בתשובה לדב אנשלוביץ, 23/08/06 19:27
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מסכים עם האמירה שלך שיש לבדוק מדוע השתרשה בצבא קונצפציית ההכרעה האווירית, שאולי איננה מבוססת. ייתכן גם שתחושת הבטחון ששררה בגלל יכולתו ההיפותטית של חיל האוויר סיכלה פעולה מוקדמת יותר לחיסול תשתית החיזבאללה (מתוך גישת "הם לא יעזו לתקוף"). באופן כללי, המצב בלבנון טרם המלחמה נראה לי בערך כך: א. בלבנון יושבת קבוצה של כמה אלפי לוחמי גרילה, חבויים בתוך בונקרים עמוקים עם אספקת מזון ותחמושת למספר שבועות ועם יכולת לשגר קטיושות לצפון הארץ. ב. אין בלבנון שום גוף אחר שיכול לכפות את דעתו על הקבוצה הזו, מפני שהנשק שבידי החיזבאללה עדיף בהרבה על הציוד של המשטרה והצבא המקומיים, והם אינם מהססים להרוג אזרחים המתנגדים להם. מכיון שהם מחזיקים בהשקפה ג'יהאדיסטית, אין בקרבם רגישות לאבידות אזרחיות לבנוניות (שהידים) אלא רק ליכולת לפגוע בישראל. ג. משום כך, גם הרס מוחלט של לבנון מן האוויר לא היה משנה במאום את התפתחות המלחמה, מתוך הנחה שלצה"ל לא היה מידע מודיעיני מדויק על מיקום חוליות החיזבאללה. ד. הגורמים היחידים שמסוגלים להשפיע על החיזבאללה הם סוריה ואירן. על כן ההחלטה הבסיסית היתה צריכה להיות אם להכנס למלחמה כוללת מול אחת מהן או עם שתיהן. ה. האפשרות האחרת להכרעה היא כניסה קרקעית וחיסול חוליות החיזבאללה בכל שטח לבנון - מבצע המחייב, כנראה, הכנה ממושכת. אני לא בטוח שהתייחסת לעניין: האם צה"ל היה צריך להפציץ את דמשק, למשל, לשיטתך? |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |