 |
|
 |
||
|
||||
 |
לכל יוצר טוב התפלקה לפחות יצירה גרועה אחת, וההפך. אבל האלמוני מרמז לסוג חשיבה אחר, לתיאוריית האוטר (Author באנגלית, לא מתחייבת על התעתיק הצרפתי). לפי התיאוריה הזו1, היצירה הכי גרועה של יוצר טוב תהיה טובה יותר מהיצירה הכי טובה של יוצר גרוע. כלומר, מתייחסים לכל יצירה כחלק מתשבץ שלם שיצר אדם אחד, ולא בפני עצמה. ומעוניינים יותר בעולם המקיף שמציג אותו אדם, ולא בכל חתיכת פאזל לכשעצמה. עניינית, אני לא חושבת שמישהו פה מחויב לתיאוריה הזו דווקא (אם מישהו פה בכלל מחויב למשהו). ומכל מקום, השיר הזה זכה לביקורות די חותכות פה עוד לפני שפורסם הסיפור. מה הרבותא? 2 1 תחשבו על פאריז, הגדה השמאלית, שנות החמישים, הגל החדש, קולנוע, טריפו, גודאר ומרעיהם. 2 עבודה! |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. ואני חשבתי שהטכסט עומד בפני עצמו. לא חשוב, בטח (שוב) לא הבנתי כלום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא הפעם הבנת, נשמה. פשוט יש המון תיאוריות, והאוטר היא רק אחת מהן. אני לא אתחיל למנות, כי עברו שנים רבות מדי מאז שיעור הספרות האחרון שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולקח ממנה שותה ברגע של חוסר דיוק לינגוויסטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |