 |
|
 |
||
|
||||
 |
תנ"ך בעידן החדש - מיתולוגיות, אניגמות והארות חדשות מתוך פרשת עגל הזהב, משה ואהרון. תאור קצר ********** המונוטאיזם כמהפכת ענק תאולוגית/אמונית מעורר עד מהרה ריאקצייה לו, נוכח התגלות הכשל הראשון הבולט. אך הריאקצייה משמרת יסודות חדשים של המונוטאיזם, בבחינת אל-חזור הכרתי. בפרשת עגל הזהב מתגלות אניגמות - חלקם מובהרות על ידי מיתולוגיות פגניות - שהבנתם חושפת אספקטים פיזיקליים דווקא של הפגניזם. הולדת האלים והדת מתוך רוח הסוגסטייה האקוסטית - אניגמות והארות חדשות מתוך פרשת עגל הזהב, משה ואהרון. ******************************************************************************************************************** 1) ריאקציה כלפי המונוטאיזם שהיכזיב כשרואה העם כי משה מבושש לחזור מההר, הוא פונה לאהרון: "קום, עשה לנו אלוהים אשר ילכו לפנינו כי זה האיש משה אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה-היה לו". (שמות, לב', א'). "אלהים אשר ילכו לפנינו". מדוע לשון רבים? ניתן להניח כי כראקצייה למונוטאיזם, העם מעוניין ברובוי אלים כמו במצריים, כי האל היחיד "הכזיב" ומשה נעלם. כיצד נכשל האל הזה לשמור על משה? משהו לקוי בכוחו מן הסתם, מסיק העם. 2) משה האיש - כהן יחיד לאל יחיד: הא בהא תליא - דמיות כשל הדת החדשה. "כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו" (שמות לב' א'). למה להוסיף "האיש"? לא ברור שמשה הוא אדם ולא ישות אחרת? אופן דיבור? אם כך, התצורה " X האיש" נדירה בתנ"ך. אבל ב"זאת הברכה", דברים לג', מופיעה התצורה "משה איש-האלהים" (פסוק א') סביר שהעם מורה על "משה איש האלהים" ב"משה האיש". איש יחיד. כוהנו הראשי של אל יחיד. אל זה צץ במצרים, בהקשר של נוכחות אלים רבים. - מי אתה? (איזה אל אתה, ובאיזה שם פונים אליך? ) שואל משה. - "אהיה אשר אהיה". אל תקשרוני עם שום אל מוכר לכם כיום במצרים. העדות לנוכחותי וכוחי היא מכוח ההיסטוריה של אבותיכם, והדברים שחוללתי בהיסטוריה זאת. "משה האיש" - הקונוציה בה' היידוע מורה על אדם יחיד של אל יחיד. אין שני לאל ואין לו יורש או תחליף, אך כך גם לגבי משה. לאל אין לכאורה קיום מבלעדי משה. אל זה מכזיב לכאורה. "לא ידענו מה היה לו". משה איש האלהים נעלם. היחידנות כשלה. האל היחיד ואיש-האל היחיד ("משה איש האלהים") נעלמו. לכן: "עשה לנו אלוהים אשר ילכו לפנינו"; אנו מעונינים באלים מוכרים, במכלול שלם שלהם, הרי זה עניין שהוכיח את עצמו (ראה עושרה של מצרים ותרבותה) כאלה שהיכרנו 400 שנה במצריים; ולא באל האנונימי-יחסית הזה ("אהיה אשר אהיה") אשר צץ לפתע לפני מספר שנים ותקע אותנו במדבר הצחיח הזה. חופשיים מעבדות אמנם, אך נטולי כל, משוטטים זמן רב בישימון, ועכשו גם "חופשיים" מהדרכת האל הזה ואיש האלהים שנעלמו להם. שהרי חשוב לשים לב לא למה שמופיע בכתוב, אלא במה שלא מופיע בו. לכך שבמשך כל אותה תקופת היעלמות, ה' לא מציג את נוכחותו לעם, לא בעצמו ולא על ידי שליח. לכן ברור לכאורה שאין נוכחות לה' בלעדי משה, ולכן משה מתואר באופן כה יחידני: "האיש משה" במובן "משה איש האלהים", במובן "האיש (משה) המביא את אלהים" במובן "היחיד שאין שני לו", במובן זה שאין לאל קיום לכאורא בלעדיו. בלעדי משה האל מתפוגג. ואין בכוחו של האל למנוע את היעלמות משה שהינה גם היעלמותו הוא. נראה כך: האל אינו קיים בלעדי משה, ומשה אינו קיים בלעדי האל. תחושת נבגדות? או בעייתיות האל הלא-מוכר הזה שאולי אינו אלא תרמית מצד "האיש משה"? שהרי יש אלים עם "קבלות מוצקות" שנים רבות במצרים, ועל אל אנונימי וחדש או מתחדש מוטלת חובת ההוכחה. 3) ריאקציה לאחור המשמרת יסודות חדשים: אלילות מצרית דמויית מונוטאיזם. אהרון יוצר עגל, אל יחיד, אך מורה עליו בלשון רבים: "אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצריים". (לב', ד'). האם האל הזה, העגל, מגלם נוכחות אלים רבים? בוודאי. אלים בדוקים שהיכרנו טוב טוב? כמובן. אהרון אולי חושש, אך בינתו לא ניסתתרה, ובודאי לא יציג, לאחר אל אנונימי-כביכול אחד, אל אנונימי אחר, ועוד עגל. מה פתאום עגל? בכוח הסמכות? אך סמכותו של משה ניפגעה וכורסמה אנושות, וכך גם לגבי אהרון הקרוב אליו. לא, אהרון - אויל איננו, והוא "ילך" על משהו בדוק. בינתיים. האם אהרון יבחר באל מוכר כלשהו? אך כיצד אל זה מגלם את האלים הרבים? הוא בוחר לא פחות מאשר באבי האלים המצריים: אטום-רא. זה גם האל המצרי הקדמון ביותר, אשר מקורו בהליופוליס שם גולם על ידי השור Merwer , ביוונית - Mneuis . Atum - בא במצרית עתיקה מהשורש "לא להיות" וגם "להיות מושלם". מתקופות קדומות כוהניו זיהו אותו עם רא, אל השמש הגדול. כאן נוסיף משהו אודות אל מופשט וערטילאי נטול פולחן שקדם לאטום-רא. זהו האל נון Nun או נו. נון הוא התוהו ובוהו (כאוס); האוקיינוס הקדמוני, שבו לפני הבריאה היה הגרעין של כל ההוויה. אמנם הטקסטים קוראים לו "האב של כל האלים" אך הוא נשאר מושג אינטלקטואלי טהור וערטילאי, ולא היו לו מקדשים, או כוהנים ומאמינים. כוהני אטום-רא לימדו שבתוככי נון ולפני הבריאה, שם ריחפה "הרוח" (נשמע מוכר? "ורוח ה' מרחפת על פני המים", ולפני כן, "בראשית – הארץ היתה תוהו ובוהו"). הרוח הזאת היתה עדיין חסרת צורה, אך נשאה בתוכה את סך כל הנבראים. רוח זאת נקראה "אטום". בראשית - הארץ היתה תהו ובהו ורוח אטום מרחפת על פני המים. ואטום התגלה והיציג עצמו למציאות תחת השם אטום-רא, *והוציא מתוך עצמו אלים, אנשים, ואת כל היצורים החיים*. כך, אטום המיוצג על ידי שור, מייצג גם את כל האלים האחרים בישות יחידה. רגע, נעצור: Atum - אי הוויה, לא להיות. יהווה -היפוכו - הווה, קיים. "אהיה אשר אהיה" - ניתן לפרש גם בתור "אני זה שכן מהווה הוויה, כן קיים". ניגוד לאטום. האם ניתן לאמר שה' ו/או משה עשו למיתולוגיה המצרית "אופצלוחעס" אם לנקוט בלשון עממית? או מהפך תאולוגי ב-180 מעלות? האל מתחיל ביש ולא באין. האל קיים, האלהים החי. ושור או עגל בוודאי איננו. אבל אהרון עושה בחזרה תפנית של 180 מעלות, ועוד לראשית המיתולוגיה המיצרית. אבל בבחינת מה, היחידנות נשארת. אטום-רא, אל יחיד, הגדול מכולם. אבי האלים. העם התרגל למונוטאיזם בינתיים במידת מה. אך ביחוד, ספג והיכיר את רוח ההיגיון הפנימי העמוק שבמונוטאיזם, מה שכבר מהווה הרבה מעבר להרגל. וניתן לפחות לאמר לשבחו של אהרון, שאם כבר, אז הוא בחר בקונספצייה אלילית הקרובה למונוטאיזם ככל האפשר. אל המגלם את כל האלים. לכן אהרון מדבר אמנם בלשון רבים, כפי רצון העם שהפך לאספסוף פרוע (ראה בהמשך "וירא משה את העם כי פרוע הוא" - לב', כה'), מדבר בלשון רבים אך בוחר באל יחיד ואולטימטיבי למדי. דברים ברוח זו אומר אהרון למשה במעמד הפומבי ביניהם: "אל יחר אף אדוני - - ויאמרו לי עשה-לנו אלהים אשר ילכו לפנינו - [אלה נקטו בלשון רבים; אתה מבין מה הבעייה כאן, משה?] ויתנו לי [הזהב] ואשליחהו באש ויצא העגל הזה" (לב', כה'). [ביננו, שים לב: לא יצאו כהנה וכהנה אובייקטים, אלא הכל התלכד לעגל *יחיד* אחרי שהישלכתי מה שהישלכתי לאש, המונוטאיזם נישמר, אתה הבנת את זה, משה?]. 4) הולדת האלים מתוך האצלת סוגסטייה באמצעות האקוסטיקה *************************************************************************** "ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם ויביאו אל אהרון. ויקח מידם ויצר אותו בחרט ויעשהו עגל מסכה ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים". (שמות, לב' ג'-ד'). מה פרוש "עגל מסכה"? נכון, כוהנים אליליים נהגו ללבוש מסכות המדמות את האל המסויים בשעת פולחן. אבל בכל זאת נראה שמדובר באובייקט גדול ו"עצמאי" יחסית (תכף נראה מה פרוש "יחסית"): "ויקח (משה) את העגל אשר עשו וישרוף באש ויטחן עד אשר דק ויזר על פני המים" (לב', כ'). מדובר באובייקט עגל ולא במסיכת עגל - מסיכה במובן העברי המודרני. אבל כתוב שאהרון יוצר את העגל באמצעות עבודת חרטות: "ויקח מידם (את תכשיטי הזהב) ויצר אותו בחרט, ויעשהו עגל מסכה". מדובר בעבודת ריקוע ולא ביציקה. אם כן, נראה שב"מסכה" מדובר על תבנית חלולה, ריקוע של פני שטח דקים יחסית. ולמה חלולה? גישתי לכל אורך הטקסט כאן היא שמדובר באנשים כמונו הפותרים בעיות, חלקם בעלי גישה המצאתית. ועוד איזו המצאתיות! לעיתים, הטלת מורא וערור רגשות חגיגיים/נישאים כאחת באופן סוגסטיבי(השאתי) באמצעות אפקטים אקוסטיים. ניתן לאמר, הולדת האלים, מתוך רוח הנטייה ליצור סוגסטייה על ידי אפקטים אקוסטיים (כפראפרזה על שם יצירתו של ניטשה "הולדת הטרגדיה מתוך רוח המוזיקה"). הכוהן המכונס בבטן האל החלולה, כשקולו הרועם בשעת טקס דתי מקבל ויברציות מתכתיות באמצעות האל המשמש כתיבת- תהודה. חשבתי לעצמי, ולמה שור דווקא? ובכן, היו אלים דמויי אדם, אך הישתמשו גם בגילום חייתי. ולמה? תחשבו על בטנו הקמורה והענקית של השור. תיבת-תהודה בעלת תכונות אקוסטיות אופטימאליות, בהתיחס לאילוצי החומר. ואילו אל דמוי אדם? אנכי (וורטיקלי) ארוך וצר, קשה לייצר כאן אפקטים קוליים מרשימים. היו גם אלים דמויי תן או ינשוף. אך השור מגלם את תיבת התהודה המפיקה את אפקט הויברציות האלוהי/מהדהד המוזר וה"אלטרנטיבי" ביותר למציאות היום-יום - מתוך קול הכוהן המרעים אמריו מבטן הבהמה. לכן - אבי האלים. בגלל אקוסטיקה טובה. מה, חשבתם שהכוהנים היו אידיוטים? וחסרי תושייה טכנית? הרי כה רב התגמול, הערצת העם, המינחה, הכוח, הכסף. ולמה עגל? ובכן, כמה זהב יכולים עם עבדים לשעבר לשאת עימם כנוודים במדבר, אף אם הכתוב טורח לאמר לנו שיצאו ברכוש גדול? היו שם בהמות עמוסות זהב? לא, הרי מדובר בתכשיטים אישיים בלבד, לא כן? עגל - מבנה אקוסטי דומה בקונטור שלו לשור, רק קטן יותר. מספיק לכמות זהב שכנראה לא היספיקה ליצירת שור בגודל הסביר המוכר ממצרים. ומותר ואף רצוי להיות גם מעט מקורי, במסגרת האילוץ בכמות החומר. מזכיר את השור, אבל זה לא. שונה; אך גם לא שונה מהשור - הרי זה ילדו, רק קטן יותר. ואקוסטיקה - הרי המבנה די זהה. נו, איך אהרון? נכון, העגל לא ממש אבי האלים המצרי, אבל למעשה אותה מהות עצמה. נסיך האלים, אם לא המלך. 5) עדות נוספת תמיכה לגישתי בדבר ההשבה לקדמות של הפנתאון המצרי והאקלים השילטוני המצרי מצד אהרון ניתנת בפסוק סתום מייד לאחר מכן: "וירא משה את העם כי פרוע הוא, כי פרעה אהרון לשמצה בקמיהם" (פסוק כה'). העניין יתבהר אם נפסק זאת כדלקמן: וירא משה את העם כי פרוע הוא [פרוע במובן "מתמרד" - ומכאן כנראה היה ה"צורך" להטיל עליו מורא באמצעות הטבח שביצעו בו בני שבט לוי לאחר מכן - 3000 טבוחים!] כי פרעה-אהרון, לשמצה [בפי] קמיהם [קמיהם -המתמרדים] דהיינו העם מתמרד [פרוע] שכן "הקמים" על משה ואהרון מטילים על אהרון את השמצה הבאה: "כי פרעה אהרון"; דהיינו שאהרון השים עצמו לפרעה, עם אותו סגנון מנהיגות השואב לגיטימציה מתוך טכס פולחן אלילי סוגסטיבי - דברים מבטנו של העגל, טקס פגני וכיוצא בזה. רחשי תודה: תודתי נתונה למאמרו הנפלא ומלא ההשראה של הרב ניסים ישעיהו בטורו "טלית של תכלת" מה-17.2.03 שהסב קישבי לפרשת העגל, דבר שאיפשר לי לשים לב בעקבות קריאת המאמר לאניגמות הטמונה בפרשה, ולהנביע פתרונות וקווי חשיבה שנשאוני-מעבר ופתחו אפקים חדשים. קישור למאמרו של הרב ישעיהו |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
משהו מתנדב לסכם בלשון בני אדם | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. היה רק עגל זהב אחד, כך שעיקרון המונותאיזם (מונוטאיזם) לא נשבר במעשה עגל הזהב למרות דרישת העם. 2. עגל הזהב היה חלול ובבטנו התחבא כהן שהיה משמיע קולות מעניינים באמצעות אפקטים אקוסטיים של תיבת תהודה. 3. ישנם קוים משותפים למיתולוגיה המצרית והיהודית על מצבו הראשוני של העולם. 4. מאמרים שנדחים ע"י המערכת אפשר לפרסם כתגובות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
4. למיטב ידיעתי, המאמר הזה מעולם לא הגיע למערכת, אבל אולי דובי יודע יותר טוב ממני ויתקן אותי. בכל מקרה, המאמר כבר פורסם, כפי שהראו כאן: תגובה 130395 , בפא"צ, לכן לא היה מפורסם באייל (אלא אם כן הפרסום הכפול היה מתואם מראש, למשל: דיון 684). והערה אישית שלי: חבל שמר שרון מתעקש שלא להבין את כללי המשחק באייל הקורא בפרט ובאינטרנט בכלל. הערתי לו על כך כבר פעם בפא"צ, אבל הוא מתעקש, משום מה, שלא להבין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיכאל שרון כבר מזמן לא שולח מאמרים לאייל, לאחר שדחינו את רוב (כל?) מה שהוא שלח לנו, משום שאנחנו לא מפרסמים דברים בשפות זרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2) האם העגל-מסכה (חלול) היה יחודי? או שמדובר בעקרון פולחן כללי בעולם הפגני המנצל אפקטים אקוסטיים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואו מסתבר שאתה יכול גם לכתוב תגובות קצרות למה שלא תעמץ את הרעיון אתה הורג לי את האצבעות עם אורך התגובות | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה? מבחן על החומר כדי לראות שהוא באמת קרא בעיון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
90 במבחן מקבלים עותק מאוסף הגיגיו של הישעיהו 100 מקבלים גם עותק מספר 21 רב המחר של המכבר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(סוף סעיף 4): שאלה: למה יצרו בני ישראל עגל במדבר? תשובה: כי הזהב לא הספיק להם לשור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משום שהשור, בגלל בטנו הגדולה המאפשרת לכהן האחראי על הפעלולים הטכניים לשבת בתוכה בנוחות, היה אל ראשי במצרים, ובני ישראל ראו ולמדו מהם. (הגרסה המסורתית אינה רחוקה בכלל - ראה שמות ל''ג ג' ברש''י). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגיד, מ. - לא היה יותר פשוט (ומנומס) להדביק לינק וזהו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין הבנה פה לנפשו של הגאון האנשים הקטנים שוב פוחדים מן האמת אוי לו לאתר השואף להיות פה ואוזן לתרבות הישראלית, יחס שכזה לטובים ולמצוינים שבבני התרבות הישראלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא מנומס ולא מכובד לפרסם מאמר במלואו כתגובה למאמר אחר לחלוטין. אתה רוצה לפרסם מאמר באייל? אתה יודע איך להגיש מאמר- עובדה שמאמר אחד שלך כבר התפרסם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד מבולבל אחד, אינטלקטואל שיכול להתאבד בקפיצה מהידע וההבנה שלו לתהום התסכול האישי. אז מה עושים רבותי? נתלים בכל קנה קש שיש לו מראה של חכמה כי הוא מצטט כתבים עבשים עתיקים מלאי ההבל הבלים. מה עוד שאותו אדם שנתן לאינטלקטואל הנבוך השראה מתבל את הדיסה שלו במנות גדושות של אהבת ישראל נוטפת דם ושנאה לאחר. כשמנה כזו מוגשת ונדחפת לגרון העמוק של האקדמאי הדחוי ברור שהוא יתחיל למלמל עוד עוד עוד בין הקאה אחת לשניה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השימוש שאתה עושה בדימוי של התאבדות מהידע לתיסכול אינו מוצלח. בדימוי מהסוג הזה נהוג לשים את התכונה הפחות מוערכת בתור המקום שממנו קופצים ואת התכונה היותר מוערכת במקום שעלייו מתרסקים בסיום ההתאבדות המוצלחת. לדוגמא: "שם שמור במערכת" הזה יכול להתאבד בקפיצה מהאגו לIQ. או החברה הפוסטמה של "שם שמור במערכת" יכולה להתאבד בקפיצה מהפלטפורמות למידת החזיה. הדימוי שאתה הבאת אינו ברור דיו. לא ניתן להבין ממנו אם אתה מדמה את מיכאל שרון לאדם הקופץ מגורד השחקים המייצג את הידע וההבנה שלו אל תוך תהום תיסכולו (תסכול הנובע מדחיית הממסד אותו ואת מחקרו פורץ הדרך), או שמה אתה מדמה אותו לאדם המזנק מתחתית בור אחד לתחתית בור עמוק יותר. למרות שהדימוי השני מתאים יותר למשחק מחשב או לפתרון בעיות של מינימום גלובלי, נדמה לי שכולם יסכימו שהמשמעות הראשונה, זו שמחמיאה למיכאל שרון, הרבה יותר דרמטית ומתאימה לביטוי בו השתמשת. מהמשך דבריך לעומת זאת ניראה כי לא התכוונת להחמיא למר שרון אלא לעקוץ אותו בשניניותיך מה שלא ממש צלח בידך. המשך להתאמן ידידי, אני מאחל לך הצלחה רבה יותר בפעם הבאה ואתה מוזמן לעשות זאת בתגובה לתגובה הזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיפור אמיתי: אביו של אחד מחברי הוא כתב לעניני מדע בעתון ישראלי חשוב. בתור שכזה, הוא מקבל לעתים דואר מטיפוסים אותם הולמת ההגדרה העממית "מסובבים במוח". להלן לשונו של מכתב שקיבל בעבר; אלפא"ק 1, אבל סבורני שמחבר המכתב ומיודעינו מר מ. שרון זקוקים למסגרת דומה. השוו בעצמכם (כל שיבושי הלשון במקור): תבדוק מה קרה למדענים עם כיס הכסף וכיס המפתחות מעל אוזניים, שבעבועות דבר עושות להם נגיף חיידקים מזוגזג גנטית. או שהיות הידיעה בעמוד 8 של יום השנה ל"ו למותו של אלי כהן בדמסק - משהו מיסטי. קשת במפת כוכבים וגם במפת העיר - תבדוק שם הפרעות. ושם רחוב המשך. העולם הזה הוא מתיחה. בסוף שבוע בו היה בטלוויזיה סרט "סופרמן 2" היה באותה פינה של עיתון המכונה מתהרה משהו, שיש לו תשובה בשליש ראשון של סרט. ----------------------------- 1 אני לא פסיכיאטר או קב"ן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם היית היפר-אקטיבי בגיל 9 לערך? למדת בכתה מיוחדת? או שכיום פיתחת את סינדרום המצח הנמוך? אנה, נסה להתרכז ולקרוא את הטקסט הבא, ולסכם לעצמך מה הבנת ממנו. תגובה 45870 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא שפן, אבל מה שהבנתי זה שהכותב הוא גרפומן פרנואיד. מצד שני, אולי יש לי בעיות קשב וריכוז. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע אתה גרפומן פרנואיד? נמק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע אתה סובל מהפרעות קשב וריכוז? נמק! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם סבלת מטחורים בגיל 32 לערך? נכשלת גם בטסט שלישי? או שכיום פיתחת את כישורי הכתיבה המופלאים שלך? אנא (ולא אנה), נסה להתרכז ולקרוא את הטקסט הבא, ולסכם לעצמך מה הבנת ממנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה לתאר לעצמך, שדווקא בישראל, יתקל יוצר יהודי בביזויים והכפשות, חלקן חמקניות ולכאורה לא ישירות אך רבות עצימות, ברוח בה הושפלו יוצרים יהודים על ידי הנאצים בטרייזנשטאט טריזנשטאט גסות הנפש הצרה, מסע הביזוי, ההשתלחות וזריקת הרפש, הרטינות הצדקתניות והמגנות שלא בדין, ההגנה על הביריונות וחשיפת היוצר לביזוי - כל אלה הם מעשה נאציונאל סוציאליסטי מובהק ברוחו, וצריך לאמר זאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תרתע מיכאל. כמו שכבר אמרו כאן, התפוצצויות שנאה וקנאה כאלו, מעידות כאלף אלמונים שיש לך מה להגיד לעולם. תגובה 132760 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה אלמוני, על רוח ההתנגדות האמיצה לפורעים שאיבדו צלם, תהיה מי שתהיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
-למה? למה אתה חייב להכניס את הנאצים בנושא של העלבה אישית שלך, גסה ובוטה ככל שתהיה? -זה מה שעשו בטרייזנשטאט? העליבו העלבות דרך אינטרנט? -למה אתה לא מסתכל על מה אתה מגיב? ה"מחמאה" שנתן לך האייל מתחתיי נתן לינק של דני קלטי(בדמותו החדשה כא' הראשון). כמוהו אתה רוצה להיראות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוץ מזה שאתה אלמוני, הכישורים שלך בבלשות שואפים אל מתחת לאפס. ותודה על המחמאות. אם תצא מהחור, אוכל להחזיר לך עליהן כגמולך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך גישה מחקרית, בעל הומור ובר אוריין. ובעיקר, רציני עד כלות באמונתו ומלחמתו כנגד הפרובוקציות הקשות לצדק הטיבעי המקוממות כל בן תרבות בעולמנו, כל בן תרבות המגן על החיים החשופים והשבירים כל כך והחד פעמיים, ויוצא כנגד גולגולתא והקול המסית והניחר של המוות בריבוי גילגוליו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני אגיד לך שאתה צודק, האלמוני ימשיך לחשוב שאני זה הוא, אך שיחשוב. אתה צודק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דני קלטי(למה ה' הידיעה? זה שם המשפחה שלו, לא כינוי שהוא המציא) הוא אכן לוהט מאוד בעמדותיו, וזה חיובי, אבל מעבר לכך עיקר טיעונו הוא: "הימין! הימין! הימין אשם בהההכל!!!!!!!!" נראה לי שאתה לא באמת מעוניין בהשוואה שלו אליך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רצוי לפרקים להבחין בין ביקורת והאשמות. זאת הגם שלעיתים מיטשטשים ההבדלים בין ביקורת חברתית ופוליטית. ופוליטיקה, מצידה עשוייה לנטות לחד-כווניות, שכן היא מיועדת גם להפיח אנרגיה, לייצר esprit ולחזק את הרצון וההכרה בפני יתידות, דוקרנים ונעיצת-סיכות הפועלים כולם לפורר. בלשון אחרת - גם חשיבה, ביקורת ואפילו הכרות ותחושה פוליטית/חברתית "אלטרנטיביות" עשויות לנטות לפוליטיקה במובן הזה וההפך. 1)מה רע בפירור? ביזור -זו תמציתו של האנרכיזם למשל. אני חושב שלעיתים מיטשטשים ההבדלים בין פירור/דיסאינטגרציה לביזור. אולי אני טועה. 2) יש מקום להוויה אלטרנטיבית - זו מאפשרת למשל לצאת מקבעונות, המסוכנים אפילו – לייצור, להמצאתיות -שהינן דווקא פונקציות קפיטליסטיות מובהקות, הגם שנוטים לשכוח זאת. אמונתי שלי: גוון בתוך אחדות, ביזור בתור כיווניות. אינטגרציה של יסודות רבים. יש הממלאים פונקצייה כזאת ויש אחרת. ניתן לראות זאת גם כסימפונייה פוליפונית (רב קולית) המאחדת יסודות שונים ללכידות, אך לא כזו הגוררת אובדן קוויהם היחודיים של היסודות המצורפים. אינני אלימינטיבי/סלקני (סלוק יסודות שהוכיחו עצמן במהלך ההיסטוריה). אולי אטנואציות (הנחתות, מזעור, ויסות איזונים) אך לא חיסוליות. מי שרוצה להבין את הטקסט הזה, מי שטקסט זה מתייחס לשאלותיו - הן המובלעות, הן המנוסחות או לרמזיו האירוניים, שהינם גם כן הצגת סימן שאלה גדול, ימצא בו את מה שימצא בו. השאר מוזמנים לדלג הלאה, ולסבור שטקסט זה סתום ואינו מובן. לטקסטים מסויימים צריך גם מערכים של ידע ומערכים קוגניטיביים קודמים. אין אפשרות בכל טקסט להתחיל הכל מבראשית. וגם לא חייבים תמיד דרידה... נ.ב. אני סבור שלחלק סביר מהציונים מביננו, יש לפחות תחושה, אולי מרומזת, אולי אף חרף דעות מיליטנטיות נוגדות, שהממשלה הנוכחית הינה אולי קרש ההצלה האחרון למפעל הציוני. זוהי ממשלה רדיקלית, כן, ויש להבין זאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעיתים הסכמטיזם הוא קצת בעיני המתבונן. הכוונה לאמירות גורפות מסוג "הוא טוען: הימין, הימין [או השמאל] *אשם* בכל". רצוי לפרקים להבחין בין ביקורת והאשמות. זאת הגם שלעיתים מיטשטשים ההבדלים בין ביקורת חברתית ובין גישה פוליטית, שכן גישה פוליטית עשוייה לעיתים לעטות בדרגה זו או אחרת ציביון אינדוקטרינארי, חד-מימדי ותועמלני. כך, הטקסט הפוליטי, מצידו, עשוי לנטות לחד-כווניות, שכן הוא מיועד גם להפיח אנרגיה, לייצר esprit ולחזק את הרצון וההכרה בפני יתידות, דוקרנים ונעיצת-סיכות הפועלים כולם לפורר. בלשון אחרת - גם חשיבה, ביקורת ואפילו הכרה ותחושה פוליטית/חברתית "אלטרנטיבית" עשויות לנטות לפוליטיזציה במובן הזה וההפך. 1) מה רע בפירור? ביזור - זו תמציתו של האנרכיזם למשל. אני חושב שלעיתים מיטשטשים ההבדלים בין פירור/דיסאינטגרציה לבין ביזור. האנרכיזם, כדוגמא, חותר לביזור הכוח הפוליטי עד העלמתו המוחלטת. ב"כוח פוליטי" הכוונה ליכולת לחולל שינויים בכוח אכיפתם באמצעות האלימות המזויינת של המדינה, או על ידי גורמי כוח פוליטי הפועלים במסגרתה. אולי אני טועה. 2) יש מקום להוויה ותודעה אלטרנטיביות - אלו מאפשרות למשל להשתחרר מקבעונות תפיסתיים, רגשיים וקישביים, העשויים לבלום אפילו – את שיכלול תהליכי הייצור, ואת תנופות ההמצאתיות -שהינם דווקא פונקציות קפיטליסטיות מובהקות, הגם שנוטים לשכוח זאת. אמונתי שלי: -גוון בתוך אחדות - ביזור המחולל כיווניות ואירגון זאת באנלוגיה ובדומה לתהליכים מוגדרים אליהם מתכנסים תהליכים כאוטיים, כפי שמלמדת תאוריית הכאוס המתימטית של מנדלברוט ואחרים. - אינטגרציה של יסודות רבים. יש התורמים לפונקצייה כזאת ויש הממלאים פונקצייה אחרת בכל הוויתם והכרתם. ניתן לראות זאת גם כסימפונייה פוליפונית (רב קולית) המאחדת יסודות שונים ללכידות, אך לא כזו הגוררת אובדן קוויהם היחודיים של היסודות המצורפים. אינני אלימינטיבי/סלקני (סלוק יסודות שהוכיחו עצמן במהלך ההיסטוריה). אולי אטנואציות (הנחתות, מזעור, ויסות איזונים) אך לא חיסוליות. מי שרוצה להבין את הטקסט הזה, מי שטקסט זה מתייחס לשאלותיו - הן המובלעות, הן המנוסחות או לרמזיו האירוניים, שהינם, גם הם, הצגת סימן שאלה גדול, ימצא בו את מה שימצא בו. השאר מוזמנים לדלג הלאה, ולסבור שטקסט זה סתום ואינו מובן. לטקסטים מסויימים צריך גם מערכים של ידע ומערכים קוגניטיביים קודמים. אין אפשרות בכל טקסט להתחיל הכל מבראשית. וגם לא חייבים תמיד דרידה... נ.ב. אני סבור שלחלק סביר מהציונים מביננו, יש לפחות תחושה, אולי מרומזת, אולי אף חרף דעות מיליטנטיות נוגדות, שהממשלה הנוכחית הינה אולי קרש ההצלה האחרון למפעל הציוני. זוהי ממשלה רדיקלית, כן, ויש להבין זאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהתגובה הזו מתייחסת לענינים מהחשובים ביותר שבנפשנו. אתה צודק ביותר בהבחנות הברורות והעניניות אותן היצגת באופן כה ברור. מצער לחשוב שהפיסקה לפני אחרונה שלך תדבר לכל כך הרבה קוראים איילים שאכן יעדיפו שלא להתעמק בחוכמה הטמונה בדבריך ויקחו את הצעת הדילוג שלך כהזמנה להגחכה. דיאלקטית, עצם העובדה שמעטים הקוראים אותך לעומק מהווה פגיעה חוזרת ונשנית בך ובנו, קבוצת המעמיקים הדחויים על ידי הממסד האטום שעוד ישלם על זה יום אחד. אני משוכנע שאני מדבר גם בשמם של שאר ידידנו הצבאים הותיקים מכל גווני המחשבה הפוליטית, כשאומר לך כל לחי על תגובתך זו, או בלשונם של י. וס., חזק חזק ונתחזק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צריך לדעת, אתה הרי כתבת את זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו טוף — קצת הגזמתי. אבל מלאכתם של צדיקים נעשית בידי (אנונימים) אחרים. ס"ו,י — שמחו את ירושלם וגילו בה... כל המתאבלים עליה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי במקום לחכות להחזיר לי כגמולי, תתרכז בבניית טיעונים הגיוניים ועניניים. זה יהיה יותר מתאים לאייל ורוחו. גם אם אתה באמת לא קלטי, זה לא נראה לי כזה קריטי. אז טעיתי,אז מה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא (חושב שאני) יודע מי אתה, אבל אל תדאג - אם נעים לך בתוך החור אני לא אוציא אותך משם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לו שם של חיה צפונית (לא אייל)? לבנה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אני מודה שאני מנסה כבר איזה 5 דקות להבין לאיזו חייה בכלל התכוונת. אה, דוב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
5 דקות שיכלו להיחסך בצלילי מוזיקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה לתאר לעצמך, שדוקא באייל, יתקל קורא אינטליגנטי בקשקושים וחרטוטים, חלקם מבולבלים ולכאורה לא קשורים אך רבי פאתוס, ברוח בה הותשו קוראים אינטליגנטים על ידי יוצרים מפגרים בפא"צ. פא"צ גסות הרוח החצופה, מטח הקשקושים, הבירבור והשחתת המילים, הבכיינות הנעלבת והנפגעת מכל בקורת, ההתעלמות מכללי אתיקה וחשיפת קוראי האייל להגיגים מטופשים - כל אלו הם מעשה מיכאל-שרוני פא"צי מובהק ברוחו וצריך לאמר זאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חרטות "צודקות נורא" - הגם שמעט, איך לאמר בעדינות - בלי קשר, נו טוף, איך קרא לכם חנוך לוין: "אנחנו אנשי בסדר, אנשי בסדר גמור. דור הולך ודור בא, ואנו נישארים לעולם". (מלכת האמבטייה, 1970) קרא גם על מאבקי אדם-אדם אזרחיים-ברבריים - האם הם כל עולמך? מאבקים כאלה עשויים בנקל לגלוש לפריעת-סאוב ברברית, לתרועת העינויים ולעקירת הנטיעות של שכן חסר ישע, ולהקים עליך את האנושות הנאורה. מדוע שאני אצטרך להוריד עיני למטה ולשאת בביזיון, לשלם את מחיר הדמים בגלל שאתה כביכול בן עמי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רבים ובשיחרור הכספים הנעלמים בעליזות עלומה בלבירינט מערכות מפותלות. בוודאי לא בגדימת כמה גרושים הניזרקים לאמנים בשביל שיגידו: Yes, Sir. Ney, Sir!! מערכות מפותלות ולוחמה בשחיתות: ע"י קפקא: "המשפט". המתבונן חד העין ישית ליבו למתווים בהם לא רבים הבחינו בפרוטרוט, וזאת בגלל תעול שימת-הלב הקורא לעצם המצב הביורוקרטי הבולט לעין בניכורו:הכוונה לתאור לבירינטים ביורוקרטיים בדיוק כמעט הנדסי, עצם המיפוי, ולא רק התהליך הסיזיפי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נוכח טרוניות אד-הומינם (לגוף האומר ולא לגופם של הדברים), וכיוצא באלה רטינות וקושיות. סיפור אחד, עולם אפשרי יחיד מתוך נארטיבים, אתוסים ועולמות אפשריים רבים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |