 |
|
 |
||
|
||||
 |
קשה לי להחליט על איזה קטע מנסה כותב הכתבה לנגן. האם על בסיס כלכלי של בדיקת השקעה רווח או רק ציניות. חינוך הוא בראש ובראשונה חברה טובה יותר. מערכת החינוך ( בתאוריה ) היא המקום בו החניך נפגש עם סוגיות ומגמות חינוכיות ההופכות אותו לבר דעת ופרט בחברה. ניקח לדוגמא את סוגיית הסמים.(נושא שכבר עלה באתר). אין כל ספק כי הנזק משימוש בסמים הוא נזק חברתי אישי. לא הבית כי אם מערכת החינוך, היא הצריכה ברמה הממלכתית, לצקת את יסודות ההבנה וההטמעה כי השימוש בסמים מיותר. נכון שבמערכת החינוך הקיימת כיום על כרעי תרנגולת תקציביים, המשימה היא בלתי אפשרית, בתאוריה זו תפקידה. ניקח גם לדוגמא התנהגות חברתית קהילתית, וניגע לרגע קל בנושא " בפני שיבה תקום" מישהוא עוד זוכר את משמעות המשפט. את הכבוד אותו נידרש הצעיר לתת לבוגר ממנו ובודאי לבני גילאי הזהב ( 60+). האם מישהוא ניתקל לאחרונה בתופעה בה מפנה צעיר/ה את מקומו/ה באוטובוס לקשיש. בחלום הלילה. האם הערכים חברתיים אלה הם שווי ערך כלכלי. בוודאי שכן אולי לא ניתן לכמת אותם, אבל בוודאי שהם מייצרים אזרחי קהילה טובים יותר. מערכת החינוך של מדינת ישראל שרויה באותה הבעיה כמו כל העולם המערבי בו מערכת החינוך הממלכתית סובלת מקשיים כלכליים. לצערנו מרבית שרי החינוך האחרונים היו שבויים בתפיסתם הפוליטית שילטונית, אשר הביאה לשגשוג חלקי התקציב המועברים למיגזר הדתי חרדי, על חשבון המיגזר החילוני מסורתי ( ראה שיטת החישוב לכיתות לימוד), זאת כאשר סך התקציב החינוכי הולך ופוחת. התוצאה היא שמערכת החינוך החילוני מסורתי החל מגני ילדים ועד לסיום התיכון בנויה על מינימום הכרחי. אין השקעה לעומק ואין השקעה בתוכנית חינוך לטווחי זמן ארוך וארוך מאוד. כך נפגעים מסלולי הלימוד במדעים המדוייקים, הטכנולוגיים וכך מגיעים בתי הספר התיכוניים לרמת בינוניות ומטה בנושאי הלימוד. בנושאים החברתיים אין מה לומר כי אלה מזמן מתו. לסיום. בחינוך יש נושאים אותם ניתן לכמת ולמדוד, אבל לא פחות חשובים הם הנושאים החברתיים, להם אין כל יכולת מדידה אלה בשנות דור. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בחלום הלילה? אני ראיתי אנשים קמים עבור קשישים פעמים רבות באוטובוס. בדרך כלל מדובר בבנות דתיות. לעיתים פחות קרובות - בנות חילוניות. מעודי לא ראיתי בן, דתי או חילוני, מפנה את מקומו לאדם מבוגר (אלא אם הוא היה בחברת בת שמשכה אותו לקום). עכשיו אפשר להמשיך את התאוריה מפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הה, אני לא נוסע באוטובוס, למעלה משנה. כשהייתי נוסע הייתי מפנה את מקומי לקשישים. ככל הנראה קשור לעובדה שכך חונכתי, טרם התפקרותי, מגיל צעיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני ראיתי גם גברים קמים לפנות את מקומם לזקנים1, בלי שום עידוד נראה-לעין ממישהו אחר. ברוב המקרים היה מדובר בחיילים. ובתגובה למאמר - מוזר. מוזר מאד. בתור התחלה, אני חותם על התגובה של רן בר-זיק. 1 לא מותר הקשיש מהזקן, ואם כבר - "קשיש" דומה יותר במשמעותו ל"מבוגר" - מונח יחסי לחלוטין - בעוד ל"זקן" יש איזשהו ערך מוחלט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקור, לא כל אדם מבוגר הוא זקן, ולא כל זקן הוא אדם מבוגר. זקן יכול להיות במקרים נדירים כינוי גם לאדם צעיר וחכם, אך לרוב מדובר באנשים מבוגרים נשואי פנים וחכמים כדוגמת זקני העדה, שבעים זקנים ודומה. הקונוטציה המקובלת היום לזקן היא שונה, המילה החדשה יחסית קשיש אמורה להחליף את המילה זקן ללא קונוטציות שליליות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ו''אמריקאי אפריקאי'' אמורה להחליף את ''שחור'' שאמורה להחליף את ''כושי''. אגב, במקור (התנ''ך) אמנם לא כל זקן הוא אדם מבוגר, אך כל אדם מבוגר (בא בימים) הוא זקן. לעומת זאת, במקור (התלמוד) קשיש הוא עניין יחסי בלבד. המשמעות ''בא בימים'' נוספה ל''קשיש'' רק מאוחר יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בזמן האחרון אני נאלץ בעל כורחי לנסוע באוטובוסים מדי יום ביומו, ואין יום שעובר ואני לא נתקל במקרה ''מפני שיבה תקום'', אם מצדי ואם מצד שאר באי האוטובוס. ברוב המקרים, מדובר בגברים צעירים המוותרים על מקום מושבם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממתי פינוי המקום באוטובוס מעיד על צורת ואיכות החינוך? בעיני זה מראה על איכפתיות מהאחר. לא למדתי את זה בבית הספר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראיתי גם ראיתי גברים מפנים את מקומם באוטובוס למבוגרים. ראיתי אפילו צעיר ישראלי מפנה את מקומו לאישה עם תינוק באוטובוס עמוס בבוליביה. מיותר לציין שאיש מהמקומיים (והמקומיות) לא טרח לקום. בפעם האחרונה שיצא לי לנסוע באוטובוס, פיניתי את מקומי לקשישה חביבה. אולי גם אתה חולם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא טענתי קטגורית שגברים לא מפנים את מקומם לזקנים. טענתי שאני לא ראיתי דבר כזה. כמות הפעמים שנסעתי באוטובוס אינה מהווה מדגם מייצג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכן היה עדיף אם לא היית אומר זאת... כשאין לך משהו חכם להגיד אל תתן לאף אחד לשכנע אותך להגיד אותו... :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זה היה המוטו שלי, הייתי שותק לנצח. (מצד שני זה אולי היה יותר טוב). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נניח שאכן אנשים לא קמים לזקנים באוטובוס, ונניח שזה רע להשתמש בסמים (על הקביעה האחת מתווכחים כאן למעלה, על השניה בכתבה אחרת באייל). איך אתה רוצה שמערכת החינוך תתמודד עם זה? אתה אומר שאין מספיק תקציב - איך היו מתמודדים עם זה בהנתן מספיק תקציב? נניח שאני שר האוצר, אתה שר החינוך, ואני מעניק לך מאה מיליארד דולר לשנה לצורך העניין: אנא פרוש לי סקיצה של תוכנית שתיושם במערכת החינוך ותביא לשיפור בתחומים אלו. תוכנית אחת שאפסול מראש: עוד כמה שעות שבועיות שבהן המחנכת (או בת השירות הלאומי) תסביר לתלמידים שזה מאוד רע להשתמש בסמים, וזה מאוד טוב לקום באוטובוס. הרושם שלי הוא שזה לא עושה הרבה רושם על הילדים. אולי ההיפך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה עם מצגות, הצגות, מחזות, סרטים והופעות? מה עם תחרויות המשלבות את הנושא? (כמו הציור היפה ביותר וכו') מה עם הפעלה בנושא? (משחק תפקידים, אולי) מה עם הבאת עדויות (בעניין הסמים) מאנשים שנפגעו? יש הרבה מאוד דרכים שכן עושות רושם על הילדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Been there, done that. אצלך בבית הספר לא עשו מצגות, הצגות, מחזות, סרטים, הופעות, תחרות הציור היפה, משחקי תפקידים ועדויות? כמה אפקט היה לזה?עדויות עוד איכשהו יכולות לעבוד: אני זוכר הרצאות-עדות שהיו לנו נגד סיגריות. זה היה אפקטיבי באותו זמן, אבל בבוא הזמן הרוב התחילו לעשן. אולי משהו חילחל, ואלמלא העדויות היו עוד יותר מעשנים. קשה להוכיח משהו לכאן או לכאן. וזה טוב רק למקרה של דברים שהם בבירור לתועלת הפרט; חינוך לערכים אלטרואיסטיים יותר (לקום באוטובוס) קשה עוד יותר. ואם יעשו עוד מאותו דבר, עוד הרבה הרבה יותר תחרויות, משחקים ושירה בציבור, האם זה יעזור? אולי; אני חושש שזה יכול רק להגביר את תגובת האנטי. בדיוק בגלל תגובת האנטי הזו, אני חושש שבית הספר אינו המקום המתאים לחינוך לערכים. אולי בתי ספר במתכונת "דמוקרטית" או "פתוחה". אם כבר יש תקציב פנוי לחינוך לערכים, נראה לי שיותר אפקטיבי אפילו לזרוק אותו על פרסומאים שיעשו קמפיין בטלוויזיה (ואני לא אומר שזה אפקטיבי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, בנוגע לדובי בתגובתו. קרא שוב את תגובתך והחלט לבד היכן הסתירה. ובתשובה לירדן השינוי במערכות חינוך נפרש על פני דור ויותר. קל להרוס קשה לקדם. זרקת רעיון בוא ונבדוק. החלטת לתת "מאה מיליארד דולר" אז נתחיל. 1. לבנות בתי ספר חדשים אשר סביבתם תהא נעימה. לא עוד מפלצות בטון עם מסדרונות ארוכים. 2. כתות לימוד לקבוצה שלא תעלה על 15 תלמיד מכסימום.לא עוד כיתות עמוסות 35-40 תלמידים ולמורה אין זמן לכולם. 3. הכשרה מתאימה יותר למערכת ההוראה.לא תעודה סמינריונית ותו לא. השכלה ותקופת הכשרה. לא עוד משכורת רעב למורים כי אם משכורת המכבדת את מעמדה. 4. הרחבת מסגרות נושאי הלימוד.הכסא הירוק בחדר של לואי ה-14 מעניין את הסבתא שלי. ההומרסקות של אפרים קישון הם חלק מהתרבות ואינן נלמדות. אלה הם שינויים בתשתיות בלבד ועל קצה המזלג. הערכה שלי למשך ביצוע כ- 10 שנים. ההטמעה בתלמידים כעוד שנות דור. אז בוא ונפעל כמו בניסוי. נקח קבוצה וקבוצת ביקורת. קבוצת הניסוי תלמד בביה"ס החדש ואילו קבוצת הביקורת תלמד בשיטה הישנה ובעוד 40 שנה נבדוק. מה דעתך תהא התוצאה ? ולמי שעדיין מתלבט. מערכת החינוך של ישראל נמצאת בנושא המתמטיקה במקום ה-22 בעולם.(קיים כזה דירוג) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני איתך. שלא לדבר על זה שבעשירון העליון (העליון, שימו לב) בכיתה ח' 10% מהילדים לא עוברים מבחן הבנת הנקרא. בשכבות הנמוכות מדובר ב - 42% (!!). כשמעל לשליש מציבור הבוחרים אינו יודע לקרוא ברמה מספקת כדי לקרוא את מצע המפלגה שלה הוא נותן את קולו בבחירות, האם אפשר לדבר על דמוקרטיה?? (מצטערת שאינני נותנת את הקישור המתאים למאמר של פרופ' אורית איכילוב בנושא ב"הארץ". הארכיון שלהם לא פעיל כרגע). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יוצא לפעמים שמרצים באוניברסיטה מבקשים מסטודנטים להקריא טקסטים במהלך שיעור. בלי לנקות שמות (כי אני לא זוכר), יש לא מעט אנשים שאני יודע שאינם מוגדרים כדיסלקטים, שבקושי מצליחים לצלוח הקראה סבירה. אני לא מדבר על אי-הבנת מילים. הם מבינים את המילים. הם פשוט לא מבינים את מבנה המשפט. הם עוצרים לחלוטין בפסיקים, הם עוצרים לגמרי בסוף שורה, למרות שאין מדובר בסוף משפט, ובכלל - קשה מאוד להבין את מהלך המשפט מההקראה שלהם. אין לי מושג אפילו איך מתחילים לתקן את זה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטח לא בקיצוץ תקציבי החינוך... גם אני לא יודעת, אבל יש אנשים רבים וטובים שלומדים תיאוריות בחינוך ואמורים לדעת דברים כאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בודאי שהפתרון הוא בחינוך היסודי. יש לתת לילדים לקרוא (בקול!) כמה שיותר כבר עם הלימוד הבסיסי של האותיות. יש לעבוד על הבנת הנקרא, מקצוע שרבים פשוט נכשלים בו על ימין ועל שמאל, שאמור להיות נהיר לחלוטין לרוב האוכלוסיה. כמובן שכדי לעשות זאת בצורה טובה יש לשפר את איכות המורים, ע"י הצבת רף גבוה לקבלה להוראה. מובן שכדי לעשות זאת יש להעלות את יוקרת המקצוע ע"י העלאה בשכר או עוד הטבות לציבור המורים. מובן שכדי לעשות את זה צריך למצוא תקציב...ואנחנו יודעים שזה לא נגמר. לשמחתי, בשיעורים שלי באוניברסיטה מקריאים מקסימום אותיות בודדות, באנגלית, וגם זה כי הן נמצאות במשוואות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא לוקה בתחום הבנת הניקרא בעיברית בכלל ולמרות זאת אני מאוד מתקשה לקרוא טקסט שאינני מכיר טוב (למשל משהו שאני כתבתי או קראתי הרבה פעמים בעבר) בקול רם. אני מאבד את הנקודה שבה אני קורא (מדלג על מילים ולפעמים שורות שלמות), אני מכניס הפסקות ומתעלם מסימני פיסוק. לדעתי הלא מלומדת, מדובר באיזו התנגשות בין מנגנון הקריאה למנגנון הדיבור במוח. האמת היא שהייתי בטוח שכולם סובלים מהבעיה הזו עד שראיתי את התגובה הזו (וקרייני חדשות למשל לומדים טכניקות שונות כדי להתגבר עליה). בכל אופן מישהו שסובל מהבעיה הזו וגם מקצת פחד קהל (כמעט כולם סובלים במידה זו או אחרת מפחד קהל) יעשה מעצמו צחוק אם ינסה ליקרוא בכיתה לפני סטודנטים אחרים אבל זה לא אומר שהוא לא יודע לקרוא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי לחזק את הנקודה, כך זה עובד אצלי: כשאני צריך להקריא בכיתה, היכולות המנטליות שלי מספיקות בדיוק בשביל להקריא את המשפט נכון מבחינת פיסוק וניקוד; לא מספיק בשביל להבין גם מה שאני מקריא. אני אכשל בבחינה פשוטה על החומר שהקראתי זה עתה. תמיד ייחסתי את זה לפחד קהל קליל ביותר; עכשיו שכנעת אותי שאולי יש כאן (גם) התנגשות של מנגנוני הדיבור והקריאה (-; |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לי בדרך כלל אין מושג מה הקראתי לאחר שאני מקריא דבר-מה בקול רם, אבל זה בגלל שבקריאה רגילה, אני נוטה לחזור אחורה לתחילת המשפט, לקפוץ לשורה הבאה ועוד מרעין בישין, שהופכים את הקריאה שלי לאיטית ולא ברורה לזרים, אבל ברורה עד מאוד עבורי. ובכל זאת אני נוטה להאמין שאם אדם אינו מסוגל לדעת כיצד להקריא משפט בקול רם (ואין מדובר באנשים עם בעת קהל, שהרי הם התנדבו להקריא) עלולה להיות לו בעיה בהבנת הנקרא. כמובן שבעקבות דבריו של דורון, עלי לשקול מחדש את אמונתי הזו... נו, טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש דרכים "לתקן את זה" ואני יודעת כמה מהן, ויש המבינים בכך יותר ממני- ולא משלמים להם מספיק כדי להשקיע את הזמן המאד מאד ממושך מהחיים שלהם כדי לבצע. שוב מגיעים לעניין הכלכלי. אי אפשר לברוח מזה שכשאני לימדתע בשנתי הראשונה (והאחרונה, אני מקווה, לעולמי עד) במערכת החנוך (המזעזעת- גם בשביל המורים) הייתי צריכה לקבל השלמה לשכר מינימום (!!!!!!!!!!) ועבדתי כמו חמור. ועדיין, לא התחלתי אפילו לתת מה שצריך בכיתה- לדעתי- ממליון ואחת סיבות, כולן קשורות במבנה ובתפיסות המטומטמות של המערכת. אז לא מספיק לדעת איך לתקן- תמיד צריך כסף כדי לשנות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |