 |
|
 |
||
|
||||
 |
וזה הערך של מקפיד על בשר וחלב אך אינו מקפיד על כשרות הבשר. אנשים השומרים על בשר וחלב כנראה גם שומרים על כשרות הבשר. שהרי בסופו של דבר שני האיסורים שווים זה לזה (שניהם מן התורה ולא מדברי סופרים) ולכן אנשים מקפידים על שניהם. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אין ערך כזה בסקר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קרא שוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש ערך הפוך, ''לא שומר חלב-בשר, אבל לא אוכל בשר לא כשר'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במר מאני, סיפרו של א. ב. יהושע, אומר אחד הגיבורים שהוא שומר כשרות - הוא מקפיד להבדיל בין החזיר והגבינה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין איסור לבשל בשר חזיר עם חלב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ויהא זה טעם דתי או אחר. אם פעם תהיה כשרות ישראלית, זה יהיה להפריד חומוס מגבינה לבנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלתי אפשרי. בעלי קרוואן מציעים למכירה גם לבנה. אין מצב שעלי קרוואן לא יקבל כשרות ישראלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשרות ישראלית לא מגבילה את נושא המכירה, הרי גם בג'מבו וסופר סנטר, שאין עוררין על ישראליותם, מוכרים גבינה לצד חומוס. הבעייתיות היא בפיתה (או סכין, לווזווזים) שנשארו עליה סימני לבנה, ואסור, אסור, אסור, שהיא תיגע בחומוס עד שלא מכרסמים את החלק הנגוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה באמת? אני דווקא חשבתי תמיד שכשרות היא עניין של היגיון יהודי צרוף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה פה משחק מילים; טעם יכול לשמש גם כ reason או טיעון לוגי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט ''היגיון יהודי צרוף''. כלומר, היגיון שיהודי צרפו לכלל משנה אחת, בין אם זו הגיונית ובין אם לאו. (וניתן שוב לדבר על ההבדל בין ''רציונל'' לבין ''רציונלי''). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא התכוונתי להיגיון *הצרוף*, כפי שהוא קיים בעברית העכשווית וכלל לא כפי שאתה חושב שאתה מבין. זכות הדיבור למילון ספיר: צָרוּף [ת'; צרוּפה, צרוּפים, צרוּפות (סביל של צורֵף; בּינוני פּעוּל)] <צרף> 1. [תנ] מזוּקק, טָהור, בלי סיגים או פּסולֶת; 2. [עח] (בּהשאלה) מוּשלָם, כגון: יושֶר צָרוּף, דֵמוקרַטיה צרוּפה. ולגופו של עניין, אף שחלק מחומרות ההלכה היהודית בענייני הכשרות מרחיקות לכת (כגון: יין נסך, חלב עכו"ם), אל לנו לזלזל בכשרות ובהלכות אחרות, שבנוסף לטעמי ההיגיון הצרוף שנתנו לקיומן הוגי ישראל במשך מאות ואלפי שנים, עזרו לשמירת הייחודיות של החברה היהודית ואיפשרו לנו לשמור על זהותנו וליצור ביחד תרבות לתפארת עם ערכים שסיגלו לעצמם עם הזמן רוב אומות העולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תוכל בבקשה לתת מספר דוגמאות להגיון הצרוף העומד מאחורי הלכות בענייני כשרות למשל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אעשה זאת בשמחה, כמו שעשיתי כבר משהו דומה כאן: תגובה 200544, רק שהדרך היעילה והמכובדת יותר בעיני להציג את הדברים לא ב"חצר האחורית" אלא בשער הכניסה לאתר. הווה אומר, לפרסם רשימה בפני עצמה באייל. הגם שיש בידי ספק גדול אם עורכי האייל יביעו את הסכמתם לפרסומה הרבה לפני עיונם בתכניה, בשל הביקורת החריפה (וככל הנראה, בעיניהם היא בלתי-לגיטימית, חרף הבון-טון הליברלי והפלורליסטי) על פועליהם בענייני חרדים למשל (באותה דיון מופנה למעלה) - בכל זאת, חרף ספקות לבי אנסח רשימה כללית בהזדמנות הקרובה בריצת המרתון שלי מסביב לשעון ואשגרה לעורכים הנכבדים בעיני, ללא כל קשר לחילוקי הדעות שבינינו, שכן לימדונו חכמינו ז"ל: "כשם שפרצופיהם [של בני האדם] שונים - כך דעותיהם שונות", ולא לחינם השוני בין הדעות מובא כאליגוריה לשוני בין פני האדם. ואגב, זוהי אחת מגדלויותיו של בורא האדם - היוצר כל הזמן את אותם בני האדם ששונים באופן ניכר בפרצופיהם. רק תארו לעצמכם לרגע איזה חיי חברה משעממים היו לכולנו, אילו המצב היה שונה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רב תודות על ההפנייה שלך. מצאתי את התגובה ההיא מעניינת ומעשירה מאוד, הן מבחינה צורנית והן מבחינת תכניה. עם זאת, רציתי לציין שאני מבין את ההתנגדות להצגת דברים המובעים בה ובדיון הנוכחי כהגיון צרוף, הגם שלטעמי אין הדבר מעלה או מוריד מאומה. אשרי המאמין. אני מצפה בכליון עיניים להסבר על ההגיון מאחורי מצוות הכשרות, ומקווה שתבהיר איך הן מהוות היגיון צרוף בפני עצמו (ולא רק רציונל, כפי שנטען כנגדך). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חברי המערכת הפחות עצבניים ממני לא נמצאים כרגע, אז אני אענה לך: אתה חצוף. מאמר אחד שלך כבר פורסם באייל, ולא חסרים מאמרים אחרים באתר שאין אפילו חבר מערכת אחד שמסכים עם תוכנם. הרמיזה שלך כאילו יש אפשרות שאנחנו נפסול את המאמר מראש רק בגלל שאנחנו לא מסכימים עם הדעות שלך היא עלבון - ואין זו הפעם הראשונה שאתה מטיל ספק במקצועיות שלנו בלי שום עילה לכך. אתה, כנראה, משליך את חוסר הסובלנות שלך עצמך עלינו. אין לי ספק שאם אתה היית עורך אתר אינטרנט, מאמר שלי לא היה מצליח להכנס אליו. ועל החוצפה שבתלונה על ה"בון-טון הליברלי והפלורליסטי", כשהיא מגיעה מאדם שהכפייה היא נר לרגליו, אני אפילו לא ארחיב את הדיבור. הנה, עכשיו אני אתן לך סיבה טובה לספקות שלך: לך לעזאזל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם פגעתי או העלבתי את מקצועיותך בלי להעביר לך טישו, אבקש את סליחתך, כי לא באתי להעליב או לפגוע באף עורך האייל אישית או מקצועית. אישית, אני מלא הערכה על פועלכם למען הציבור הרחב של הקוראים והמגיבים. כל אשר הבעתי הוא חשש לבי, שככל הנראה דבריך שלך אימתו אותו ב"לך לעזאזל" צורם ועצבני. פיקס, אני אפילו לא מסוגל להוציא את הביטוי המגעיל הזה מהפה, כי הנשומה היהודית-הרוסית שלי לא מרשה לי להגיד ככה לאדם, אפילו לא לשך יאסין שמזדווג עם 70 הבתולות למעלה... תמהני, היכן קברת את הכלב ההומניסטי שלך? מה, עוד בון-טון? ודע לך, שכאחד מעורכי כתב עת חרדי-דתי, פרסמתי מספר ניכר של מאמרים מפרי עטם של גלויי ראש, הגם שאני חולק על עמדותיהם עמוקות. ואל דאגה, עשיתי זאת ללא הבון-טון הפסאדו-ליברלי-פלורליסטי, כפי שהוא בא לידי ביטוי ב"לך לעזאזל" שלך. אבל גם אתה מוזמן לנסות אותי (כאשר רף הכניסה הוא: לא פוליטיקה ישראלית, אלא אקטואליה יהודית). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך נהיית עורך? הלוגיקה שלך כאן פגומה להפליא. אמירת "לך לעזאזל" כנגד החרפות שלך לא יכולה לשמש הוכחה לאותן חרפות. והערה מעשית: אני מעריך שמבחינת דובי הדגש היה על ה"לך", ואני לא בטוח שקריטי לו בדיוק לאן תלך, כך שיש על מה לנהל משא ומתן. לפחות ככל שמדובר ב"לך" הזה, אני חושב שזו תגובה ראויה להאשמות שהטחת ללא בסיס; והיא תישאר ראויה עד להתנצלות הראויה שלך. (אפשר להחזיר לך את הפסאודו-התנצלות המסויגת והצינית שניפקת לעיל, חדשה באריזה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 208467 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 208909 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יצוא יצאתי מהציניות הסרקסטית כשפתע עטפוני שדי הסרדוניות. "שבנוסף לטעמי ההיגיון הצרוף שנתנו לקיומן הוגי ישראל במשך מאות ואלפי שנים" שמע, אם מאות שנים אנשים חריפים מבזבזים את מרצם בכדי לתרץ משהו, סביר שיצליחו בסוף. "עזרו לשמירת הייחודיות של החברה היהודית ואיפשרו לנו לשמור על זהותנו" אז? גם החלטה לאכול נמלים יכולה היתה לשרת מטרה כזאת. "וליצור ביחד תרבות לתפארת עם ערכים" מה הקשר בין שמירה על כשרות לתרבות מפוארת? או אפילו לערכים? (או שאתה מתייחס ל"הלכות אחרות"? אם כן, אתה מסטה בכוונה את הדיון) "שסיגלו לעצמם עם הזמן רוב אומות העולם" א. מי בדיוק ואיך זה זה תואם לחוקי הכשרות היהודיים? ב. אפילו אם כן, קשה לי להאמין שאתה מכולם תשתמש בגחמותיהם של הערלים כתימוך. ובמסגרת המלצותיך אליי, הרשה לי לומר לך: "צא כבר מהדמגוגיה הטרחנית שלך, חדל להיתלות באילנות גבוהים - צא משבייך תינוק, צא!" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי, אני כבר מבין מה מוציא אותך מכליך: חוסר האונים שלך לדברי כאן: תגובה 207226, שלא מצאת לך תירוץ נכון לסתור את טיעוני הסוגרים את מעגל הדיון בינינו על חברי המועדון הרפורמי, שככל הנראה אליו הינך משתייך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבת פעם על האפשרות שמה שמעצבן אצלך הוא לא מחסור בטיעוני נגד אלא הסגנון שלך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שישמע, עוד עלול לחשוב שהסגנון שלך הוא טלית שכולה תכלת. איילים? ואפרופו סגנון, חכמי האומות אומרים שהסגנון הוא האדם, ואני סבור שהאדם הוא הסגנון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שמתקשה בהבנת הנקרא (לפחות עד שלא מצא מה אמרו עליו החכמים והתייעץ ברב או שניים) אכן עלול לחשוב כך. הנה, אחזור על המסר במלים פשוטות: הסגנון שלך מעצבן, והוא גורר תשובות בוטות. לא סרוב להכיר באמת האבסולוטית, לא שיטחיות ועמרציות, ובעיקר לא מחסור בטיעוני נגד. גם אתה, מר פז, לא המצאת את הגלגל ואת הבלה-בלה המסיונרי שלך שמענו לא פעם ולא פעמיים, כך שהשוק שנגרם לנו הוא בעוצמה קצת פחותה ממה שאתה חושב. הפער העצום בין רדידות טיעוניך לבין האסרטיביות המעושה בה אתה מבטא אותם הוא מקור העצבים. הסגנון שלי, כדבריך, אינו טלית שכולה תכלת (איך סגנון יכול להיות טלית, להרשב"ע פתרונים), אלא שאני לא לא מתלונן ששופכים את דמי השכם והערב, ובטח שאיני מתיימר לחשוב שמי שאינו אוהב אותי מכסה בכך על מחסור בטיעוני נגד. האגו שלי לא מספיק נפוח בשביל זה. אני מקווה בשבילך, קוזאק נגזל שכמותך, שהאדם אינו הסגנון, אחרת אפשר להסיק מ תגובה 198501 שאחרי כל שיחה איתך צריך להוריד את המים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא היתה לי ועדיין ישנה תשובה ארוכה לדבריך בתגובה זו; שום חוסר אונים ושום בטיח - קשה לתפוס אותי "חסר אונים" פילוסופית, אף כי אפשרי. כדי לעשות זאת צריך לשכנע אותי פילוסופית, וביום שזה יקרה ביננו, אחזור בי מכל דבריי ומאמריי הרעים על תורתו של פארפיט. אבל לפני שאשב ואענה תשובה ארוכה ורצינית על תגובה 207226 אני צריך התחייבות ממך שלא תימנע מהדיון כי "יימאס" לך ממנו, כמו שכבר קרה פעם אחת בעבר. לפעמים אני סתם כותב כדי לשמוע את עצמי, אבל לרוב אני כותב כי אני מעוניין בדיון עם הצד שכנגד. הכדור במגרשך. נ"ב: אם בביטוי "חברי המועדון הרפורמי" אתה מנסה לטעון כי אני יהודי רפורמי, אז צר לי לאכזבך - אני אגנוסטי, ולכן אפילו הם לא ממש יקבלו אותי אל שורותיהם, אף כי כבר יצא לי לאכול ארוחות שבת גם עם רבנים רפורמים אמריקאים וגם עם אוסטרלים (מה שצריך לשמח אותך, שכן אתם האורתודוכסים כלל לא הצלחתם לקרבני כפסיק לדת היהודית, אלא רק אלה שאינך מחשיב כלל כדת עלה בידם מעט זה; אולי כדאי לכם להעסיק כמה רפורמים בשורותיכם) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה קורה מר פז, אני עדיין מחכה (לא נכתב ביום חול). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר לודביג היקר מפז, בעקבות ההכנות הרבות לקראת חג הפסח הממשמש ובא בחלונינו, אבקש לקרוא את תגובתך על שלי תגובה 207226, הגם שאת תגובתי עליה אבקש לדחות לאחר חג הפסח. עמך הסליחה, אני עמוס בהכנות לקראת החג גם בבית (לרעייתי) וגם מחוץ לבית (פרנסה וכו'). תגיב את אשר על ליבך, ואשתדל להמשיך בדיון אחרי החג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום מר פז היקר מלודביג, בעיקר רציתי להתייחס לטענה הפוזיטיבית שבתגובה 207226 ההיא, שאמרה: "העניין הוא ש"זרם" חייב ליצור תיזה. לא יתכן שזרם יהיה בנוי כולו על אנטי-תיזה. כל אותם גווני יהדות לגיטימיים יצרו תיזות של עבודת השם הייחודית לכל אחת מהן. יש את צורת עבודת השם שתנועת החסידות הדגישה, ויש את עבודת השם על המידות שתנועת המוסר של ר' ישראל מסלנטר הבליטה, ויש את עבודת האלוקים שהגאון מווילנה הדגיש וכן הלאה", וכן, "אין בהם איפוא כל חדש, ואינם ראויים להיקרא "זרם"." זה נראה כאילו אתה טוען שני טיעונים שונים ומשלימים כדי להסביר את טענותיך כנגד התנועות הרפורמיות והקונסרבטיביות: א. אין להם בסיס תיאורטי פרשני ממנו נגזרות החלטותיהם. ב. כל דתם היא בבחינת אפודה מטולאת הנוצרת על-ידי פרימה וסריגה של רעיונות שגנובים מדתות שכן מבוססות תיאורטית. לפני כשעתיים התברר לי מאישתי שהוזמנו לסדר פסח אצל משפחה רפורמית (המורה שהזמינה את אשתי הזדעזעה לשמוע שכלל לא התכוונו לחגוג את הפסח, ומייד הזמינה את אשתי בחיבוק חם אל בית משפחתה), כך שתהיה לי הזדמנות להציג לשור עצמו את תהיותיך מבלי לפרשן כטוב על רוחי. לכן, אם אני לא מדייק בהצגת עמדותיך, או אם אתה רוצה להוסיף/לחדד נקודה כלשהי, זה הזמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבקש שתשאל את המורה הרפורמית בשולחן ליל הסדר את השאלות הבאות (לאו דווקא לפי הסדר הבא): 1. מהי "עבודת האלוקים" הרפורמית, פרט לביטולי מצוות מהתורה ומדברי חכמים? 2. האם היא לא רואה כל חפיפה בינם לבין הנוצרים, שכן גם לאלה האחרונים אין מצוות עשה רק לא-תעשה? וכמה קל לקיים מצוות לא מחייבות עשייה בפועל, אלא הן בבחינת "שב ואל תעשה". 3. מדוע יש מספר ניכר ובולט של רבאים רפורמיים המשיאים זוגות מעורבים (יהודי עם גוייה) בכנסייה הנוצרית המקומית לצידו של כומר הנושא צלב, האם אין להם כבוד מינימלי לזכרם של מיליוני יהודים שנטבחו ושהושמדו תחת חרבה השלופה של הנצרות, שלא לדבר על נישואי תערובת שבדבר? 4. מהו אחוז הרבאים הרפורמיים שכן מאמינים בכנות בקיומו של א-ל מונותאיסטי (א-ל אחד)? 5. מהו יחסם לספר הפסקים המחייב כל יהודי והמונומנטלי בעולמה של היהדות: "שולחן ערוך" מאת רבי יוסף קארו? 6. מהו באמת הבסיס התיאורטי-פרשני ממנו נגזרים החלטותיהם על מה להמשיך לשמור (לא-תרצח ולא תגנוב, כמובן יותר קל אם אתה בעל מעמד סוציאו-אקונומי מסוים בארץ האפשרויות הבלתי-מוגבלות) ואת מה להשליך לפח האשפה של ההיסטוריה? 7. האם יש איזשהו ספר הלכות המחייב אותם? האם יש תפיסה אידיאולוגית רפורמית, לא שתכה את היהדות המסורתית, לא שתחלוק עליה, אלא שתראה את הדרך הרפורמית. האם דת שאומרת הבה ונתפרק מערכי העבר היהודי (החל מ"ברלין היא ירושלים שלנו" וכו') עומדת שוות ערך ליהדות המסורתית-ההיסטורית? 8. במילים אחרות, מהי התיזה של הרפורמה? האם מייסדיה, אברהם גייגר ומשה מנדלסון ותלמידיהם, יצרו בכלל *תיזה* חדשה ביהדות? האם אינה בנויה רק על *אנטי-תיזה* הבאה לידי ביטוי בפסילת מצוות התורה בטוענה שאינם אקטואלים עוד לעידן המודרני או לעידן הפוסט-? ויש כמובן, אינסוף של שאלות נוקבות, המוציאות את החתול מהשק. אבל, זממנו תם להיום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנסה להעלות את השאלות היותר ענייניות ופחות פרובוקטיביות. תשובה תבוא לאחר הסדר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופס, סליחה, שכחתי שהדיבוק הסרקסטי כבר יצא בחוץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלתי את שאלותיך בזמן שהנשאלת הסיעה אותי אל ביתי מהסדר שהיה בביתה, ולמרות השאלות לא זרקה אותי מהרכב, אך לדאבוני היא כנראה לא הבן-אדם המתאים לשאול (וגם הסדר אותו עצרנו על-מנת לאכול מנה ראשונה, המשכנו בקריאה ואז אכלנו את המנה העיקרית, מייצג את גישתה החופשית משהו (שלי אישית אין כמובן בעיה איתה)). כדי לענות לך עליי אם כן לשאול רב (או רבאית) רפורמי (ת), וזה ייאלץ לחכות עד אשר אוזמן לאיזה "שבת שמוז". ברור שאישית אין לי מספיק ידע בתולדות הדת היהודית וגלגוליה כדי לייצג את הרפורמים, כך שתוכל "למכור" לי כל דבר, נכון כשגוי. מבחינתי כולכם מאמינים בשטויות, אבל לפחות אצלם זה יותר נחמד, וחורה לי הדוגמטיות "הנאצלת" שלך, אבל כמו שאמרתי, עד שלא אשוחח עם רב רפורמי, או באמת אתחיל לעשות מחקר בנושא, אין כל טעם להמשיך דיון כזה. (אני בטוח לעומת זאת שלו היית פחות פרובוקטיבי בפעמים שדיברת עם רפורמים, היית יכול בעצמך לברר האם יש תיזה בבסיס אמונתם). נ"ב: היא אמרה בתגובה לשאלתך על אמונה באל (או א-ל) שהם כולם מאמינים ב- idols, אבל כיוון שאתה תבין את זה כפשוטו, אוסיף את הדרש - היא אמרה זאת בציניות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו, שגם כאשר התנהגתי פחות פרובוקטיבי עם הרבאייס הרפורמיים והקונסרבטיביים - לא נמצאה תיזה באמתחתם. בעצם, כן נמצאה כזאת, רק שהיא הוגדרה כפלורליזם. ובאמת בשביל הפלורליזם, אני כלל לא צריך את אמונתם. הפלורליזם קיים במערב בלעדיהם וכל הרוצה יבוא ויטלהו משם, כלומר, יחיה בתוכו. לא הבנתי מהי "הדוגמטיות הנאצלת" שלי? איפה היא באה לידי ביטוי, אם אכן היא חיה ובועטת? אין זו הפעם הראשונה שאתה מספר שנחמד לך אצלהם, וזה טוב שנחמד לך, אבל בשביל להחליט ש*לא-נחמד* לך אצל האורתודוקסים - אתה צריך לבקר גם אצלהם. כך מחייב ההיגיון הבריא: אתה לא יכול לומר, למשל, שלשחק גולף עם הכושים זה סבבה של חיים לעומת לשחק עם הלבנים, בשעה שלא שיחקת עם הלבנים בכלל. אם תרצה, ורק אם תרצה אולי בשביל הספורט, תסדר לך ביקור אצל משפחה אורתודוקסית תיפוסית באיזור מגוריך ואז תחליט אצל מי נחמד לך יותר, ומי בדיוק מאמין באילו "שטויות". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנערותי שהיתי מספר חודשים אצל קרובים אורתודוכסים, ובבגרותי ניהלתי בתקופות מסויימות קשרים הדוקים עם רפורמים, והרי: אצל הרפורמים יותר נחמד. לא בגלל שהאותודוכסים הם *אנשים* פחות נחמדים, חלילה. הם נחמדים באותה מידה, אך הצורך היומיומי בהקפדה על עשרות פרטים שאין להם שום רלוונטיות לשום דבר, הוא ההופך את החיים בקרבם לבלתי נוחים ולפעמים לבלתי אפשריים. ומעולם לא השתכנעתי בחשיבותם הערכית של כל אותם פרטי מצוות, וככל שהרבו לפלפל בם - השתכנעתי כי הפלפול הוא יפה לתאי המוח, אולי - אך עדיין אין בו כדי לשכנע (ולעניין תאי המוח - שעשועי הגיון ומתמטיקה קולעים יותר למטרה!). האורתודוכסים הנוהגים להזמין חילונים שכמוני (כן, בסופו של דבר) לסופשבוע, מסתמכים על כך שקול זמירות השבת, הנרות הדולקים והמטעמים המסורתיים יכבשו את הלבבות. וזה נכון, והלבבות אכן נכבשים, לעיתים, במשך ביקור אחד, שניים, שלושה. כאשר מכירים *מקרוב*, כפי שאני הכרתי - לומדים כי באותן משפחות קיימות אותן בעיות, אותם סיבוכים ואותם סכסוכים כבמשפחות אחרות, והנעמת שירי השבעס אין בה כדי למחוק את כל אלה. לעיתים, הבעיות הרגילות הקיימות במשפחות רגילות, חילוניות, אף *מוחמרות* עקב הצורך להישמע למצוות הדת ולמצוות הרב בניגוד לשיקול הדעת, וגם בזאת, לצערי, נתקלתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נחמד זה עניין של טעם. :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"לא הבנתי מהי "הדוגמטיות הנאצלת" שלי?" שמתי רק את "הנאצלת" בתוך גרשיים, ר"ל, אתה דוגמטי, ומציג זאת בתור נאצלות, אף כי אין כל נאצלות כזו בדוגמטיות שלך. "איפה היא באה לידי ביטוי, אם אכן היא חיה ובועטת?" איפה לא? "אין זו הפעם הראשונה שאתה מספר שנחמד לך אצלהם, וזה טוב שנחמד לך, אבל בשביל להחליט ש*לא-נחמד* לך אצל האורתודוקסים - אתה צריך לבקר גם אצלהם" אמרתי פה פעם באחת התגובות שהדוגמטיות היחידה בה אני "חוטא" במודע היא א-דוגמטיזם. כפי שתגובת אייל אלמוני כלשהו ציינה, לאורתודוכסים יש הרבה דוֹגמות. אלה דוגמות, שכן בשורה התחתונה הצידוק להן זה משהו בסגנון "התורה/הא-ל אמר/ה", וכל היתר מסביב זה אוסף של התפתלויות כדי להסביר למה גם אם זה לא הגיוני כלל, עדיין ניתן למצוא איגיון כלשהו שיחייב זאת. מדבריי אלה עולה בבירור מדוע יותר נחמד לי בקרב יהודים רפורמים מאשר בקרב אורתודוכסים. לפעמים גם הם דוגמטיים, ויש גם הרבה חילוניים דוגמטיים, אבל לפי דעתי ביהדות האורתודוכסית זה הרבה יותר עקבי ובולט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ד"ר יורם חזוני ממכון "שלם" בירושלים כתב פעם: "דוֹגְמָטִיות – היא מצב תודעתי שבו מושגים מעשיים עיקריים נתפשים בבהירות כזאת, עד שנותר רק הסבר אפשרי אחד למציאות. במקרה כזה כל ראיה המצביעה על פירוש חלופי – ומשום כך גם על דרכי פעולה חילופיות – נעלמת כליל מן העין, ובעצם אינה עולה על הדעת. אבל קיים גם מצב מנוגד, מצב של דֵקְדַנְטִיות מחשבתית, שבו מושג מרכזי נתפש בצורה עמומה כל כך, ורופפת כל כך, עד שגם הדוגלים בו אינם יכולים לתפוש אותו עוד בתוך המולת העובדות והמושגים המתחרים אשר מתפרצים אל תודעתם מתוך מרקם המציאות. "מן המפורסמות שהדוֹגְמָטִיסט – תהיה אמונתו או השקפתו אשר תהיה – מסוגל לקיים פעילות ממושכת, עקבית ואף קנאית למען הרעיון שלו – דווקא משום שהוא רואה אותו בבהירות כה רבה; דווקא משום שבתפישתו, הרעיון לעולם אינו מתערער, או משנה את צורתו, או נעלם מן העין. אולם הדֵקְדָנְט, גם כשהוא תומך מושבע באותו הרעיון עצמו, רואה את המושג כה מעורפל, שלעולם לא ברור לו מה כרוך בו, בין אם במחשבה ובין אם בפעולה; לכן הוא מבלבל אותו ומכסה עליו ברעיונות אחרים ללא הרף, ולעולם אינו ער דיו להבחין כאשר הוא שוחק בטעות היבט שולי כזה או אחר שלו, ואף לא כשמצליח בלי משים בהריסת מהותו. מובן מאליו שאין הדקדנט מסוגל לפעול באורח ממושך ועקבי למען רעיונו; הרי המושג שבתודעתו שרוי במצב כזה של התמוססות, עד שכאשר הוא מנסה לפעול על פיו, מסתבר שמחצית מהזמן הוא יורה על כוחותיו שלו".* אשריהם של היהודים האורתודוקסים האמונים על תורת ישראל – דוגמטיסטים, במובן החיובי של המושג. בכך שממשיכים לעשות זאת מתוך הקפדה על הצביון היהודי של עמם, בעזרת שמירת מצוות התורה ולימודה. אלה המהווים למעשה את הרציפות ההיסטורית עם העבר הריאלי של העם העברי, חרף המלעיגים הדקדנטים מעידן הפוסט-מודרניזם. --------- * כתב העת "תכלת", גיליון מס' 6, חורף תשנ"ט-1999, עמ' 100, הוצ' מרכז שלם ירושלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, אני מסיק מדבריך שלא רק שאין לך בעיה עם זה שאני מכנה אותך וחשיבתך דוגמטיים, אלא אף מצאת סיבה להתנאות בכך (וכפי שכבר ציינתי, אם יש משהו שדתות וכתות ככלל והיהדות האורתודוכסית כמקרה פרטי חזקים בו, זה למצוא הסברים ותרוצים פתלתלים כדי לתמוך בדברים שבהם היו דבקים גם לולא תירוצים מסוג זה היו מן הנמצא - אין כמו הכחשה ואוטו-סוגסטיה). שנית, אני מוכן לקבל את הגדרתו של ד"ר חזוני לדוגמטיות, מלבד מספר דברים שאינם ברורים לי: א. "מן המפורסמות שהדוֹגְמָטִיסט...מסוגל לקיים פעילות ממושכת, עקבית ואף קנאית למען הרעיון שלו" - האם זאת מפורסמות היסטורית? האם כל רעיון דוגמטי מחייב פעולה בצידו? האם כל אדם שפועל בעקביות למען רעיון מסויים הוא דוגמטיסט? האם מישהו שכל שנה פועל בדבקות למען רעיון אחר הוא לא דוגמטיסט? האם כל רעיון שמייצר דבקות פעולתית הוא רעיון דוגמטי? (זה עתה למשל נתבשרתי שקיבלתי לאחר 23 חודש של דבקות תכנון ויישום, תושבות קבע אוסטרלית - זה הופך אותי לדוגמטי?) ב. עוד פחות ברור לי מדוע העלית את ההבחנה בין דוגמטי לדקדנט, שכביכול היא בסך הכל מתבטאת בבהירות המחשבתית לגבי *רעיון מסויים*, בעוד הרעיון של לא להיות דוגמטי מתבטא או לפחות מנסה להתבטא בלהניח כמה שפחות מקסימות. אני, כמישהו בעל נטיות פילוסופיות, משתדל שוב ושוב להבהיר ולחדד רעיונות (בניגוד ללנכס כאלה), ודבר זה יכול לקרות רק אם מסתכלים בעין ביקורתית, אם מוצאים נקודות חולשה, אם מנסים לברר את גבולותיהם של הרעיונות, חולשותיהם, וכדומה. ביקורת רעיונית, ובחינה של רעיונות והקשרים ביניהם וכל השאר, יכולה להיעשות באופן חלש, מעומעם, רגשי או באופן לוגי, דיסקורסיבי, רציונלי, פילוסופי. אני משייך את הדוגמטיות לקבוצה הראשונה, ורואה בה סוג של דקדנטיות מחשבתית, של חוסר יכולת/מוכנות לביקורת עצמית, ואפילו של "הבה נחיה חיים נוחים על-פי מתכון ולא נחקור בשטויות". ג. לכן, נראה לי שיש אצלך בלבול מושגי, רעיוני (אולי אפילו דקדנטי) לגבי מה ד"ר חזוני טוען ולגבי מה שהדיון ביננו עוסק בו, ואתה משתמש בבלבולך כקרדום לחפור בו. המשפט שלך בסוף, "חרף המלעיגים הדקדנטים מעידן הפוסט-מודרניזם" , שמנסה בכוח וכמו בהרבה תגובות אחרות לשייך הכל לפוסט-מודרניזם, רק מדגיש את הבלבול המושגי הזה. הייתי מוסיף שבתגובתך הראית שדוגמטיות מחשבתית ודבקות בתזה מסויימת בלהט נטול ביקורתיות גוררת בצידה תפיסה חד-צדדית, שגויה, ואף הייתי מסתכן ואומר בלתי-קוהרנטית של כל רעיון "עוין" לה. ומכאן, שדוגמטיות מעל סט רעיוני X, גוררת דקדנטיות מעל סט רעיוני אנטי-X. את ניתוחי זה אני רואה כנופל לא תחת דוגמטיות ולא תחת דקדנטיות אלא תחת פילוסופיה או ביקורת רעיונית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכנראה שלך מוטעה מיסודו. גם האיסור לגנוב, והאיסור לשאת את שם אדוני לשווא שווים זה לזה, שניהם מן התורה ולא מדברי הסופרים, ובכל זאת, הפתעה, יש מי ששומר על הראשון ולא על השני (ויש מי ששומר על השני ולא על הראשון). למעשה, חצי מהישראלי מפרידים בשר וחלב, חמישית שומרים על השבת, ושתי חמישיות מפרידים בשר וחלב באופן מוחלט http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי הכתבה, שיעור החילונים בישראל *גבוה* מאשר בארה"ב או באנגליה ולמרות זאת שם יש נישואין אזרחיים וכאן אין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אנסה להסביר לך למה יש פערי תיווך שכאלה. גדעון ברוידא, חבר הנהלת הפורום לנישואים אזרחיים של חמד"ת, פירסם לאחרונה בעיתון "הארץ" (18,3,04) רשימה בשם "מיהו חילוני". להלן קטעים נבחרים על החילוני הישראלי (לעומת האמריקאי): "התנהגותה של מפלגת שינוי בהצבעה בכנסת על הנישואים האזרחיים אינה אמורה לאכזב איש. כישלונה פעם אחר פעם של החקיקה להנהגת נישואים אזרחיים בישראל מוכיחה עובדה שיש להפנים אותה, למרות הקושי הכרוך בכך: מתברר שיש הרבה פחות חילונים בישראל מכפי שאפשר להתרשם. ישראלים רבים, הרואים את עצמם חילונים, אינם בהכרח לא דתיים. הם אולי אינם שומרי מצוות, אולם דבקותם בתפישות מושרשות הנוגעות לזהותם היהודית וב"דמותה היהודית של המדינה" מותירות אותם באורח מובהק בצדו של המחנה החרדי, והדבר בולט בעיקר כאשר מגיעים רגעי הכרעות תחיקתיות במסגרת הדמוקרטית. בעוד שהחרדים נאמנים לשיטתם, נחושים בדרכם ועמדותיהם מוגדרות וידועות, הרי שעמימות הזהות שבתוכה חיים אזרחים רבים בישראל, המציגים עצמם כחילונים, מציבה אותם בזירה של אופורטוניזם תועלתני וקפיצה על כל החתונות. ועם זאת, מצבם הוא גם מקור לתסכול. מבחינות רבות קל יותר להיות חרדי מאשר להיות חילוני: יש כללים ברורים לכל דבר, יש מנהיגים שעל פסיקותיהם אין עוררין. התנערותם של פוליטיקאים חילונים רבים במרוצת השנים מחקיקה חילונית במובהק, גם כאשר, למראית עין, מרבית חברי הכנסת הם לכאורה חילונים, מוסברת פעם אחר פעם בתירוצים קוניונקטורליים אלה ואחרים. אולם ההתפכחות בדבר עובדת מיעוטם של החילונים האמיתיים בישראל היא החשובה, כדי לחדול מהשימוש הפוליטי הציני והמביש שנעשה ללא הרף בשמן של שתי הזהויות, הדתית והחילונית". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נראה לי די טפשי, כי אחוז החילונים כמו שהוא מופיע במחקר הוא נמוך למדי ( כ- 25 אחוז) ולכן די ברור לי שאחוז זה לא כולל את ה"מסורתיים" שמתוארים במאמר שציטטת. שים לב ש- 44% מהאזרחים תומכים בקיום נישואין אזרחיים (סקר אחר שפורסם כאן) ולכן אותם "חילונים" בסקר של הכתבה הנ"ל הם חילונים *מלאים*. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחוזם של החילונים הישראלים המזהים את עצמם ככאלה - משתנה מסקר לסקר, וממכון למכון. זאת משום שהגדרת הזהות היהודית טומנת בחיקה גם דת וגם לאום, שטרם השכילו "החילונים" להפריד בין השניים במישור המעשי בחיי היומיום. למשל? אחוזם הגבוה מאוד של היהודים הישראלים שמלים את צאצאיהם, אחוזם הניכר של המקפידים על צום יום כיפורים לפחות עד שעות הצהריים, אחוזם הבולט של חוגגי חגי ישראל המסורתיים: ליל הסדר, סוכות, חנוכה וכו'. והשאלה הנשאלת עליהם היא: ממה נפשך, אם חלילה אין אלוקים ותורת ישראל הינה אוסף של אגדות עם פגאני וכו' - אז אל תשמרו כלום, ואם יש אלוקי ישראל (בניגוד לאלוהי הפילוסופיה של דקרט וכו') ותורת ישראל נמסרה במעמד הר סיני והועברה במסורת מדור לדור וברציפות היסטורית בלתי פוסקת - אזי שההיגיון אומר שתקיימו את כל מוצא שפתיה בלי כחל וסרק. אני לא יודע איזה סקר אחר פורסם כאן על נישואים אזרחיים, אבל על פי הסקר שפרסמתי אני בדיון (מטעם מרכז גוטמן בשיתוף עם המכון הישראלי לדמוקרטיה) - הנתונים שונים. ובכלל אני לא מקבל את הטיעון שבאחוז ה"בעד" נישואים אזרחיים - ניכרים החילונים הגמורים בזהותם. שכן אני מכיר אישית גם דתיים וגם חרדים התומכים במתן האפשרות לנישואים אזרחיים. כפי שכבר הבהרתי לא פעם באייל, להלכה היהודית אין בעיה עם נישואים אזרחיים כאקט של נישואים, אלא עם ההשלכות החברתיות שאלה עשוים להוליד בעם היהודי: פילוג חברתי אשר בל יאחה עוד לעולם. ובדיוק בנקודה זו, ישנה מחלוקת בין הדתיים (בעיקר מ'מימ"ד') התומכים בנישואים אלטרנטיביים שכאלה לבין הדתיים (בעיקר מהמפד"ל) המתנגדים להם. מה גם שכבר הבאתי למעלה על רצונם של חלק מהחרדים להתנתק ממדינת ישראל לטובת האינטרס הפנים-חרדי ולזנוח את הדאגה העמוקה לכלל ישראל; בעצם כך עלול להיווצר מצב שבמדינה ינשאו הישראלים (בניגוד ליהודים) גם על פי הבודהיזם או בדרך האסקימוסים או האינדיאנים. כך שמאחוז התומכים בנישואים אזרחיים אין להסיק את אחוזם של החילונים הגמורים בהגדרת זהותם העצמית. זאת ועוד, שעל פי נתוני מרכז גוטמן שהבאתי, מדובר בנשאלים כאלה שכבר נישאים כדת משה וישראל אך מעוניינים להעניק מתן לגיטימציה לכאלה שחפצים בטקס האזרחי. מהניסוח של הסקר משמע כי אין הדבר מעיד על כך שהם בעצמם היו נישאים בטקס אזרחי לו היו מאפשרים להם חוקית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>>" והשאלה הנשאלת עליהם היא: ממה נפשך, אם חלילה אין אלוקים ותורת ישראל הינה אוסף של אגדות עם פגאני וכו' - אז אל תשמרו כלום, ואם יש אלוקי ישראל (בניגוד לאלוהי הפילוסופיה של דקרט וכו') ותורת ישראל נמסרה במעמד הר סיני והועברה במסורת מדור לדור וברציפות היסטורית בלתי פוסקת - אזי שההיגיון אומר שתקיימו את כל מוצא שפתיה בלי כחל וסרק" אולי יותר משהתרחקו ישראל מאלוהים, התרחק אלוהים מישראל? הרי לא היה לנו נס גלוי מאז פורים המקורי, לא? אני מציע דרך שלישית: אלוהים נסוג ממעורבות אקטיבית במיזם היהודי שלו, וגם אנחנו נסוגונו ממתן תמורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פורים זה נס גלוי? אני לא יודע מה דעת ההלכה, אבל אני הייתי אומר נס נסתר. איזה חוק טבע לא התקיים כאן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החוק שתמיד היהודים נדפקים בסוף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת אני ממש לא יכול להגן על זה. אולי החלומות של אחשוורוש? ייתכן שהמגילה באמת מספרת יותר על מזימה מנס. אני לא אתעקש על רישומה במרשם הניסים הגלויים. זה אגב רק מחזק את טענתי, זה משאיר לנו את נס פך השמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נס פך השמן? אתה יודע מה היה שם? הבה ואספר לך. בחיפוש שערכו החשמונאים במרתפי המקדש, נמצאה כמות נכבדה של שמן זית טהור. אבל.... אחרי שיהודה לקח קצת, יוחנן לקח עוד קצת, מתתיהו לקח וכן הלאה... נשאר שמן רק לשמונה ימים, אזה נס !!!! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו בבקשה. אחרי שהטקסט מסביר איך העם היהודי של תקופת התנ"ך היה רווי אווירת נס תמיד, מאז שאלוהים הציל את אברהם מכבשן האש באור כשדים וכן הלאה, אתה מסתכל על ככה אלפיים שנה האחרונות, ועל כורחך אתה שואל, אלוהים שלי, אתה מתחבא מאחורי הברוש? ברור שאני לא יכול להוכיח חד וחלק שאלוהים נטש, אבל תודה שיש נימוק אחד טוב לתמוך באפשרות הזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אילולא שהיה "נימוק אחד טוב" (שטרם ידעתי בכלל מהו) - לא היתה כל אפשרות לבחירה חופשית בין טוב לרע, בין עבודת השם לאתאיזם. ומה חשבת שאם היום תעביר זקן סנילי במעבר חצייה - מחר תופיע לך בחשבון הבנק ירושה מדודה באמריקה?! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאחל לדודותי באמריקה אריכות ימים ושנים. אני לא מחפש חריגה מחוקי הטבע. ואם שאני מעביר זקן את הכביש, אין שום ציפיה לתמורה מאחורי זה (רמז רמז). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלל לא התכוונתי אליך אישית, הגם שלצערי כך משתמע מדברי. אני מבקש את סליחתך, טעיתי בניסוח המשל. כל השבת התייסרתי על הטעות הפאטאלית הזאת בניסוח. כל אשר אמרתי הוא שאל לך לצפות 1 לתמורה ממי שמצווה עליך לקיים את מצוותיו - בו במקום ובו בזמן. "לכל זמן ועת" (שלמה, קהלת). --------- 1 אם אני לא טועה, אתה הראשון שדיברת פה בתור אחד שמצפה לגמול ותמורה מבורא העולם ומנהיגו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אני רחוק מהמחשב שלי, ולא אענה לפני החג כנראה, אז רק בינתיים) אין סיבה להצטער, ודאי לא להתייסר. הוצאתי את דבריך מחוץ להקשרם המטאפורי, סתם כציניות לשמה (אפילו לא למטרה טובה, פרט להיתול); אולי אפילו אני צריך להתנצל. בכל מקרה, לא נפגעתי, ונראה לי שגם לדודותי לא יכול להיגרם כל נזק. שיהיה לך וליקיריך חג שמח וכשר! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיהיה גם לך וליקירך פסח כשר ושמח! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נסים גלויים אתה מחפש? בבקשה: הקמת מדינת ישראל ("חיוך מהשמים" - רבי חיים מבריסק החרדי), מלחמת ששת הימים והיד עודנה נטויה. אם רוצים להאמין בנסים, הרי שגם כיום קורים נסים כבירים, רק שרוב העם אינו שם לב אליהם. על איזה "מתן תמורה" מצידנו אתה מדבר בכלל? על פי תפיסת עולמה של היהדות, "לא ניתנו מצוות לישראל אלא לחיות בהן שנאמר: 'אשר יעשה אותם האדם וחי בהם', וחי בהן ולא שימות בהן" (תוספתא מסכת שבת, פרק ט"ו, הלכה י"ז). ו"לא ניתנו המצוות לישראל אלא לצרף בהן את הבריות" (ויקרא רבה, פרשה י"ג). עיקרו של דבר, מאחר ואלוקי ישראל שלם בתכלית השלמות, הוא לא ציווה עלינו את קיומן של המצוות על מנת שירווח לו (כי אינו חסר שום-כלום), אלא על מנת שירווח לנו בריותיו (הבלתי מושלמים בעליל). קיום מצוות התורה הוא שעשוי להשלים אותנו מוסרית ואנושית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, אני זוכר בפירוש משפטי תמורה, כגון אם תשמרו מצוותי וגו'. בכלל כל הרעיון של "ברית" מבטא חיוב הדדי. זה חוזה, לא משנה שהצד הטמיר לא מצביע על הנאה ממנו; ואמנם לאחרונה אין לנו הוכחות למעורבותו בהנהלה. אבל לא רק האספקה פסקה, גם השיווק: הרי אם דעתו נוחה מהקוראים בשמו, היה ניתן לצפות לאיזו מיקרו-התייצבות לצידם, בגלוי. בעבר הוא גילה להיטות כמעט-קטנונית להוכיח שהוא האלוהים. אם אליהו הנביא היה חוזר היום על המפגן עתיר-הבשר בכרמל, מה היה קורה? הוא היה מקבל דו"ח מהפיקוח הווטרינרי, ולמחרת מתייצב בבנק הדואר לשלם אותו. ומהו נס? בהתאם להערות קודמי, אפשר להעיר שדברים טובים שקורים לעם ישראל (כגון הקמת המדינה) אינם מיניה וביה בבחינת נס גלוי. מה גם שהקמת המדינה שנויה במחלוקת, ולדעת החרדים לדבר השם היא מנוגדת ממש להוראת היהדות. אבל מעבר לכך, אם הקמת המדינה היא נס, אז הסכם השלום באירלנד גם הוא ודאי נס באותה מידה. ואם ככה נראית מעורבות אלוהית, אז זה לא מוגבל לצד החיובי של המטבע: אולי גם המהפכה החומייניסטית היא נס? או השואה? (גודווין) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני שאתה מנפנף עם הגודווין המעושה שלך, תבין דבר אחד. 1. לא טענתי שחלילה אין שכר ועונש, אלא בדיוק את ההפך: יש שכר ועונש, אבל אין הבורא חייב לך מאומה בשעה שאתה מפר את הברית בינך לבינו. הרי הזכרת את השואה כעדות ל"העדר [התייצבות] הא-ל", והרי לך עובדות כהווייתן; בהשכלה שיושמה באמנציפציה היה תנאי סמוי: סובלנות כלפי היהודים וזכויות יוענקו להם באותה מידה שבה יהפכו היהודים להתגלמות מופשטת של האדם באשר הוא, של האנושות כולה. מבחינה חברתית פירוש הדבר היה התבוללות; מבחינה אינטלקטואלית - התפרקות הערכים והאמונות שהיהודים נשבעו לקיים במעמד הר סיני. יהודים רבים האמינו שהתהליך שפיר, שהרי מי יכול היה לצפות בתחילת המאה התשע-עשרה את תוצאות התהליך? אך מה שהחל כהבטחה לעידן חדש של שוויון וסובלנות הסתיים במשרפות אושוויץ. כל שטוּפַּח במאה ה-19 וראשית המאה העשרים - התבונה כעמוד התווך של הקיום, האמונה בקידמה, התנועות החברתיות הגדולות - התגלה כאשליה והונאה עצמית. אושוויץ חשף אמיתות אפלות שהאדם לא ידע אותן, לא יכול היה לשער אותן, ואולי בעומק נפשו התעלם מהן. 2. ואם אחד כמוך, ישראלי יש להניח, כלל לא רואה בכינון המדינה היהודית נס גלוי של ממש - הרי שאמליץ לך לרוץ לרופא העיניים הקרוב לביתך ועדיף עם מלווה צמוד. לא אתפלא אם בעתיד תזדקק לשירותיו של כלב הליכה. האם באמת אין זה נס שלאחר אלפיים שנות גלות ונדודים והגליות והשמדות, ניתנה ליהודים זכות קיום טריטוריאלית משלהם, בה יוכלו לחיות ולהתקיים כעוות נפשם ותפישת זהותם העצמית באין מפריע?! לך תקרא מעט מספרו האוטוביוגרפי של עמוס עוז, "סיפור על אהבה וחושך" (כתר), אולי תשכיל לחדול מלהיות פוסט-ציוני אכוּל שנאה עצמית. 3. אין זה נכון לטעון ש"לדעת החרדים - הקמת המדינה מנוגדת להוראת היהדות". לך תברר מי היה הרב חיים מבריסק שאמר בשעת הכרזת המדינה "זהו חיוך מהשמים, אבל החילונים קילקלו". הרב מבריסק, מנהיג חרדי כריזמטי, היה ממתנגדי הקמת המדינה, אל אף שראה בהקמתה נס גלוי מן השמים. התנגדותו כלפיה נבעה בעקבות מעשיהם של הציונים החילונים שהעבירו את יהודי תימן ומרוקו ובוכרה ושאר ארצות המזרח על דתם בכוח הזרוע הציונית האגרסיבית1. בכך ראה את קילקולם של החילונים, ובצדק2. 4. אתה שואל נכון "מהו נס?", אך מסיק מסקנות מוטעות מדברי חבריך לדיון. אם האחידות המתגלה בטבע היא בעלת יופי רבגוני, הנסים נראים כסטייה הפוגמת ביופייה. ולא לחינם ראו חז"ל את הנס באור שלילי, שכן לגבי פלוני שבנו ניצל בנס, שלא כדרך הטבע, לא שיבחו החכמים אלא ציינו את מגרעותיו באומרם: "כמה גרוע אדם זה שנשתנו לו סדרי בראשית" (שבת נג, ע"ב). וכך אפשר להבין אימרה המשווה את הנסים ללילה ואת הפסקתם לעלות השחר (יומא כט, ע"א). אמנם במסכת מועד קטן (טז, ע"ב) נמצאת הגרסה ש"הצדיק גוזר והקב"ה מקיים את גזירתו", ומכאן הסמכות לעשיית נסים (שינויי טבע) על ידי הצדיקים, אך במסכת תענית (כ, ע"ב) גירסה זו מכווצת (מנוטרלת) לכדי איחול כללי, ואת מקומה תופסת הנחיה שלא להתפלל על נסים שהם שינויי טבע: "אם עושים לו נס, מנכים לו מזכויותיו לעולם הבא". נראה שההלכה היהודית שוחרת חיים ריאליים, בתוך הטבע ועל פי הטבע. חוקי טבע יציבים, הם בסיס מוצק ומתמיד יותר לביסוס אמונתנו מאשר הנסים. ויחי ההבדל שבנקודה זו בין היהדות לנצרות או לאִסלאם, שכן שתי האחרונות מבססות את אמונתן בעיקר על נסים. האמונה בבורא אינה תלויה – ועל פי היהדות אסור שתהיה תלויה – באפשרות של התרחשות נסים, גם אם נעשו נסים לישראל או לאישים מסוימים בישראל. עבודת השם התמימה והכשרה מתייחסת דווקא לכך ש"עולם כמנהגו נוהג" וגם ינהג כך. התרחשות של נס נשארת בגדר מאורע לא-צפוי, שמלכתחילה אין להתחשב באפשרותו. וכך כתב הנשר הגדול, הרמב"ם, בהלכות יסודי התורה (ח, א): "משה רבנו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה, שהמאמין על פי האותות יש בלבו דופי שאפשר שיעשה האות בלהט וכישוף, אלא כל האותות שעשה משה במדבר לפי הצורך עשאם. לא להביא ראיה על הנבואה, היה צריך להשקיע את המצריים קרע את הים והצלילן בתוכו, צרכנו למזון – הוריד לנו את המן, צמאו – בקע להן את האבן, כפרו בו עדת קרח – בלעה אותן הארץ, וכן שאר כל האותות. ובמה האמינו בו? במעמד הר סיני, שעינינו ראו ולא זר ואוזנינו שמעו ולא אחר האש והקולות והלפידים, והוא ניגש אל הערפל והקול מדבר אליו ואנו שומעים: 'משה משה לך אמור להן כך וכך'. וכן הוא אומר: 'פנים בפנים דיבר ה' עמכם' (דברים ה, ד), ונאמר: 'לא אֶת אֲבותֵינוּ כָּרַת ה' אֶת הַבְּרִית הַזּאת כִּי אִתָּנוּ אֲנַחְנוּ אֵלֶּה פֹה הַיּוֹם כֻּלָּנוּ חַיִּים' (דברים ה, ג). ומנין שמעמד הר סיני לבדו היא הראיה לנבואתו שהיא אמת שאין בו דופי? שנאמר: 'הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם' (שמות יט, ט), מכלל שקודם דבר זה לא האמינו בו נאמנות שהיא עומדת לעולם, אלא נאמנות שיש אחריה הרהור ומחשבה". 1 תגובה 195291 2 כפי שהסיקו החילונים בתגובות לאחר 1. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה לא קנטרנית: טכנית, מה ההבדל בין נס גלוי לנס נסתר, ולמה הקמת מדינת ישראל היא דווקא נס גלוי? שאלה כן קנטרנית1 : בהנחה <אם עושים לו נס, מנכים לו מזכויותיו לעולם הבא> והנחה שהקמת מדינת ישראל זה נס, למי ניכו מהעולם הבא, לכל התושבים, או רק למקימים? 1 סליחה, אבל ראיתי שאתה כבר רגיל ממגיבים אחרים ואני בטוח שתוכל לענות בסבלנות ובמאור פנים האופיניים לך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתחיל מהסוף ("הקנטרני") להתחלה (הבלתי-קנטרנית): 1. הכוונה ב"אם עושים לו נס - מנכים מזכויותיו", רק למי שיכל היה להסתדר ללא הנס בדרכי הטבע (על פי מנהגו של עולם), אך בחר לאלץ את השמיים לפעול בניגוד למנהג העולם הטבעי (אם זה באמצעות תפילות, סגולות וכו'). 2. נס וטבע א. "מה ההבדל בין נס גלוי לנס נסתר?" ב. "למה הקמת מדינת ישראל היא נס גלוי?" השאלה השנייה תלויה בתשובה על הראשונה, ולא לחינם צירפת אותן יחד. ישנם נסים גלויים, למשל אלה המסופרים במקרא, ואחרים המתרחשים כל הזמן, גם בחיי יומיום ובגופנו שלנו, גם אם בצורה נסתרת, כך שהאדם ממשיך להיות בריא. "ועל נִסיך שבכל יום עמנו, ועל נפלאותיך שבכל עת: ערב ובוקר וצהריים", אנחנו מתפללים בתפילת העמידה שלוש פעמים ביום. דון יצחק אברבנאל (פורטוגל 1437 - ספרד 1508) ביאר את הנס מלשון נס ודגל - "כִּנשֹא נס הרים תראו" (ישעיהו יח, ג). אות וסימן שאחרים ישאו אל הדגל עיניהם, וילכו אחריו. הנס הוא סימן מאת הא-ל לאדם. לעומת "הנסים", "הנפלאות" הן מלשון פלא, מסביר אברבנאל. האדם משתומם ומתפלא למראה הנפלא. הוא מרגיש את אפסותו מול כוחות הא-ל. אלה הם שני צדדים של אותה המטבע. הנסים מצד הקב"ה באים כדי לאותת לברואיו ללכת אחריו. ואילו הנפלאות - לגרום לאדם שירגיש כי רק הא-ל בעזרו, ועליו באפסותו לקבל את מרותו. הסבר פרטני אודות "הנס הגלוי והנס הנסתר" תמצא כאן (חפש כותרת משנה מתאימה לאודות): |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקשר ל1 - תודה, הבנתי שאתה אומר שמכיוון שלא התפללנו לנס הקמת המדינה ( האמנם?) אנחנו בטוחים מניכוי חלקנו בעולם הבא. בקשר ל2 - אני חושש שרק שכנעת אותי יותר שהקמת מדינת ישראל, אם היא אכן נס, היא בפירוש נס נסתר. אני מצטט מהמקור ששלחת לי: <בשולי הדיון על תפקידו ומשמעותו של הנס, יש להבחין בין נס גלוי ונס נסתר. נס גלוי הוא נס שמפר בעליל את חוקי הטבע, כאשר נס נסתר הוא התערבות א-לוהית שאין בה הפרת חוקי הטבע, אלא לכאורה "עולם כמנהגו הולך". לוינגר מכנה את הנס הגלוי "נס במובן החזק" ונס נסתר "נס במובן החלש". ברם, יוצא מעצם הגדרתו של נס נסתר שאין הוכחה ברורה שאכן מדובר בנס.> עדיין לא הסברת לי מהו אותו "חוק טבע" שהקמת המדינה הפרה בעליל ( פרט לחוק - היהודים תמיד סובלים, שהציע שכ"ג). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ממש איכפת לי איך שתקרא לנס הקמת המדינה: "נס גלוי" או "נס נסתר", בגלל שההבדלים ביניהם גבוליים. ברור לי שבהחלטת האו"ם להקמת המדינה היהודית היה מעשה בלתי טבעי בעליל. רבים מבני עמנו עקבו בחרדה גדולה ובהמתנה דרוכה להחלטת האו"ם בנידון. נכון שבמשך אלפיים שנה עם ישראל שרוי בגלות החל הזה, ללא טריטוריה משלו והוא נרדף ומושלח מארץ לארץ. אירופה הקיאה אותנו כמו שלא העלינו בדמיוננו הפרוע ביותר. סביר להניח שאותן האומות אשר דיקעו את זהותנו היהודית והתאכזרו על עצם זכות קיומנו הבסיסית כבני אנוש עלי אדמות - היו ממשיכים בדרכם הטבעית למנוע מהעם היהודי את זכותו לשוב לארצו ולקונן בה את מדינתו הריבונית. והנה לא היא, ורוב אותן האומות (כמו למשל, בריה"מ של העריץ סטאלין) קיבלו החלטה אמיצה לחרוץ את גורלנו לטובת זכות קיומנו. יש אומרים בגלל התוצאות של הנאצים ועוזריהם, אבל אין זה משנה כל כך למה החליטו את אשר החליטו. מה שמצופה היה שיחליטו להמשיך להתאכזר עלינו ולהגלותנו בכל קצוות תבל, אך בדרך נס החליטו לאפשר לנו את זכותנו על מדינה ריבונית משלנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז עכישו נחזור לשאלתי: למה הקמת מדינת ישראל היא נס (נסתר, עכשיו גם אתה מסכים); ואילו הקמת צפון אירלנד, כל המדינות האפריקאיות, הודו החופשית, אוסטרליה וניו-זילנד, קנדה, ארצות הברית של אמריקה ובקרוב: הרפובליקה הכורדית, המדינה הפלסטינית ועוד כיוצא בהללו – אינה נס? יש גל עולמי ענק שנקרא פוסט-קולוניאליזם, ורק אנחנו נס?? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(''לעולם יאמר אדם, בשבילי נברא העולם'') | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(הגוי אינו אדם) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הפוסט-קולוניאליזם הוא נס, שמטרתו הקמת מדינת ישראל (ותוצאת הלוואי שלו הקמת כמה עשרות מדינות אחרות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עשה לך נס בארבעה שלבים. המצרכים: אמונה שלמה. אופן ההכנה: 1) הנח הנחה לא מדויקת על המציאות. 2) הבחן במציאות שמתנהגת באופן ש(קצת עד מאוד) לא תואם את ההנחות שלך. 3) המנע מלשנות את ההנחות שלך. 4) תבל בפילפולים. 5) הכרז בשמחה וששון - נס! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנס האמיתי הוא שתהליך של חמישה שלבים נכנס אצלך בארבעה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלב 4 נוסף לפני האישור והוא אופציונלי :) אבל כן, אפשר לראות בכך נס אם רוצים. מזל טוב על נסך הראשון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוצה לומר: גם הקמת המדינה הפלסטינית, הבעל"ט – נס היא, חלק מתקומת ישראל בארצו. עכשיו רק צריך להשיג חתימות של כמה רבנים על הלוגיקה ההלכתית הצרופה הזו, נסחוף את הציבור החרדי שיעמדו לימיננו (אבל עדיין בשמאל), ובלצ"ג (literally). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני די שמח שלא איכפת לך אם אני קורא להקמת המדינה נס גלוי או נסתר. חששתי לרגע שכמו בתגובה 209673 תשלח אותי לאופטימטריסט, או להשיג כלב נחיה. בכל אופן, אם ההבדל כה דק וגבולי, מה התרגזת שם כל כך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סגנון הכתיבה שלך, רווי הביבליוגרפיה המיותרת והיומרנות הנפוחה, אינו מאפשר לי שלא לקפץ בגיל על טעות גסה שנפלטה ממקלדתך. לא הרב חיים מבריסק דיבר על חיוכה של ההשגחה עת הקמת המדינה, ולו רק משום שהוא מת שנים רבות קודם לכן. היה זה בנו הגרי''ז. הטענה שההתנגדות החרדית לציונות ראשיתה בעליית יהודי המזרח אחרי הקמת המדינה היא מצחיקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערתך נכונה בנוגע לרב מבריסק: לא מדובר בר' חיים אלא בבנו, הגרי"ז סולובייצ’יק, המכונה גם כן "הרב מבריסק". אלא שמלבד עמדתו של הרב מבריסק בנידון, בידי מובאות מכתביהם של הרב חיים זוננפלד, הרי"צ דושינסקי (רבני היישוב הישן בירושלים), ר' אהרן קוטלר (מייסד הישיבה הגדולה בלייקווד), הרב שרגא פייביל מנדלוביץ' (מייסד ישיבת "תורה ודעת" בניו יורק), הרב יוסף כהנמן (מייסד ישיבת פונוביז' בבני ברק), הרב אליהו מאיר בלוך (ראש ישיבת טלז בארה"ב), הרב אליהו אליעזר דסלר (משגיח רוחני של ישיבת פונוביז') והרב יואל משה טייטלבום (הרבי מסאטמר). כל אלה נתנו את דעתם על הקמת מדינת ישראל, והדעה היחידה בין גדולי חכמי התורה החרדים הללו, אשר מצאתיה בהתנגדות גמורה להקמת מדינת ישראל היא של הרבי מסאטמר בלבד. כל אלה כמובן, מלבד המנהיגים הרוחניים של התנועה הציונית הדתית, כמו הרב צבי יהודה קוק, הרב יוסף דב סולובייצ'יק והרב שאול ישראלי ואחרים. מתברר כי גם גדולי חכמי התורה הלא-ציוניים במוצהר, כמעט כולם ראו את יסוד מדינת ישראל בעין יפה - ויש שאפילו בבחינת "נס גלוי" - ודגלו במעורבות במעגל חייה. זאת ועוד שכלל לא טענתי כי "ראשית ההתנגדות החרדית לציונות בעליית יהודי המזרח אחרי הקמת המדינה". כל אשר טענתי הוא שהתנגדותם של המנהיגים החרדים כלפי המפעל הציוני התבטאה רק במישור של "כנגד החילון הציוני", שטמן בחיקו בין היתר (ועם הזמן) גם העברה על הדת (כפייה אנטי-דתית), אותה לא הצליחו לטשטש או להעלים עד עצם היום הזה והפצע נשאר פתוח ודואב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. מי אמר שהברית הזו היא חד-כיוונית? אם חוזה לא קובע אחרת, הוא דו-כיווני. משתמעת ממנו הגנה ותמיכה וכו'. האם אנחנו מקבלים אותה או לא? אינני יודע. אבל בעבר היא בפירוש התבטאה בנוכחות אלוהית מוחשית – אם היית מנסה לכתוב את דברי ימינו, לא היה לך אפילו "וידבר אלוהים אל ... לאמור" אחד. 2. גם אתה לא רואה בקום המדינה נס גלוי. אני גם לא רואה בה נס נסתר, או נס כלל, מכיוון שאיני מאמין בניסים. הסיכוי לזכות בלוטו קטן יותר, ובכל זאת מישהו מצליח כל שבוע. אבל תסכים איתי, לפחות ש*אי-אפשר* לדעת אם משהו הוא נס נסתר או פעולה טבעית, שכן שניהם מצייתים לאפשרויות הטבעיות הרגילות. 3. קבל תיקון: במקום "לדעת החרדים" צ"ל "לדעת חרדים". לדעת אותם חרדים, עצם הקיום הריבוני הוא מרידה באומות העולם ודחיקת הקץ. זה לא חיוך, זו סכנה ממשית. אל תגיד לי שהדעות האלה הן המצאה דמונית חילונית. אתה מדבר על חרדים שמאסו בחילוניותה של המדינה והציונות, ואני דיברתי על חרדים שדחו את רעיון הריבונות המדינית. 4. את שאלתי בעניין הנס ניסיתי לחדד למטה מכאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אף אחד כאן לא טען שהברית גורל והברית יעוד שבינינו לבין בוראנו - חד צדדית. היא בהחלט הדדית לכל דבר. רק שאתה אפילו לא שם, ואולי בכוונה תחילה, שאנחנו הפרנו את הברית בתקופת האמנציפציה בשני מישורים: במישור החברתי - התבוללות, ובמישור האינטלקטואלי-רעיוני - התפרקות הערכים והאמונות שהיהודים נשבעו לקיים במעמד הר סיני. פלא ש"עלה חרון אפו" של אלוקי ישראל, לנוכח הפרת הברית מצידנו. 2. אני כן רואה בהקמת המדינה נס של ממש, כי אותן האומות שבחרו לאפשר את הקמתה יכלו להחליט אחרת ומה גם שנציג ארה"ב באו"ם לאחר שבועיים אחרי ההחלטה הגורלית החליט לבטל את ההחלטה של ארצו בנימוקים שונים. אפילו בן גוריון חשש מהכרזת המדינה במוצאי שבת, כי כולם ידעו את מה שארצות ערב יעשו למחרת ומה שהם עשו באמת וב"ה ניצלנו בניסי נסים. 3. אני מציע לך להאמין לחרדי כמוני הטוען שפרט לרבי מסאטמר, לא היה מנהיג או פוסק חרדי אשר ראה בהקמת המדינה מרידה באומות העולם ודחיקת הקץ. רוב רובם המוחלט של המנהיגים החרדים ראו ועדיין רואים בהקמתה אלמנט חיובי, ורואים אותה כמצב הטעון שיפור מבחינת הזהות היהודית שלנו כעם. 4. חוששני שהטעות שלך ושל ראובן בסוגיית "הנס והטבע" לוקה בטעות הרווחת. בניגוד למוסכמה החברתית הרווחת, ביהדות הנס איננו מנותק מכל חוקי הטבע. גם לנסים יש חוקיות משלהם, או כלשון מהר"ל מפראג "יש סדר לניסים", ואחד החוקים הוא שצריך שיהיה משהו בדרך הטבע כדי להסתיר מעט את הנס. לכן צריך היה שיהיה שמן בכלי [אצל אלישע (מלכים ב, ח) ובחנוכה] כדי שהברכה תחול עליו, וכמו כן בנס חציית ים סוף, צריך היה שתנשב רוח הקדים1. כדברי הקובלנה המפורסמת של הקב"ה למלאכי השרת אשר ביקשו לומר שירה בשעת קריעת הים: "מעשה ידי טובעים בים, ואתם אומרים שירה?" (מגילה י, ע"ב). וכפי שביאר הרב דוד קמחי (רד"ק, פרובאנס 1160-1235): "אף על פי שהקדוש-ברוך-הוא עושה נסים ונפלאות עם יראיו, ברוב הם על [דרך] מנהג העולם; וכן [כמו ש]על מנהג העולם היה לו ליעקב לירא מפני עשיו ולדוד מפני שאול" (בביאורו על: שמואל א' טז, ב). יש להבדיל בין הנסים שמחוץ לטבע לבין הנסים בתוך הטבע. על פי ההלכה היהודית הנס הינו חלק מהיומיום, ולכן, "אין מברכים על הנס אלא היוצא ממנהג העולם". כלומר, נס הוא מה שמחוץ לטבע (מנהג העולם). אבל מהו "מנהג העולם"? מהו "טבע"? הרב יעקב צבי עמדן (היעב"ץ, גרמניה 1697-1776) כתב בספרו "מור וקציעה" ש"כל המוּעדים להזיק, וכל מקום ששכיח בו נזק, והנה האדם ניצל מהם, גם זה יוצא ממנהג העולם, כי על פי רוב האדם לא ניצל מהם... וההצלה מידיהם היא ודאי נס גמור... וכן הניצול אפילו מנגיחת שור המועד להזיק... כל אלה ודאי יש להם לברך ברכת הנס". ובמילים עכשוויות, נס אינו בהכרח רק מה שממש "מחוץ לטבע", אלא גם מה שרק בניגוד לצפוי, בניגוד לסטטיסטיקה. ודי שההצלה שהיתה לאותו אדם הינה מחוץ להם, בשביל להיחשב נס. שפת ההלכה ("נס"), לפי היעב"ץ, קרובה כאן לשפת היומיום של בני האדם: ניצלת מנגיחת שור מועד? מזהים זאת כנס. ניצלת מתאונה רגילה, עדיין קרה לך "נס" בלשון בני אדם. משום מה נדמה למרבית האנשים שנס מחויב להיות מעשה על-טבעי שאינו מוכר מחיי היומיום, אך כאמור זוהי טעות. על פי המסורת היהודית הכול, כולל את כל ה"נסים", ניברא כחלק ממעשה הבריאה הראשוני ורק בא לידי ביטוי במועד התרחשות הנס. כאשר קורה צירוף של מאורעות שונים בשעה שמבחינה הסתברותית הדבר מאוד רחוק, אזי הצירוף הזה הוא הנס. --------- 1 אשר לאחרונה הוכחה מדעית, ראה: תגובה 191746 ואילך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אז עכשיו נשאל מי התחיל. אבל אני שמח שהאידאולוגיה שלי היא שגרמה לשואה. (של מי הגודווין הזה עכשיו?) אגב, הציונים בסוף תקעו את המסמר האחרון באפרם של ששת המליונים: http://www.jewsnotzionists.org/tenquestions.htm 3. אני לא מתכוון לערוך מחקר משל עצמי, אז let's drop it. 4. בקיצור, קיבלתי 795 בפסיכומטרי, ניצחתי את הסטטיסטיקה, וזהו נס גמור. ממש באותה עת, זכה מישהו בלוטו, ניצח סטטיסטיקה אחרת, וגם זהו נס. 50% מההחיאות של מד"א - הן נס. עכשיו שאנחנו סגורים על ההגדרות, ודחקת את הנס לדרגת "מאורע יומיומי חיובי שנמצא בקיצון הסטטיסטיקה (או סתם בצד הטוב שלה)", אז מי בכלל צריך ניסים, אני מסתפק בסטטיסטיקה. 5. הטרוניה שלי בכלל לא היתה שאין "מאורעות יומיומיים חיוביים", אלא שאין מאורעות מכופפי מציאות (נקרא להם "סופר-נס", סתם כדי לא לבלבל עם ה"נס" שמתרחש באותה תדירות שאני שותה קפה). בעבר אלוהים חבב מאוד סופר-ניסים, וסיפק איזה סופר-נס מרעיש אחד לדור. גם אתה שמתחמק כבר מלבנים ארוכים מלענות לי, לא תצליח להתחמק עוד: לשיטתך, אלוהים שלך בחר להפסיק לחלוטין את הסופר-ניסים, הלא כן? ולמה הוא עשה את זה לדעתך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא אכנס איתך לפילוסופיות, מחוסר הזמן לקראת ההכנות המרובות לקראת חג החירות. רק אענה על שאלתך: למה לדעתי* הוא עשה את זה? הוא עשה את זה כי הוא כבר הבטיח בתורת ישראל שהוא יעשה את זה, כלומר, יעניש אותנו במקרה שנבחר ברע; במקרה שלא נבחר בקיום תורת ישראל המסורה לנו במעמד הר סיני. במקרה שנבחר להתבולל פיזית ורוחנית; במקרה שלא נדע להעריך אל נכון את *האוצר הבלום* אשר העניק לנו. בגדול, חטאנו כלפי ציווי תורתו וקיבלנו את אשר קיבלנו. האם מגיע לנו בדיוק כמו שקיבלנו או לא? רק הוא יודע למדוד. ותהיה בטוח שהוא מעצם טבעו יודע זאת יותר טוב מכל אחד אחר. אחרת הוא לא היה מה שהוא. אחרת הוא היה אחד כמונו, אדם מן הישוב. ולו היינו משיגים אותו בהשגה שכלית למניעיו, לא הייתי מאמין בו. כי במה הוא בדיוק אלוקים, אם הוא כמו כל אחד אחר מאיתנו שאנחנו בפוטנציה יכולים להבין את מניעי פעולותיו?! ממה נפשך, הרי לוּ כלל לא היינו נענשים (מאז חורבן בית המקדש השני ועד שלהי הגלות החל הזה) - היית בא וטוען שאלוקים לא מקיים את הבטחותיו בתורת ישראל להעניש את מי שמגיע לו עונש על סאת חטאותיו ועוונותיו. ואז, למה שאאמין בתורתו "הכוזבת"?! והנה, הוא מקיים כמות שהבטיח שיקיים בתנאי מוקדם להפרתו, כולל השואה האיומה והמחרידה כל לב אנוש, בתכלית הדיוק. --------- * לדעתי כאדם מאמין, המייצג כאן את עצמו בלבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי את הכוכבית שלך. לפעמים כשאתה כותב "לדעתי" אז אתה כותב דעות שאינן שלך? למה כוונתך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תטעה. השתמשתי במונח "לדעתי" מאחר וכך נשאלתי בשלהי תגובה 209987, אשר רק עליה בחרתי להשיב. מאחר והנושא מורכב מבחינת המאמינים, חשוב לי לחזור ולהדגיש שדווקא בנושא זה הבעתי את דעתי בלבד, או ליתר דיוק, את הבנתי שלי בנידון, שאינה מייצגת אף אדם מאמין אחר. הגם שאשמח לראות מאמינים נוספים המצדדים באמיתות טיעוניי מנקודת הראות של עצמם. ואגב, מאותה הסיבה בדיוק אני לא רואה כל מקום להיות שק חבטות על מעשיו הנאלחים של איזה דתי שסרח מדרך הטוב, ולו רק בשל היות שנינו דתיים. בניגוד למוסכמה הרווחת בקרב החילונים, הדת היהודית איננה עשויה מיקשה אחת. וגם היא: רבת-פנים, שנאמר בה: "שבעים פנים לתורה". רק שצריך שיהיה לזה *פנים*, כמובן, ולא *ביטול קיומה*. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, זו המשמעות של "לדעתי" לדעתי - גוף ראשון יחיד - ועל כן לא ברור לי מדוע היה צורך בהבהרה. כשאני מביא משהו שהוא לדעתי דעתו של מישהו אחר או של קבוצה אז אני מבהיר למי אני מתכוון. ככה זה בעברית, לא? לא הבנתי כיצד קשורה הפסקה השנייה שלך לעניין, אבל אני אפרוש כאן מהדיון הצדדי הזה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |