|
||||
|
||||
דוב, אני לגמרי מסכים איתך שארגוני טרור יודעים לשחק עם גובה הלהבות כדי להשיג השגים מדיניים, תעמולתיים, סמליים ועוד. אך בעניין של בן-לאדן אינני משוכנע שאכן הייתה לו תאונת עבודה. נכון, הוא לא ציפה שהפיגוע במגדלי התאומים יהיה עד כדי כך מרשים, אך גם אם המגדלים לא היו מתמוטטים זה היה מרשים למדי - יש גם לזכור שנפגע הפנטגון והבית הלבן לא היה רחוק מלהפגע. אני לא רוצה לעסוק בהיסטוריה של "אילו", כלומר, להכנס לשאלה ההיפוטתית כמה קומות של מגדלי התאומים היו צריכות לשרוד כדי שכדור השלג של המלחמה בטרור העולמי לא יתחיל להתגלגל, אך בהחלט היה כאן ניסיון מצד בן לאדן לעשות מעשה שחותמו לא ימחה במהרה. במאמר ששמו "אידיאולוגיית הפנטזיה של אל-קעידה", שכבר המלצתי עליו באייל, כותב המחבר, לי האריס, שארגון טרור זה אינו בעל שאיפות פרגמטיות, כלומר, הוא אינו תובע דברים מהסוג של "שטחים תמורת שלום" או דרישה ספציפית אחרת לא מארה"ב ולא מישראל (הוא אפילו לא הזדהה בהתחלה כמבצע הפיגוע) - מטרתו לייצר מבצעי ראווה, חזיונות מרשימים, שיוכיחו למאמינים האיסלמיים הפוטנציאליים כי הפנטזיה של השבת עטרת האיסלם ליושנה היא אפשרית. כלומר, מדובר בפיגועים שיש בהם עוצמה מגייסת מאמינים חדשים. אני מניח שכדי להבין את התזה עד תום יש לקרוא את המאמר: מכל מקום, המאמר נכתב זמן לא רב אחרי 911, ובאותה עת היה חשש לפיגועים נוספים בכל רגע. האריס, ע"ס התזה שלו צפה שאל-קעידה לא יבצע בארה"ב פיגועים "קטנים", שאנשיו לא יניחו פצצה בקניון או ישלחו מחבל מתאבד להתפוצץ באוטובוס כפי שעושה החמאס או הפת"ח, כי לטענתו לפיגועים כאלה לא יהיה אפקט הראווה מן הסוג שהושג ב-911. הוא טען שאל-קעידה יילך בעיקר על מגה-פיגועים, והוא צדק במידה רבה. מבין מעט הפיגועים שהצליחו להוציע לפועל אנשי בין לאדן, הפיגוע באי באלי שבו נהרגו כ-200 איש היה איום ונורא; ולו היו מצליחים להפיל את מטוס ארקיע, במקביל לפיגוע במלון "פרדייז" בקניה, בשביל ישראל זה היה מגה-פיגוע שאין לשער לאן הוא היה מוביל. על אף הקרבות היעילים שניהלה ארה"ב באפגניסטן ובעירק לא הייתי ממהר להכניס את הנצחונות האלה להגדה של פסח, שכן הבעיה היא לא בן-לאדן אלא ה"בן-לאדניזם". על אף שאין ספק שאנשי אל-קעידה נמצאים כרגע במצוקה עדיין לא ברור ש"הבן-לאדניזם" נמצא בנסיגה. הפיגוע של 911 אמנם הקים על העולם המוסלמי את הענק האמריקני מרבצו, אך האירוע הזה גם הנחיל למספר עצום של מוסלמים את אידיאולוגיית ה"בן-לאדניזם" ודומני שעוד מוקדם מדי לחגוג את תבוסתה, אף שכמובן כולנו מייחלים לכך. |
|
||||
|
||||
כאשר אנו שואלים את השאלה אם היה אירוע התאומים "תאונת עבודה" מנקודת מבטו של בן לאדן, עלינו להסכים קודם לגבי העובדות הבאות: 1. ארוע התאומים היה הגורם להשתלטותה של ארצות הברית על אפגניסטאן, שבה שכן בסיסו של בן לאדן, ובה קיבל מחסה ממדינה ריבונית. קיומה של מדינה שמעניקה חסות לאירגון טרור הוא יתרון שלא יסולא בפז לאירגון טרור, ואובדנו מכה אנושה לו. למשל החיזבאלה שפועל בחסות לבנון והסורים יהיה חסר ערך ויכולת פעולה ללא החסות הזאת, וגם אירגוני הטרור של הפלשתינים פרחו כשהיו להם מדינות תומכות: ירדן עד ספטמבר השחור, לבנון, טוניס סוריה והרשות הפלשתינית. ללא מדינות תומכות, נפגעים אנושות שורשיו של אירגון הטרור. 2. לאחר נפילת אפגניסטאן לא העיזה שום מדינה להעניק חסות לאל קאידה של בן לאדן, והוא ואנשיו נאלצו להתחבא במקומות נידחים ולהיות רדופים ללא הרף. בשל נפילת מדינת החסות ומצבם העלוב, רבים מאנשיו של בן לאדן נתפסו, ולאחרונה נתפס אחד מעוזריו עליו אמרו שמבחינת יכולתו המבצעית הוא המסוכן שבאנשי בן לאדן עוד יותר מבן לאדן עצמו. 3. אירוע התאומים גרם את נפילת משטרו של סאדם חוסיין, ונפילת המשטר הזה מהווה במפגיע היפוך למה שאתה מגדיר כ - "הפנטזיה של השבת עטרת האיסלם ליושנה". יש כאן פגיעה אנושה בגאווה הערבית והמוסלמית. אילו אני הייתי בן לאדן, עם שאיפות דומות לשלו, והייתי יודע שאני הולך לעשות מעשה שיוביל לנ"ל לא הייתי עושה את המעשה. אני מעריך שכך בדיוק היה עושה בן לאדן, ולכן אני קורא למעשהו זה "תאונת עבודה". ואוסיף עוד כמה הערות משנה. אני חושב שהיכולת לבצע "מגה פיגוע" כמו זה שהיה בתאומים כנגד ארצות הברית, ללא שימוש בנשק לא קונבנציאונאלי הוא מאד מוגבל. אין כאן אפשרויות אין סופיות. כזכור היה אירוע בודד של חטיפת מטוס ישראלי. הופקו הלקחים ומאז לא היה שום אירוע כזה. אני חושב שגם הדרך לחטיפת מטוס נוסעים גדול ע"י כניסת מספר כה רב של נוסעים "חשודים" כמעט נחסמה לחלוטין בארצות הברית. הפלת מטוס נוסעים באמצעות טיל כתף אינה פעולה שבשבילה צריך את אל קעידה. בנתונים של היום, לדעתי, לאירגוני הטרור עם בסיסם בעזה הרבה יותר קל לבצע מעשה כזה. אני גם חושב שאם עד כה לא קרה לנו דבר כזה, ליד נמל בן גוריון למשל, הרי זה בגלל מזל של טפשים. כמו שלחטיפות מטוסים יש מענה כך גם לפגיעה ע"י טילי כתף יש מענה, הרבה יותר פשוט וזול. זה שלא פעלנו למימוש המענה הזה הוא אחד המחדלים החמורים בתולדותינו. אבל פיגוע הפלת מטוס נוסעים בטיל כתף כמו הפיגוע שהיה באי באלי הוא משהו בסדר גודל לגמרי אחר מאירוע התאומים. זה משהו דומה מבחינת האפקט לשניים שלושה ימי פיגועים אצלנו כמו אלה שהיו לפני שנה או ב"ימי הזוהר" של ממשלת פרס לאחר "פרוץ השלום". חוץ מזה, זו עובדה שהפיגוע הזה היה לא בתוך ארצות הברית אלא במדינה מוסלמית. אין ספק שיכולתו של בן לאדן לפעול בתוך ארצות הברית נחלשה מאד. לכן, בגלל הידלדלות האפשרויות לבצע מגה פיגועים כמו בתאומים באמצעים פשוטים, ישנה חשיבות עצומה למיגור שלטונו של סאדם חוסיין על מאגריו הבלתי קונונציונאליים ובמיוחד הסיכוי להגיע תוך שנים מספר ליצור נשק גרעיני. אגב, המטוס השלישי יועד לא לבית הלבן אלא לקפיטול. היו גם שמועות שיעדו היה שגרירות ישראל בוושינגטון. דוד עברי הסביר את הקשיים הטכניים שבפגיעה בבית הלבן ועוד יותר בשגרירות בגלל הבעיות בזהוי. כטייס (לפחות סוג מסויים של טייס), וכמי שביקר באתרים האלה בוושינגטון, הבנתי על מה הוא מדבר. ולבסוף, אני לא הכנסתי את נצחונות ארצות הברית להגדה של פסח. תיארתי שרשרת של גורמים שדי היה באחד מהם שכל המלחמה הזאת לא הייתה יוצאת לפועל וזה הזכיר לי את הקטע המפורסם מההגדה. המאמר הזה נכתב לפני שהאמריקאים תקפו את עיראק, (אבל השהיתי את שליחתו למערכת האייל עד ליום התקיפה). באותה עת עדיין לא הפנמתי את התקרבותו של חג הפסח. |
|
||||
|
||||
אני לא מסכים לעובדה 3. שלך בכלל - לא רק שזו לא תוצאה (הפלת סדאם) שנראה היה בזמנו שתגרם מהפעולה (הפלת התאומים), אלא שהיא גם לא הסיבה - אפילו לא הרשמית - שמשטרו של סדאם הופל. המשטר באפגאניסטן נפל בגלל שנתן מחסה לארגון טרור (או לפחות זה היה התרוץ הרשמי, וכאן אני מקבל את עובדה 1. שלך). אצל סדאם התרוץ הרשמי היה הנשק להשמדה המונית, והסיבה המעשית הייתה רצונו של בוש להוריד את מחירי הנפט בעולם. איפה אתה רואה קשר לתאומים? בהתרת הרסן האמריקאי? הוא לא היה אסור גם קודם (וראה בוש האב ב91'). גם את עובדה 2. שלך אני לא אוהב, היא מניחה שאל קעידה היא מטרה של בן לאדן, בעוד אני חושב שההסתכלות הנכונה היא על אל-קעידה כאמצעי שבן לאדן השתמש בו כדי להשיג את מטרותיו (אלו שג. שמעון כתב עליהן בתגובת הסבתא לצורך העניין). |
|
||||
|
||||
בשנת '91 השתלט סדאם על כווית ועתודות הנפט שלה, והמלחמה שאסרו עליו האמריקאים היתה מלחמת תגובה (גם אם לא מסיבות נאצלות במיוחד). המלחמה הזו הינה מלחמה יזומה, ואכן ניתן לשאול לו היתה הקדנציה של בוש כוללת מלחמה תוקפנית כנגד עיראק גם ללא מתקפת הטרור בתאומים. אני אישית לא חושב כך. לגבי מידת משיחיותו של בן-לאדן, הרי זה תלוי בסופו של דבר בתוצאה לטווח ארוך של המלחמה הזו. לאופוריה של אחרי המלחמה יש מספר השפעות אובייקטיביות - מן הסתם הכלכלה האמריקאית רק תרוויח מהמלחמה, והשוק העיראקי החדש בעל כוח הקניה העצום שלו (במשאבים טבעיים) עשוי להוציא את המשק האמריקאי מהמיתון. בעקבותיו, מי יודע, אולי גם שאר העולם המערבי. לעומת זאת, נראה לי מוקדם לשפוט לגבי הסדר העולמי החדש והיציבות אשר המלחמה הזו יוצרת. שתי מסקנות עיקריות יכול להסיק רודן עלום או מפלגה פשיסטית אי שם ברחבי העולם - האחת, כי ארה"ב היא רומא החדשה, וכי יש להתכופף בפני רצונה. השניה, כי התפרקות מנשק הרתעתי איננו ערובה לביטחון - להפך. ארה"ב תתקוף דווקא את החלשים חסרי כוח ההרתעה. המסקנה מכך היא שרק נשק גרעיני בכמות מספקת וטילים בליסטיים בעלי טווח גדול מספיק עשויים להרתיע את השוטר של העולם. למרבה הצער ישנם גם כוחות גדולים מספיק בעולם אשר מתנגדים להגמוניה האמריקנית ומסוגלים לספק את הידע והציוד הנדרש. |
|
||||
|
||||
1. בויכוח על הסיבות שבגללן החליטה ארצות הברית לתקוף את עיראק ישנה אכן אסכולה שטוענת שלא מדובר כלל במלחמה בטרור, אלא בשיקולי נפט וכלכלה, וישנה גם גישה אחרת שמדברת על כך שמדובר באיזה שהוא חשבון אישי שבו משלים הנשיא הבן את מעשיו של הנשיא האב, וסוגר את החשבון הישן. אני, אמנם לא מסכים כלל עם הגישה הזאת (היו לי גם חילופי דברים קצרים באייל עם ewild שבהם הוא אמר שנושא הנפט הוא לפחות חלק מהמשואה, בעוד שאני טענתי שהשיקול הוא בטחוני טהור: חשש לחייהם של אזרחי אמריקה.) *אבל סעיף 3 בדבריי הוא מעבר לויכוח הזה, ונשען על הסכמה רחבה שלה שותפים גם בעלי הטענה הזאת.* כי, בעצם, גם בעלי הגישה הזאת אינם מכחישים שאירועי האחד עשר בספטמבר היוו, אם לא היו הסיבה המלאה לתקיפת עיראק, כפי שאני חושב, לפחות הוו תרוץ שאמריקה נשענה עליו ונצלה אותו כדי לממש פוליטיקה ורצונות אחרים. הרי כל הדיבורים על המלחמה בטרור התחילו אחרי תאריך זה. אז דברו ראשי הממשל על כך שהמענה לפגיעה הנוראה בארצות הברית חייבת להיות מלחמה שתימשך עשר שנים שבה אפגניסטן תהיה רק הראשונה. קשה בכלל לתאר, שנשיא ארצות הברית יקום בוקר אחד ללא מניע נראה לעין ויאמר: זהו. החלטתי לתקוף את עיראק כי אני מת על הנפט שלה. גם אם הוא חושב על הנפט הוא צריך להגיד משהו הגיוני כתרוץ. ללא האחד עשר בספטמבר לא היה לא התרוץ הזה, ומשטרו של סאדם חוסיין היה ממשיך להתקיים ולתוות את קוריו. 2. דבריך על התרוץ הרשמי של המלחמה בעיראק לא ברורים כלל. נשק השמדה המוני קיים בהרבה מדינות. ארצות הברית לא אמרה שצריך לתקוף את בריטניה או סין בגלל שבידן נשק להשמדה המונית. בפרוש דובר במלחמה בטרור, כלומר באפשרות שהטרורריסטים ינצלו את הנשק הזה לביצוע מעשיהם הנלוזים. מכאן גם המאמץ של הממשל למצוא קשר בין עיראק ואל קעידה. וכל נושא המלחמה בטרור קם, בפרוש, כפי שציינתי קודם, לאחר אירוע התאומים. 3. גם הסתייגותך מסעיף 2 מוזרה מאד בעיניי. היש לך ספק שמצב שבו שום מדינה בעולם לא מוכנה להחזיק את בן לאדן ואנשיו בשטחה, לפחות לא באופן גלוי, פוגעת ביכולתו לפעול ? |
|
||||
|
||||
1. + 2. תשמע, בוש סיפר לנו למה הוא תוקף את עירק, בוא ונקשיב לו: בשביעי לאוקטובר נשא "נאום הצדקה" לתקיפה בעירק. הנה החלק שהוא מזכיר את התאומים: "We also must never forget the most vivid events of recent history. On September 11, 2001, America felt its vulnerability – even to threats that gather on the other side of the earth. We resolved then, and we are resolved today, to confront every threat, from any source, that could bring sudden terror and suffering to America." זאת אומרת - מזכיר את התאומים, כגורם שתורם לנחישות האמריקאית להגן על עצמה, אבל מה הסיבה לתקוף את עירק?:"First, some ask why Iraq is different from other countries or regimes that also have terrible weapons. While there are many dangers in the world, the threat from Iraq stands alone – because it gathers the most serious dangers of our age in one place. (מצטער על הציטוטים הארוכים, לא רציתי להוציא דברים מהקשרם)Iraq's weapons of mass destruction are controlled by a murderous tyrant, who has already used chemical weapons to kill thousands of people. This same tyrant has tried to dominate the Middle East, has invaded and brutally occupied a small neighbor, has struck other nations without warning, and holds an unrelenting hostility towards the United States. By its past and present actions, by its technological capabilities, by the merciless nature of its regime, Iraq is unique. As a former chief weapons inspector for the U.N. has said, "The fundamental problem with Iraq remains the nature of the regime itself: Saddam Hussein is a homicidal dictator who is addicted to weapons of mass destruction." אומר: "הבעייה העיקרית עם עירק זה *אופי המשטר*", ואז הוא ממשיך ומדבר על כמה שיש לעירק נשק להשמדה המונית, וכמה שסדאם מטורף, וכמה שהוא מפר החלטות או"ם, ואיזה לא בן אדם הוא. (הנאום המלא באדיבות http://www.accuracy.org/bush . הנאום שם כולל ניתוח שלא מאד חשוב לעניינו - ההצדקה הרשמית, אבל אולי יעניין את הקוראים) בסופו של דבר - בוש היה יכול לשאת את אותו נאום בדיוק בלי שום עזרה מבן לאדן. הלוגיקה של בוש הייתה: הוא מטורף V יש לו נשק להשמדה המונית => סכנה לאמריקה => מכת מנע. 3. אני מסכים לעובדות - אל קעידה סבל, וכתוצאה מכך לבן לאדן יש פחות אפשרויות פעולה. אני לא מסכים שהמטרה של בן לאדן הייתה "כמה שיותר אפשרויות פעולה לעצמי", כי אם, לצורך העניין, המטרות שכתב עליהן ג. שמעון (אני כותב לצורך העניין, כי אני לא יודע מה הפוליטיקה של בן לאדן. נורא קשה לי לבלבן עם כל כך מעט חומר). לצורך השגת מטרותיו, אל קעידה שימש אמצעי, מכשיר, ולכן בר הקרבה. אני לא מסכים עם החשיבה שלך שמניחה שהמשך קיומו של אל-קעידה הוא מין מטרת על, ולכן לא הגיוני שיעשה שום דבר שיפגע בה. |
|
||||
|
||||
מאמרי למטה אודות מישל עפאלק ומשטר הבעת' בעיראק וסוריה כאדריכלי הוויית הטרור הגלובאלי עוד בשנות ה-70 , מבהיר היטב את הזיקה הישירה (שאינה פרי תעמולה) בין הבעת' העיראקי (והסורי) ובין לאדן. |
|
||||
|
||||
ומה בין זה לבין הסיבה הרשמית שבשמה בוש תקף את עירק? האם היה גורם ממשל רשמי שדיבר על הבעת' וקשריו לבן לאדן? |
|
||||
|
||||
יתכן שבראשית שלב הפלת הבעת' בעיראק, דיברו על גורמים עכשויים בולטים וקשים (פשעי המלחמה של המשטר כנגד הכורדים וכווית ותקיפת איראן ללא כל פרובוקצייה מצידה - מלחמה שקצרה מיליון קורבנות. וכן הטרור הפנימי הברוטלי. אולי לא רצו בשלב זה, על ידי הצבעה על השורשים הגנאולוגיים העמוקים וההיסטוריים יותר של הטרור הבין-לאומי להפחיד את סוריה החברה במועצת הביטחון. שכן סביר שזו היתה אז רותמת באמצעות תעמולה והסתה נירחבת - שהבעת' אמון עליה - גורמים נוספים והמונים בעולם הערבי להתנגדות נחרצת וחתרנית מאד (כלפי המשטרים הערבים המתונים) לארה''ב ומדיניותה. |
|
||||
|
||||
בסדר, אבל אני ודב לא שואלים "מה היו הסיבות האמיתיות לתקיפת עיראק" בשלב זה, אלא "מה היו הסיבות הרשמיות לתקיפה", וזאת כדי להראות (מבחינתי) שהקשר "פיגוע בתאומים => נפילת סדאם" אינו נכון, בניגוד לדעתו של דב, שכן גם ללא הפיגוע לאמרקאים הייתה היכולת, הנכונות והתרוץ לתקוף את עיראק. על זה שהיתה להם יכולת ונכונות אנו מסכימים, והויכוח הוא על התרוץ. |
|
||||
|
||||
אני חושב שכל העובדות שהבאת בתגובתך האחרונה רק מחזקות את דעתי. לעניין ה ''בלבון'', אין לי עניין להיכנס לכל זה, כי פשוט איני יכול לעשות זאת מבלי לפגוע במשתתפים חפים מפשע. |
|
||||
|
||||
1. זה שזה מחזק את דעתך, סבבה, אבל איך זה בדיוק תומך במה שהצגת קודם כעובדה - ש"אירוע התאומים גרם את נפילת משטרו של סאדם חוסיין"? דווקא הייתי די משוכנע שהראתי שלא, אליבא דבוש. 2. שכח שהשתמשתי בשורש ב.ל.ב. . ננסח את השאלה ככה: הפסוק "סביר מצידו של בן לאדן להקריב את אל קעידה כדי לעשות A" הוא: א. נכון לכל A ב. לא נכון לכל A ג. קיים A כך שהוא נכון לדעתי ג., לדעתך ב. (ומכך אתה גורר שבן לאדן לא התכוון לפיגוע כפי שהיה). אני חושב שהטענה שלך (שב. נכון) הרבה יותר חזקה ופחות סבירה מג., ובהחלט דורשת הוכחה. |
|
||||
|
||||
אני שמח שחשתי בעומד לקרות, ופרשתי רגע לפני. |
|
||||
|
||||
אתה בכלל לא בן אדם. |
|
||||
|
||||
דב, אני חולק על חלק מדבריך. דיבורים על הצורך במלחמה בעירק היו כבר מאמצע שנות התשעים. למעשה, הערות נגד בוש האב שהפסיק את המלחמה בעירק מוקדם מדי התחילו כבר מיד לאחר הקרבות ב91, אבל גופי חשיבה ומחקר פוליטיים מכובדים התחילו להוציא נירות עמדה שקוראים למלחמה בעירק לפני חמש-שש שנים. ה"ה וולפוביץ, רמספלד, צ'ייני, פרל, קיסינג'ר ועוד היו חברים במה שנחשב למכון בה' הידיעה הנאו-קונסרבטיבי "אמריקן אנטרפרייז אינסטיטוט". הם דיברו על הצורך במתקפה בעירק עוד בימים של קלינטון. לימים כל אותם אדונים נכבדים הגיעו לעמדות השפעה בממשל בוש הצעיר ויכלו ליישם את השקפת עולמם הבטחונית. וולפוביץ במיוחד היה זה שהיה מוכר בקרב הציבור המתעניין כנץ נאו-שמרני שקרא לאקטיביות יוזמת אמריקאית במזרח התיכון. |
|
||||
|
||||
תקופת כיבוש כווית ומלחמת המפרץ הייתה תקופת שינוי עמוק ביחסה של ארצות הברית לסאדם חוסיין. כזכור, ערב כיבוש כווית כאשר כוחותיו של סאדם חוסיין הוצבו ליד גבולות כווית מוכנות לפלישה, הייתה פגישה בין השגרירה נציגת בוש האב \ בייקר עם סאדם , פגישה שהוקלטה ונראתה ממש פגישה בין ידידים. בשיחה הזאת אמרה השגרירה שאת ארצות הברית לא מענינים היחסים בין עיראק ושכנותיה. הפלישה לכווית הביאה למהפך בעמדת ארצות הברית, וזו הציבה לעצמה למטרה לסלק את כוחותיו של סאדם מכווית. תוך כדי המלחמה הזאת התחוללה התפתחות נוספת במדיניות האמריקאית ושם החלו להבין את הסכנה שבסאדם וה "צעצועים" שלו גם ללא קשר לפלישה לכווית. ואכן היו דיבורים על "השלמת העבודה" וחיסול המישטר כולו כניצול ההצלחה של המלחמה לאחר סילוקו מכווית. אבל התהליך הזה של שינוי החשיבה היה מהיר מדי בשביל האמריקאים הכבדים, ובוש האב החליט אז לסיים את המלחמה עם השלמת היעדים המקוריים, ולטפל בסכנות הנוספות בעזרת משטר פיקוח. החלטה להמשיך מלחמה קודמת, והחלטה להתחיל מלחמה חדשה הן החלטות שונות לגמרי מבחינת ההעזה להחליט. אני מאמין לך כשאתה מספר שהיו גם רעיונות כאלה של יציאה למלחמה מיוחדת לצורך הפלת סאדם חוסיין, למרות שאני לא שמעתי כאלה, ולעומת זה שמעתי בברור קולות כאלה אחרי פיגוע התאומים. אבל האם היה מספיק בהעלאת רעיונות כאלה ללא הטראומה של נפילת התיאומים כדי שהאמריקאים יחליטו על יציאה למלחמה כזאת ? ראה כמה בעיות דיפלומטיות היו להם למרות הטראומה הנוראה הזאת. אני מציע שתעשה תרגיל מחשבתי: עצום עיניך ונסה לתאר את מהלך האירועים כאילו פיגועי האחד עשר בספטמבר לא היו כלל. גם אם היו דיבורים על הפלת סאדם חוסיין אתה יכול לחשוב שהרעיונות היו הופכים למעשה ממש ? לי אין כל יכולת לתאר דבר כזה, ואני מאמין שככה זה אצל רוב האנשים כולל אתה. |
|
||||
|
||||
1. מה ההוצאה השנתית על יבוא דלק בארה"ב? 2. מה המחיר הצפוי של המלחמה בעירק? (לפי ידיעתי: 20 מיליארד דולר עד כה, פלוס 2 מיליארד לחודש בעתיד הנראה לעין). 3. מה גודלה של ההוזלה הצפויה במחירי הנפט? |
|
||||
|
||||
חשב לבד: לפי נתוני 2002 ארה"ב ייצרה בממוצע 8.2 מיליון חביות ביום, ויבאה 11.2. עכשיו חפש את המחיר לחבית דלק בכל יום באותה שנה, וחשב. (נתונים: http://www.eia.doe.gov/emeu/cabs/usa.html ) ההוזלה הצפוייה היא ממשהו כמו 30-33$ לחבית למשהו כמו 15-20$. לפחות חסכון של 100 מליון דולר ביום. כפול 300 יום (נגיד שהרמה הנמוכה תחזיק שנה, והיא תחזיק יותר) - 30 מליארד, בהערכה סופר שמרנית. לא כסף קטן. |
|
||||
|
||||
"ההוזלה הצפוייה היא ממשהו כמו 30-33$ לחבית למשהו כמו 15-20$." - מחירי ה futures על נפט רחוקים מאד מהאומדן שלך. אם אתה עומד מאחרי האומדן הזה יש לך הזדמנות פז לעשות הרבה כסף קל ממכירת חוזים עתידיים כאלה. |
|
||||
|
||||
באמת שכחתי לשים מסגרת זמן - במהלך השנה הקרובה. דוד גוגל נותן, מתוך הdaily star: With no damage inflicted on Iraq’s oil wells, the country would be able to resume its oil production and execute projects signed with major oil companies to expand the country’s production capacity. Oil prices will lower back to $22 a barrel once the war premium, believed to be around $7 a barrel, is taken out of current prices ז"א - 22$ לחבית כתרחיש סביר אם לא יפגעו הבארות העירקיות (מה שאכן קרה).אגב, אתה אותו אלמוני מקודם? אפשר ניק קבוע, כדי שאני אדע? (המאמר המלא, מתוך המטמון של הדוד: http://216.239.39.100/search?q=cache:jnU0jexpOloC:ww...) |
|
||||
|
||||
אפשר להוסיף לחשבון את התרומה החיובית של המלחמה לתעשיית הנשק האמריקאית: יותר טילים, מטוסים, מסוקים, טנקים, אניות לייצר. |
|
||||
|
||||
ומה רע בזה? מלחמת 67 הוציאה את ישראל מהמיתון העמוק של 66. |
|
||||
|
||||
מה יש במלחמות שמוציא מדינות ממיתון? קראתי שיש תורות כלכליות שמטיפות לבזבוז כספים מוגבר (בשפה כלכלית: הגדלת ההוצאה הממשלתית) כשיטה ליציאה ממיתון. אבל מדוע בזבוז בטחוני עדיף על בזבוזים אחרים? חוץ מזה, יש הסבר פסיכולוגי שאומר שמדובר בנסיון לשנות בבת אחת את מצב הרוח הלאומי, להזריק לאנשים אופטימיות דרך השגת נצחון מכריע על אויב מאיים. אנשים אופטימיים - לצורך הטיעון - קונים יותר, משקיעים יותר בעסקים חדשים, ומוציאים את המשק מהמיתון. אבל האם האדם הממוצע (ובעיקר איש העסקים הממוצע) הוא פשטני עד כדי כך שיאמין שנצחון צבאי הוא סיבה לאופטימיות? |
|
||||
|
||||
לא אמרתי שרע :) |
|
||||
|
||||
דוב, עברה שנה כמעט מאז הדיון לעיל, והיום ביצע אל קעידה פיגועי ראווה ליד מסגד עלי בכרבלא ומסגד קאזמייה בבגדאד, בנוסף למספר הנפגעים העצום - 182 הרוגים ו-550 פצועים - הפיגוע טעון חומר נפץ סימלי הן משום שהוא נערך ביום העשורא המציין את "טבח כרבלא" ההיסטורי והן משום שאתמול הוסכם על חוקה זמנית חדשה לעירק. לפיכך, אני מציע שתקרא שוב את תגובה 141109 מלפני שנה העוסקת בתזה של האריס על "אידיאולוגיית הפנטזיה" של אל-קעידה. לדעתי, היא ממשיכה בינתיים להוכיח את עצמה. |
|
||||
|
||||
דפוס פעולות הטרור בעיראק, שלבשו פגיעה בעיקר במוסלמים שיעים, הוא למען האמת די מפתיע. אם באמת ההפצצות במסגדים הם תוצאה של פעילות אל קעידה (איני כל כך בטוח בכך), הרי מדובר דווקא בבעיה טכנית מאד רצינית שיש לאלקעידה, שעושה יותר את מה שהיא יכולה, ולא את מה שהייתה רוצה לעשות. אני חושב שמצבו של אל קעידה הוא לעין ערוך יותר גרוע ממה שהיה לולא תקיפת התיאומים. באופן סמלי אפשר להבין זאת מתמונת סאדם חוסיין מוצא מתוך הבור. במקום להיערך בחסות מדינה ריבונית בצורה נינוחה ומסודרת, נמצאים מחבלי אלקעידה ובן לאדן בראשם במצב של נרדפים, בתנאים לא תנאים, שאינם מאפשרים להם לפעול בצורה יעילה. ייתכן גם שנראה בעתיד תמונה דומה לתמונת סאדם חוסיין שנשבה, כשהכוכב הפעם הוא בן לאדן עצמו. אני מניח שהטרור יימשך גם אחר כך, אבל אם משווים זאת אם מה שיכול היה להיות, המצב בודאי טוב בהרבה. |
|
||||
|
||||
בין לאדן: אהלן. איש הסי.איי.איי: אהלן, איך מרגיש? בין לאדן: עלא כיפק. איש הסי.איי.איי: חבל, באמת חבל. יכולנו לעבוד עוד הרבה זמן ביחד, אם לא היית הורס את התאומים. בין לאדן: תמסור ד"ש לברזידנט בוש, ושיהיה לו בהצלחה בבחירות. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |