|
||||
|
||||
א. הצנזורה הצבאית הינה מכשיר בעל תפקיד מוגדר, ואם היא אי פעם תבחר להפעיל את סמכותה - ניתן לערער על החלטותיה בפני בג"ץ. הטענה כי יש לבטל את המכשיר משום שהוא אינו מצליח למלא את תפקידו (במקרים מסויימים, ובנסיבות ידועות) היא מוזרה. מדוע לא לבחון דרכים לשפר את המכשיר, כדי להמשיך להשיג את המטרה לשמה הוא קיים? ב. דומה כי במקרה זה מדובר בצו איסור-פרסום, ולא בהחלטה צנזוריאלית. צו כזה אינו ניתן ע"י "הריבון", אלא ע"י שופט, בהתאם לחוק. ג. אולי קודם יבוטלו צווי איסור-הפרסום במדינות המתוקנות, ואז ילמדו בישראל מנסיונן ויחליטו אם לבטלם גם כאן? |
|
||||
|
||||
א. לטעמי, במדינה נאורה אין צורך בכזה דבר "צנזורה צבאית" שמונעת מתן מידע לאזרחים בשם עקרונות אלו ואחרים ואשר קצין צבא מנהיג אותה. במיוחד כאשר מדובר על מידע שהתפרסם במקורות זרים. ב. במקרה הזה החלטת השופט היתה שגויה, למען השם, המונים מחוברים לאינטרנט, לשם מה לאסור על כלי הפרסום בארץ פרסום של מה שידוע בכל העולם? יש לקבוע מערכת כללים יותר טובה לצו איסור פרסום בהתחשב בקיומה של רשת האינטרנט ורשתות מידע אחרות. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |