 |
בנערותי שהיתי מספר חודשים אצל קרובים אורתודוכסים, ובבגרותי ניהלתי בתקופות מסויימות קשרים הדוקים עם רפורמים, והרי: אצל הרפורמים יותר נחמד. לא בגלל שהאותודוכסים הם *אנשים* פחות נחמדים, חלילה. הם נחמדים באותה מידה, אך הצורך היומיומי בהקפדה על עשרות פרטים שאין להם שום רלוונטיות לשום דבר, הוא ההופך את החיים בקרבם לבלתי נוחים ולפעמים לבלתי אפשריים. ומעולם לא השתכנעתי בחשיבותם הערכית של כל אותם פרטי מצוות, וככל שהרבו לפלפל בם - השתכנעתי כי הפלפול הוא יפה לתאי המוח, אולי - אך עדיין אין בו כדי לשכנע (ולעניין תאי המוח - שעשועי הגיון ומתמטיקה קולעים יותר למטרה!).
האורתודוכסים הנוהגים להזמין חילונים שכמוני (כן, בסופו של דבר) לסופשבוע, מסתמכים על כך שקול זמירות השבת, הנרות הדולקים והמטעמים המסורתיים יכבשו את הלבבות. וזה נכון, והלבבות אכן נכבשים, לעיתים, במשך ביקור אחד, שניים, שלושה. כאשר מכירים *מקרוב*, כפי שאני הכרתי - לומדים כי באותן משפחות קיימות אותן בעיות, אותם סיבוכים ואותם סכסוכים כבמשפחות אחרות, והנעמת שירי השבעס אין בה כדי למחוק את כל אלה. לעיתים, הבעיות הרגילות הקיימות במשפחות רגילות, חילוניות, אף *מוחמרות* עקב הצורך להישמע למצוות הדת ולמצוות הרב בניגוד לשיקול הדעת, וגם בזאת, לצערי, נתקלתי.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש