 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מניחה שהשורה האחרונה היא אלוזיה (הפוכה) לפיוט שמופיע בהגדה של פסח. השורות ההן מצמררות ותמיד תהיתי מה משמעותן (הקבלית או האחרת): קרב יום אשר הוא לא יום ולא לילה, רם הודע כי לך היום אף לך הלילה. חשבתי שהן קשורות לזמן הגאולה, או לזמן הפורענות שלפני הגאולה, אבל ידיעתי לא מגעת יותר מזה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בשורות האחרונות מהדהדים עוד שני מקורות לפחות: "יום ליום יביע אומר, ולילה ללילה יחווה דעת" מתוך מזמור י"ט, בהיפוך משמעות: מה שמופיע במזמור כרצף של התעלות מופיע בשיר כביטוי של שיממון מתמשך. הביטוי "עשה לילות כימים" או "משים לילות כימים" - כפי שזה מופיע בתלמוד, גם הוא משמש רקע אחורי לאמירה השירית הזאת. מה שמקובל כביטוי לאינטנסיביות וליצירה מהופך בשיר כביטוי של פסיביות וחוסר אונים. גם המקור שהזכרת כאן בצדק רב, הפיוט של יניי, שהבית האחרון שלו מופיע בהגדה, מעורטל מחרדת הקודש שלו בשיר גופו. מה שמופיע כצפייה דרוכה לביאת משיח או לקטסטרופה קוסמית ("קרב יום") נעשה בשיר לחוויה יומיומית נעדרת כל מתח ודריכות: היום שניצב בפתח "יהיה כלילה", כוודאות משמימה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ודאות משמימה"? לא הגזמת קלות? שים לב לשם השיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה"סיוט", אם להשתמש בקלישאה הספרותית, הוא קפקאי. הדובר שנמצא על סף היום החדש ויודע (!) שהוא "יום אשר יהיה כלילה", מדבר על סיוט שאיננו קשור לפחדים קמאיים, לא לסיוטי-ביעותים שקשורים בבלתי נודע, גם לא ברוחות ושדים והזיות אפוקליפטיות. "סיוטים" מסוג זה נשללים באמצעות האלוזיות, שמציבות את ה"סיוט" הנוכחי כהיפוך שלהם. נכון. הסיוט הוא ההוויה המשמימה, היומיומית, הקיומית. זו שמסומלת גם על ידי "טירטור הצרצרים" הלילי (כדאי לשים לב להמרת ה"צרצור" הטבעי באיפיון המיכני דווקא), ורעש האוטובוס - שהוא המשך הטירטור בעצם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, נקווה שהמשורר יכריע בינינו. לי זה ממש לא נשמע כך (אין צורך בשדים ורוחות כדי לחוות סיוט נורא פי כמה משממון). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחת מהקללות בתוה בבוקר תאמר מי יתן ערב ובערב תאמר מי יתן בוקר (אני לא בטוח בנוגע לסדר) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. זה אכן כך: "ובגויים ההם לא תרגיע, ולא-יהיה מנוח לכף-רגלך; ונתן יהוה לך שם לב רגז, וכליון עיניים ודאבון נפש.והיו חייך, תלואים לך מנגד; ופחדת לילה ויומם, ולא תאמין בחייך. סז בבוקר תאמר מי-ייתן ערב, ובערב תאמר מי-ייתן בוקר--מפחד לבבך אשר תפחד, וממראה עיניך אשר תראה" (דברים כ"ח, ס"ה-ס"ז). ומשהו דומה במשמעות הפוכה, מתהלים: "לערב ילין בכי ולבוקר רינה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהרמז בהגדה הוא דווקא לפסוק מנבואת הגאולה הסתומה של זכריה, שקראנו בסוכות: "והיה יום אחד הוא יוודע לה' לא יום ולא לילה והיה לעת ערב יהיה אור". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמעט שכחתי, http://www.youtube.com/watch?v=gZ09nCZDUzg (סכנה להרעלת פאתוס). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה! מדהים. היא מזכירה לי את עצמי בליל הסדר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על פי המורה שלי במיל' לתושב''ע, שהוכיח עצמו כאמין במקרים אחרים, מדובר במקור במזמור תקוה לקראת כיבוש ירושלים מן הצלבנים ע''י המוסלמים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |