 |
|
 |
||
|
||||
 |
עד היום היו לי הסתייגויות מהקמת וועדת חקירה ממלכתית. נראה היה לי שההתמקדות בנושאי הימ"חים והמוכנות בעיקר, תוביל את מקימי הוועדה לשאלת השאלה הלא נכונה את הוועדה, והדבר יסיט את כל העניין הציבורי מהחשוב לתפל. כי הבה נתאר לעצמנו שאחרי שהסתבר שחייל האוויר לא יכול בעצמו לעצור את הקטיושות, והייתה מתחילה ה"פעולה הקרקעית", הכל היה הולך פיקס. לכל החיילים היה מזון ומיים למכביר, והם היו מצויידים בכלי מלחמה מתאימים ובאפודי מגן וכו' ללא כל מחסור, ולכן הכפרים מרון הרס ובינת ג'בייל היו נכבשים ומטוהרים,נניח, ללא אבדות אצלנו, אבל הקטיושות היו ממשיכות ליפול כי הן בכלל נורות מאזור צור ורמת נבטיה שמעבר לליטני. ואז אולי היו כובשים את כל מוצבי החיזבאלה שלאורך הגבול, ונניח אפילו ללא אבדות ועם אבדות כבדות לחיזבאלה. אבל הקטיושות היו ממשיכות ליפול. ואז הממשלה הייתה מחליטה על "פעולה רחבה", מכניסה כמה אוגדות כדי לכבוש את כל דרום לבנון כולל רמת נבטיה שמעבר לליטני, ונניח שהיה אפילו מענה לטילי הנ"ט והכלים לא היו נפגעים, אבל אז בדיוק הייתה מתקבל ה"החלטה הטובה" באו"ם, כי לי ברור היום שהממשלה ממש לא התכוונה, ופשוט חכתה להחלטה הזאת, כדי להפסיק את הפעולה בטרם "ניכנס לבוץ" (כפי שהתבטו גם מאיר שטרית וגם עמיר פרץ), והממשלה הייתה עוצרת את כוחותינו בתחילת משימתם. אבל ביום שלפני תחילת הפסקת האש היה נספר שיא בכמות הקטיושות שהיה יורה החיזבאלה, והנזק שהיה נגרם. בתסריט הזה היו פחות משפחות שכולות וכואבות, ואולי ההרגשה בציבור הייתה פחות נוראה, אבל מבחינת התוצאה - הפסד או ניצחון, זה היה בדיוק אותו דבר. כדאי להזכיר שבמלחמת יום כיפור חלק הארי של הנפגעים הרוגים ופצועים בקרב חיילנו, בא דווקא בשלב המפנה - העברת המלחמה לשטחי האוייב, כיתור הארמיות המצריות וההתקמדות עד פרברי דמשק. זה מה שהביא לרוב המחיר, אבל זה גם מה שהביא לנצחון בסופו של דבר. הערב שמעתי בטלוויזיה דברים מפי יובל שטייניץ שהיה זמן רב ראש ועדת החוץ והביטחון. הוא סיפר שאכן במערכת הביטחון הייתה קונצפציה לפיה אפשר "לכבוש את לבנון באמצעות חיל אוויר וזה יהיה מענה לבעיית הטילים". עד היום חשבתי שזו הייתה רק עמדה של פוליטיקאים שהוליך השמאל, כפי שהתבטא הדבר בדבריו של אבשלום וילן בכנסת מה 12-5-05 שאותם כבר הבאתי באיזה שהוא מקום: "זה נכון שלחיזבאלה יש קטיושות שלפי מקורות זרים מסוגלות להגיע עד חיפה ולכסות את כל הצד הצפוני של ישראל, אבל כל ילד יודע שחיל האוויר והארטילריה של צה"ל הם כאלה שיכולים להגיב תגובה אחת אפיים, ואין לנו אינטרס לחמם את הגזרה ולהדליק אותה". אבל מסתבר שהייתה אולי גישה כזאת גם בצבא, וזה אולי מה שהוביל למינוי רמטכ"ל כחול. על הדברים האלה נערכו דיונים, וועדת החוץ והביטחון הגיעה למסקנה שהקונצפציה הזאת שגויה. שטייניץ מספר שגם עומרי שרון שכיהן בתפקיד של אחראי על הכוננות בעורף או משהו כזה, אף הוא היה שותף לעמדת הוועדה. הוא גם סיפר שהדברים נאמרו גם לאריק שרון שכנראה הסכים עמם, ודווקא בגלל זה נמנע מלבצע איזו שהיא פעולה בלבנון. לא ייאמן עד כמה מתאימים הדברים האלה לכל מה שחשבתי על מה שהלך בראשו של שרון. כתבתי לא פעם שמה שהוליך אותו הוא הרצון להתחבב על התקשורת והשמאל כדי לקבל לגיטימציה מהם. רק זה היה חסר לו, להיכנס לעוד פעולה של כיבוש לבנון שעליה חטף בעבר (שלא בצדק, וכנגד האינטרס של מדינת ישראל, לדעתי) כל כך הרבה. הדברים של שטייניץ למדו אותי שיש מי שכבר חשב על מה שבעיני הוא הבעייה העיקרית, ואולי אם תמונה ועדת חקירה ממלכתית יהיה מי שידאג לשאול אותה את השאלות הנכונות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מפני שאם צריכה להיות ועדת חקירה אז לא איך נוהלה המלחמה. אין מה לחקור החלטות מסוג זה; ועדת חקירה מקימים כדי לחקור התנהלות לא תקינה. ניהול המלחמה אולי היה מוטעה ואולי לא, אך לא בתחום ההתנהלות הלא תקינה. מה שלא היה תקין הוא שממשלות ישראל לא הכינו את הצפון לתרחיש צפוי של ירי אלפי קטיושות. מדינת ישראל החליטה לשבור את המעגל (הבנות ענבי זעם) בו יש מאזן אימה צפון. החלטה היתה מוצדקת אך היא לא נשענה על הכנה נאותה. החיזבללה הכין את עצמו במשך השנים- מדינת ישראל לא. אם במהלך שש השנים היו מכינים את כל הצפון (קו טבריה עפולה חיפה) ; מכינים מערך מל"ח, מיקלטים לשהיה ארוכה וכד'- היה נשבר הערך האיסטרטגי של איומי החיזבללה. אם החיזבללה היה רואה שישראל ערוכה היטב נגד הקטיושות- הוא היה דורש הפסקת אש או שהיה מוותר על הפרובוקציה מראש. זהו המחדל של המלחמה. הבלגן בצה"ל-מילואים לא קיבלו מים ואוכל בזמן- איננו מחדל הדורש ועדת חקירה. גם על דרך ניהול המילחמה יש לנו ויכוח. נדמה לי שלאף אחד אין ויכוח על מחדלי השלטון בהכנת הצפון למלחמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהצלחת לעלות על הבעיה הכי פחות חשובה, באירועי השבועות האחרונים. בבניין שבו אני גר יש מקלט מצויין, אבל לא יצא לי בכלל לבקר בו בתקופה הזאת, ובחדר מדרגות החרום המוגן, בקרתי רק פעם אחת, באזעקה הראשונה, וזאת כדי להוציא משם את אשתי ובתי, ומאז כולנו לא ראינוהו. האם הייתי צריך לגור במקלט, ולא לקחת סיכון מסויים ולנסוע במכוניתי יום יום לעבודה ? זה מה שהיה מכניע את החיזבאלה ? שהייה מתמדת במקלטים שהייתה משתקת לגמרי את הצפון (ועובדה היא שהשיתוק לא היה מלא, בגלל שאנשים בחרו לא להתחבא כל הזמן במקלט) היא הפתרון שלך ? והאם הצעתך היא גם לבנות מקלטים לבתים ולמכוניות כדי שלא ייפגעו ? מדינת ישראל הוכיחה בעבר שהיא יודעת לפתור בעיות הרבה יותר קשות. איני יודע איך הגענו למצב העלוב שבו נכתבת ברצינות תגובה כתגובתך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המצב העלוב הוא בעיני המתבונן שחושב שהוא כל יודע והיחיד ששומר על הכבוד הלאומי. אינני יודע היכן קראת בתגובתי שכל צפון מדינת ישראל היה צריך לשהות חודש במקלטים. תבוסת מדינת ישראל בעיניך היתה בגלל שלא סיפקה לך מספיק ריח של דם לבנוני. אז יש לי חדשות בשבילך; צה"ל וחיל האויר לא היה יכול לספק לך מספיק מזה גם לו רצה. ראשית, אינני חושב שמדינת ישראל הובסה. שנית, כוונתי בהכנת העורף היא נוסף למיגון מסודר המאפשר חיים סבירים לטווח ארוך, גם הכנת השרותים הציבוריים שיתפקדו בזמן חרום ויאפשרו לאנשים לעבוד. מיגון מקומות העבודה, מיגון מערכת החינוך- בתי ספר, גנים ומעונות יום; למנוע את המצב המביש שבו צפון הארץ שותקה למרות שדוב אנשלוביץ עבד. למנוע את המצב המביש בו אנשים לא יכלו להשיג אוכל בצפון הארץ. אם אפשר היה לדבר על הצלחה לחיזבללה הרי זה שיתוק צפון המדינה למרות המכה הקשה מאד שהוכו. כשלון לחיזבללה היה מתבטא בתפקוד צפון המדינה. מבחינה צבאית הם הוכו באופן מאד קשה למרות שלא "נופנפו". הגיע הזמן שניפרד ממלחמת ששת הימים. אינני זוכר תנועת גרילה (שאיננה צבא סדיר אלא נטמעת באוכלוסיה האזרחית) שהושמדה תוך חודש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתחילה חשבתי שהצעתך מטרתה שמירה על חייהם של תושבי הצפון ע"י הרחבת מרחבי המיגון, ושמירה על נוחות הישיבה בהם. שיפור והתקדמות בתחום זה הם תמיד אפשריים, ולכן הצעתך, כפי שהבנתיה קודם, מבחינת יכולת המימוש הייתה מעשית, אבל כפי שעניתי קודם, הדבר הזה לא היה משנה שום דבר מבחינת החיזבאלה, כי גם אם מספר הנפגעים בקרב אזרחנו היה פוחת, וגם אם נוחות הישיבה במקומות המוגנים הייתה יותר גבוהה, והיו נשמעים פחות קיטורים אצלם (1), בכל זאת השיתוק במערכות החיים היה דומה, ואולי אף עולה (כי אנשים היו מעדיפים להישאר במקלט הנוח). אבל עכשיו תקנת את הצעתך ואתה אומר שמטרתה שמירה על קיום שרותים רגילים ושמירה על כל המערכות הכלכליות כבימים רגילים. זה היה יכול להיות מצויין אבל פשוט לא אפשרי בכלל. כזכור, ביום הראשון או השני התלוננתי על כך ששרותים כמו הבנקים קופת החולים והבריכה סגורים(2). אבל הדבר הזה השתנה מייד, ויום אחרי "תלונתי" נפתחו גם הבנקים וגם קופות החולים(3). מבחינת ההשתדלות לקיים חיים רגילים, אני חושב שזה פחות או יותר היה האופטימום שאליו היה אפשר להגיע, ומאמץ אפילו גדול מאד, נוסף לא היה משפר בהרבה את המצב. חיים רגילים ממש היו מחייבים עומסי תנועה בכבישים כמו בימים רגילים, והדבר היה גובה מחיר דמים ענק ובלתי מוצדק. איני רואה שום דרך טכנית, וגם אתה לא הצעת כזאת, להתגבר על הבעיה הזאת שהיא הבעיה העיקרית, ובלעדיה החיים היו רחוקים מחיים רגילים. לכן הצעתך בעצם ריקה מתוכן ולא הייתה יותר טובה מהצעתך בעבר בויכוח בינינו להתרכז בהשמדת משגרים וחסימת גבול לבנון סוריה באמצעות חייל אוויר בלבד, שאני מקווה שהבנת בעצמך שממילא עשו זאת במידת האפשר, והדבר לא הביא לפתרון הבעייה. (1) איני יודע מה מקור הידע וההתרשמות שלך על המצב בצפון. כתושב הצפון אני יכול להעיד שהמצב לא דמה בדיוק למה שהשתקף באמצעי התיקשורת. הם התרכזו בכל ה"קוטרים", ולכן המצב נראה נורא, אבל לפחות ממה שאני ראיתי הדבר לא שיקף את עמדת רוב התושבים. אני תושב הקרייות וחשבתי כל הזמן כשהתבוננתי בטלוויזיה שאולי במקומות אחרים המצב והאווירה דומים למתואר שם, אבל כשדברתי עם חברים וקרובים תושבי נהריה עכו וכרמיאל, הסתבר לי שגם הם פחות או יותר הסתגלו למצב ולא חשו מסכנות כה רבה כפי שהדבר השתקף באמצעי התקשורת. (2) חנויות המזון הגדולות היו פתוחות מהתחלה, ואני זוכר שלא הייתה לי שום בעיה ללכת ולקנות בסופרמרקט שבו אני תמיד קונה, כשלרשות הקונים היה שם גם מקלט לעת הצורך. (3) הבריכה לא, וטוב שכך, ומערכות החינוך ממילא לא פעלו בגלל החופש הגדול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, אם הבעיה העיקרית/היחידה שדורשת חקירה היא עניין הכנת העורף, אז זו ודאי לא אשמת הממשלה הנוכחית דווקא. לה באמת לה היה די זמן. שנית, המחדל של המלחמה, אם לא בעצם קיומה (שזו דעתי), ודאי נעוץ גם בעיתוי. כיוון שאת המלחמה יזמה ישראל, הרי העיתוי היה נתון בידה, והיא יכלה באותה מידה לחכות עם זה חודשיים שלושה ולהתכונן בצורה יותר טובה באופן שלא יפקיר לא את העורף ולא את החיילים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שחיזבללה לא היה יכול להכין עצמו במשך חודשיים, כך גם ישראל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחודשיים-שלושה אי אפשר להתאמן? לתגבר את המערך הלוגיסטי? להכין אסטרטגיה מתקבלת על הדעת? לארגן את המקומות שלקראת סוף המלחמה פינו אליהם אנשים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני חושש שאחרי חודשיים שלושה שבהם החיזבאללה היה שומר על שקט מופתי (ומביע נכונות לשחרור החיילים תמורת אסירים) לא אזרחי ישראל, ובטח לא הקהילה הבינ''ל, היו מבינים מה אנחנו צריכים עכשיו את המלחמה הזו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני מקווה שאחרי אותם חודשיים שלושה אפילו אזרחי ישראל אולי היו מבינים שאנחנו לא צריכים אותה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אתה לא נענת לאתגר שבשאלתי בתגובה 403616 אבל עכשיו אני יודע מה תשובתך: כובע פלדה לכל אדם בית ומכונית בדרום, מבאר שבע ועד אשדוד. זה מה שיפתור את הלבנוניזציה של רצועת עזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים עם האמירה שלך שיש לבדוק מדוע השתרשה בצבא קונצפציית ההכרעה האווירית, שאולי איננה מבוססת. ייתכן גם שתחושת הבטחון ששררה בגלל יכולתו ההיפותטית של חיל האוויר סיכלה פעולה מוקדמת יותר לחיסול תשתית החיזבאללה (מתוך גישת "הם לא יעזו לתקוף"). באופן כללי, המצב בלבנון טרם המלחמה נראה לי בערך כך: א. בלבנון יושבת קבוצה של כמה אלפי לוחמי גרילה, חבויים בתוך בונקרים עמוקים עם אספקת מזון ותחמושת למספר שבועות ועם יכולת לשגר קטיושות לצפון הארץ. ב. אין בלבנון שום גוף אחר שיכול לכפות את דעתו על הקבוצה הזו, מפני שהנשק שבידי החיזבאללה עדיף בהרבה על הציוד של המשטרה והצבא המקומיים, והם אינם מהססים להרוג אזרחים המתנגדים להם. מכיון שהם מחזיקים בהשקפה ג'יהאדיסטית, אין בקרבם רגישות לאבידות אזרחיות לבנוניות (שהידים) אלא רק ליכולת לפגוע בישראל. ג. משום כך, גם הרס מוחלט של לבנון מן האוויר לא היה משנה במאום את התפתחות המלחמה, מתוך הנחה שלצה"ל לא היה מידע מודיעיני מדויק על מיקום חוליות החיזבאללה. ד. הגורמים היחידים שמסוגלים להשפיע על החיזבאללה הם סוריה ואירן. על כן ההחלטה הבסיסית היתה צריכה להיות אם להכנס למלחמה כוללת מול אחת מהן או עם שתיהן. ה. האפשרות האחרת להכרעה היא כניסה קרקעית וחיסול חוליות החיזבאללה בכל שטח לבנון - מבצע המחייב, כנראה, הכנה ממושכת. אני לא בטוח שהתייחסת לעניין: האם צה"ל היה צריך להפציץ את דמשק, למשל, לשיטתך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו מסתבר (שודר אתמול בערוץ 10) שהרמטכ"ל עצמו חושב שייתכן שהפיקוד הצבאי הבכיר יצטרך לשלם מחיר, וגם הודה שבימים הראשונים של המלחמה חשב ש"מדובר ביום קרב מתמשך". לא מקובלות במקומותינו הודאות בטעות, ויש להעריך את כנותו של הרמטכ"ל בדבריו אלה, אבל לגופו של עניין ברור, שהערכותיו של הרמטכ"ל נשענו על אותה קונצפיה מוטעה שאותה אני מנסה להסביר, לפיה הנסיגה היא הנצחון, וכל בעיה שתתעורר לאחריה תיפתר בנקל בזמן קצר ע"י מכה אווירית. זה לב העניין, שבו על ועדת חקירה אפשרית עתידית למקד את תשומת לבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה שאתה קורא -קונספציה אני קורא מדיניות שמאחוריה קיימת איזו תפיסת עולם. את זה שום ועדה הוגנת אינה יכולה לשפוט. מה שהיא יכולה לשפוט הוא האם התהליכים התנהלו באופן תקין ואחראי. עוד מעט תקים ועדה שתפסוק בין מפלגת העבודה לליכוד. הועדה תבדוק את הכנת העורף על רקע הסבירות שאנחנו יכולים להגיע להתקפות קטיושות עליו. ודאי לא החלטה מדינית האם לסגת מלבנון או לא. באותה מידה אפשר להקים ועדה שתבדוק את מדיניות ההתנחלויות וכד'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המחדל העיקרי של מלחמת יום הכיפורים היה אי גיוס המילואים בזמן. המחדל הזה נשען על הקונצפציה שלפיה תנאי השטח הם כאלה שדי יהיה בכוחות הסדירים הדלילים לבלום מתקפה אפשרית, ויהיה די זמן להתארגנות כדי להשיב מכה. גיוס מילואים לפני שקיימת מתקפה ממשית עלינו עלול להחשב מהלך תוקפני ויש להימנע ממנו. הקונצפציה הזאת כמעט גרמה ל"חורבן הבית השלישי" כפי שהתבטא אז דיין, ורק במזל ועל חודה של השערה היא בסופו של דבר "עבדה", וגם זאת במחיר כבד מאד של אבידות, שללא ספק היה גבוה ממה שהיה נגבה לו הצבא היה מוכן ביום המתקפה. האם, לדעתך, הביקורת שספגה הקונצפציה הזאת בוועדת אגרנט הייתה שלא במקומה, משום שמדובר בסך הכל ב"מדיניות שמאחוריה איזו תפיסת עולם" ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקונספציה היתה שדי בכוחות הסדירים לבלום מתקפה קטנה, שהמצרים לא יעזו לבצע מתקפה גדולה, ושהסורים לא יעזו לבצע מתקפה מבלי שהמצרים מבצעים מתקפה גדולה בו זמנית. האם גיוס מילואים מוקדם היה משפר את תוצאות המלחמה? הרי עיקר ההפסדים הגיעו לקראת סוף הלחימה, כשרוב הכוחות היו בשטח (בשונה לחלוטין ממלחמת יוה"כ, שהתחילה בהפסדים מבישים והסתיימה בניצחונות צבאיים מרשימים). ההשוואה למלחמת יוה"כ לוקה בשיפוט יוריסטי שטחי מאוד - מחפשים איזו דוגמא היסטורית עם דמיון קלוש, ובונים אנלוגיה שלמה. ניתוח מאוד שטחי, שלטעמי נובע מהעובדות הפשוטות, שרוב עם ישראל (ואני לא בהכרח מבדיל את עצמי מהרוב הזה) מעוניין בפעולות צבאיות נרחבות ככל שניתן נגד החיזבאללה, ויחד עם זאת, הוא לא מוכן לקבל את העובדה שבנסיבות הקיימות, פערי הכוחות פשוט לא מספיק גדולים על מנת לאפשר ניצחון מוחץ כזה, כפי שכולם חולמים עליו, וללא המחיר הכבד שישראל תאלץ לשלם במקרה כזה. לא אפסול במומי, ואגיד מראש שההבדלים בין מלחמות לבנון למינהן לבין מלחמת וייטנאם רבים מספור. בכל זאת אני מעוניין לשאול את אמרתו המפורסמת של קיסינג'ר, שנאמרה בהקשר של הוייטקונג - איש הגרילה לא צריך לנצח, רק לא להפסיד. יחס האבידות במלחמה הנוכחית עמד על 1 ל-5 לטובת צה"ל, יותר טוב מבשנות נוכחותנו בדרום לבנון. חיזבאללה היה זקוק להפסקת האש הזו הרבה יותר מאיתנו. אבל בסופו של דבר, החיזבאללה החזיק מעמד, והוא מוכן לשלם את המחיר הרבה יותר מאיתנו. אולי מישהו יסביר לי, אחת ולתמיד, מה היה פסול ב*מדיניות האסטרטגית* של אולמרט? אני לא מדבר על מלכודות האש במארון א-ראס ובינת ג'בל, על כישלון הטיפול בתושבי הצפון, על המחדלים בציוד המילואמיניקים או על המחדל המודיעיני. אני מדבר על המדיניות, על ההחלטה להכנס למלחמה בעקבות פעולת החיזבאללה. למה ליברמן ונתניהו מזנקים בסקרים? מה הם היו עושים טוב יותר? שמישהו כבר יחליף את העם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא שלא היתה מדיניות אסטרטגית. ולא היתה החלטה להכנס למלחמה. היתה היגררות אחרי מאורעות, תוך ניסוי וטעיה. בשלב מסויים הם שמו לב שזה נראה כמו מלחמה, וזה מתנהג כמו מלחמה, והי, אנחנו במלחמה! אופס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העלית המון נושאים שמעניין לדון בהם, אבל הויכוח שלי עם איציק ש. התמקד בנקודה אחת בלבד, והיא האם ועדת חקירה ממלכתית יש טעם שתדון בקונצפציה מוטעית. איציק חושב שאין טעם בכך, משום שקונצפציה לדעתו היא ''מדיניות שמאחוריה איזו תפיסת עולם'', ובהיותה לדעתו כזאת, אין מקום לדון בה בועדת חקירה ממלכתית. רק לצורך הבאת דוגמה על קונצפציה, הבאתי את הקונצפציה המוטעית במלחמת יום כיפורים שכמעט הביאה לחורבן המדינה, ושלדעתי בפרוש היה מקום לדון בה בועדת חקירה ממלכתית. את דעתי בנושאים אחרים שהעלית, ומה בעיני הכשל המרכזי שלנו באירועי לבנון האחרונים הסברתי בכמה תגובות שכתבתי. אם משהו ממה שכתבתי לא ברור, שאל ואנסה להסביר שוב את דעתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק, רוב ההודעה שלי לא היתה קשורה להודעתך. כוונתי היתה להגיב רק על נקודה ספציפית וקטנונית אחת, ומשם כבר לא שלטתי בעצמי. אשתדל לקרוא את תגובותיך בזמן הקרוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא דיברתי על אותו סוג של קונספציה. אתה מתייחס למילה קונספציה כמבטאת קיבעון; כך היה אצל אלי זעירא ערב מלחמת יום הכיפורים. אני מדבר על ההערכות הפוליטיות שהבסיס להן היא תפיסת עולם מדינית. האם אפשר לנהל מדיניות שאמורה ליצור לטווח הבינוני והארוך תהליך מדיני או תפיסת השחור והלבן. כאן לא יכולה לפסוק ועדה מישפטית או כל ועדה אחרת. אם הזכרת את הקונספציה המוטעית במילחמת יום הכיפורים, תוך כדי הזכרת הקונספציה הזאת, בנית עוד קונספציה: שמלחמת יום הכיפורים כמעט הביאה לחורבן המדינה. אין דבר הרחוק מזה. אמנם דיין דיבר על חורבן הבית השלישי אך זה היה ביטוי נפשי ולא תיאור מצב. בחזית המיצרית הגיעו המיצרים לעומק של 14 ק"מ כי מטרתם לא היתה להחריב את המדינה הציונית אלא להניע את המערכת המדינית. התאורים מהחזית הסורית כאילו שהדויזיות הסוריות היו בדרכן לגלוש מרמת הגולן ולחסל את המדינה- אינן יותר מהלכי נפש. היחידות הסוריות שהגיעו לנפאח לא היו דויזיות סוריות שהגיעו באופן מסודר, עצרו לפרק זמן קצר כדי לתדלק ולהתחמש ולהמשיך הלאה. אלו היו כוחות קידמיים שנדחפו לחלל שהותירה חטיבה 188 , בלי מערך לוגיסטי מסודר ופגשו את אוגדות המילואים של צה"ל. מדובר ביום וחצי. דבריך מבטאים יותר הלך נפש נפוץ בציבור הישראלי בכלל ובימין הישראלי בפרט. התייחסות אל קרב וקיטלוגו על פי שני פארמטרים: תבוסה או נצחון נוסח מלחמת ששת הימים- נפנוף האוייב בעגה הצבאית השחצנית. יש (בדרך כלל) דרגות ביניים. במילחמה הנוכחית נילחמנו נגד כוחות גרילה שהיו מעוניינים שנכה באוכלוסיה האזרחית כדי להצדיק את קיומם ולאחד את כולם בשינאה ובלהט המילחמה נגדנו. אני מסכים לחלוטין עם מה שעומרי כתב על דיברי קיסינג'ר. זה מתאר בדיוק את המילחמה האחרונה. לכן אינני בטוח שאולמרט לא חשב נכון: הבעיה היתה שהצפון לא הוכן לתרחיש שקרה והיה חזוי. מעאך מל"ח לא פעל; משרדי הממשלה לא ממש תפקדו; הבתים לא מוגנו. היות שאתה כבר איש מבוגר, ודאי אתה זוכר איך הכינה מדינת ישראל את עצמה בתקופת ההמתנה בששת הימים. נחפרו שוחות בין הבתים כדי שאנשים יוכלו לתפוס מחסה אם יהיו הפצצות. עליתי לישראל חצי שנה לאחר מבצע סיני; עדיין ראיתי את קירות המגן שבנו מול הכניסות לבתים. לצערי הרב ישנו תהליך מתמשך של התנערות המדינה מאחריותה. ראינו את זה באי יכולת הממשלה למגן את הישובים מסביב לרצועת עזה. היו שש שנים והן בוזבזו כי במדינת ישראל שלטת אג'נדה אחרת מאשר במדינה העניה בשנות ה-50. לא אכנס כאן לעומק הדברים אך יש קשר הדוק בין המהפכה החברתית-כלכלית שעוברת המדינה ב-30 השנים האחרונות לבין הכשלים שראינו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העלית כמה עניינים שרק הראשון שביניהם קשור לעניין שאליו התמקד הויכוח בינינו - עניין הקונצפציה הבטחונית. הקונצפציה של היום שעליה דברתי מספר פעמים היא שהנסיגה מלבנון לגבול הבין לאומי היא המרכיב העיקרי של הביטחון, ושאם למרות המצב הבטחוני הטוב שאליו הביאתנו הנסיגה תתעורר איזו בעייה די יהיה במכה אווירית חזקה וקצרה כדי לפתור את הבעייה. בתגובה 403286 חזרתי פעם שניה על הגדרת הקונצפציה הזאת (בתגובה הנוכחית, זו כבר הפעם השלישית) וגם הבאתי שני ציטוטים מהעבר שמדגימים את שני חלקיה של הקונצפציה הזאת, דבריו של ארי שביט במאמר בהארץ: "הנסיגה החד צדדית של ישראל מלבנון לימדה את כל מי שלא הבין זאת קודם לכן מהי חשיבותו של גבול מוכר לביטחון ישראל. מאז שנת 2000 הוכח בגבול לבנון מה כוחה של החומה הבלתי נראית של לגיטימיות בינלאומית. החומה הבלתי נראית הזאת היא אשר מגינה היום על צפון ישראל. החומה הבלתי נראית היא אשר מונעת אפילו מארגון רור כמו החיזבאללה לירות את אלפי הקטיושות ארוכות הטווח שברשותי לתוך תחומה הריבוני של ישראל" ("הארץ" 24-6-05 ) ודבריו של אבשלום וילן בנאום בכנסת: "זה נכון שלחיזבאלה יש קטיושות שלפי מקורות זרים מסוגלות להגיע עד חיפה ולכסות את כל הצד הצפוני של ישראל, אבל כל ילד יודע שחיל האוויר והארטילריה של צה"ל הם כאלה שיכולים להגיב תגובה אחת אפיים" בתגובה מאוחרת יותר הבאתי גם דברים של הרמטכ"ל היום שמודה שהאמין בחלק השני של הקונצפציה שהתברר כטעות, ושהוא מעריך שהדרג הפיקודי הבכיר של הצבא כולל הוא יצטרך לשאת באחריות על הטעות הזאת. זה בדיוק מה שאתה קורא לו "קבעון" בדומה לקבעון אחר שהיה במלחמת יום הכיפורים. נושא אחר בדבריך (שאינו קשור כלל בויכוח, כי הסכמת שערב מלחמת יום הכיפורים שררה קונצפציה מוטעית) הוא מידת הסכנה שהייתה נתונה בה אז מדינת ישראל וכוונות התוקפים. בעניין זה אני חולק עליך לחלוטין, ואני מעריך בניגוד לך שהערבים שאפו ושואפים עד היום לחסל את מדינת ישראל בין אם זה לפני נסיגה איזו שהיא שלנו ובין אם זה אחרי נסיגות כאלה (כפי שהתברר מהנסיגות האחרונות בלבנון ובעזה). כמו כן אני מאמין שהעובדה שמדינת ישראל לא חוסלה במלחמת יום הכיפורים הייתה נס נדיר. והנושא האחרון שהעלית - מידת מוכנות העורף והימחים בצבא, הוא נושא שכבר דברנו עליו, ומבחינתי הוא מוצה. בתגובה ישנה הסברתי את דעתי שלפיה גם אם מידת המיגון הייתה כזאת שמספר הנפגעים בעורף היה הרבה יותר קטן וגם אם חיילי היבשה היו מצויידים ציוד מלא והיו ממלאים את כל המשימות שהוטלו עליהם (ורק אותם) במלחמה זו בקלות ועם פחות נפגעים, הרי את הירי (שנעשה ממקומות שלא נכבשו ע"י צה"ל) אי אפשר היה למנוע, ואת שיתוק הצפון שהירי הזה היה מביא אי אפשר היה למנוע (הרי בודאי לא התכוונת לכך שהיה צריך להעביר את כל כבישי הצפון למנהרות מוגנות), ולכן התוצאה הסופית, תוצאת ההפסד הייתה דומה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |