 |
|
 |
||
|
||||
 |
ההיסטוריה מציבה לפעמים לפני המערכת המשפטית מבחני אמינות. שקולניק הורשע ברצח, נידון למאסר עולם, וערעורו נדחה ע"י בית המשפט העליון. נסיון ראשון לחנון אותו נפסל ע"י בג"ץ, ורק השני אושר. היום ישנו מקרה דומה, אבל הפוך מבחינה זו שכאן המחבל שנרצח הוא יהודי. וכבר "מסתמן" שהאשמה ברצח לא תהיה. מעניין גם מה יגיד בג"ץ על החלטת פרקליטות כזאת בעניין זה, אם תהיה כזאת. אני מצדי יכול לנחש. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בלי לדעת את נסיבות ההחלטה של הפרקליטות, אני יכול לנחש שקשה מאוד בארוע מסוג זה לקבוע מי האדם שגרם למותו של זאדה - גם בחקירה אבל בעיקר במשפט. במקרה של שקולניק היה ברור לחלוטין מי רצח את מי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומי שתקף אדם כבול בידיו, וגרם לו חבלות חמורות יודעים ? אם יודעים, אז לדעתי מי שתקף וגרם חבלות חמורות, ובעקבות כך הנחבל מת, רצח אותו. זה בדיוק תאור של רצח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיוון שאת התיק נגד השוטרים שהרגו ערבים באינתיפאדה הפנימית של אוקטובר סגרו כליל, נראה לי שהאפליה כאן היא הפוכה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאדה נרצח כשנשק בידיו ועדיין יכול לבצע נזק. שקולניק לקח את החוק לידיו ורצח מחבל כפות. על סמך גורלו של שקולניק ומחבלים יהודים אחרים אפשר לנחש מה היה גורלו של זאדה לו נשאר בחיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העובדות שבידיך שגויות. פורסם בזמנו ששורטים הוציאו את נשקו של זאדה מידיו וכבלו את ידיו. ממיתיו הרגו אדם כפות חסר אונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואכן,כפי שפורסם היום, כתבי האישום שמוגשים ארבע שנים לאחר המקרה, אינם אישום ברצח אלא אישום בניסיון רצח. איך זה ייתכן ? אם הנאשמים ניסו לרצוח, והוא בסוף מת, אז זה לא רצח מלא ? אבל כשמדובר בערבים שרוצחים מחבל יהודי (1), או שלא מטפלים בדבר כלל, או שמגישים כתב אישום מקל, הגם שאין בכך כל הגיון. (1) ואני עדיין עומד על כך, כפי שכתבתי במאמר, שזה בדיוק מה שהיה גם במקרה של המתת גולדשטיין. מכל מקום המתווכחים עמי אז, טרחו לשווא. מקרה זאדה הציג את ההתייחסות המקלה של מערכת החוק אצלנו למקרה: "ערבי רוצח מחבל יהודי", באופן הרבה יותר ברור כשטענת ה"הגנה העצמית" אינה יכולה להטען אפילו כזיוף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הניחוש שלי: אי אפשר להוכיח מי מהנאשמים רצח (מזכיר לי במשהו את תאונת הדרכים בת"א שקרתה לפני כחצי שנה שבה שני הנוכחים ברכב טוענים כל אחד שהשני נהג), אבל אפשר להוכיח שהם תקפו את עדן נתן-זאדה וניסו לרצוח אותו (ואחד או יותר מהם אכן הצליח/ו). בעיני, אגב, רצח נתן-זאדה הוא חמור יותר מגולדשטיין, כי במקרה הזה הוא כבר היה כפות ונתון בידי כוחות הביטחון, מה שלא קרה במקרה של גולדשטיין. ולגבי טענת ה"הגנה עצמית", ח"כ ג'מאל זחאלקה אמר: "כתבי האישום הם פרובוקציה משטרתית שמעבירה מסר שאין לערבי זכות להגנה עצמית". http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/900/332.html?hp=1... הייתי אומר "אוי לו לציבור שזוהי הרטוריקה של מנהיגיו", אבל אני משוכנע שמייד יגיע אייל אלמוני (תמיד הם מגיעים, וכמעט תמיד אלמוניים) וישאיר בתגובה אוסף קישורים לאמירות דומות של פוליטיקאים יהודים, ואז יפתח כאן דיון משעמם (לטעמי לפחות) בשאלה "האם אותם פולטיקאים הם אכן מניהיג הציבור היהודי או רק נמצאים בשוליו", אז אני מוותר מראש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקריאה ראשונה חשבתי שכתבת ''וכמעט תמיד לאומניים''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה כבר רוצחים או רוצחים שרוצחים רוצחים לעומת הרעים האמיתיים - האלמונים! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין הדבר דומה כלל למקרה הנהגים, משום שבאמת יכול היה לשבת על ההגה רק נהג אחד. אבל אם,נניח, שני אנשים תוקפים מישהו במכות והוא מת, ומוסכם שהם ''ניסו לרצוח'', כלומר כוונתם הייתה להביא למותו, שניהם רוצחים ומגוחך בעליל לחפש איזו מכה של אחד מהם אחראית מבחינה רפואית למוות, ולהאשים ברצח רק אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעניין גולדשטיין, אני נוטה להסכים עמך שרצח זאדה היה יותר חמור, מהסיבה שהבאת ואולי מעוד סיבות. העניין הוא שבויכוחים שהיו בתגובות למאמר, הטענה של *כולם* הייתה שלא מדובר כלל ברצח אלא בהגנה עצמית, והיו אף כאלה שהגדילו לעשות ואמרו שבכך שאני טוען שמדובר ברצח אני, כאילו מצדיק את מעשה הטבח של גולדשטיין. אם זכרוני אינו מטעני, אתה כנראה היחיד שמכיר בכך שהארוע ההוא היה אירוע של רצח, ורק טוען שמקרה זאדה היה חמור יותר, טענה שכאמור אני די מסכים לה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבחן מעניין עבור תגובה 512983 (שנכתבה בהקשר אחר). היו כאן שוטרים ובכל־זאת המעשה בוצע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפרקליטות החליטה שלא להגיש כתב אישום כנגד זאב בראודה שתועד יורה בערבים בחברון: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3728056,00.h... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בצלם תגיש בג''ץ ויחייבו את הפרקליטות להגיש כתב אישום בלי החומר החסוי. הם חיפשו תירוץ למה לא להגיש כתב אישום או שטיפסו על עץ גבוה בעניין החומר החסוי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
די ברור שהחומר החסוי הוא שהמתנחל הזה הוא משתף פעולה של השב''כ, והמשמעות של ההחלטה היא פטור ממשפט למשתפי פעולה שפועלים נגד ערבים (אם הם יפעלו נגד יהודים, יחספו את החומר, ע''ע שמפניה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למשתפי הפעולה מהמשטרה השב"כ לא מצליח לעזור: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה חושב שהוא מנסה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מת על אלו ש-''די ברור'' להם כל מני דברים. במיוחד בלי בדל של תימוכין. רק באינטרנט, רבותי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זה די ברור שזה החומר החסוי, אז החומר כבר אינו חסוי ואפשר לשפוט אותו- הוא כבר שרוף. אין שום קשר למעשה שהוא ביצע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכל אופן אם הוא היה ערבי הוא היה מזמן מת. החיילים היו לידו ואם היה מופיע אקדח בידים של ערבי הוא היה מת תוך שניות כולל המתפרעים האחרים שראינו בטלויזיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הנקודה שלך בזה? אם אתה חייל, וערבי שולף אקדח, ואתה יורה בו, זו לא ענישה על מעשה רע (שצריכה להיות שוויונית), אלא הגנה עצמית. יש לך יסוד סביר לחשוש שהאקדח בידי הערבי עלול תיכף לירות בך, ואילו אקדח בידי יהודי, רע ככל שיהיה, לא. באותו אופן, אני לא אתלונן על שוטר פלסטיני שיגלה "איפה ואיפה" בירי על מתנחל לעומת פלסטיני, ששולפים נשק בסיטואציה מפתיעה מבחינת השוטר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יופי, הסברת את הנסיבות. בוא נחזור למסגרת: צה"ל שולט בשטחים. הוא אחראי על הסדר, סליחה, אמור להיות אחראי על הסדר. אחראי על הסדר,פירושו שומר על התושבים שגרים בשטח שבתחום סמכותו. המילה תושבים כוללת גם פלסטינאים. כשבאה חבורה של מתנחלים לבצע פוגרום, החייל חושב רק האם זה מסכן אותו או לא. אכן שלטון ובא כוחו לדוגמה. רק לשנות את הזמנים והשמות ולחזור לזמנים אחרים בהם האשמנו את השלטונות בתמיכה או לכל היותר אדישות כלפי הפורעים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם היהודים בתקופת הפוגרומים התנגדו בצורה אקטיבית לנוכחות חיילי הצאר? (עד כדי כך שאם פרש בודד נקלע לכפר יהודי הוא נרגם באבנים ולא ממש יכל לצאת משם בד"כ?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה נגרר להשוואות לא רלוונטיות הן בנסיבות הזמן והמקום. הם מתנגדים באופן אקטיבי לנוכחות חיילי צה"ל בדיוק מאותה סיבה שכל אחד -כולל אנחנו- היה מתנגד. אם הבריטים היו נמלכים בדעתם ב-1946 ומחליטים להשאר ולשלוט בא"י. כדי לבסס את שלטונם היו באים אנגלים ומקימים יישוב על אדמות ששייכות לישוב בו אני גר. כך היו עושים בהרבה מקומות. היו לוקחים חצי ממכסות המים שלי לחקלאות ולשתיה ומעבירים לקומץ המישפחות שהיו מיישבות שם. המישפחות שהיו יושבות ביישוב הזה היו מסתובבות חמושות כי אנחנו היינו מוחים, והיו דואגות ללמד אותנו לקח אנגליקני חשוב על כל פעולת מחאה שלנו- תוקפות אנשים, פוגעות במכוניות שלנו, כורתות עיצים וכד'. וכמובן היינו זוכים לתואר טרוריסטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההשוואה לתקופת הפוגרומים לא רלוונטית? אז למה התכוות כשכתבת בתגובה 513401 "לחזור לזמנים אחרים בהם האשמנו את השלטונות בתמיכה או לכל היותר אדישות כלפי הפורעים"? אתה יכול לתת דוגמה לתקופה (להבדיל מספקולציה לגבי תקופה)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. נא לא להתעלם מהמילים "בנסיבות הזמן והמקום": הכוונה לגבי השוואת רוסיה הצארית אלינו. השוויתי בעיקר את המצב בו השליט משתתף בפוגורומים או אפליה בוטה של קבוצת אוכלוסיה אחת לעומת האחרת ושוכח את אחריותו השלטונית. על פי המשתמע מדבריך, חיה אוכלוסיה מעורבת יהודית ופלסטינאית מימים ימימה- ישובים יהודיים שצמודים לישובים פלסטינאיים והתגובה של תושבי הישובים היהודיים מובנת נוכח העוינות של שכניהם. ב.רמזתי גם להאשמות שלנו על האדישות של הצבא הבריטי בזמן פרעות 1929. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז שאני אבין: בתקופת הצארים היהודים הקימו מחתרות ורצחו רוסים בתגובה לדיכוי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא שרוף, המפעיל שלו, דרך הגיוס שלו, השותפים שלו, דרך הפעולה שלו כל אלה לא חשופים. אי אפשר לשפוט אותו, בגלל שהסנגור תמיד יוכל לטעון שיש כאן חומר מקל, אבל הפרקליטות לא מוכנה להביא את החומר לסנגוריה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי שאפשר לשפוט אותו. השב''כ צריך להזהיר את סובניו מה מותר ומה אסור לעשות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק קראתי עכשיו את אותה ידיעה ורציתי לבוא לכאן ולקשר אליה. אני רואה שהקדימו אותי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בזמנו כתבתי נגד הרפיסות והפייסנות כלפי רוצחיו של המחבל נתן זאדה. אני שמח מאד לתקן את עצמי ולתת צל''ש למשטרה ולפרקליטות על שלא נרתעו, לא הסכימו ''לגלות הבנה'' וכיוב' ולא חדלו עד שהעמידו לדין את הפושעים שרצחו אדם כפות וחסר ישע. אם היועצ''מ מזוז מעורב בעניין, יבוא גם הוא על הברכה ויזכה יחד עם האחרים ל''יישר כוחך''. אני מקווה שלא יירתעו מכל אותם צבועים מייללים, העושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס. אני חוזר ומציין שהעמדת הויג'ילנטים ההם לדין חשובה לא רק כהגנה על שלטון החוק אלא גם כאמצעי מניעה כנד פשעיהם העתידיים של אותם פושעים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמת. חבל שבאכיפה כלפי פורעים יהודים אשר פגעו בערבים המשטרה והפרקליטות נרתעים גם נרתעים. אבל כנראה שאך מקרה הוא שבאופן קונסיסטנטי פורעים יהודים אשר פגעו בערבים מקבלים עונשים קלים יותר או יוצאים פטורים ללא כתב אישום כלל מפורעים ערבים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמת. וזוהי הוכחה לחוסר המוסריות של חברה השוללת מבני אדם זכויות פוליטיות על בסיס של דת, גזע ולאום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאשימים אותם בניסיון לרצח ולא ברצח, (בניגוד לאישום כנגד שקולניק שהיה רצח). איך זה ? הם ניסו ולא הצליחו ? הרי ידוע שהצליחו. קטע מאד מוזר הקטע הזה. הייתי מצפה ממי שלא רוצה להתעסק עם הערבים להיות יותר יצירתי, ולמצוא משהו יותר הגיוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיחס את היזמה לעוה"ד לילי בורישנסקי מפרקליטות מחוז חיפה. תיאור פרטי המעשה מעמיד באור נכון את מעשי הצדיקים הללו. רצח או נסיון לרצח? זו נקודה משפטית מעניינת שלבטח ראוייה ליותר תשומת לב מאשר דברי האיוולת והנבלה של חה"כ ברכה, זחאלקה ואגבריה, אבל לדעתי מדובר בדקדוקי עניות משפטיים. יתכן שלא ברור בדיוק מי מהם גרם למותו של זאדה ונסיון להגדיר מי בדיוק מביניהם הוא שאחראי יותר מאחרים למותו, יהיה בגדר דקדוק משפטי מיותר לא פחות. כאשר מדובר בחבורת פורעים משתוללת, המשתתפת בהתפרעות אלימה כנגד משטרת ישראל, מי מביניהם הוא שקיפד את חייו של זאדה היא נקודה פחות חשובה ונקווה שגם השופטים יחשבו כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מי מביניהם הוא שקיפד את חייו של זאדה היא נקודה פחות חשובה ונקווה שגם השופטים יחשבו כך" האמנם? זוהי גישה מפתיעה למדי, בהתחשב ביחסך המחמיר לפורעי חוק ועד כמה שהבנתי - ללשון החוק. מדוע התפרעות כנגד שוטרים היא חמורה יותר מרצח? האם גופו של שוטר קדוש יותר מגופם של אנשים אחרים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב ש''התפרעות כנגד שוטרים היא חמורה יותר מרצח'', אבל מקובל, אא''ט, שאותה עבירה שנעברה כלפי עובד ציבור נענשת בחומרה יותר מאשר אם נעברה נגד סתם איש מהרחוב. הרציונל הוא כנראה הוספת ממד הפגיעה בנציגות הריבונית של המדינה לעבירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי בדיוק מהי "הוספת ממד הפגיעה בנציגות הריבונית של המדינה לעבירה". מכל מקום, העניין איננו בכך שפגיעה בעובד ציבור היא, באיזשהו אופן, "פוגעת יותר" מאותה פגיעה כשהיא נעשית כלפי אדם אחר, ואיננו בכך שדם עובד הציבור סמוק יותר או שנפשו רכה ורגישה יותר. מטרת ההחמרה בעבירות נגד עובדי ציבור (המעוררת במשך השנים ויכוחים בקרב אנשי מקצוע1) היא הרתעתית - ע"מ לאפשר לעובדי הציבור לבצע את תפקידם ללא חשש לפגיעה בהם. עם זאת, האמירה מתגובה 513077, שאליה התייחסה שאלתי, ועכשיו אמירות ההסבר מתגובה 513102 - "אני קורא להחמיר עם פורעי חוק", ו"מי שתוקף שוטרים מסוכן לשלטון החוק ובכך מסוכן לכל אחד ואחד מאתנו" - הן מוגזמות מאוד, לטעמי, ולהפתעתי (שהרי זהו שוקי שמאל הותיק אך הלא-מוכר, נדמה לי), עולה מהן צליל ליברמני-פופוליסטי משהו, מאסכולת - "ההמון הפשוט מבין רק כוח, אז נראה להם מי כאן מחזיק בצוארו של מי - שירעדו!". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, הניסוח שלי שם לא היה מוצלח. אנסה להסביר: אני חושב, ואולי אני טועה, שהרציונל (בנוסף לרציונל שהבאת) להחמרת הענישה בעבירות כלפי עובדי ציבור היא גם שהפגיעה בהם היא סוג של פגיעה במדינה, בנוסף על הפגיעה האישית באדם הנפגע. עובד הציבור מייצג את המדינה בפני האזרח, ועל כן יש בפגיעה בו משום "מרד" או "התרסה" או <הכנס מלת תואר אחרת שמתאימה כאן>, במדינה. יכול להיות שזה בעצם שקול בסופו של דבר אותה מטרה הרתעית שאתה מדבר עליה - הכרה בריבון וקבלת מרותו, ובפרט יכולתו לבצע ולהשליט את כל הנגזר מהריבונות, דרך מעשיהם של עובדי הציבור, אשר אם יחששו מפגיעה בהם, לא יוכלו לממש את ריבונות המדינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקבל עליי חלק ממה שאמרת, אבל לא מדובר בשום פנים בגישה שתארת ("ההמון הפשוט מבין רק כוח, אז נראה להם מי כאן מחזיק בצוארו של מי - שירעדו!"). הגישה היא ששלטון החוק נועד לשרת את טובת הכלל ולא את טובת הפרט. מערכת המשפט יכולה וצריכה לשרת את הפרט אבל רק כאשר זה תואם את טובת הכלל. אני מודה שזו גישה קצת מעורפלת מפני שהיא מעבירה את רוב הבעייתיות אל השאלה מהי טובת הכלל. בכל זאת יש לה משקל משום שהיא לדעתי צריכה להנחות את השופטים. דוגמה: במקרה של חולה אנוש שנמצא לו שביב תקווה בדמות תרופה נסיונית חדשה ויקרה במיוחד, יכול השופט להורות למדינה להשיג עבורו את התרופה. אני מניח שביה"מ לא ירצה להתערב במקרה כזה פשוט משום תקנת הציבור. אפרופו ליברמן, בזמנו ניסיתי לטעון שהבעיה עם "חוק הנאמנות" של ליברמן אינה בדרישה לנאמנות עצמה אלא בכך שאינה שיוויונית והיא מוטה באופן גזעני. לא בטוח שהצלחתי לשכנע אפילו את עצמי, אבל גישה שיטתית המניחה שכל מה שליברמן תומך בו ,הוא בהכרח שגוי בודאי שאינה רציונלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני אכן קורא להחמיר עם פורעי חוק. לשון החוק המדוייקת פחות משמעותית בעיני. שלטון החוק נועד לפעול נגד פורעי חוק. באיזה סעיף בדיוק משתמשים נגדם הוא בעיני עניין למשפטנים לענות בו. ב. טענתי שלא כל כך חשוב, מי בדיוק מבין חבורת הפורעים קיפד את חייו של זאדה מבחינה רפואית. לא טענתי שרצח של אדם חסר ישע אינו עניין חשוב. מצידי, עונשו של הרוצח ושל זה מטיל האבן שהחטיאה יכול להיות זהה. ג. אני מודה מרצוני בחשדך כי בעיניי, תקיפה מסכנת-חיים של שוטרים חמורה מרצח סתם. רוב רובם של הרוצחים מסוכנים לסביבתם, לקרוביהם, לבני משפחתם. מי שתוקף שוטרים מסוכן לשלטון החוק ובכך מסוכן לכל אחד ואחד מאתנו. התורה הורתה אותנו ''שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך'', ללמדך שאין שלטון חוק ללא שופטים ושוטרים גם יחד. פורעי שפרעם, קנאים דתיים משתוללים ביו''ש, מפגיני הגדר המתעמתים עם כוחות הבטחון, חרדים משתוללים בהפגנות שבת ופושעים פליליים המטילים חיתתם על שוטרים בנהריה ובנתניה, הם כולם חוליות בשרשרת הנלחמת בשלטון החוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חוזר על מה שאמרתי בתגובה 513024 ברור שאין טעם לחקור איזו מבין המכות גרמה למוות. מאחר שהנפגע מת יש להאשים כל מי שהיה בחבורת המכים והתכוון להרוג ברצח. מבלי להיות משפטן המילה "נסיון" היא חסרת רלוונטיות במקרה כזה, מסיבות של הגיון פשוט. ואני עומד על כך שהסיבה לכך שהחליטו להאשים בנסיון לרצח ולא ברצח אינה דקדוק משפטי כזה או אחר, אלא פחד להתעמת עם הערבים, בדיוק אותה סיבה שגרמה לעניין להגרר ארבע שנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. "פחד להתעמת עם הערבים" נראה לי עובדתית נכון. מתברר כעת שלא מדובר ב-"אחת החקירות הסמויות, הסודיות, העדינות והקשות שידע המחוז הצפוני של המשטרה". הפוגרום ההמוני צולם ונראה לי שזהות המתפרעים היתה ידועה מלכתחילה (לפחות לגבי אחד העצורים ידוע שהוא לא רק מוכר למשטרה אלא גם נמצא במעצר בגלל "מעשים טובים" שאינם קשורים לרצח המחבל היהודי). לגופו של עניין, המשטרה עצמה הדליפה ש"החשש הגדול מפני מעצרים נובע מפתיחה מחודשת של תקופת חוסר אמון בין המשטרה למגזר הערבי". אם היה כאן צורך לאזן בין אכיפת שלטון החוק לבין התנהגות סבירה שתמזער את החיכוך עם המון עויין ותחסוך מהומות נוספות, איני רואה בכך פסול. איני חש שום סימפטיה עם חוסר האומץ והיושרה האזרחית של תושבי שפרעם ותומכיהם או עם הנטייה לרצחנות של האספסוף. מצד שני איני סבור שחוסר סימפטיה הוא הצדקה מספקת לטבח המוני שאפשר להמנע ממנו. ב. למי שסבור שאולי אין זה בדיוק המקום והזמן להפגין את שלטון החוק (כאשר מדינת ישראל מחזיקה בשטחי יו"ש ובתושביהם כאיזור הפקר ששלטון החוק שם הוא פארסה ורמייה עצמית), אני מציע לעיין ב- http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/903/158.html . לטעמי יותר מדי משקל ניתן לדעתי למניעים של אספסוף משתולל. לעיתים קרובות, הפורעים הללו הם בבחינת פוגרום המחפש סיבה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |