בתשובה להאייל האלמוני, 21/03/04 17:53
נידנודים על נידנודים 207326
הקשה המקשה • בתשובה להאייל האלמוני יום א', 21/3/2004, 17:59
התגובה הנ"ל היא שלי.
ואם כבר, אז אנצל את ההזדמנות להוסיף תהיה על תגובתך: *כל* הורה? בטוח?
(זה אולי נראה כמו סתם קנטרנות, אבל מלכתחילה טענתי מתייחסת לחוסר רגישות הרוב למצוקות המיעוט, במיוחד כשהאחרון מתקשה לייצג עצמו כראוי).
נידנודים על נידנודים 207500
ראובן • בתשובה להקשה המקשה יום ב', 22/3/2004, 9:45
באמת סתם קנטרנות. תקרא *כל* במובן
" רציתי לכתוב *הרבה מההורים שאני מכיר* אבל הייתי בטוח שאפילו האייל הפדנט ביותר יבין למה אני מתכוון".
לא חקרתי את העניין עם מדגמים ו SPSS אבל זאת תופעה ידועה. ברור שיש תינוקות שלא אוהבים נסיעות, אבל לך תדע שזה מהנידנודים, אולי זה מהאגזוז. חוץ מזה, התופעה *מוכרת* ( באותה מידת סטרינג'נסי) מתינוקות בעגלה.

להזכירך, ההשערה שלך היתה שהתינוקות מפסיקים לבכות כי הם לומדים שכאשר הבכי מפסיק, גם הנידנודים מפסיקים. זאת הטענה שנופלת- אם הם מפסיקים לבכות כדי שיפסיקו לטלטל אותם, למה הם חוזרים לבכות כשסופסוף האוטו עוצר? תכף תגיד שתינוק מפסיק לבכות בזמן האוכל כי הוא מקווה להיפטר מההאכלה המעצבנת?

אחר כך עברת לבוגרים על קרוסלות, שעל זה לא התימרתי להגיב. בכל אופן, אם כבר נדנדות, עוד עדות אנקדוטלית- כילד מאוד אהבתי רכבות שדים וקרוסלות, אבל כשנתקלתי שוב ב"שעשועים" הללו לאחר גיל ההתבגרות, גיליתי שאני אכן חש מצוקה ובחילה, בעוד ש*כל* הילדים סביבי צרחו וצחקו בדיצה. מסקנתי היתה שמשהו קורה בגיל ההתבגרות שמשנה את תחושת שיווי המשקל.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות