף אחד לא עוצר לשאול שאלות? גם אם בתוכם הם יודעים שתפישת העולם שלהם פשטה את הרגל, הם יבחרו להמר אותה, כי הזמן הפוליטי שלהם שאול, ואין להם מה להפסיד. לפיד מלכחתילה הגיע עם פוזה של מאפיונר שמגלגל בידיו את הז'יטונים, וככה הוא גם מתנהג. כולם חושבים שההיסטוריה המתינה רק לכבודם, שיבואו לגזור את הסרטים. אסור להפקיד את השלטון בידי האנשים האלה, וזו השאלה שעומדת על כף המאזניים.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש