 |
|
 |
||
|
||||
 |
ישיבה עם הגב לכיוון הנסיעה (באוטובוסים, למשל) גורמת לי בחילה בדומה למחלת ים. זו לא אידאולוגיה, זה עניין פיזיולוגי גרידא. אני מעריך שאחוז מסוים באוכלוסיה, קטן אך לא זניח, סובל מבעייה דומה. מדוע צריכים התינוקות שמשתייכים לקבוצה זו לסבול בשל אטימותם וחוסר מודעותם של מכיני החוק? האם חוסר יכולתם של תינוקות אלו לתאר מצוקותיהם במילים מצדיקה את ההתעללות בהם? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לתינוקות אין מערכת שיווי משקל וחושים מפותחים כשל המבוגרים, לכן הם יכולים לחיות בתוך הרחם של אימם, ולכן הם יכולים לסוע בניגוד לכיוון הנסיעה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם זה נכון לגבי תינוקות בני חדשיים ויותר? חוץ מהנסיון האמפירי שבסוף הרוב יוצאים מזה בשלום, איך את/ה מבסס/ת את הקביעה שאין הם סובלים מהעניין? האם הם מפסיקים לבכות כשמנדנדים אותם בשל ההנאה, או שהם מגלים שאם ברצונם להפטר מהנידנודים המענים כדאי לחדול מבכי ומהר? מנסיוני, כשהייתי ילד סבלתי עוד יותר מהתופעות הנ"ל. ידוע גם שאצל אנשים קצרי רואי המוסעים ללא עזרי הראיה, חוסר המיקוד גורם לעתים קרובות כאבי ראש ובחילות (זה בנוגע למסקנתך כי התפתחות החושים מגבירה את הרגישות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, לפחות חצי שנה, ואם אני זוכר נכון, כמעט עד שנה. ראיתי תוכנית טלויזיה בנושא, BBC אין כמוך. שים לב שאנחנו לא נהנים כל כך מנדנודים, וחוטפים כאב ראש מסחרורים (נסה לעלות על קרוסלה, כמו שהיית בודאי עושה כשהיית ילד..), זה משתנה עם הגיל. אצל התינוק גם החלק במוח שאמור לנתח את הקלט מהחושים, לא מפותח, לכן זה לא מציק להם. אצל אנשים קצרי רואי, החלק הזה מפותח לחלוטין, ולכן הם סובלים עוד יותר. עצה מנסיון, תמיד להסתכל קדימה, כאילו אתה הנהג, לא לשבת בכיוון ההפוך, עדיף לעמוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם כילד הטולרנס שלי כלפי קרוסלות היה נמוך. מסתבר שאני מגלה עקביות מרשימה בנושאים האלה. כשהייתי נוסע באוטובוסים, אכן העדפתי לעמוד. חקיקה שהיתה מחייבת אותי לשבת עם הגב לכיוון הנסיעה, היתה יוצרת לי בעיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מפריע לי לשבת נגד כיוון הנסיעה, או לקרוא בנסיעה, או לעשות את שני הדברים גם יחד. אני נוהג לקרוא גם ברכבים מיטלטלים, ללא שום חשש לכאב ראש או בחילה. האם אני נורמלי? האם זה קשור לתתרנותי או לראיה החדה המפצה עליה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההשערה שלך נופלת- הם אפילו נרדמים בנידנוד, וכל הורה יספר לך 1 סיפורים על התינוק שנרדם באוטו ומתעורר בחניה. 1 מודה בעובדות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם עלי נסיעות חלקות משרות רגיעה ותרדמה. בחילות נגרמות בד''כ ע''י תאוצות מסוגים מסויימים (בוא לא נדקדק בניסוחים פיסיקליים). אני מעריך שרוב האנשים מגיבים לנדנדות באופן שונה מאשר לקרוסלות. נתקלתי לא אחת באנשים בוגרים שהרביצה בערסל גורמת להם מחלת ים לאחר זמן מה, גם אם התנודות מינימליות. אני גם לא באמת כופר בתרומתם של נדנודים להרגעת תינוקות רבים. אני מטיל ספק בתוקף מסקנתך שאם ילדיך נהנים מזה אז גם כל יתר התינוקות בעולמנו בהכרח יהנו מנדנודים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התגובה הנ"ל היא שלי. ואם כבר, אז אנצל את ההזדמנות להוסיף תהיה על תגובתך: *כל* הורה? בטוח? (זה אולי נראה כמו סתם קנטרנות, אבל מלכתחילה טענתי מתייחסת לחוסר רגישות הרוב למצוקות המיעוט, במיוחד כשהאחרון מתקשה לייצג עצמו כראוי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת סתם קנטרנות. תקרא *כל* במובן " רציתי לכתוב *הרבה מההורים שאני מכיר* אבל הייתי בטוח שאפילו האייל הפדנט ביותר יבין למה אני מתכוון". לא חקרתי את העניין עם מדגמים ו SPSS אבל זאת תופעה ידועה. ברור שיש תינוקות שלא אוהבים נסיעות, אבל לך תדע שזה מהנידנודים, אולי זה מהאגזוז. חוץ מזה, התופעה *מוכרת* ( באותה מידת סטרינג'נסי) מתינוקות בעגלה. להזכירך, ההשערה שלך היתה שהתינוקות מפסיקים לבכות כי הם לומדים שכאשר הבכי מפסיק, גם הנידנודים מפסיקים. זאת הטענה שנופלת- אם הם מפסיקים לבכות כדי שיפסיקו לטלטל אותם, למה הם חוזרים לבכות כשסופסוף האוטו עוצר? תכף תגיד שתינוק מפסיק לבכות בזמן האוכל כי הוא מקווה להיפטר מההאכלה המעצבנת? אחר כך עברת לבוגרים על קרוסלות, שעל זה לא התימרתי להגיב. בכל אופן, אם כבר נדנדות, עוד עדות אנקדוטלית- כילד מאוד אהבתי רכבות שדים וקרוסלות, אבל כשנתקלתי שוב ב"שעשועים" הללו לאחר גיל ההתבגרות, גיליתי שאני אכן חש מצוקה ובחילה, בעוד ש*כל* הילדים סביבי צרחו וצחקו בדיצה. מסקנתי היתה שמשהו קורה בגיל ההתבגרות שמשנה את תחושת שיווי המשקל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי הזכור לי (מקורס חובשים ימיים), וגם מנסיוני עם תינוקות במשפחה שלי, תינוקות בכלל לא מפתחים רגישות לנסיעה עד גיל שנה או יותר. מחלת נסיעה מחייבת איבר שיווי משקל מתפקד היטב, ןלתינוקות פשוט אין כזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני סבלתי מזה פעם, וגם מבחילה מקריאה בזמן נסיעה. הפתרון למצוקתך פשוט: שמור על הראש מוחזק גבוה. ואם אתה קורא בזמן הנסיעה, החזק את הספר גבוה מול עיניך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה לי להאמין שאפשר להחזיק את הספר יציב ככה. זה גם מעייף את הידיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר אולי, בהנחה שאתה יושב במושב האחורי, להצמיד את הספר לראש המושב שמולך. בטח מישהו כבר הוציא פטנט על מערכת כזו שגם מאפשרת לדפדף בקלות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על העצה. כיום, כשאני יותר שולט בהתאמת תנאי הנסיעה שלי, אני דוקא די נהנה (ביחוד כשהנוף איכותי). חקיקה שתכריח אותי לשבת עם הגב לכיוון הנסיעה, עלולה לחבל בהנאתי זו (אפילו כשאני לוקח רברס אני נוהג להפנות את הראש אחורה :) ). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעתי פעם הסבר מעניין למקור הבחילה בנסיעה. לפי ההסבר הזה המוח מקבל קלט על מצבו במרחב מהאוזן ומהעין גם יחד. כאשר יש סתירה בינהם נוצרת בחילה. מצב כזה יכול להופיע בזמן קריאה באוטובוס, האוזן מדווחת על טילטולים אבל העין רואה אופק יציב (הספר, או המושב ממול). בימי בחרותי (עד לפני ארבע שנים לפני נדידתי לגולה הדוויה) עת הדרכתי טיולים היה מגיע אלי מדי פעם ילד עם בחילה בזמן הנסיעה. בדרך כלל עמידה ליד הנהג ומבט דרך החלון הקידמי היו מספיקים (יכול להיות גם שהטילטולים בחלק הקידמי פחותים). דרך אחרת למנוע את הסתירה היא למנוע קלט מאחד הערוצים. מאחר ואנחנו לא יכולים לכבות את איבר שיווי המשקל באוזן, נותרנו עם עצימת עיניים. ואכן, במקרים רבים, עצימת עיניים מפחיתה את הרגשת הבחילה תוך זמן קצר. (לחילופין אפשר לטאטא את הבעייה מתחת לשטיח, זה גם עובד). אחרון החביב, שמעתי שסידרה קצרה של נשימות מהירות ועמוקות מעבירה תחושת בחילה מיידית. לא ממש מבין את המנגון שמאחורי זה, אבל אצלי זה עבד כמה פעמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעתי פעם הסבר דומה- שאי ההתאמה בין החושים מפורש במוח כסימפטום של הרעלה, והמוח מעודד הקאה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |