|
ה"סיוט", אם להשתמש בקלישאה הספרותית, הוא קפקאי. הדובר שנמצא על סף היום החדש ויודע (!) שהוא "יום אשר יהיה כלילה", מדבר על סיוט שאיננו קשור לפחדים קמאיים, לא לסיוטי-ביעותים שקשורים בבלתי נודע, גם לא ברוחות ושדים והזיות אפוקליפטיות. "סיוטים" מסוג זה נשללים באמצעות האלוזיות, שמציבות את ה"סיוט" הנוכחי כהיפוך שלהם. נכון. הסיוט הוא ההוויה המשמימה, היומיומית, הקיומית. זו שמסומלת גם על ידי "טירטור הצרצרים" הלילי (כדאי לשים לב להמרת ה"צרצור" הטבעי באיפיון המיכני דווקא), ורעש האוטובוס - שהוא המשך הטירטור בעצם.
|
|