 |
לעיתים הסכמטיזם הוא קצת בעיני המתבונן. הכוונה לאמירות גורפות מסוג "הוא טוען: הימין, הימין [או השמאל] *אשם* בכל".
רצוי לפרקים להבחין בין ביקורת והאשמות. זאת הגם שלעיתים מיטשטשים ההבדלים בין ביקורת חברתית ובין גישה פוליטית, שכן גישה פוליטית עשוייה לעיתים לעטות בדרגה זו או אחרת ציביון אינדוקטרינארי, חד-מימדי ותועמלני.
כך, הטקסט הפוליטי, מצידו, עשוי לנטות לחד-כווניות, שכן הוא מיועד גם להפיח אנרגיה, לייצר esprit ולחזק את הרצון וההכרה בפני יתידות, דוקרנים ונעיצת-סיכות הפועלים כולם לפורר.
בלשון אחרת - גם חשיבה, ביקורת ואפילו הכרה ותחושה פוליטית/חברתית "אלטרנטיבית" עשויות לנטות לפוליטיזציה במובן הזה וההפך.
1) מה רע בפירור?
ביזור - זו תמציתו של האנרכיזם למשל. אני חושב שלעיתים מיטשטשים ההבדלים בין פירור/דיסאינטגרציה לבין ביזור. האנרכיזם, כדוגמא, חותר לביזור הכוח הפוליטי עד העלמתו המוחלטת. ב"כוח פוליטי" הכוונה ליכולת לחולל שינויים בכוח אכיפתם באמצעות האלימות המזויינת של המדינה, או על ידי גורמי כוח פוליטי הפועלים במסגרתה. אולי אני טועה.
2) יש מקום להוויה ותודעה אלטרנטיביות - אלו מאפשרות למשל להשתחרר מקבעונות תפיסתיים, רגשיים וקישביים, העשויים לבלום אפילו – את שיכלול תהליכי הייצור, ואת תנופות ההמצאתיות -שהינם דווקא פונקציות קפיטליסטיות מובהקות, הגם שנוטים לשכוח זאת.
אמונתי שלי:
-גוון בתוך אחדות
- ביזור המחולל כיווניות ואירגון
זאת באנלוגיה ובדומה לתהליכים מוגדרים אליהם מתכנסים תהליכים כאוטיים, כפי שמלמדת תאוריית הכאוס המתימטית של מנדלברוט ואחרים.
- אינטגרציה של יסודות רבים.
יש התורמים לפונקצייה כזאת ויש הממלאים פונקצייה אחרת בכל הוויתם והכרתם. ניתן לראות זאת גם כסימפונייה פוליפונית (רב קולית) המאחדת יסודות שונים ללכידות, אך לא כזו הגוררת אובדן קוויהם היחודיים של היסודות המצורפים.
אינני אלימינטיבי/סלקני (סלוק יסודות שהוכיחו עצמן במהלך ההיסטוריה). אולי אטנואציות (הנחתות, מזעור, ויסות איזונים) אך לא חיסוליות.
מי שרוצה להבין את הטקסט הזה, מי שטקסט זה מתייחס לשאלותיו - הן המובלעות, הן המנוסחות או לרמזיו האירוניים, שהינם, גם הם, הצגת סימן שאלה גדול, ימצא בו את מה שימצא בו.
השאר מוזמנים לדלג הלאה, ולסבור שטקסט זה סתום ואינו מובן. לטקסטים מסויימים צריך גם מערכים של ידע ומערכים קוגניטיביים קודמים. אין אפשרות בכל טקסט להתחיל הכל מבראשית. וגם לא חייבים תמיד דרידה...
נ.ב. אני סבור שלחלק סביר מהציונים מביננו, יש לפחות תחושה, אולי מרומזת, אולי אף חרף דעות מיליטנטיות נוגדות, שהממשלה הנוכחית הינה אולי קרש ההצלה האחרון למפעל הציוני. זוהי ממשלה רדיקלית, כן, ויש להבין זאת.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות