בתשובה להאייל האלמוני, 21/03/04 16:38
 |
|
 |
||
|
||||
 |
האם זה נכון לגבי תינוקות בני חדשיים ויותר? חוץ מהנסיון האמפירי שבסוף הרוב יוצאים מזה בשלום, איך את/ה מבסס/ת את הקביעה שאין הם סובלים מהעניין? האם הם מפסיקים לבכות כשמנדנדים אותם בשל ההנאה, או שהם מגלים שאם ברצונם להפטר מהנידנודים המענים כדאי לחדול מבכי ומהר? מנסיוני, כשהייתי ילד סבלתי עוד יותר מהתופעות הנ"ל. ידוע גם שאצל אנשים קצרי רואי המוסעים ללא עזרי הראיה, חוסר המיקוד גורם לעתים קרובות כאבי ראש ובחילות (זה בנוגע למסקנתך כי התפתחות החושים מגבירה את הרגישות). |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כן, לפחות חצי שנה, ואם אני זוכר נכון, כמעט עד שנה. ראיתי תוכנית טלויזיה בנושא, BBC אין כמוך. שים לב שאנחנו לא נהנים כל כך מנדנודים, וחוטפים כאב ראש מסחרורים (נסה לעלות על קרוסלה, כמו שהיית בודאי עושה כשהיית ילד..), זה משתנה עם הגיל. אצל התינוק גם החלק במוח שאמור לנתח את הקלט מהחושים, לא מפותח, לכן זה לא מציק להם. אצל אנשים קצרי רואי, החלק הזה מפותח לחלוטין, ולכן הם סובלים עוד יותר. עצה מנסיון, תמיד להסתכל קדימה, כאילו אתה הנהג, לא לשבת בכיוון ההפוך, עדיף לעמוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם כילד הטולרנס שלי כלפי קרוסלות היה נמוך. מסתבר שאני מגלה עקביות מרשימה בנושאים האלה. כשהייתי נוסע באוטובוסים, אכן העדפתי לעמוד. חקיקה שהיתה מחייבת אותי לשבת עם הגב לכיוון הנסיעה, היתה יוצרת לי בעיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מפריע לי לשבת נגד כיוון הנסיעה, או לקרוא בנסיעה, או לעשות את שני הדברים גם יחד. אני נוהג לקרוא גם ברכבים מיטלטלים, ללא שום חשש לכאב ראש או בחילה. האם אני נורמלי? האם זה קשור לתתרנותי או לראיה החדה המפצה עליה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההשערה שלך נופלת- הם אפילו נרדמים בנידנוד, וכל הורה יספר לך 1 סיפורים על התינוק שנרדם באוטו ומתעורר בחניה. 1 מודה בעובדות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם עלי נסיעות חלקות משרות רגיעה ותרדמה. בחילות נגרמות בד''כ ע''י תאוצות מסוגים מסויימים (בוא לא נדקדק בניסוחים פיסיקליים). אני מעריך שרוב האנשים מגיבים לנדנדות באופן שונה מאשר לקרוסלות. נתקלתי לא אחת באנשים בוגרים שהרביצה בערסל גורמת להם מחלת ים לאחר זמן מה, גם אם התנודות מינימליות. אני גם לא באמת כופר בתרומתם של נדנודים להרגעת תינוקות רבים. אני מטיל ספק בתוקף מסקנתך שאם ילדיך נהנים מזה אז גם כל יתר התינוקות בעולמנו בהכרח יהנו מנדנודים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התגובה הנ"ל היא שלי. ואם כבר, אז אנצל את ההזדמנות להוסיף תהיה על תגובתך: *כל* הורה? בטוח? (זה אולי נראה כמו סתם קנטרנות, אבל מלכתחילה טענתי מתייחסת לחוסר רגישות הרוב למצוקות המיעוט, במיוחד כשהאחרון מתקשה לייצג עצמו כראוי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת סתם קנטרנות. תקרא *כל* במובן " רציתי לכתוב *הרבה מההורים שאני מכיר* אבל הייתי בטוח שאפילו האייל הפדנט ביותר יבין למה אני מתכוון". לא חקרתי את העניין עם מדגמים ו SPSS אבל זאת תופעה ידועה. ברור שיש תינוקות שלא אוהבים נסיעות, אבל לך תדע שזה מהנידנודים, אולי זה מהאגזוז. חוץ מזה, התופעה *מוכרת* ( באותה מידת סטרינג'נסי) מתינוקות בעגלה. להזכירך, ההשערה שלך היתה שהתינוקות מפסיקים לבכות כי הם לומדים שכאשר הבכי מפסיק, גם הנידנודים מפסיקים. זאת הטענה שנופלת- אם הם מפסיקים לבכות כדי שיפסיקו לטלטל אותם, למה הם חוזרים לבכות כשסופסוף האוטו עוצר? תכף תגיד שתינוק מפסיק לבכות בזמן האוכל כי הוא מקווה להיפטר מההאכלה המעצבנת? אחר כך עברת לבוגרים על קרוסלות, שעל זה לא התימרתי להגיב. בכל אופן, אם כבר נדנדות, עוד עדות אנקדוטלית- כילד מאוד אהבתי רכבות שדים וקרוסלות, אבל כשנתקלתי שוב ב"שעשועים" הללו לאחר גיל ההתבגרות, גיליתי שאני אכן חש מצוקה ובחילה, בעוד ש*כל* הילדים סביבי צרחו וצחקו בדיצה. מסקנתי היתה שמשהו קורה בגיל ההתבגרות שמשנה את תחושת שיווי המשקל. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |