|
הניתוח שלי הוא מופשט ולא בכדי.
מה שכתבת הוא תרחיש סביר בעיניי שכנראה יגיע למימוש במציאות (לפחות במידה ו"התקשורת השמאלנית" לא מתעתעת בכולנו ומחלוקת ראש הממשלה היא אמיתית ולא ברווז עיתונאי).
מה שאני בעצם שואל הוא האם אין לנו כאן מין "הסתר פנים" של הליכוד. הוא מתיימר להיות מפלגת שלטון של הימין, אבל, או שהימין שהוא מדבר בשמו אינו קיים (במקרה הזה הליכוד הוא ימין בטחוני. מעונין בשלום, לא מאמין בערבים, לא רואה בסוגיית הדת או בסוגיית האזרחות ענין מהותי. האג'נדה הדרושה היא קיר הברזל של ז'בוטינסקי, ונשארת השאלה, כיבוש, למה זה טוב?), או שהוא קיים אבל הליכוד אינו מעוניין להשתייך אליו.
אם הליכוד אינו מעוניין להשתייך לימין, וסבור שממשלת ליכוד-קדימה-עבודה (חותם על מות העבודה, אבל ניחא) היא הממשלה הנכונה, הרי שבהינתן בכך שקדימה גרפה את קולות השמאל ההיסטורי (ואיני יודע אם הוא מסורתי, מובטחני שדעות מצביע השמאל הממוצע זזו ימינה למרכז בשנים האחרונות), ובכך שהליכוד סבור שהקולות ימינה לו הם לא רלבנטיים, לא מגיעה לו בכורה וראשות ממשלה.
במצב הזה קיימת מפלגת שלטון אחת - קדימה (אגב, אני סבור שלבני עדיפה על ברק, ושאולמרט עשה עבודה טובה. עוד אני סבור כי קדימה נטלה לידיה את אג'נדת השמאל מרכז, אולם איני רואה טעם בהצבעה לה היות ואני מתקשה להשתכנע בכנות המרת דעותיהם של אנשי ימין כמו צחי הנגבי כפי שמשתמע מהתנהגות המרכז-שמאל [כנראה שזה הסדר הנכון של המילים] של קדימה). ואין זה ממש חשוב כמה מנדטים יש לה.
עם זאת, בשונה ממפא"י שהיו לה את המנדטים ויכולה הייתה לבחור קואליציות ולתמרן אותן בהתאם למה שנראה לה נחוץ או רצוי, קדימה חסרת היכולת לתמרן, ושותפיה הפוטנציאליים חסרי הכנות לומר, "רוצים אנו שאתם תשלטו, אבל עם דגש על דעותינו", וכאן אנו חוזרים למציאות שאותה הצגת.
|
|