 |
|
 |
||
|
||||
 |
קודם כל גילוי נאות. בדעותיי הרלבנטיות לבחירות אני משתייך לעבודה. הצבעתי מרצ מתוך אהדה לאידיאליזם שלהם (הגם שכיום הוא מעט תמים בעיניי), אמונה ביושר האנשים שלה ובעמידתם על עקרונותיהם. לא הצבעתי עבודה מתוך חוסר חיבה לברק, וחשש שהעבודה תיכנס לממשלה עם הקול שלי במה שיהיה לדעתי שירת הברבור שלה. אני סבור שהימין ניצח בבחירות. יש לביבי אפשרות לממשלה כל ימינית, ואני סבור שמחובתו להקים אותה. העם בחר, ואף אם אני סבור שהבחירה רעה, זכותו של העם לקבל את אשר נראה כי רצה. ועכשיו לדברי התם... אם אכן קיימים גושים במפה הפוליטית, מדוע מבקש הליכוד שעומד בראש הגוש הגדול בצורה ברורה למדי לחבור לממשלת אחדות? הרי יש לו 65 ח"כים מהימין שמעוניינים לתת לנו פתרונות אחרים מזו שסיפקה ממשלת "השמאל-מרכז הכושלת" היוצאת. נראה כי יש שתי אפשרויות: א) לא קיים גוש ימין. בהתעלמות מהליכוד, מה שיש ימינה ממנו זה ערב רב של דעות לא קוהרנטיות שלא ניתן למזג אותן ולקיים בעזרתן ממשלה יציבה. ב) מדיניות הימין שהליכוד מתיימר להוליכה מעוררת בליכוד פיק ברכיים. הליכוד צועד בראש הימין באופן הצהרתי בלבד. אם יש לליכוד אג'נדה מסוימת, הרי שזו האג'נדה של הממשלה היוצאת בשינויי דגשים (למען הסר ספק, אני סבור שהליכוד לא מעוניין בשלום, ולא בשל היותו שוחר רע מטבעו, אלא משום שלפי אמונתו שלום צודק הוא בתנאים שלנו בלבד, ואין עם מי לעשות אותו). הליכוד חושש מאוד לעמוד בראש המחנה שמוכן להמליך אותו. כשהוא מסתכל על המחנה הזה, הוא רואה את הרע שבעצמו. מדיניות לא אחראית, מסוכנת ולא ישימה. יוצא מכאן שהליכוד זקוק לשמאל מרכז בשביל להוליך ממשלה שראויה בעיניו. והשאלה המתבקשת היא, מדוע שהשמאל-מרכז ייכנע ויסכים לכך? אם נוריד מעל הפרק את התאווה לעוצמה ויהי מה, ואם נתייחס ברצינות לגושים ולכך ש"העם אמר את דברו", מתבקש שהליכוד ימשול כמו שהבטיח (לא עקבתי, אבל היסטורית אני משייך את הליכוד לימין, ולכן לאג'נדה ימנית המתנגדת לתהליך המדיני, מעלה שאלה של לגיטימיות אזרחית, ודוגלת במדיניות בטחונית "זוקפת קומה"), בראש מחנה הימין. אם הליכוד וחבריו סוברים אחרת, נראה כאילו אין הם יכולים לסמוך על איזשהו קו ברור מצד ימין (חוסר ההתאמה בין ש"ס לישראל ביתנו על רקע דתיים-חילוניים, חוסר ההתאמה בין ש"ס/ישראל ביתנו לקדימה, עבודה) ולכן רוצים פשוט לעמוד בראש הממשלה הקודמת. ועל כך תמהני. שהרי בממשלה הקודמת הליכוד הוא מיעוט... ומדוע יעמוד המיעוט בראשות הממשלה? יוצא מזה, שאם הליכוד סבור שקדימה היא אלמנט הכרחי בממשלה, ראוי שלכל היותר יסכים לרוטציה. במקרה הזה הוא זה שצריך להודות ולשמוח על אפשרות הרוטציה, ולא קדימה. אם קדימה אכן הכרחית בכל ממשלה שהיא (שהרי גוש השמאל שהוא במיעוט אם אינו מסתמך על מפלגות ימניות אופורטוניסטיות כמו ש"ס או ישראל ביתנו, צריך להכיר בקדימה כאופציה שלו לראשות ממשלה), יוצא מזה שקדימה היא מפא"י בלי מנדטים. ואת זה אני מוצא משעשע... |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בגדול הניתוח שלך נראה לי נכון. הטרגדיה של קדימה היא שהיא זכתה ביותר מנדטים מהליכוד ( אבל עוד יש את קולות החיילים, נחיה ונראה.). הקואליציה המתבקשת באמת היא ליכוד , קדימה ו ש"ס או ישראל ביתנו ( אבל כנראה לא שניהם יחד), עם תמיכה מבחוץ של מפלגות ימין ודתיות אחרות בראשות נתניהו. למה בראשות נתניהו? כי ש"ס או ליברמן צריכות את מראית העין של ממשלת ימין. קדימה היתה יכולה להוות גורם ממתן בממשלה כזאת וגם לספק לליכוד את הרספקטביליטי כלפי האמריקאים וכולי. אבל קדימה לעולם לא תוכל להיות שותפה בקואליציה שלא היא מובילה אם היא המפלגה הגדולה ביותר בכנסת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הניתוח שלי הוא מופשט ולא בכדי. מה שכתבת הוא תרחיש סביר בעיניי שכנראה יגיע למימוש במציאות (לפחות במידה ו"התקשורת השמאלנית" לא מתעתעת בכולנו ומחלוקת ראש הממשלה היא אמיתית ולא ברווז עיתונאי). מה שאני בעצם שואל הוא האם אין לנו כאן מין "הסתר פנים" של הליכוד. הוא מתיימר להיות מפלגת שלטון של הימין, אבל, או שהימין שהוא מדבר בשמו אינו קיים (במקרה הזה הליכוד הוא ימין בטחוני. מעונין בשלום, לא מאמין בערבים, לא רואה בסוגיית הדת או בסוגיית האזרחות ענין מהותי. האג'נדה הדרושה היא קיר הברזל של ז'בוטינסקי, ונשארת השאלה, כיבוש, למה זה טוב?), או שהוא קיים אבל הליכוד אינו מעוניין להשתייך אליו. אם הליכוד אינו מעוניין להשתייך לימין, וסבור שממשלת ליכוד-קדימה-עבודה (חותם על מות העבודה, אבל ניחא) היא הממשלה הנכונה, הרי שבהינתן בכך שקדימה גרפה את קולות השמאל ההיסטורי (ואיני יודע אם הוא מסורתי, מובטחני שדעות מצביע השמאל הממוצע זזו ימינה למרכז בשנים האחרונות), ובכך שהליכוד סבור שהקולות ימינה לו הם לא רלבנטיים, לא מגיעה לו בכורה וראשות ממשלה. במצב הזה קיימת מפלגת שלטון אחת - קדימה (אגב, אני סבור שלבני עדיפה על ברק, ושאולמרט עשה עבודה טובה. עוד אני סבור כי קדימה נטלה לידיה את אג'נדת השמאל מרכז, אולם איני רואה טעם בהצבעה לה היות ואני מתקשה להשתכנע בכנות המרת דעותיהם של אנשי ימין כמו צחי הנגבי כפי שמשתמע מהתנהגות המרכז-שמאל [כנראה שזה הסדר הנכון של המילים] של קדימה). ואין זה ממש חשוב כמה מנדטים יש לה. עם זאת, בשונה ממפא"י שהיו לה את המנדטים ויכולה הייתה לבחור קואליציות ולתמרן אותן בהתאם למה שנראה לה נחוץ או רצוי, קדימה חסרת היכולת לתמרן, ושותפיה הפוטנציאליים חסרי הכנות לומר, "רוצים אנו שאתם תשלטו, אבל עם דגש על דעותינו", וכאן אנו חוזרים למציאות שאותה הצגת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שקדימה מייצגת את הצד בליכוד ''הישן'' שלא רצה להשתייך לימין. קדימה הרי נוצרה מפיצול בליכוד ( ופחות מכך במפלגת העבודה). קדימה לא תוכל להיות מפלגת שילטון כל עוד ש''ס או ישראל ביתנו הם למעשה גרורות של הליכוד ( והציניקנים יאמרו שהליכוד הוא למעשה גרורה של ישראל ביתנו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם הוא אומר (אם כי די קשה להאמין לדיבורים על נכונות לשבת באופוזיציה. קדימה היא מפלגה שקמה במפורש כדי לעקוף את "מכשלת" האידיאולוגיות ולתפוס ת'שלטון ע"מ שלא לזוז ממנו. מה שקורה עכשיו זה החלום הרע של מפלגת הקרייריסטים הזאת, יותר משל כל מפלגה אחרת בעשרים השנים האחרונות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אומר מה? הראיון הזה רק מראה את גודל הטרגדיה. אם קדימה היתה בשני מנדטים פחות מהליכוד, הם היו יכולים לשבת בקואליציה עם הליכוד בשמחה ובששון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברוב הימים, וכאשר אני מתבונן בנושא (לרוב הוא לא מעניין מספיק) אני שייך לציניקנים. אבל בתור ציניקן, מצחיק אותי לראות שהגרורה של ישראל ביתנו לא מפסיקה את הברברת בהכרזה, "יש לנו 65 מנדטים שהם בסיס הממשלה. כל מפלגה ציונית שמסכימה לקוי היסוד מוזמנת להצטרף ל65 האלה". כנראה שהם קצת נבהלים מעצמם. הזמן יפתור את החידה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתניהו קודם כול רוצה להיות ראש הממשלה ורק אחר כך הוא מתחיל לשאול את עצמו איזו קואליציה עדיפה לו. ומאחר שזה בהישג ידו, הוא לא יסכים לא לרוטציה ולא לממשלה בראשות לבני. ומאחר שגם קדימה מסוגלת לעשות את החישוב הזה, היא תיכנס לממשלת נתניהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לא הסבר פשוט יותר, גם אם ציני: אין בישראל ימין ושמאל, לפחות לא בשלטון. כולם ללא הבדל נראה לעין מעוניינים לתחזק את הכיבוש ומרחיבים את ההתנחלויות, וכל מי שאשכרה מחזיק ברסן השלטון גם שומר אמונים להצהרות על "ידינו מושטת לשלום" וכל החרא הזה, ומזה חמש עשרה שנה גם לצילומים עם ערבי טוב זה או אחר, דיבורים על הכיבוש המשחית, ואי אילו קיצורי קווים טקטיים ותזוזת כוחות. זהו, זה מה יש. כל השאר זה מאבק על שלטון ועל כוח. ממשלת "שמאל" לא באמת מנסה לקדם שלום (ולראיה, מעולם לא ניסתה ישראל לעודד הגירה אל מחוץ לגדה המערבית, תמיד פנימה), וממשלת "ימין" לא באמת מנסה להכריע אחת ולתמיד את הערבים ולספח את השטחים, נראה שהסכסוך הבלתי נגמר הזה חשוב מידי בכדי לסיים אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיוון שבתיאוריה כולם שואפים לטוב, במעשה, גם אם מצליחים להגדיר אותו (משימה להרקולס) עוד יותר קשה להשיג אותו (ואולי זה מרמז על טעות בהגדרה). ישראל נמצאת במצב שהוא אובייקטיבית קשה מאוד. מדינות המערב אליהן אנו אוהבים להשוות עצמנו שרויות במצב פשוט יחסית, והיו במצב פשוט עוד יותר. הסיבוך הישראלי נובע מחוסר הרציפות ההיסטורית שלה, על כל מה שכרוך בזה (התרבות היהודית שהתפתחה, המצב בשטח המיוחל, ויחס כל השאר לדברים האלו). ישויות חברתיות מתקשות בהתמודדות עם מצבים קשים (מצב קשה אינו מסובך אלא מורכב, הקושי בהתמודדות איתו הופך אותו למסובך, ומביא את השיפוט - מצב רע). ישויות חברתיות שלא מתקשות בכך, בדרך כלל עושות הפשטות לא רציניות, והחלטות רעות (לבני אדם). קל לקבוע כי הקושי שלנו לפרק מצב קשה, או לפחות להכיר בו כקשה מבלי להטיל עליו רגשות שליליים נובע מכך שיש לנו אינטרס מודע, שאנחנו פשוט מרושעים וכו'. נראה לי שיותר נכון לומר שאין לנו את הכלים, קצרה מחשבתנו, וכדי שלא לחוש חסרי אונים אנו מטילים את רגשותינו שאינם מדייקים בהערכתם פנימה, והופכים את הקשה למסובך ורע. הסיבוך הישראלי הוא סיבוך ולא סתם קושי שכן הוא נובע מהמשפט ''ארץ ללא עם, לעם ללא ארץ''. משפט זה לא היה נכון, אבל הוא שייך להיסטוריה, ואת שנעשה אין להשיב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלק מהתשובה שלך אני לא בטוח כל כך שהבנתי..אני אנסה להגיב בכל זאת, אבל יש מצב שאני מבין אותך לא נכון: לא התכוונתי לרשעות, למרות שעל אינטרס מודע אני כבר לא יודע מה לומר. לפעמים נראה לי שיש לממסד הישראלי אינטרס מודע להשתלט על השטחים בגדה המערבית ולפעמים נראה לי שזו רק התנהגות אוטומאטית, צרוף עיוור של אינטרסים כלכליים ומעמדיים. אבל גם מבלי להתיימר לקבוע מה הגורם לכך, נראה שאפקטיבית המצב שתיארתי אכן תואם את המציאות. ישראל עודדה את ההגירה של יהודים לגדה המערבית בלי קשר נראה לעין למצב ה"תהליך". יש פיגועים, אין פיגועים, יש שיחות שלום, אין שיחות שלום, ברק, נתניהו, שמיר, רבין, רפובליקאים או דמוקרטים בבית הלבן, במלחמה או בשלום מתוח או בזמן אינתיפאדה. הכל נראה כמשתנה כל הזמן, מלבד ההגירה של יהודים לגדה המערבית, בעידודה הפעיל של הממשלה על זרועותיה השונות. זו נשארת בטווח של סטיית תקן זעומה למדי. התופעה הזו קיימת גם בכלכלה דרך אגב - ההבדלים בין ה"ימין" ל"שמאל" הם קטנים עד קוסמטיים. אני מסכים לכך שישראל נמצאת במצב לא פשוט, "קשה" כמו שאתה מגדיר. אני לא בטוח שקלטתי בדיוק את האבחנה שאתה עושה בין קשה ל"מסובך" (מסובך זה כבר שיפוט?). אבל בכל אופן, אישית לא נראה לי שהמדיניות שתיארתי בקשר לעידוד ההגירה לגדה המערבית תורמת לפישוט המצב, והעובדה שזו מדיניות שתלויה אך ורק בנו ולא במצב המסובך שבחוץ מעוררת בי מחשבות עגמומיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסובך זה כבר שיפוט, שכן מסובך אומר שאדם לא מרוצה ממצבו. יהי אשר יהי, היה מרוצה ממצבך ועשה את מיטבך. קשה אומר משמעו, לא נוח, קר, יש גבשושיות, הראות לא משהו, האוכל לא מי יודע מה. אבל מי הבטיח לנו גן של ורדים? מה עם ההערכה הגדולה שלנו ליכולת הבחירה? כעס ארוך נשאתי על העובדות שאתה מתאר, שלי לפני כמה שנים נראו כרשעות פוליטית. על דעות כלכליות בכלל אין מה לדבר, כסוציאל-דמוקרט אני מעונין במדינת הרווחה, אבל מכיר בזה שהמטוטלת כרגע היא לכיוון קפיטליזם רך עד קשה, אז אני בעד רך. בכל מקרה, לעובדות שהצגת, לדעתי מדינת ישראל אינה מתכננת קדימה, וזה די מובן עם ממשלות שמתחלפות כל יומיים, ופוליטיקאים שעסוקים בלטשטש הבדלים ביניהם עד בלבול דעתו של הבוחר הפרגמטי (זה שנודד בין מחנות ומכריע פעם לפה, פעם לשם... לא אני). בן גוריון היה ראש הממשלה היחיד שהניע מדינה שלמה קדימה תוך התאמת דעותיו לציבור והטיית הציבור לדעותיו. הוא הבין לאן רוצים ללכת, ואיך הוא רוצה להגיע לשם. מקריאה בהיסטוריה של התקופה עולה שאני מסכים יותר עם משה שרת שהחליף אותו לשנתיים, אבל אצל שרת הכל היה מורכב ולא הייתה מדיניות פשוטה ליישום, ולא בכדי לא הצליח לשמור על ראשות הממשלה. בתקופה יותר מודרנית, עם מצב יותר מורכב, רבין היה איש שמאל שפעל ללא פשרות. התגלה שפעולה ללא פשרות יוצרת גיס חמישי שיורה לך בגב... אי אפשר לקבל שקט תעשייתי במצב הזה (עוד ראוי לציין שלרבין הייתה קואליציה בקושי, בשונה ממפא"י). אם נעבור לראש ממשלה ימני מוכשר, אריק שרון הבולדוזר שהצליח להחזיק תקופה ארוכה בשלטון. המדיניות הייתה כראות עיניו, ולבסוף החליט שאם ברצונו לקיים משהו מחלום ארץ ישראל השלמה, עליו להחזיר את רובה. הוא אומנם מימש בדרך את מדיניות השמאל, אך למיטב הבנתי מטעמים ימניים. גם ראש הממשלה היוצא עשה לדעתי עבודה טובה. טעויותיו העיקריות הן מגלומניה בהרכבת ממשלה שהביאה אותו לנצל טיפשות פוליטית של פרץ ולדחוק אותו לעמדה שאף אם מילא אותה כהלכה, בשל היותו אזרח קל לראות בו אחראי למחדל הצבאי של הרמטכ"ל דן חלוץ. הטעות השניה הייתה הצהרת מטרות מלחמה לא ריאלית במלחמת לבנון. גם כך לדעתי ניצחנו בנקודות, אך בשל הרגלנו למיתוס הנצחונות הצבאיים הגדולים של ישראל (גם בפיאסקו בלבנון 1 הגענו עד פאתי דמשק כמדומני), הוטל עליו הכתם של ראש ממשלה שאחראי למחדל צבאי, שהביא לאובדן לגיטימיות ציבורית, ואפשר מרדף עד חורמה אחריו בשם שקיות שוקו שגנב מסבתא בגיל 5 (שיהיה ברור, אני חושב שאולמרט היה מושחת, אך לא יותר מפוליטיקאים אחרים, ולכן אין זה רלוונטי לתקופת כהונתו מה עשה בתפקידו כשר או בתפקיד אחר לפני 5, 10, 20 שנה). ועם זאת הוא ביצע את ההתנתקות, ונלחם שתי מלחמות צודקות לחידוד הריבונות הישראלית, והמשיך בקיום מגעי שלום כנים לדעתי, במגבלות המקובלות בציבוריות הישראלית, ובהתייחס למעמדו כברווז צולע. אז נכון, המצב קשה. מעטים הם ראשי הממשלה בעלי יכולת הביצוע שקיבלנו, ורק אחד מהם (שרון) אחז בהגה לתקופה ארוכה יחסית. ולכן הדשדוש ולכן תחושת המחדל. ובענייני מדינה לא הכל תלוי ברצוננו, ואף רצוננו אינו ברור (דין הבוחר?). אבל אם נתייחס לדמוקרטיה כפשוטה, זכה הימין ב65 מנדטים, יעלה וימשול ויוכיח לנו את צדקת דרכו. אלא מה, מסתבר שהצהרות לחוד ומעשים לחוד. ראשות הימין כך נראה, אף אינה מעוניינת לשבת בממשלה משל עצמה. הוא רומז לאחריות לאומית (מה, הימין לא אחראי?) ובשמה מנסה להשתלט על קולות שאם נתייחס אליהם על טהרתם, כלל אינם מעוניינים בו. מסתבר שראשות הימין פשוט עוסקת במצג שוא. אם כך, יתכבדו להמליץ לראשות ממשלה על מי שמאמין בדרכו שלו, ויצטרפו אליו ככינור שני כדי לכוון את הצלילים כך שיהיו יותר לטעמם. כמובן שאני לא תמים עד כדי לחשוב שהטהרנות שאני מציג, יש לה איזה ערך מעשי. אבל א) יש בזה שעשוע. ב) יש בזה תועלת לחשיפת מצג שוא. ובשעשוע נסתפק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''ביצע את ההתנתקות'', רוצה לומר, המשיך את המדיניות... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אני חושב שאולמרט היה מושחת, אך לא יותר מפוליטיקאים אחרים, ולכן אין זה רלוונטי לתקופת כהונתו מה עשה בתפקידו כשר או בתפקיד אחר לפני 5, 10, 20 שנה" אני מסכים לחציו השני של המשפט (אחרי "ולכן"), אבל לא הבנתי מה הקשר בינו ובין החצי הראשון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אתה חושב שכל הפוליטיקאים שלנו מקבלים דולרים במעטפות ומנהלים פנקסנות כפולה ומרובעת בעסקאותיהם הפיננסיות (דירות וטיסות לחו"ל)? אם כך, המצב לא טוב. ב. מעניין היה לדעת מה הם המוסכמות המקובלות במדינות אחרות. האם שר בממשלת ארה"ב יכול בכלל לעשות ביקור פרטי בחו"ל (ואני לא מדבר על הברחת ויסקי במכס)? אני לא סבור שיש בתמיהתי משום צייקנות וירידה לחייהם של פוליטיקאים. מאחר וביקור של שר ישראלי בחו"ל מחייב אנשי בטחון מלווים ושרותים של הנציגות הדיפלומטית במקום, מה שמחייב מימון ציבורי, האם יתכן ביקור פרטי של שר בחו"ל? אם שר ישראלי יכול לבקר בחו"ל כאזרח פרטי ללא שום השתתפות ציבורית, עולה על הפרק השאלה במה זכה איש זוטר כל כך לתואר שר (האם אין זו צורה נוספת של שחיתות)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. כפי שכתבתי, אני מסכים רק עם החלק השני. לדעתי, אין להפריע לכהונתו של ראש הממשלה בגלל פרשיות עבר. אני בהחלט לא חושב שכל הפוליטיקאים מקבלים דולרים וגו'. גם אני מנחש שאולמרט מושחת מרוב הפוליטיקאים הבולטים האחרים, אבל ההתרשמות הזו היא שטחית וניזונה מכותרות בלבד. לא התעמקתי בפרטים שפורסמו בעניין זה. ב. אני לא בטוח באשר למדינות אחרות. אני בהחלט חושב ששר זכאי לחופשה, כמו כל עובד. אם הוא רוצה לבלות בחו"ל, שיבלה בחו"ל. בדרך כלל, ההחלטה על רמת האבטחה הנדרשת לא צריכה להיות מעניינו. פעם נתניהו הלך לצפות בסרט קולנוע עם רעייתו, וליוו אותם אנשי ביטחון רבים (אאז"נ, 60 על פי הדיווחים בעיתונים). גם אז חשבתי שהדבר תקין לגמרי. אני רוצה שראש הממשלה יהיה בריא ככל האפשר, גם מבחינה נפשית. אם הוצאה על ביטחון נדרשת מדי פעם, זה מה יש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם הלכו ל''לשבור את הגלים''. בקיצור, היה בזבוז של ערב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על פי כתבה לא-אוהדת-נתניהו ב"עין השביעית", לא היו שישים מאבטחים, אך נקנו שישים כרטיסים. משרד ראש הממשלה ביקש לקנות את כל הכרטיסים אך נענה בשלילה. קצת תמוה, למרות שאני מנחש שהכוונה היתה לחסוך בהוצאות אבטחה, דווקא; אם זו הקרנה פרטית לבני הזוג, למה ללכת לסינמטק? יוקם קומפלקס בית ראש הממשלה המשוכלל לאלתר! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אבל גם אני בזבזתי ערב על הסרט ה)$*@^$@* הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרענן מאוד לראות שיש בחורה ישראלית עם התמצאות בקולנוע שלא מקבלת אורגזמה אוטומטית מסרט בזכות דיכאוניותו הכבדה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא סתם התמצאות אלא תואר בקולנוע. מתעבת את פון טרייר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואלאק. ראשית, סליחה על הטעות. שנית, זה עוד מגביר מאוד את הריענון. האם היו לך חברים ללימודים כלשהם שגם הם יכוליםך שלא ללקק את השפתיים מקולנוע דכאוני כלשהו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה פופקורן צריך לאכול כדי לקבל תואר בקולנוע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברשותך אנסה לחזור על המחשבה שלי משום שנראה לי שהיא לא הובנה (עניין גודל ההוצאה (אפרופו הירשנזון) ועניין הזכות לחופש אינו רלאבנטי כאן). נניח שנתניהו ואשתו היו ב"חופשה פרטית". ליוו אותם אנשי בטחון (נניח 60) שאת עלותם בודאי לא שילם נתניהו מכיסו. צוות השגרירות בלונדון בטח טיפל בכל התיאומים הנחוצים גם אם הללו לא כללו פגישות עבודה מכל סוג שהוא. האם במקרה כזה יש בכלל משמעות למונח "ביקור פרטי"? לגבי שרים שהם כל כך חסרי חשיבות שעלות המדינה בביקוריהם בחו"ל היא זניחה, שאלתי במה זכו אנשי שוליים כאלו לתואר שר? את זכותו של שר לחופשות איני מטיל בספק. מצד שני הייתי מציע לא למהר כל כך ולהניח ששר יכול לבלות את חופשתו היכן שירצה. (אאל"ט נשיאי ארה"ב מבלים את חופשותיהם במעונות רשמיים (קמפ דייויד) שהמדינה מעמידה לרשותם בתוך תחומי ארה"ב). ידוע לי שראשי ממשלות ונשיאים רבים מבלים את חופשותיהם בחו"ל. אני פשוט חושב שכל ביקור כזה אמור להיות מוגדר כעניין של המדינה וכל עניין העלות והתשלומים אמור להיות מנוהל ע"י החשבים הרשמיים. במידה ואופי הביקור או ההוצאות הוא פרטי ולא ציבורי, ישתתף איש הציבור במימון ע"פ קריטריונים שבלאו הכי קיימים. הצעתי תועיל בשלושה מישורים: א.הציבור וקופתו לא יעמדו למכשול בפני שור נגח. ב. רו"מ שיתפס מקבל מעטפות עם שטרות מכל אדם שהוא, יעוף באופן מיידי ממשרתו, בעיקר משום שברור שאינו חכם או זהיר מספיק לנדרש ממשרתו. ג. יעילותם ומהירותם של החשבים הממשלתיים תשתפר פלאים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(בלבנון 1 הגענו עד חצי הביירות ולא לפאתי דמשק) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכל מקרה היכינו אותם שוק על ירך ויצאנו על הפרצוף. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |