 |
|
 |
||
|
||||
 |
במשך יומיים חשבתי למה המאמר כל כך קומם אותי, ואני עדיין לא בטוח שהצלחתי לשים את האצבע על הנקודה. ובכל זאת. אפשר למצוא במאמר את הסיבה הכי טובה להתנגד למלחמה: כל הנימוקים ששמענו מפי האמריקאים הם ברמה הסמלית, כלומר רמת המניפולציה התקשורתית; יותר מזה - המניפולציה הזאת נעשית ברמה הכי גסה ובוטה שלה ("בני אור ובני חושך" וכדומה"). ובכל זאת המאמר מצליח להחליק את ההשתמעות הזאת, ולתמוך. ניסיתי לנסח כמה מהדרכים שבהן הוא עושה את זה. הזדהות: המאמר מאמץ אוטומטית את הסמלים הכי משמעותיים של האמריקנה (או הישראליאנה), עושה להם נטורליזציה, מעביר אותם מהתחום הסמלי לתחום המציאות, עושה אותם שקופים. ככה מתקבל רושם מצומצם מאוד של המניפולציות האמריקאיות, שלא מצליח לתפוס את העוצמה האמיתית שלהן. דוגמאות: הקשר המשולש "אל קעידה - סדאם - ערפאת" תחת הסלוגן של "הטרור האיסלמי", והתבטאויות כמו "ריבונותנו על ירושלים בירתנו...מוטלת בספק" "למגר את שלטונו של סדאם חוסיין" וכו'. סימטריה: המאמר מתאר את המניפולציה האמריקאית כתגובה למניפולציות של הטרור האיסלמי, (ושל הססמולנים) בבחינת "הם התחילו". זה מאפשר לו לראות את שיטת המניפולציה כלא יותר מאשר אמצעי תקשורתי הכרחי, כניסוח קצת פשטני מדי של מטרות נעלות. לאמיתו של דבר המניפולציה היא הדרך היחידה להצדיק את המלחמה הזאת, פשוט בגלל שהיא מהווה את הדרך היחידה להסוות את מטרותיה האמיתיות, האינטרסנטיות. רק בזכות המניפולציה אפשר ליצור "מלחמה בטרור", לכרוך בה את עיראק, להוסיף קצת פלפל של רודנות/דמוקרטיה, וכך לספק עילה להתקפה שאת מטרותיה האמיתיות אנחנו לא ממש יודעים. נדמה לי שהיו עוד דברים, אבל אני מותש. אולי אחר כך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אגב מניפולציה אמריקאית - יצפאן אמר בסיום תוכנית שלו השבוע: תלינו באולפן דגל של ארה"ב, כדי להיות קצת *פטריוטים*. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אורי, אני שמח שהמאמר הטריד אותך במשך יומיים, אולי זה אומר שהוא נגע באיזשהו מקום נסתר וחשוב אצלך. ציינת שאינך בטוח ששמת את ידך על הנקודה המציקה, ומקריאת הודעתך אני נראה לי שעדיין לא הצלחת. הניתוח שלך מביא חלקי משפטים ומוציא אותם מהקשרם, לדוגמא: אתה טוען שבמאמר יש הזדהות עם "האמריקנה" ומצטט מהמאמר "למגר את שלטונו של סאדם חוסיין", כאילו יש בסופו סימן קריאה, כאילו בין השורות חבויה הקריאה "צריך למגר!" אולם, הסיפא של המשפט היא "אך ניצחונה [ של ארה"ב] במערכה הסמלית לוטה עדיין בערפל הקרב." לא הייתי אומר שזו קריאת עידוד לצאת לקרב. ואולי השימוש במילה החזקה "למגר" הוא זה שהטריד אותך. אבל אם תקרא שוב תראה שהשתמשתי במאמר במילה הלא פחות חזקה "להדביר" בהקשר הבא: "אי אפשר להדביר סמלים בחיסול ממוקד". והרי יש מי שיכול לראות במשפט הזה קריאה שמאלנית לחדול ממדיניות החיסולים או מהמלחמה בעירק. ואכן היה קורא, ימני ככל הנראה, שהגיב על כך (או על סה"כ הרושם שקיבל מהמאמר) שהדברים נכתבו בידי שמאלני שרוף, וקרא (באופן וולגרי לטעמי) "לא יעזור לכם... אנחנו נמגר את הרוצחים... נצחון בעירק הוא דבר טוב": תגובה 137561. גם לא התפעלתי מן השירבוב שלך את הביטוי "ססמולנים" כאילו הוא מרומז בין השורות, זאת מניפולציה רטורית שלך. אין לי צורך לסנן מתחת לשפם (שאין לי) "ססמולנים", כשאני רוצה לתקוף עמדות שמאל קיצוני אני עושה זאת באייל בגלוי. כשכתבתי את המאמר השתדלתי לנתח דברים מנקודת מבט אובייקטיבית, ולפחות מתגובות רוב הקוראים, ימניים ושמאלניים כאחד (וכמשתתף קבוע באייל אני מכיר את עמדות רובם), דומני שלפחות בנקודה זו הצלחתי למדי. ככותב מה חשוב היה לי זה הנושא שלי "כלכלת הסמלים", ולא איזשהו נסיון "להחליק השתמעויות כאלה ואחרות", כלשונך, לטובת צד זה או אחר במלחמה. אין לי מושג אם תשתכנע מדברי, אבל אם כן, הרי שעוד עליך לעבוד ולגלות מה באמת הציק לך במאמר, ואני גם מאחל לך שתמצא. במקום לגלות רוחות רפאים ואויבים ישנים ומוכרים, תמיד טוב לגלות דברים חדשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי ספק שהשתדלת לנתח מנקודת מבט אובייקטיבית. ההתכוונות הזאת רק עושה את הכישלון שלך ליותר חמור, כי המשמעות שלה היא שאתה לא מודע להטיות החמורות שמרפדות לך את המחשבה. חוץ מלהיטפל לשני ביטויים נקודתיים (בקשר לססמולנים אני מסכים איתך, בקשר למיגור - לא), לא התמודדת עם הנקודות שהעליתי. האם הן אינן מובנות? האם אינך מקבל אותן? מדוע? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה הרי בולט אפילו בכותרת של המאמר (אני לא יודע אם אתה בחרת אותה, אבל היא בהחלט משקפת): "כלכלת הסמלים" במלחמה נגד הטרור. המונח "כלכלת הסמלים" נמצא במרכאות, אבל המונח המרכאתי-הרבה-יותר "מלחמה נגד הטרור" - לא. זהו הסמל הראשון שמשמש את האמריקאים, ויש כאן קבלה אוטומטית ובלתי-פרובלמטית שלו. יש מלחמה נגד הטרור, הפלישה האמריקאית לעיראק היא חלק ממנה, ולכן ברור שזו גם המלחמה "שלנו" - מה שפוסל אפילו כותרת בסגנון "המלחמה _האמריקאית_ נגד הטרור"; וברור שאפשר לזרוק לתוכה גם את המלחמה הישראלית נגד הפלסטינים, שנהפכת אוטומטית לחלק מאותה מלחמה. בחן את עצמך - האם היית מקבל מאמר שכותרתו "'כלכלת הסמלים' במאבק נגד האימפריאליזם" כ"ניתוח מנקודת מבט אובייקטיבית"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמשיל לך למה טענתך דומה: תאר לך שבמקום מאמר על "כלכלת הסמלים במלחמה נגד הטרור" הייתי כותב מאמר על "כלכלת הסמלים במלחמה נגד הפדופיליה". הרי יכולת לבוא ולהטיח בי, מדוע אתה משתמש במונח הטעון והמוטה אידיאולוגית "פדופיליה"? מדוע לא בחרת להשתמש במונח "שחרור המיניות של ילדים"? טענותיך מרחיקות אל גבול קיצוני ביותר של רלטיביזם תרבותי. מבחינתי רצח של 3,000 בני אדם במגדלי התאומים הוא טרור, ורצח מסובים לליל הסדר בנתניה הוא טרור. אף שברור לי כי יש המצדיקים טרור זה בטענה שזהו נשקו של החלש המשתחרר מעול האימפריאליזם, אין זה מעלה ומוריד מהעובדה שמדובר ברצח חפים מפשע למען מטרות אידיאולוגיות, דהיינו טרור. בקצרה, זאת עובדה, יש היום טרור בעולם ויש מי שנלחמים בו ולכן מדברים כיום על "מלחמה נגד הטרור". בכותרת מופיע המונח "המלחמה נגד הטרור" במובן של שרשרת האירועים (האובייקטיבים) שאירעו אחרי 911. יש להבדיל בין שימוש זה לבין השימוש במונח מלחמה "בטרור העולמי", שהוא זה המשמש את האמריקנים, ולטענתך המאמר מאמץ אותו מבלי דעת ובלי לבדוק בציציותיו. האומנם? קרא את הפסקה הבאה הלקוחה מן המאמר: "הנשיא בוש, אולי משום שהוא בנוי כך מיסודו, ואולי משום שהבין זאת באינסטינקט, הגיב ל- 911 קרוב ככל האפשר לרמה הסמלית שבה מתנהל הטרור האיסלאמי הרדיקלי. הוא תפס אותו מיד במונחים של טוב ורוע, של בני אור ובני חושך, והכריז על מלחמה לא בטרוריסטים, לא בבין לאדן או באל קעידה, כי אם מלחמה בדבר-מה רחב ומופשט יותר: ב'טרור העולמי' מושג מטפיזי כמעט." נכון, פיסקה זו אינה ממצה את הויכוח בשאלה האם מדובר בטרור נגד התרבות המערבית או במלחמת שחרור מהאימפריאליזם האמריקני וכו', שכן זה אינו נושאו של המאמר. אך היא כן מציפה אל פני השטח את העובדה שהמונח "מלחמה בטרור העולמי", אינו נטול ראיית עולם אמריקנית ספציפית, ולכן טענתך שנעשה שימוש לא מודע במונח זה אינה במקומה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני מבין נכון את טענתו של עומר, הויכוח כאן הוא אינו על השאלה האם רצח של 3,000 בני אדם במגדלי התאומים הוא טרור, או האם רצח מסובים לליל הסדר בנתניה הוא טרור, אלא האם מלחמתה של ארה"ב בעיראק היא מלחמה נגד הטרור, או שמא "מלחמה נגד הטרור"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באשר לטענה בניסוח שלך, אני מבין אותה כך: יש מציאות ממשית ויש מציאות כפי שהיא נתפסת בסמלים או כלשון המאמר: "סמלים אינם משקפים בהכרח את העובדות כהווייתן". והשאלה היא האם ארה"ב נלחמת בעירק משום שהיא מדינת טרור ממש או משום שהיא סמל למדינת טרור? המאמר משיב על כך "גם וגם", אך מדגיש כי עירק נבחרה כיעד מידי למתקפה האמריקנית בגלל מעמדו הסמלי של סאדם חוסיין: "אי יכולתה של ארה"ב להביס את אל-קעידה בשדה הקרב הסמלי הובילה ישירות למלחמה בעירק. אמנם סדאם חוסיין קשור לטרור בכך שהוא מחלק כספים למתאבדים פלסטיניים, וקרוב לוודאי שאכן יש לו מאגרי נשק כימיים וביולוגיים, אך גם לאסד, לדוגמה, יש כלי נשק להשמדה המונית, והעובדה שהוא מארח בדמשק ארגוני טרור ידועה לכל. גם קשריהם של הסעודים עם הטרור הם סוד גלוי. אך בשלב זה ערכם של אסד ובית המלוכה הסעודי בבורסת הסמלים של המלחמה בטרור האיסלאמי אינו כה גבוה. סדאם חוסיין, לעומת זאת, הוא סמל מובהק של ההתנגדות הערבית לארה"ב. אפשר שאין לו קשרים ממשיים עם בין לאדן, אך השניים הללו מאכלסים את אותה משבצת סמלית... לארה"ב יש סיבות ממשיות מוצדקות למלחמה בעירק וקולין פאוול גולל אותן בכשרון רב במועצת הביטחון, אך בלא ספק שיחקה הרמה הסמלית תפקיד מכריע ביציאת ארה"ב למלחמה." האם המתקפה האמריקנית על עירק מוצדקת משום שבמישור הסמלי היא מדינת טרור מובהקת יותר ממדינות אחרות? בשאלה זו אין המאמר מטפל משום שהיא מחוץ לתחום הדיון שלו ונמנעתי משיפוטים כאלה לכל אורכו. אך אין זה אומר שהשאלה אינה ראויה לדיון, הפוך נהפוך הוא, ל"אייל" יש מערכת תגובות בדיוק למטרה זו, לפתח דיון בשאלות שהמאמר מעורר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהאפשרות שהמקורי רומז לה, ושעומר דוגל בה, היא שהמלחמה בעיראק היא לא באמת בגלל שעיראק היא מדינת טרור, ולא בגלל שהיא סמל לטרור, אלא בכלל בגלל "אינטרסים" בזויים (כלכליים?), והטרור הוא רק תירוץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז למה לא נגד סעודיה? 15 (מתוך 19) יותר תירוצים, הרבה יותר נפט, ללא צבא משמעותי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע. אני משער שהכיוון נמצא בעיקר במישור הסמלי: מלחמה נגד סדאם חוסיין הרבה יותר קל למכור. אבל שוב - לא צריך לדעת את האינטרסים המדוייקים שמניעים את האמריקאים בשביל להשתכנע שהם לא נמצאים בתחום של דמוקרטיזציה-טרור-"נשק להשמדה המונית". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשביל להשתכנע, צריך לדעת שהדיקטטור בעל האינטרסים האפלוליים שבבית הלבן אדיש לאפשרות שארגון טירור יניח את ידו על נשק גרעיני. אולי הוא פשוט קצת פחות אופטימי ממך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זו היתה הדאגה העיקרית, ארה"ב היתה צריכה להתרכז על: א. פקיסטן. ב. ברה"מ לשעבר. בשני איזורים אלה הסיכון שנשק גרעיני יפול לידי ארגון טרור גבוה בהרבה מאשר בעיראק. זה לא בא לומר שאני חושבת כמו עומר וארז, שמדובר באינטרסים כלכליים (כסיבה ראשונית). אבל המלחמה בעיראק היא אכן מלחמה יוצאת דופן בכך שהיא נפתחה בלי פרובוקציה עכשווית ברורה מצד עיראק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אסתי, בלי לטעון שאפשר להיות רגועים לגמרי מהנשק הגרעיני שבידי פקיסטן, הרי שהאמריקאים טיפלו בכך באמצעות יצירת קשרים עם מושראף וגיוסו ל''מלחמה בטרור''. אלמלא שיתוף הפעולה הפקיסטני לא היו נתפסים לאחרונה בכירים באל-קעידה. אמנם יש חשש של מהפכה בפקיסטן אך בינתיים האמריקנים יושבים שם עם היד על הדופק. באשר למדינות ברה''מ לשעבר ולצפון קוריאה, מצבן הגיאו-פוליטי שונה מזה של עירק ופקיסטן. בעוד שבעולם הערבי אין מדינה הגמונית, קוריאה הצפונית שייכת לאזור שבו יש דומיננטיות מעצמתית סינית ובאזור של מדינות ברה''מ לשעבר ההגמוניה היא, כמובן, של רוסיה. אף שארה''ב היא ''השוטר העולמי'' היא לא תמהר להתערב בקוריאה הצפונית ובאחת ממדינות ברה''מ תוך התעלמות מסין ומרוסיה - צעד כזה יהפוך באחת לעימות בין-מעצמתי. ארה''ב אמנם מפעילה לחצים, אך בעקרון מניחה לרוסיה ולסין לרסן את המדינות הסוררות שבאזוריהן בכוחות עצמן, ומשתדלת לא לעשות צעדים העלולים להיתפס כפלישה בוטה למרחב ההגמוני שלהן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל עוזי לא דיבר על מדינות סוררות אלא על ארגוני טרור. איך במדינה בעלת שלטון ברזל ריכוזי כמו עיראק יכול ליפול נשק גרעיני לידי ארגון טרור? ואם מדינות הן הבעייה, למה עיראק ולא איראן? כי עיראק כבר "מסובכת" עם העולם מאז מלחמת המפרץ א, ולכן זה יעבור בשקט? זה כמו להרים את המטבע האחד שמתחת לפנס, כשיש כסף גדול יותר בחושך. לא, ההסבר היחיד שהגיוני לי הוא לא כ"כ חיסול הטרור ע"י לכידת נשק קיים או הפסקת פיתוח של נשק עתידי, אלא חיסול הטרור ע"י חיסול המצע שעליו הוא גדל- ע"י החלפת הרודנות העיראקית בשלטון שיהיה לפחות קווזי דמוקרטי, בתקווה ל"אפקט דומינו" של דמוקרטיה ברודנויות השכנות. ואם זה אכן הרעיון המנחה, הרי שזה פרוייקט אמביציוזי מדי , עם אינספור אפשרויות כישלון על כל צעד ושעל. וזה מדאיג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"איך במדינה בעלת שלטון ברזל ריכוזי כמו עיראק יכול ליפול נשק גרעיני לידי ארגון טרור?" התשובה, דומני, מוכרת לעייפה. פשוט, המודל הפלסטיני יכול לחזור על עצמו רק בסדר גודל יותר גדול. החשש הוא שמדינות סוררות לא יפעלו באופן מוצהר ובגלוי אלא יפעילו אירגוני טרור, לכאורה בלי שהן עצמן, מעורבות בעניין. באשר לאירן: כשארה"ב תשב לה על על זנבה בגבולה, היא אולי תרסן יותר את עצמה. אך כמובן שאין זה סוף פסוק, ואני בהחלט מסכים שהפרוייקט של עקירת "הטרור העולמי" הוא אמביציוזי, המצב מדאיג, והמלחמה בעירק לא תסיים אותו. מצד שני, ארה"ב לא יכולה לשבת בחיבוק ידיים, ולתת לדגם של "מדינות זאב" סוררות המפעילות בחשאי אירגוני טרור להתפתח, בפרט אם מדינות אלה מצוידות בנשק להשמדה המונית, שתחכומו הטכנולוגי משתכלל כל העת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין צורך בדמוקרטיזציה של עירק כדי להלחם במצע הטרור. מספיק להרוס את המשטר הקיים של סאדאם חוסיין. לדעתי, המחשבה האמריקאית היא שכיון שהטרור גדל על הרבה מהמדינות הערביות, הרי כדאי להסביר למשטרים השולטים בהם, שהדוד סם נורא מתעצבן כשדוקרים אותו. כשהדוד סם מתעצבן הוא לא מחכה להוכחות משפטיות, ולאישור של העולם, אלא הוא מספיק חזק כדי להרביץ בצורה כואבת בכיוון הכללי ממנו באה הדקירה. בשביל זה הוא מטפל עכשיו בסאדאם. כלומר בעיקר למען ''יראו וייראו''. עכשיו, כל הרודנים העומדים בראש המדינות המצויות ''בכיוון הכללי'' ממנו יוצא הטרור, יתחילו לדאוג שמהכיוון שלהם לא יצאו דבורים לעקוץ את דוד סם העצבני. לא צריך לחכות לדמוקרטיזציה ולא לנאורות. את החשבון הזה כל דיקטטור יודע לעשות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשמח לקבל אינפורמציה המבססת את החשש הנ''ל, ו(בעיקר)את הסבירות הגבוהה שכיבוש עיראק ימנע את הסכנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחד המונחים המסמלים את המלחמה האמריקנית בטרור הוא "ציר הרשע". דיוויד פרום, אינטלקטואל ניאו-קונסרווטיבי יהודי, מצוות כותבי הנאומים של בוש, הוא שתרם אותו לנאום הדוקטרינה האמריקנית החדשה שאחרי 911 . (ינואר 2002, הנאום על מצב האומה). כחלק מצוות הוטל על פרום לחבר משפט או שניים בנאום, בהם תסוכם ההצדקה המוסרית למלחמה בטרור. פרום שקע בספרי היסטוריה ומסמכים, ועלה עם ההשוואה בין עיראק,איראן,אלקעידה-ל"מעצמות הציר" ממלחמת העולם השניה הבזות לדמוקרטיה, האנטישמיות. פרום גם צירף מסמך המתאר את רשעותו של סדאם. פרום לא האמין ש"ניסוחו הקיצוני", כדבריו, יכלל בנאום הנשיא. להפתעתו הדברים שכתב על עירק הופיעו כמעט ללא שינוי. פרום מתאר את הבית הלבן של בוש ככנסיה מבחינת אווירה, כאשר כל ישיבת ממשלה נפתחת בתפילה. (ע"פ מאמר של סמדר פרץ, "הארץ" 21.3.03) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ג'פרסון ומדיסון, מאבות האומה האמריקאית, השתדלו להעיף את הדת מהממסד הרשמי. מדיסון אפילו לא רצה לרשום את המקצוע "כומר" במרשם התושבים משום שלמדינה אסור להתערב בעניני דת, ורישום רשמי של עיסוק דתי נתפס כאילו המדינה רוצה לדעת מיהו כומר ומי לא. אבל הבית הלבן היום רוחש מפעילות דתית. החל מלוח הפגישות של קארל רוב, היועץ האישי של בוש,(רוב שייך לפונדמנטליסיים הדתיים) ועבור לקבוצות של לימוד תנ"ך ותפילה. עוד בנושא בכתבה המענינת של מגזין הני"ט |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"התקפה שאת מטרותיה האמיתיות אנחנו לא ממש יודעים." אני מסכים; אבל מסתבר שאתה יודע מספיק כדי לכתוב שהמטרות האמיתיות הן "אינטרסנטיות", שאתה "לא מאמין שהאמריקאים רוצים לייסד בעיראק דמוקרטיה", וש"המעצמה נלחמת למען אינטרסים (כלכליים, צבאיים, פוליטיים) שלה, ומסווה זאת בהבטחות על קידמה ודמוקרטיה". ונשאלת השאלה1: האם יש עובדות אפשריות כלשהן שיגרמו לך לחשוב אחרת בעניין זה? 1מס' 3א בספר השאלות האייליות הסטנדרטיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדמוקרטיה אשר ארצות הברית מנסה להנחיל למדינות אשר אינן חברות בברית, היא דמוקרטיה של סדנאות זעה. גם תוכניתו של שר האוצר (הישראלי) לשבור בחקיקה כל סימן של מדינת רווחה וכל יסוד של יחסי עבודה, מוכתבת על ידי האמריקאים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מקבל את דרישת הניתנות-להפרכה הפופריאנית. רוב התיאוריות המוצלחות (וגם אלו שלא) כלל אינן ניתנות להפרכה, בוודאי לא על ידי מספר קטן של עובדות. הפרכת תיאוריה היא תהליך הרבה יותר מורכב. לענייננו, באמת די ברור לי שמטרות המלחמה מצויות בתחום האינטרסים הצרים של אליטות ארה''ביות כלשהן, ובאמת יהיה צריך לעבוד קשה כדי לשכנע אותי אחרת. אבל אנחנו לא ממש יודעים להצביע על האינטרסים הספציפיים והדרכים הספציפיות בהן הם מקודמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או, בקיצור, ככה זה כי ככה אני אומר וזהו. אחח... מת עליכם הביקורתיים. אין עליכם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסרקאזם לא במקום. אני חושב שיש לי סיבות טובות לחשוב שמטרות המלחמה ממוקמות בתחום של אינטרסים כלכליים קבוצתיים, גם אם אין לי מספיק מידע כדי לזהות אותם במדויק. לצערנו, יש לממשלות מין נוהג כזה להסתיר מאיתנו את המידע החשוב באמת, ולפרסם אותו כמה עשרות שנים אחרי שהוא מאבד מרלוונטיותו. במצב הזה הדרך הכי טובה ללמוד על הפערים בין המטרות המוצהרות של המלחמה לאלה האמיתיות, היא להיזכר באותם הפערים כפי שבאו לידי ביטוי במלחמות הקודמות. דרך נוספת היא לבדוק האם המטרות המוכרזות נשמעות סבירות, האם סביר שהאנשים שמכריזים עליהן באמת מאמינים בהן. בשני המבחנים הללו האמריקאים נכשלים, לדעתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה חושב שיש לך סיבותו טובות וגו', אולי תתחיל בלהסביר אותן לציבור הרחב, ולנסות להגן עליהן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתחיל בסיבה אחת: עוד בטרם סיימו (מה בטרם סיימו, לפני שהתחילו) האמריקאים להרוס תשתיות בעירק, הם כבר הוציאו מכרזים לחברות הנדסיות לשיקום ההריסות. הזכות לגשת למכרזים שמורה לחברות אמריקאיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם הזוכות במכרז יקבלו תשלום מהממשל האמריקאי, או שהם אמורות להרוויח מהפרויקטים עצמם? אם זה מהממשל האמריקאי, אז ההגבלה לחברות אמריקאיות סבירה. שאלה אחרת היא, האם כריבון בשטח (אחרי הניצחון, אינשג'יזס) הם יאפשרו לחברות ממדינות אחרות לפעול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין הרבה בכלכלה ואני סתם מנחש, אבל בכל זאת. מכיוון שהתשתיות הללו, אחרי ככלות הכל, הן לטובת -עיראק-, מן הדין שתמורתן תשולם בכסף עיראקי, קרי נפט. ארה''ב בסך הכל רוצה לשקם את עיראק, ולמרבה המזל למשוקמת הטריה יש את משאבי הטבע על מנת לעזור לאמריקאים לעזור לה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיטה טובה לקבלנים במצוקה. יבואו לביתו של אדם, אשר למרבה המזל הוא בעל אמצעים וביתו אינו רכושו העיקרי, ויחריבו את ביתו. לאחר מכן יציעו למחוסר הדיור את שרותיהם הטובים כקבלנים, ואולי אף יעניקו לו הנחה סימלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צ'רלי צ'פלין בתור זגג, ושותפו הילד שזורק אבנים ושובר חלונות... מישהו זוכר איך קוראים לסרט הזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסרט נקרא "The Kid". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היי, מותר לאמץ את "אינשג'יזס?" רוצה תמלוגים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה הרי ידוע שהכנופיה הטקסנית השולטת בבית הלבן מייצגת את אינטרסי אנשי הנפט. ספק אם קלינטון או גור היו יוצאים למלחמה הזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדברים נאמרים בצורה ברורה ע"י ג'ון ס.הרינגטון שהיה שר אנרגיה בארה"ב.1 ציטוטים: "הנפט בעירק צריך לשמש לא רק לשיקום עירק,אלא גם כמלאי חירום של המערב". "צריך להבהיר שרק טכנולוגיה ואינטרסים אמריקניים צריכים להוביל את פיתוח שדות הנפט בעירק". "האין זה הגיוני שנהפוך את עירק לפתרון לבעיית התלות שלנו במקורות אנרגיה?" 1 פורסם בלוס אנג'לס טיימס ובמעריב אתמול, אבל אני לא מצליח למצוא אותו במדור דעות שבאתר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. מיכאל מדבר, בין השאר, על זה שהחלפת המנהיגות בעירק תגרום איכשהו לכל יצרני הנפט בעולם להוריד את מחירי הנפט ואילו אתה טענת שהמהלך ישרת את אילי הנפט האמריקנים. אני לא מבין מדוע האיילים רוצים להוריד את מחיר הסחורה שהם מוכרים. או אולי הטענה היא שארצות הברית תדאג שהשלטון החדש בעירק ימכור נפט בדולרים ואז, למרות שהוא יהיה יותר זול ויאלץ גם את בעלי הבארות שבטקסס להוריד מחירים, זה אמור לגרום לכל שאר המדינות בעולם שמוכרות נפט לעבור למחירים דולריים ואז, בגלל שלסחר בנפט, יש השפעה מסויימת, גם אם מוגבלת, על שערי החליפין של המטבעות בעולם, זה יגרום לנסיקה של הדולר אל מול היורו וערך הנפט האמריקאי הנמכר באירופה יאמיר באופן שיקזז את ירידת מחירו עקב הצפת השוק בו ינקוט המשטר החדש בעירק. או שסתם הסתבכתי ואני לא מבין כלום. חוץ מזה, האם החוב הלאומי האמריקאי אינו פנימי? מה הקשר ליורו? גם המדינות שב. מביא לדוגמא אינן מבססות את ההשערה שהגדרת "ציר הרשע" קשורה לשערי החליפין: אירן חזרה לדולר ויפן לעומת זאת עברה ליורו ומצידה של כלכלת ארה"ב, יכולה צפון קוריאה יכולה להחזיק את רזרבות הענק שלה בשקיות במבה. הסבר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מחיר הנפט אולי ירד, אבל מי שישאב את הנפט הזה, בעירק לפחות, תהיינה חברות אמריקאיות. כלומר - יותר נפט, בקצת פחות כסף. סמוך על האמריקאים שידעו לעשות את החישובים העסקיים שלהם כמו שצריך. אין לי הרבה כבוד לעם היושב בארה''ב, אבל ביזנס הם יודעים לעשות יותר מכל מדינה אחרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים לקביעותיך. כל מה שניסיתי להבין זה את הקטע עם היורו, שהוא לכאורה סיבת המלחמה. באופן כללי יותר, אני גם לא השתכנעתי שלמלחמה ישנם מניעים שאינם בטחוניים מצד ארה''ב. זאת, דווקא לעומת מלחמת המפרץ, בה חבירת המניע הכלכלי (מניעת השתלטות עירק על שדות הנפט במפרץ) לזה המוסרי (שיחרור עם כבוש) איפשרו את היציאה למלחמה בדעת הקהל האמריקאית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו ההנהגה הנבחרת הלגיטימית של העם האמריקאי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |