בתשובה להאייל האלמוני, 22/12/14 19:11
 |
|
 |
||
|
||||
 |
זה מעניין להעמיד את הדברים האלה, מול דברים שכתבת זה לא מכבר בעד ביטול ממד הלאום במדינה ומעבר למדינת כל אזרחיה. היית מאד אוניברסלי ונחרץ לגבי ביטול הבית הלאומי ליהודים. רצית להיות ''צרפת''. אכן לא היו דבריך אז ''בדלניים'' כפי שהם כיום. הציונות אימצה מן הערבים עם מנהג שתיית הקפה, ומן הרועים הבדווים את מנהג הישיבה סביב המדורה ואת ה'פינג'אן' שנכנסו לפולקלור הציוני. את החומוס והפלאפל שהפכו לאייקון ישראלי, את הפיתה והלאפה. את דמות ה'ערס' וה'פרח'ה' אשר עולים חדשים מזהים מיד בתור טיפוס ישראלי, את הניגון הערבי שהפך כיום הניגון הדומיננטי של המוזיקה הישראלית שגם הוא מחדש את שירי ביאליק וגולדברג. הנה אפוא גם אם יתרוקן המזרח התיכון כולו מערבים, הרי יהיו אלה הישראלים שימשיכו את הערביות, ולפחות חלק נכבד מתוכה. אני לא מבין את המושג ''ציונות בדלנית'' על איזה יסוד בכלל אפשר לבסס בדלנות לעם מפוזר שנתחדש מתוך קיבוץ גלויות. יתר על כן, לחדש שפה, טריטוריה, דרך חיים, מהות פוליטית. אני חושב שהציונות הייתה נועזת מאין כמותה בנכונות שלה להיווצר, להשתנות. גם בפילוסופיה הפוליטית, לא ראתה הציונות את עצמה כמנותקת מהמרחב הגיאוגרפי והפוליטי. על כך יעידו לא רק נסיונות ההידברות עם עבדאללה מירדן, עם פייצל מסוריה, עם לבנון, אלא ההכרעה המודעת שיסד אבי האומה, להתבסס במרחב לא כ''מושבה של יהודים'', אלא כמדינה בעלת מרחב. ומכאן המשמעות שהעניק לנגב (שאותו יעד האו''ם למדינה הערבית) כמדינאי ושר המלחמה. וזו המשמעות של ההליכה הסמלית לנגב, לא כנווד רומנטי שהלך אל המדבר, אלא כצוואה לאומית. גם בן למעלה משבעים, היה דוד גרין -חלוץ. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מן העלייה הרביעית אכן מגיעים אנשים שכמוך, רצו להיות "צרפת" ו"גרמניה" ובמובן הזה להיות "בדלנים". זה לא הסיפור של הציונות, בוודאי לא החלום שלה, אבל זה בהחלט החלום השמאל בורגני. חלום בועתי כלשהו, שזכה להמשלה מדינת תל אביב, של אנשים, מן הסתם כמוך, שאינם מוכנים להתחייב כלפי גורמים במציאות אשר מחוץ לאורח החיים שלהם. זה מוטבע עמוק בדפוסי המחשבה שלהם, והם אפילו לא מוכנים לבזבז רגע כדי להקשיב. זה פשוט לא מעניין אותם. תרבות זו פגשה את הגלגול הפוליטי שלה בפילוסופיה הפוליטית שהשאיר אהוד ברק יחד עם כל שאר הזבל. זו הקרויה "וילה בג'ונגל" שניפקה פתרון פלא להמונים, "הם כאן אנחנו שם". מה יותר פשוט מזה, והנה זה לא פשוט. אבל הם המשיכו אחריו, כל מיני יועצים שנדבקו לנוסחת הקסם הזו ודחפו אותה לשרון, לאולמרט לציפורה ועכשיו ליאיר. אותם אנשים, אותם יועצים. אני לא יודע מי זה אורי שני, מי זה דב וייסגלס, מי אלה האנשים האלה, מאיפה הם באו בכלל, ועל יסוד איזו אוטוריטה הם מנהלים את המדינה. כעת בא רון בן יעקב לספר לנו שיש "קירות במציאות" ואם ככה התנהגו ברק ואולמרט ושרון וציפי, סימן שהדבר כפוי מבחוץ. לא! מבפנים כפוי הדבר. אין קירות במציאות. יש קירות בראשים של האנשים. האם זה יכול להיות הגיוני שכל ההסדרים הפוליטיים והמדיניים במזרח התיכון מתמוטטים, ורק אוסלו חקוק באבן? האם זה בכלל ייתכן? אני לא רוצה שהשמאל ייכחד. אני רוצה שהשמאל יתוקן. זה יכול לקחת שנים, זה יכול להסתאב, זה יכול להתפתח בכל מיני צורות, עד בלי לשאול את השאלות זה לא יקרה כלל. תבין, לא לחינם אתה מרגיש שאתם "גזע נכחד". האנשים שמייצגים אתכם לא רואים מעבר לאף, וממילא הם לא מסוגלים להודות בכך. הם מטייחים על זה בציניות שלהם -זה מגעיל. זה לא שאוסלו כיכב, ואף אחד לא עוצר לשאול שאלות? גם אם בתוכם הם יודעים שתפישת העולם שלהם פשטה את הרגל, הם יבחרו להמר אותה, כי הזמן הפוליטי שלהם שאול, ואין להם מה להפסיד. לפיד מלכחתילה הגיע עם פוזה של מאפיונר שמגלגל בידיו את הז'יטונים, וככה הוא גם מתנהג. כולם חושבים שההיסטוריה המתינה רק לכבודם, שיבואו לגזור את הסרטים. אסור להפקיד את השלטון בידי האנשים האלה, וזו השאלה שעומדת על כף המאזניים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רציתי רק להזכיר שהחומוס (ואפילו מנהג ניגוב החומוס) מוזכר כבר בתנ''ך, (לא שאני טוען שהיהודים המציאו אותו, החומוס ידוע מהתקופה הניאוליתית) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה מתכוון לתיאורית החומץ של מאיר שלו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא מתכוון לתולדות החומוס של מ"ם יו"ד קו"ף יו"ד ברקוביץ' | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |