|
||||
|
||||
עכשיו, הבנתם? |
|
||||
|
||||
את התגובות לזה ראית? בעיני האוייב הוא הקהל המריע. מילא שבת אדם עולה על במה ומשתינה משם בקשת על הקהל, וזה בא כדי להביע משהו. אבל כאן- השתן הוא המסר. אז ממה הם מתלהבים, מאות המגיבים? הרי את זה יש בכל משתנה ציבורית. רק שעל הדלת שם כתוב "00", ולא "אמנות". |
|
||||
|
||||
במחשבה שניה, אולי לא הוגן שהלינק הזה הובא לכאן. ועוד יותר לא הוגן מצדי להגיב עליו. הרי זה לא מה שנבחר ע''י אוקפי להיות כאן. וזה לא משנה את השיר על ליאונרדו (אלא אם הפרספקטיבה לגיטימית כאן. כי השיר פתאום נראה מעולה, בהשוואה לסיפור על הפירסינג). בקיצור, אם המערכת רוצה להוריד את הלינק של האלמוני, ואיתו את תגובותיי- אין לי בעיה עם זה בכלל. |
|
||||
|
||||
ממעט התגובות שסימפלתי הצלחתי לראות שרובן מכתירות את היצירה הזו בתוארי גאונות וענקיות. אני לא מפקפק לרגע בשיפוט המגיבים שם, אבל יש לי שאלה. אם כך שופטים יצירה כזו, גבוהת מצח שמשחקת הפוך על הפוך על הפוך בנמיכות קומה, כיצד ישפטו שיר קטן ועתיק כמו זה: הבה נפשוט בגדינו, רבת החן, ויחבוק נא גוף עירום בעוז גוף עירום ויגפף. אל יחצוץ ביננו דבר! חומת [מלכת אשור] לי זה האטון הרך, בו עריתך תכסי. פה אך פה ידבק וחזה אל חזה! על היתר - הס! כי נפשי מאסה התאבים למלל. כתב המשורר הרומי פאולוס הסילנטיריוס, מאה 6, תירגם בנציון בנשלום. סקס זאת לא המצאה של המאה ה21, כפי שרבים נוטים לחשוב. בוטות מינית איננה רעיון שנולד בשינקין פינת אלנבי, כפי שאחרים מוכנים להישבע. יש מקום לזה ולזה, ואני מקווה שמי שמהלל חורי תחת וטבעות וגינליות, טועם לפעמים גם מטעמים אחרים, סתם לשם הגיוון. |
|
||||
|
||||
קראתי את ה"פרוזה" בלינק וקראתי את השורות של המשורר הרומי (דרך אגב האם זה באמת המאה ה-6 לסהנ?) ואני אף שייך לאלו שהפרובוקציות המילוליות באמת מפריעות להם (ענין של גיל אני חושב). וקראתי את השיר שוב והוא בכ"ז נראה לי מעולה. אני לא מבין גדול בשירה, אבל ברוב השירים שאני רואה, איני מצליח לצלוח את גבול השורות הראשונות. פה הטריק של ההתיחסות לליאונרדו תפס אותי והייתי סקרן מה עוד יסופר עליו וכך הגעתי לדברים שהיא רצתה בעצם להגיד על עצמה שהיו מקושרים יפה מאוד למה שנאמר על ליאונרדו (ולא מודבקות ברוק). מאחר וקריאת שירים היא סובייקטיבית אני חושב שהשיר של נועה יותר "טוב" (לי) מהשיר של הסילנטיריוס. השיר הרומי בקריאה שלי הוא מפגן של כוחנות מילולית תחת הנושא האירוטי (ע"ע פרובוקציה) ואילו השיר של נועה מנסה להגיד משהו על מציאות שלא גזורה מסרט הוליוודי. אם המשהו הזה הוא "אנגסט קיומי" והוא מבוטא בצורה שאינה גוררת אותו לקיטש או בדיחה, בעיני זה ראוי לשבח. נדמה לי שגם גתה כתב על אנגסט קיומי ("ככה זה גאונים, מוכשרים והכל", בואו לא נתפוס את העבודה של הזמן וניתן לו להחליט אם נועה היא גתה חדש או לפחות דוד אבידן). |
|
||||
|
||||
הרוב הגדול של התגובות ב"במה" הוא מסוג ה"וואו". לעומת זאת מספרן של התגובות לסיפור ההוא, 160 כשבדקתי, הוא באמת חריג. אין, אין כמו פירסינג במקומות הנכונים כדי לעורר עניין. |
|
||||
|
||||
אסתי, בחייך. את יכולה להגיד שהסיפור ההוא הוא בדיחה לא מוצלחת, או שהשיר לא מצא חן בעיניך. אבל את הקביעה ''משתינה בקשת על הקהל'' הייתי שומרת למקרים חמורים הרבה-הרבה יותר. |
|
||||
|
||||
זה בסדר, יש לי בסטוק קביעות חמורות יותר לאותם מקרים חמורים יותר. בחיי. |
|
||||
|
||||
זו זילות של מושג ההשתנה, אסתי, עד כמה שלא חשבתי שאתפס באמירה כזאת. יש אמנים שמשתינים פיזית, ויש אמנים שמבזים את הקהל באמת. שוב - הסיפור הזה, תגידי שהוא גרוע, אבל חמת הזעם הזאת לא מובנת לי. מבחינתי זה לא שונה בהרבה מההתבטאויות של עופר גורדין. |
|
||||
|
||||
אפשרות: מהיום אכתוב בכותרת פה למעלה "אמנות". זה ישחרר אותי מהצורך לשמור על רמה סבירה, או לענות לטענות צודקות או לא צודקות. וגם מלה כמו "שתן" תהיה פשוט דוגמה לעוז רוחי היוצר. ואני לא אצטרך לחשב אם להגיד "שתן" "פיפי" או "מי רגליים". כן, אולי הסיפור של נועה הוא לא השתנה בקשת, או השתנה בכלל. כן, אולי הגזמתי. ואולי לא. איך בדיוק את מודדת את הדברים האלה? במטרים? בקילוגרמים? בכוחות סוס? התגובה שלי ביטאה הרגשה, זה הכול. זו ההרגשה שלי, מה לעשות. לך הסיפור נראה פחות נורא? (פחות נורא ממה?) יופי לך. בכל מקרה, כבר אמרתי שאני מצטערת שהיגבתי בכלל על הסיפור שבלינק, שהוא לא מה שמערכת "אוקפי" הביאה לכאן. ולכן, בעוד שאיני יכולה לקחת בחזרה את תוכן הדברים, כי -מה לעשות- כך אני חושבת, בהחלט הייתי לוקחת בחזרה את עצם התגובה. ולכן אני גם לא רוצה להמשיך לדון בסיפור. להתראות בשמחות. |
|
||||
|
||||
לא, חשבתי יותר על כנס האיילים שיתקיים בעליית הגג שלך. תתני הודעה גדולה באייל כשזה יקרה, נכון? |
|
||||
|
||||
יש איזה דבר שאנחנו לא יודעים? שתפו אותנו. |
|
||||
|
||||
שים לב לטרמינולוגיה האלימה והפוגענית שלך. הבחורה בסך הכל כתבה שיר שאתה כנראה לא אוהב. וזה לא לגיטימי בעיני, להביא את הלינק הזה לכאן, לא הגון ולא הוגן. בעצם, נבזות טהורה, לא יותר מזה. אני לא מכירה את הכותבת, ואין בזה כדי להביע משהו מדעתי על השיר. רק עליך, אלמוני מאוד לא יקר. |
|
||||
|
||||
למה זו, בעצם, "נבזות טהורה" להביא קישור ליצירה מאת אותה היוצרת - ועוד יצירה שהיא בחרה במודע לפרסם בפומבי? |
|
||||
|
||||
מכיוון שהדיון הוא לא על היוצרת, אלא על היצירה. מה הוכחת פה? כמעט לכל יוצר מוכשר ככל שיהיה, יש רגע נפילה, ואין זה רלוונטי לדון בנפילות שמחוץ לתחום הדיון. אפילו אם זו לא נפילה. |
|
||||
|
||||
במילים אחרות, או טיעון אחר מזה של האופציונלי: ליוצר מותר ליצור בכמה רמות, במדיה שונים ולכמה סוגי קהלים. אם לא מדובר באנתולוגיה מקפת על היוצר אלא בשיר בודד, בד"כ זה בלתי ראוי לתקוף יצירה אחת באמצעות יצירה אחרת של היוצר, שפורסמה במקום, בזמן ולקהל אחר. מדוע יצירה מושכלת ומוקפדת צריכה להיפגע מפרסום חלום בהקיץ לו היוצר נתן פומבי (במחשבה שזה עשוי לעניין מישהו כפי שאומנם היה). או להביא שיר ילדים שהוא פירסם ב"אצבעוני" כדי לתקוף שיר שהוא בחר לפרסם ב"המגזין הדו שנתי לשירה גבוהת מצח של האקדמיה המלכותית לשירה עברית". ספציפית במקרה זה, לא נראה כאילו מטרת הקישור היתה העמקת ההבנה של השיר או ההנאה ממנו, אלא ניסיון שקוף (ואני מקווה שכושל) לפגוע בכותבתו. |
|
||||
|
||||
לפי מיטב ידיעתי (לא מתוך ניסיון אישי), לכל יוצר המופיע באתר ''במה חדשה'' יש שליטה מוחלטת-כמעט על היצירות המופיעות תחת שמו. אני מניח שניתן להסיר יצירות אשר היוצר חש כי אינן מייצגות אותו יותר. אגב, לא פספסתי את הכוונה הלא-כל-כך סמויה של מחבר התגובה המקורית, אבל הביטוי ''נבזות טהורה'' בהקשר זה צרם לי קמעא. זה הכל. עוד עניין, בחינת יצירותיו הקודמות של אמן נראית לי דרך טובה בהרבה לבחינת מכלול יצירתו, מאשר בחינה פרטנית של עבודה אחת בלבד, או מאשר בחינה של תולדות חייו, למשל. (ראה הדיונים בנוגע למלחין ואגנר בישראל באתר זה) |
|
||||
|
||||
אני לרוב דבריך. אין הם סותרים את דבריי. בפרט, לא מכלול יצירתה של נועה עמד על הפרק, אלא שיר בודד. |
|
||||
|
||||
מעניין. התגובה הראשונה שלי היתה בדיוק כמו שלך, ואפילו היתה מוכנה למשלוח. הנבזות, אני חושב, נעוצה ב*כוונתו* של המלנקק. הרי הוא בחר יצירה ספציפית אחת מתוך הרבה אחרות, ולא במקרה בחר את מה שבחר, אלא כדי להגיד משהו על המשוררת - כאילו היא אשמה בכך שמר גורדין החליט להגן עליה ע"י התקפה מטופשת על קהל הקוראים באייל, כאילו יש באמת איזו מלחמה בין האייל לבין "במה מרכזית". אז אולי "נבזות טהורה" זה קצת חזק מדי, אבל תום לב בטח אין כאן. |
|
||||
|
||||
ובפרובוקטיביות _מאולצת_ של הכותבת אתם לא? למה אצלי אתם לא מחפשים כוונות חבויות, דילוגי אותיות ושאר עניינים? אפרופו פרובוקטיביות מאולצת, זה בדיוק מה שמטרת הלינק להוכיח, תבנית חוזרת. מאחר והתגלע כאן ויכוח באשר לאיכויות סמויות כן-לא, לדידי, מן הראוי לבדוק כתבים (מה שנקרא בבמה בטעות - יצירות) אחרים של הכותבת ורק אז להחליט אם יש טעם לדוש בעניין, בכלל. אתה חושב שזה לא רלבנטי? זכותך. אבל מכאן ועד חשד בתום-ליבי, הדרך ארוכה. תשובה זו אמורה גם לבחורה ההיא, שאם אנקוב בשמה, ודאי תכנה אותי נבזה, שוב. הרי מה בין שמה לבין דבריה? ר"ל, באזכור שמה ארמוז ח"ו למכלול דבריה מקדמת דנא עד עצם ימינו, ובכך אפגע בה בנבזות. |
|
||||
|
||||
איכויות סמויות ביצירה הזאת לא שייכות בכלל ליצירות אחרות שלה. אם באמת היית מעוניין במה שאתה טוען, היית צריך לעשות סקר הרבה יותר מקיף ולא להביא רק לינק מסויים אחד, שהרי לא נגעת ב"מכלול דבריה" של הגב' אנג'ל אלא בסיפור בודד. ואפילו שאר יצירותיה הם זבל מוחלט, השתנה בקשת וכל השאר, עדיין יתכן שהוציאה מתחת ידיה גם יצירה מופלאה אחת שראויה לפרסום. נדמה לי שיש לכך תקדימים בעולם האומנות (ברקת, איפה את כשצריכים אותך?). |
|
||||
|
||||
לכל יוצר טוב התפלקה לפחות יצירה גרועה אחת, וההפך. אבל האלמוני מרמז לסוג חשיבה אחר, לתיאוריית האוטר (Author באנגלית, לא מתחייבת על התעתיק הצרפתי). לפי התיאוריה הזו1, היצירה הכי גרועה של יוצר טוב תהיה טובה יותר מהיצירה הכי טובה של יוצר גרוע. כלומר, מתייחסים לכל יצירה כחלק מתשבץ שלם שיצר אדם אחד, ולא בפני עצמה. ומעוניינים יותר בעולם המקיף שמציג אותו אדם, ולא בכל חתיכת פאזל לכשעצמה. עניינית, אני לא חושבת שמישהו פה מחויב לתיאוריה הזו דווקא (אם מישהו פה בכלל מחויב למשהו). ומכל מקום, השיר הזה זכה לביקורות די חותכות פה עוד לפני שפורסם הסיפור. מה הרבותא? 2 1 תחשבו על פאריז, הגדה השמאלית, שנות החמישים, הגל החדש, קולנוע, טריפו, גודאר ומרעיהם. 2 עבודה! |
|
||||
|
||||
תודה. ואני חשבתי שהטכסט עומד בפני עצמו. לא חשוב, בטח (שוב) לא הבנתי כלום. |
|
||||
|
||||
דווקא הפעם הבנת, נשמה. פשוט יש המון תיאוריות, והאוטר היא רק אחת מהן. אני לא אתחיל למנות, כי עברו שנים רבות מדי מאז שיעור הספרות האחרון שלי. |
|
||||
|
||||
ולקח ממנה שותה ברגע של חוסר דיוק לינגוויסטי. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
הרי לא היית מפרסם את התגובה ההיא בכינוי כלשהוא שלך, נכון? תום ליבך הודגם עד תום בכותרת שבחרת: "דע את האויב", ובבחירה שלך עצמה, שהיתה קנטרנית נטו (אוקיי, אולי זו לא נבזות טהורה, אלא נבזות סתמית), וזה שבדיעבד חפרת ומצאת איזו הצדקה לכאורה להבאה של אותו הקטע, זה כבר פשוט ילדותי. ולשכ"ג היקר - בפעם הבאה, אשמח אם תוכל לפרסם את תגובותיך קצת מוקדם יותר, וכך תיחסך ממני הטרחה, הרי חבל ששנינו נחשוב פעמיים בדיוק על אותו הדבר, לפחות מבחינתי מדובר בבזבוז משאבים עצום, עם מעט הנוירונים שעוד נותרו לי, אני מתקשה לקלף ליצ'י ולזמזם לעצמי באותו הזמן, על אחת כמה וכמה תגובות באייל. או לחילופין, אולי תשקול מיזוג או רכישה של החטיבות שלי לקונצרן שלך? :) |
|
||||
|
||||
לתת קישור לדף היוצר שלה (http://stage.co.il/Authors/NoaAngel) ולעוד כמה שירים (http://stage.co.il/Stories/60970) וסיפורים (http://stage.co.il/Stories/59252). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |