זה מגוחך 21560
שוב שולף הריבון את נשק הצנזורה האימתני בניסיון נואש למנוע מידע מאזרחי המדינה. מתי יבוטל מוסד אנכרוניסטי זה, שאין לו מקום במדינה מתוקנת?
זה מגוחך 21562
א. הצנזורה הצבאית הינה מכשיר בעל תפקיד מוגדר, ואם היא אי פעם תבחר להפעיל את סמכותה - ניתן לערער על החלטותיה בפני בג"ץ. הטענה כי יש לבטל את המכשיר משום שהוא אינו מצליח למלא את תפקידו (במקרים מסויימים, ובנסיבות ידועות) היא מוזרה. מדוע לא לבחון דרכים לשפר את המכשיר, כדי להמשיך להשיג את המטרה לשמה הוא קיים?
ב. דומה כי במקרה זה מדובר בצו איסור-פרסום, ולא בהחלטה צנזוריאלית. צו כזה אינו ניתן ע"י "הריבון", אלא ע"י שופט, בהתאם לחוק.
ג. אולי קודם יבוטלו צווי איסור-הפרסום במדינות המתוקנות, ואז ילמדו בישראל מנסיונן ויחליטו אם לבטלם גם כאן?
זה מגוחך 21579
א. לטעמי, במדינה נאורה אין צורך בכזה דבר "צנזורה צבאית" שמונעת מתן מידע לאזרחים בשם עקרונות אלו ואחרים ואשר קצין צבא מנהיג אותה. במיוחד כאשר מדובר על מידע שהתפרסם במקורות זרים.

ב. במקרה הזה החלטת השופט היתה שגויה, למען השם, המונים מחוברים לאינטרנט, לשם מה לאסור על כלי הפרסום בארץ פרסום של מה שידוע בכל העולם? יש לקבוע מערכת כללים יותר טובה לצו איסור פרסום בהתחשב בקיומה של רשת האינטרנט ורשתות מידע אחרות.
זה מגוחך 21564
אחרי שתבוטל הצנזורה בסוריה ובאיראן,
יהיה אפשר לבטלה כליל גם כאן...

כמות המידע הביטחוני המתפרסמת בעיתוני ישראל היא פשוט מדהימה, ובמקרים לא מעטים ניתן ללמוד הרבה מאד על דברים שהשתיקה יפה להם. זאת כאשר מדינות האוייב לא נוקטות בפתיחות דומה. אנו אמנם מדינה מערבית (יחסית!) אבל עדיין במצב מלחמה בו הצנזורה חיונית.
אנאלוגיה 21578
מה אכפת לי ממדינות ערב? אכפת לי ממדינת ישראל, אני לא מוכן לקבל מצב שבו מסתירים ממני מידע על פעולות של הצבא או מחדלי הצבא בשם עקרון "הבטחון" כביכול שמשמש מעין עלה תאנה לכל מיני דברים, במיוחד כאשר מדובר על *מחדלים*

מדוע ניתן צו איסור פרסום על הפרשה הזו? האם לפרשה זו השתיקה יפה? האם לעינויים שעוברים במרתפי השב"כ השתיקה יפה? מדוע פרסמו את אסון השייטת? הרי הפרסום פגע במוראל והשתיקה יפה לו. מדוע פרסמו את מלחמת יום הכיפורים? זה אכן מאורע שהשתיקה יפה לו...
אנאלוגיה 21588
מישהו דיבר על מוראל?! דובר על פגיעה מובהקת (אינני זוכר את הלשון בה השתמש בג"ץ) בבטחון המדינה. על כך שהפרסום קרוב לוודאי יסב נזק משמעותי.
הבה נבדוק את זה, בעזרת דוגמא:

"המרחב האווירי של ישראל אינו מוגן / אורן בן-ישי
החל משעות הצהריים של אתמול, מערכות המכ"ם של חיל האוויר, שתפקידן לגלות ולזהות חדירות למרחב האווירי של ישראל, אינן פועלות, ולמעשה המרחב האווירי פרוץ. ראש להק מבצעים בחיל: "מטוס קרב או מפציץ יכולים להגיע לתל-אביב באין מפריע". הסיבה לתקלה היא שריפה שארעה בתחנת-השנאה (טרנספורמצה) בבסיס חיל-האוויר ברמת-ברזיק. התיקון יושלם בתוך יממה, אולם גורם בבסיס אומר: "התקלה הזו חשפה נקודת-כשל של המערכת. רק בעוד שלוש שנים תהייה לנו תחנת-השנאה חלופית, ובינתיים - מי שרוצה לשתק את מערך ההגנה האווירית של ישראל - צריך רק לפגוע בתחנה ברמת-ברזיק". מפקד חיל-האוויר והרמטכ"ל מינו וועדות-חקירה כדי לחקור את נסיבות השריפה".

היית רוצה למחוק מהידיעה הזו משפט או שניים לפני שהיא מתפרסמת?
אנאלוגיה 21596
תפקידו של העיתון לפרסם. תפקידו של הצבא להסתיר (מה שצריך להסתיר). ברגע שהעיתון יודע - הוא יפרסם. ברגע שצה"ל יודע שאסור שמשהו יתפרסם, עליו לנסות ולמנוע את הגעת המידע לעיתונות. אם המידע יגיע לעיתונות הישראלית, הוא יגיע באותה מידה לעיתונות העולמית, ולה ממש לא אכפת מהבטחון שלנו. אם אותו ראש להק פער את פיו ללא רשות, עליו להיות מועמד לדין ע"י הצבא.
העניין הוא פשוט: יש חופש פרסום, אבל אין חופש מידע. כלומר: לעיתון מותר לפרסם כל מה שהוא יכול לפרסם, כל עוד הוא וידא במידה מספקת שהמידע שלו הוא נכון. אבל אין לעיתון כל זכות מוצהרת *לקבל* מידע מגופים מסויימים (ובראשם מערכת הבטחון). בחלק מהמוסדות, יש חופש מידע - משרד האוצר חייב לספר מידע שעיתונאי מבקש ממנו. צה"ל, לא.

בכל אופן, לא הייתי מוחק אף שורה מהידיעה הנ"ל. תאמין לי שאם דבר כזה היה קורה, הסורים היו יודעים על כך הרבה לפני מר בן-ישי.
אנאלוגיה 21610
בדיוק כשם שקיים חוק האוסר מסירת מידע מסויים (בטחוני-סודי, נאמר) למי שאינם מורשים לקבלו, וחוק זה חל גם על מי שאינם עובדי מערכת הבטחון וקיבלו את המידע באופן כלשהו (למשל: פלוני מקבל משכורת מממשלת ארה"ב ע"מ לקיים סיורים סדירים בסמוך למחנה צבאי כלשהו, במסגרתם התגלגלה לידיעתו ידיעה סודית. אם יגלה את הידוע לו למעסיקיו בממשלת ארה"ב - הוא צפוי לעמוד לדין, היות שביצע עבירה), כך גם קיימת מערכת חוקים שנועדה למנוע מעתונאים לחשוף מידע מסויים. החוקים האלה, בהיותם חוקי מדינת ישראל, מוגבלים מאד כשזה נוגע למי שאינם תושבי המדינה ואינם שוהים בה. אין זאת אומרת שאין להפעילם למטרה לשמה נועדו (ר"ל, גם אם אותו עובד ממשלת ארה"ב נושא בתפקיד המחייב אותו למסור את המידע הסודי למעבידיו, כשם שאתה חושב שהעתונאי חייב לפרסם את המידע (ואגב - כתבים צבאיים לא-מפרסמים הרבה מהידוע להם, משיקולים שונים ומשונים) - עדיין החוק חל עליו, ואם יעבור על החוק - יעמוד לדין). אכן מטופש להתייחס לסוד שהתגלה כבר (פורסם בחו"ל) כסוד, ואכן הצנזורה אינה עושה זאת (עושה זאת הפרקליטות, ונענים לה לעתים בתי-המשפט).
אגב, לכתב צבאי נגישות גבוהה למידע, מתוקף ההנחה של צה"ל כי גם לאחר מסירת המידע, הוא לא יפורסם אלא בהסכמה. לכן אני סבור שהסורים, לצורך העניין, לא בהכרח ידעו על כשל נקודתי שכזה באותה מהירות ובאותו אופן שכתב צבאי ידע עליו (למשל, כי הסורים לא הוזמנו לתדריך בו סופר לכתבים על הכשל, או כי בכירי חיל-האוויר סומכים עליהם או מיודדים איתם פחות מאשר עם בכירי הכתבות הצבאית בישראל).
אילו היית מפרסם, לראשונה ובאופן בלעדי, את המידע שבכתבה - הייתי מחזיק אותך אחראי לכל החדירות למרחב האווירי של ישראל כל עוד לא תוקנה התקלה, ולדעתי - בצדק. היות שמוסכם גם עליך שבהיותך אזרח ישראלי, אסור לך למכור פצצות אטום לסוריה ללא אישורים מתאימים, גם אם מקצועך הוא מסחר בנשק, אינני מבין מדוע אתה גורס שחובתך למכור להם בזול מידע שמהווה נשק קטלני.
צנזורה עצמית וחוק חופש המידע 21615
הצנזורה העצמית הזו של הכתבים הצבאיים, המשמשים על-פי-רוב כשופר של המערכת המדינית-צבאית, הינה דבר בזוי ופסול אתית - אין זה תפקידם להחליט מה עומד בקריטריונים של ביטחון המדינה או איזה מידע ידיעתו "עלולה להזיק לציבור", תפקידם לחקור ולדווח לציבור כזרוע עצמאית ומשלימה של הממשל הדמוקרטי.
מלבד העובדה שאני חושב שצריכה להיות שקיפות מוחלטת, או קרובה לכך, במידע הציבורי הקיים במדינה ובנגישותו לכלל האזרחים, הקשרים החברתיים שאתה מתאר אשר גורמים לחשיפת סודות בקרב חוגים מצומצמים של אנ"ש ולהרחבת תרבות ה"סמוך" והחבר'מניות ההרסנית שמשבשות סדרי ממשל ומנהל כמעט בכל היבט של המוסדות הציבוריים שלנו, חייבים להגדע ולהתחלף ביחסים קורקטיים של עיתונות חוקרת וביקורתית מול ממסד שמחוייב לדווח למממן ולממנה שלו, כלל הציבור, על מעשיו ועל מחדליו.

בהקשר זה אפשר לציין את ארכיוני המדינה והצבא שאי-חשיפתם השלמה לעיון בנימוקים ארכאיים וסטליניסטיים ותחת מעטה משפטי מפוקפק של צווי-חירום מונעים בחינה מחודשת (וניתן גם לומר ראשונה) של מרבית מהמאורעות המהווים את מוקד הדיונים בימים אלו ובכלל מהווים פגיעה חמורה של המדינה בזכות הציבור לדעת על מעללי ממשלותיו וצבאו במהלך העבר הקרוב.
זכורה לי כתבה מהארץ ימים ספורים לאחר הבחירות האחרונות בה סופר כיצד שוכנע יוסי ביילין, בניגוד לרצונו הראשוני, לחדש את תוקף צו החירום שנועל את ארכיון צה"ל ואת פרוטוקולי ישיבות הממשלה משנת 1967 והלאה, ובכך ויתר על אפשרות ממשית להשאיר מורשת בעלת משמעות מתקופת כהונתו כשר משפטים. חבל.
צנזורה עצמית וחוק חופש המידע 21624
הצנזורה-העצמית של כתבים צבאיים בישראל אינה שונה במהותה מהתנהגותם של הכתבים המדיניים, למשל, המקבלים מידע ''אוף דה רקורד'' או אף ''לא לפרסום''. מדובר בהתנהגות שאני מסכים איתך שהיא נפסדת, בד''כ, אולם היא רווחת בתקשורת המערבית. פחות מטריד אותי רון בן-ישי, שנאמנותו למערכת נקנית, נגיד, בכרטיסי-כניסה למארבים בלבנון, מאשר אמנון אברמוביץ' או אמיר אורן, שלא ברור על פניו מיהו האינטרסנט שמפעיל אותם במשך שנים ומספק להם מידע פנימי ממערכת הבטחון.

גם המצב שאתה מתאר בפיסקה השנייה, של הפיכתם של העתונאים ממסקרים ל''שותפי-סוד'' או ''אנשי שלומנו'' או ''ידידינו'' הוא מצב לא-בריא, שבו האינטרס של המקרב (השלטון) ברור, אולם האינטרס של המקורב (העתונאי) לא ברור, ואף סותר את האתיקה המקצועית שלו. במצב כזה, אכן, נוצר החשש שתפעל הרבה מאד מניעת-מידע באופן בלתי-מבוקר (בניגוד להפעלת צנזורה, שהיא כאמור מנגנון חוקי מפוקח ומבוקר).

חשיפתו של מידע ארכיוני מתבצעת באיטיות מעייפת בישראל, כמו גם במדינות אחרות (ארה''ב ובריטניה זכורות לי כדוגמאות, מכיוון שגם הן משחררות רק לאחרונה מסמכים הנוגעים לשני העשורים הראשונים של מדינת ישראל, והוא מתפרסם בעתונות הישראלית). בעניין זה, הכנסת היא הריבון, ואין לצפות מהממשלה לפעול ביוזמתה.
צנזורה עצמית וחוק חופש המידע 21628
בנוגע לכתבים המדיניים אני מסכים, בנוגע לפסקה השנייה האינטרס של העיתונאי הוא ע"פ רוב שאיפה להתקבל לחוגים המצומצמים של הבעלי המאה והדעה (והפיאה?).

אני לא בטוח שאתה מדייק בנוגע לריבונות הכנסת על הארכיונים - לי זכור שהם נעולים תחת צו חירום (המסתמך על התקנות לשעת חירום המונהגות מיום הקמת המדינה - עוד דבר שיש לבטל מהר ככל האפשר) המחודש כל חצי שנה ע"י ראש הממשלה ושר המשפטים.
צו חירום זה מיועד בדיוק לכך - להקצות סמכויות ביצועיות נרחבות לממשלה תוך כדי עקיפת הרשות המחוקקת (מצב חירום, זוכר?).
Military correspondents 21619
I don't understand why the IDF has an interest in sharing secrets with the military correspondents. Why should they be exposed to information they cannot publish?

Or, maybe from a larger perspective, what would be an "ideal" relationship with the media, from the military's point of view?

Should this discussion also refer to the role of disinformation in the military sphere?
Military correspondents 21626
מכיוון שזו דרך מצויינת, בד''כ, לגרום לכתבים הצבאיים להרגיש שהם ''חשובים'', שהם ''מבינים'' (ולכן יכתבו פרשנויות המבוססות על המידע לא-לפרסום, שיהיו לרוחו של הצבא), ושיש להם מה להפסיד (להם - אבל לא בהכרח לקוראיהם) אם הם לא יהיו נחמדים למקור הכמעט-בלעדי שלהם. בעיקרו של דבר - זה ניצול של חולשה אנושית כמעט אוניברסלית, מבלי שהצבא מסתכן (כזכור, במקרה הגרוע ביותר - יש צנזורה).
Military correspondents 21633
From the military's side, it is indeed important to let the journalist feel that he is given inside information, that he is important, so that he may feel more favourable to you when he reports about you.

From the journalist's side, it is important to get the whole picture, so that you may make better general judgements, even though you are not allowed to disclose the details - that is why they will take "off the record" information.
מושגים 21650
הבהרה קלילה של המושגים:
Off the record - לא לפרסום. אותו דבר בדיוק, שום הבדל. כל מידע שהתקבל "אוף ד'ה רקורד" אסור לכתב לאזכר אותו אפילו במרומז בשום אופן אף פעם לא משנה מה.
Deep Background - לא לציטוט, לא ליחוס - מותר לכתב להשתמש במידע, אבל לא כמידע שהתקבל ממקור, אלא כרקע כללי לכתבותיו.
Background - לציטוט ולא ליחוס - זה כל אותם "מקור בכיר בפיקוד דרום" למיניהם. מותר לצטט מילה במילה, אבל אסור להגיד מי המקור. הכינוי שיודבק למקור נבחר במשותף על ידי המקור והעיתונאי יחדיו.
On the record - לציטוט וליחוס: "דובי קננגיסר אמר אתמול 'משעמם לי נורא"' וכאלה.

רק שתדעו.
מושגים 21652
האם יש לקטגוריות מקבילה בעברית?
מושגים 21653
נו באמת רון,
התשובה בגוף התגובה של דובי
מושגים 21664
off the record: תלוי בגודל הסקופ, בדר"כ עדיף לעיתונאי לא לפרסם כדי לא לפגוע ביחסיו עם המקור, אך אם העיתונאי חושב שזה סקופ מספיק גדול: לפרסם. דוגמא: הבלונדינית בפרשת בראון חברון.
Deep Background: טלנובלה פרי דמיונו של העיתונאי.
Background: עיתונאי נואש לכתוב סקופ, וכדי להוסיף "אמינות" משתמש ב"ציתותים".
On the record: מותר לצתת, ניתן להוסיף, להוריד ולשנות מילים בתוך הציתות על מנת לשנות את המשמעות ולהוציא דברים מהקשרם.

בדמוקרטיה המודרנית מהווה התקשורת את הרשות הרביעית. השפעתה החיובית על האופי הדמוקרטי-ליברלי של המדינה היא עצומה וחסרת תחליף.

ההשפעה הזו מוכיחה למעשה את קיומו של כוח פוליטי עצום המצוי בידהם של העיתונאים והכתבים. אני מסתייג מהגישה הסומכת על "יושרם האנטלקטואלי" של העיתונאים, שישתמשו בכוח שיש בידם בהגינות. בחלק גדול מהמקרים אין אנטלקטואל, ואין יושר. אני לא מאמין בקיומו של "רצון טוב" לאורך זמן בקרב בני אדם בכלל ובקרב עיתונאים בפרט. דוגמא מצויינת היא הקומוניזם והקיבוצים, שדגלו באידיאולוגיה : "תתרום כמה שאתה יכל תקבל כמה שאתה צריך". משהו רוצה להתווכח על הכישלון הטוטאלי של השיטה? זה ניגוד גמור לטבע האנוכי של החיות בכלל ושל האדם בפרט.

דוגמה טובה ל"יושר האנטלקטואלי" של העיתונאים שרובם שייכים לאג'נדה מסוימת, אפשר לראות בסיקור התקשורתי של הרש"פ מאז אוסלו ועד ערב אנתיפאדת אל אקצה. במקום לסקר את האופן היסודי בו בנה לעצמו ערפת את השליטה בשטח, ערפת זכה לפולחן אישיות מנותק לחלוטין מהעובדות. משהו מוכן להעיד ששמע את המילה "ת'נזים" לפני אנתיפאדת אל אקצה? לידיעתכם, הארגון הזה הוקם כבר לפני יותר מ5 שנים במטרה לבסס את השליטה של ערפת בשטח, והצורה בה זה נעשה דומה מאוד לאופן בו עשה זאת ערפת בלבנון בשעתו.
משהו ראה בטלויזה בסלוו-מוושן חיסול "משתפי פעולה" לפני אנתיפאדת את אקצה? לידיעתכם, בשנות האנתיפאדה הראשונה חוסלו 942(!) "משתפי פעולה" בשטחים (המרכאות הן בגלל שלרוב לא מדובר במשתפי פעולה עם ישראל אלא במלחמה בין ארגוני הטרור על שליטה), לא השגתי נתונים על שנות אוסלו אך יש לי תחושה חזקה מאוד שהחיסולים האלה גברו בשנות אוסלו למען ביסוס שלטונו של ערפת.
כל הסימנים הראו שה"chosen one" שלנו מבסס שלטון דיקטטורי רצחני תחת האף שלנו. ובתקשורת: דממה!

נחזור ונתמקד בנושא. כל גוף בעל כוח פוליטי במדינה מתוקנת עומד תחת ביקרות. התקשורת לעומת זאת, מהווה גוף שיש בידיו כוח פוליטי עצום, ומשוחררת מהמחויבות לתת דין וחשבון. הצנזורה והצו איסור פרסום הם דברים שנועד להתמודד עם זה ברמה מאוד ספציפית. אין לי דעה מגובשת עדיין, ואין לי פתרונות יצירתיים, אבל צריך לחשוב איך אפשר לכונן גוף שיבקר את העיתונאים ויאלץ אותם לתת דין וחשבון בלי לפגוע יותר מדי בהשפעה החיובית העצומה שיש להם כגוף שמהווה את הרשות הרביעית במדינה דמוקרטית.
לא נראה שגוף מבקר יהווה פתרון 21667
מוסכם עלי תיאור הבעיה אך לא הפתרון המוצע. כבמקרים רבים אחרים, הבעיה מצויה במישדיפ' (בתנאים שמכתיבה החברה הקיימת), ולכן אין טעם להציע פונקציה 'ראויה' יותר, אם אינה פותרת את המישדיפ'. את המישדיפ' יש לשנות. האם ניתן לשנות מישדיפ'? ובכן, בהתבוננות רואים שהיא אמנם משתנה בזמן מעצמה. מכאן שקיימת אפשרות לשנותה גם באופן מכוון. איך? לא יודע. אולי להתרחק מחברות המונים, שם תקשורת המונים היא הכרח. אולי להפיץ ידע. אולי לשאוף לאנרכיה (ראה הפניה לדיון קודם באתרי, עכשיו תורי להתעצל (; ).
אמרתי שאפסיק לצטט את עצמי, טוב נו הנה עוד פעם:

במצב הקיים אין לאזרח, לבוחר, כל יכולת להכיר באופן אישי את אנשי הציבור בהם הוא בוחר. לצורך קבלת מידע על נבחריו תלוי הבוחר בצורה מוחלטת בכלי התקשורת השונים, ובכך נתון לחסדיהם באשר לשיעור הסילוף וההטיה של המציאות שיאלץ לסבול. במצב זה הדרך הבטוחה ביותר לשפוט פוליטיקאי הינה לפי מעשיו בשטח, ומוטב להעביר את התמיכה מאדם אחד לאחר באופן שוטף, בעוד שנאמנות לפוליטיקאי או למפלגה מסוימת הינה אוילית ומזיקה. הייתי מסיים בזאת את הבחנתי, אלא שמן הראוי לציין שמצב זה *אינו* טוב. הבוחר צריך להכיר את נבחריו, צריך לדעת מתי להדיח מנהיג סורר ומתי לתת לו אורך-נשימה כדי לבצע מהלכים רגישים שאינם בהכרח מקובלים באותו זמן. התלות הגוברת והולכת של דמוקרטיה שהיקפה המוני, בתקשורת אמינה, אמיצה, אוביקטיבית ולא מתפשרת, הינה בעייתית במיוחד נוכח חוסר היכולת של תקשורת אוטופית שכזו לשרוד בשוק.

15.7.1999
הדברים יצאו מהקשרם 21678
מסתבר שהמאפיה התקשורתית, שהאייל הקורא שותף לה, הוציאה את דברי מהקשרם:
בכל מקום בו היה שימוש בשרש צ.ת.ת צריך להיות שימוש בשרש צ.ט.ט

ותודה לערן ב. שהפנה את תשומת ליבי.
(-:
מושגים 21677
If I was mistaken, it is due to a lecture given by Hanan Crystal, in which he explained "off the record" in the way you explain "deep background."
מושגים 21680
אכן, יש בלבול במושגים בארץ, ולכן מצאתי לנכון להבהיר אותם, כדי שנבין אחד את השני. רפי מן סיפר לנו באחד משיעוריו על תדריך שניתן לכתבים ישראליים וזרים. בשלב כלשהו אמר הנואם שהוא הולך להגיד עכשיו משהו ''אוף ד'ה רקורד''. הכתבים הזרים הניחו את העטים. למחרת, כשראו שהכתבים הישראליים השתמשו בחומר שנאמר ''שלא לפרסום'', לכאורה, הם זעמו על צה''ל (שנתן את התדריך), ורק אז הסתבר שבז'רגון הישראלי, המושג ''אוף ד'ה רקורד'' אכן יותר קרוב ל''רקע עמוק''. בעיה.
מושגים 21685
And since this is the State of Israel, your problem with using the local definition is?...
מושגים 21692
הוא שגוי ומבלבל.
למעשה, אין ביטוי כדי להבדיל בין ''לא לפרסום'' לבין ''לא לציטוט ולא ליחוס''. כדי שכולנו נוכל לדעת על מה אנחנו מדברים, כדאי שנשתמש בביטויים הנכונים.
מושגים 21785
Hmm... I think that I shall revert to not using any terminology from fields, with which I am unfamiliar. Which would include Journalism.
אנאלוגיה 21649
אכן, קיים המושג של ''אוף ד'ה רקורד'' - מידע שניתן לכתב תוך הסכמה הדדית שהוא לא יתפרסם. כתבים מסויימים אולי נוהגים להנות ממידע שכזה, אך כתב טוב, שישמע כי המידע שינתן לו מיד הוא לא לפרסום, יבקש יפה סליחה ויצא מהחדר. עדיף לו לא לדעת כלל את המידע הזה, ואז יוכל לפרסם אותו אם יתגלגל אליו באופן אחר, מאשר שגם אם יגיע אליו המידע באופן אחר, הוא יהיה מנוע מלפרסם אותו, בגלל אותה הסכמה אליה הגיע עם המקור. אין כל סיבה שבעולם שכתב ידע משהו ולא יספר על כך לציבור. נסייג קביעה זו רק במידע שניתן כ''רקע עמוק'', שהוא לשימוש הכתב בכתיבת הכתבה (כדי שיוכל הוא עצמו להיטיב להבין את המצב ולתארו לקוראים) מבלי שיופיע בה במפורש, ובוודאי שללא יחוס למקור.
What to expose 21609
A possible compromise:

Weaknesses should be exposed by the media, so that they can be corrected as soon as possible - especially when the security forces initially deny their significance.

On the other side, points of strength should be kept secret. It is better for the public to think that we are weak than to assume we are strong.

A possible exception to this rule is during an actual state of war, when complete secrecy is mandatory.
What to expose 21611
במצב שתיארתי, פרסום המידע, ברמת הפירוט שבה הוא מופיע בכתבה (ציון מדוייק של נקודת-התורפה, דבר שאיננו חיוני במסגרת הבאת הכשל וחומרתו לידיעת הציבור), מסכן באופן משמעותי את בטחון המדינה (במידה שאתה סבור שהגנת המרחב האווירי שלה חיונית לבטחונה).
אנלוגיה 21621
דווקא לא!

אם כבר באנלוגיות עסקינן, אז הנה אנלוגיה: אחד התנאים הבסיסיים ביותר כשבוחנים אלגוריתם להצפנת נתונים הוא שכל קוד המקור יהיה בידי הבוחן בעת הבחינה. המטרה היא לפסול מראש אלגוריתמים חלשים שמסתמכים על כך שהפורצים לא ידעו כיצד הם פועלים (אתה תוכניתן, נכון? אז אתה בטח מבין על מה אני מדבר למרות ההסבר הלא מוצלח).

ועכשיו לנמשל. אם הידיעה היתה מתפרסמת תוך מחיקת השמות הרלוונטיים ("מי שרוצה לשתק את מערך ההגנה האווירית של ישראל, צריך רק לפגוע בתחנה ב-XXXXXXXXX", למשל), היה המודיעין של האויב מתאמץ רק קצת, משיג את השם של התחנה (שאם עיתונאים יודעים אותו ניתן להניח שלא קשה להגיע אליו), ולמעשה הוא קיבל ברגע זה מפתח גנבים ללב המדינה. לעומת זאת, ברגע שמידע כזה מתפרסם במלואו, קוראים אותו לא רק מרגלים ואויבים אלא גם אנשים שאחראים באופן ישיר על בטחון המדינה ועל המרחב האווירי שלה (הבוס של אותו "גורם בבסיס", למשל). מרגע זה אין בידי האנשים האלה שום ברירה אלא להפוך את המידע הזה לחסר משמעות עבור מי שינסה לחדור למרחב האווירי של ישראל. איך הם יעשו את זה אני כמובן לא יודע, אבל אני משוכנע שיש דרכים לעשות זאת, ואני מאמין שרק אירוע "טראומטי" כמו דליפת מידע רגיש לעיתונות יכול לגרום למי שצריך להזיז את התחת ולסתום את הפרצה - והפעם באופן יעיל ולא ע"י החבאת הסוד הגדול בכספת משופרת.
אנלוגיה 21629
אני אנצל את ההזדמנות כדי להכחיש שאני תוכניתן, מה שמראה שאסור להאמין לכל מה שכתוב בעתון.

לעצם העניין (כי אני לא חושב שהאנאלוגיה שלך מוצלחת, משום שהיא מדברת על מערכת מועמדת, ולא על מערכת פעילה. האם היית רוצה שהבנק שלך יודיע לכולם שבשעות הקרובות הם יכולים למשוך את הכסף *שלך* מכל כספומט בארץ ע"י הקלדת הקוד 126643, ללא צורך בכרטיס, או שהיית מעדיף שהם יודיעו רק לך?), הידיעה כללה את העובדה שהמרחב האווירי של ישראל פרוץ במשך השעות הקרובות, ולא רק את המידע (המלא) על מה שנדרש לעשות כדי לפרוץ אותו שנית. אתה אמנם חושד שאילו הידיעה לא היתה מתפרסמת, הממונים על ההגנה האווירית היו מתעצלים לסתום את הפרצה, ולכן יש חשיבות לפרסום. אני גורס שבעצם התנגדותה של מערכת הבטחון לפרסום, היא מודה שהיא חושבת שהגנה אווירית תקינה היא צורך בטחוני, ולכן חזקה עליה שהיא תתקן את התקלה (בחוסר-היעילות האופייני לה, מה שהעתונות לא תוכל לשנות). לעומת זאת, אני גורס שבפרסום העובדה שההגנה אינה פעילה (מידע משמעותי, שלא ניתן להפכו לחסר-משמעות במהלך השעות הקרובות, ומידע נוסף שלא ניתן להפכו לבלתי-משמעותי במהלך השנתיים הקרובות), יש משום פגיעה קרובה לוודאית ובלתי-הפיכה בבטחון המדינה. כאמור, המידע שבידיעה ידוע כבר לר' להק מבצעים ולרמטכ"ל. אם יש לך ספק בקשר להיותו ידוע לשרה בטחון ולראש הממשלה - אתה יכול, בתור עתונאי או בתור חייל נ"מ, להתקשר אליהם ולברר. אם אתה לא בטוח שכל חברי ועדת חו"ב יודעים מה שכל בסטאי בשוק של דמשק כבר יודע - תרים טלפון, תברר. אל תשגר מעל דפי העתון שלך הזמנה למחוק את ת"א.

אגב, אני וכל אנשי סגל הבית הלבן משתמשים במערכת בקרת-גישה מבוססת-הצפנה (SecurID שלSecurityDynamics) שהיצרן לא משתף את המשתמשים בקוד-המקור שלה.
זה מגוחך 21595
ואחרי שתהיה דמוקרטיה גם בסוריה ואיראן נוכל לנסותה באמת גם כאן...
זה מגוחך 21572
שמעתי את משה נגבי משבח את הצנזור וקוטל דווקא את מערכת בתי המשפט. לדעתו הצנזור הוא מאוד ליברלי בעוד בתי המשפט הם אלו שאוסרים פרסומים מטעמי ביטחון בשעה שהצנזור מתיר. לטענתו הדבר (התערבות בתי המשפט)הוא על גבול הלא חוקי.
זה מגוחך 21574
כן, הוא כל הזמן אומר את זה. *כל הזמן*.
צנזורית 21708
פשרה 21716
''הצנזורה''. ממילא רוב ההחלטות אינן מתקבלות ע''י מי שממלא את תפקיד הצנזור הצבאי הראשי. ובמיוחד ידועים הבדלי-המדיניות בין סניף ירושלים לסניף תל-אביב של הצנזורה - הבדלים שהעתונאים יודעים לנצל לטובתם.
פשרה 21773
אני איני מכיר את הסיפור הזה, אשמח אם תוכל לחזור עליו על גבי
האתר או באי-מייל.
מיץטער 21775
נפתלות ונסתרות הן דרכי הזכרון, ואינני זוכר אלא את השורה התחתונה של הסיפורים, אותה הבאתי.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים