בתשובה להאייל האלמוני, 04/10/02 10:34
 |
|
 |
||
|
||||
 |
...הגנה עצמית מול פולש המניח שמשום שאת אשה, ועוד בהריון, לא יהיה לך את הכוח למנוע הטרדה מינית. ואני לא חושבת שיזרקו אותי מהכנסייה בגלל זה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
התודעה של התוקף ממש לא רלוונטית (וממילא איילת לא מספרת שהיא תיחקרה אותו בנושא). הגנה עצמית היא כפי שאמרתי שימוש באלימות כשאין ברירה אחרת ובמידה המינימלית הנדרשת. התנאים האלה לא התקיימו במקרה הזה. נכון? היתה כאן אלימות של "תגמול", "חינוך", "הרתעה" ו"ביטוי עצמי" כפי שהודתה איילת, אלימות שנועדה לשלוח מסר, דיבורים עם הברך. למה את חושבת שבמקרה זה אלימות היא הדרך, וכי התוקף מבין רק כח? זה לא קשור לכנסייה. זה קשור לעמדתך בשאלה אם אלימות היא הפתרון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
די בקלות, כי גם אותי הטרידו אנשים שונים במהלך הריונותי. אני שמה את עצמי במצבה של אשה שמישהו מתקיף במקום חשוך ורועש, שבו אי אפשר לצעוק לעזרה לפני שנגרם נזק. ובועטת, לא לצורך חינוך אלא לצורך התגוננות מפני ההטרדה הבלתי-נסבלת. ולאחר מכן, גאה בעצמי שבעטתי לא רק במטריד אלא גם במוסכמות, שאומרות שאשה תהיה ענוגה, חלשלשה ומטומטמת, בעיקר במהלך הריון. לא הייתי רואה בכך פעולה של חינוך המטריד (זה לא תפקידי) אלא העמדת נדבך נוסף של מודעות-עצמית בקרבי בדבר זכותי לחיות חיים מכובדים (זוכים לכבוד) גם בידי אחרים. לגבי הרתעה – במסגרת האינטראקציה ביני ובין המטריד... ...אני מניחה שהוא היה לא הטריד עוד את הגברת. אבל לגבי הרתעה כללית – אני לא חושבת שהרתעה כללית תושג באמצעים אלה. אבל נקודתית - יש לה מקום. לגבי השאלה אם אני חושבת שהתוקף מבין "רק כוח" – לא ברור לי מאיפה השאלה הגיעה. מעולם לא הבעתי דיעה כלשהי לגבי מרחב ההבנות של התוקף. אני יכולה לתאר לעצמי מגוון אפשרויות אחרות לתגובה שהוא היה מבין, ככל הנראה. אבל איילת הגיבה בתגובה חזקה שכמעט דרשה תגובה חזקה. וממני – התגובה חיובית. ובעניין הכנסייה, אצלי דווקא יש קשר, משום שאני חברה בכנסייה שאחד מעקרונותיה הוא העדר האלימות. ובכל זאת (ואני מעלה בדעתי אחת אחת את כל הנשים בקהילה, ואחריהן את כל הגברים) מגין 4 ועד 86, וכל אחת מהן היתה מגיבה כמוני, פחות או יותר. אבדוק ביום ראשון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה של איילת הנזק כבר נגרם, ואז היא בעטה. היא יכלה להגן על עצמה לא פחות טוב ע"י התרחקות מהמקום. זו לא היתה בעיטת הגנה. לא ולא. (את היית "גאה בעצמך" על כך שהפעלת כח? אני יכול להבין שהיית משלימה עם כך שנאלצת לפעול בניגוד לדרך האי-אלימות, מצטערת שנאלצת לעשות כך אך מכירה בכך שהיה זה הכרחי, לשיטתך. אבל להתגאות באלימותך?) לא הבנתי אם לדעתך יש לבעיטה הצדקה בשל האפקט ההרתעתי שלה על התוקף הספציפי. כלומר, האם "הרתעה" היא גם סיבה מספקת להפעלת כח. את זו שהתייחסת לתודעה של התוקף מלכתחילה (אני נמנע מכך). אם הוא מבין גם דברים אחרים, מדוע הבחירה בתגובה האלימה? "הגנה עצמית" לא הייתה כאן. מה מצדיק את השימוש בכח? כשאת בודקת ביום ראשון, ייצגי את עמדתי בנאמנות (כיוון שאני לא אהיה שם), הסבירי להם שאני טוען שהבעיטה לא הייתה הכרחית להגנתה של איילת (ושבינתיים אין חולק על כך). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אני חושבת שהיא היתה תגובה ראויה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שאלימות היא ראויה אלא כשהיא הכרחית. אני קורא לזה ''רע הכרחי''. זה רע אבל לפעמים זה הכרחי. כשזה לא הכרחי אז לא עושים את זה כי זה רע. לגנוב כיכר לחם זה רע. זה לא ראוי. כשגוועים ברעב ואין כסף זה נהיה הכרחי, ואז אני בעד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
...מעולם לא גרמתי נזק פיזי לאף אדם בכוונה-תחילה. למיטב זכרוני, לא הלכתי מכות אף פעם, אפילו לא בגיל מאוד צעיר. זה סוג של פגם אישיות ושילמתי מחיר נורא על כך, במשך השנים בישראל (שם התקיפו אותי פעמים לא מעטות. כאן עוד לא ניסו להתקיף אותי. אדווח אם זה יקרה.) אני מהללת את תגובתה של איילת (שנשמעת *ממש* תגובה במקום, ככל שאנו שומעים יותר על הנסיבות) בין היתר מתוך קנאה, משום שלא היה עולה בדעתי לעשות זאת (במובן המילולי – אני פשוט לא הייתי חושבת לבעוט.) ככל הנראה הייתי מתרחקת, או משתמשת במלים מנומסות (פחות או יותר) כדי להדוף את התקיפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מנין לך שלו הייתי מתרחקת מהמקום ללא תגובה אחרת הוא לא היה ממשיך ועוקב אחרי? האמת? כן. הייתי גאה בעצמי שהצלחתי לשדר לאותו בריון בדיוק מה אני חושבת על מעשיו ואני לא חושבת שאני צריכה להצדק על כך. זה עדיין לא הופך אותי לעבריינית איומה ונוראה שמחפשת להפיל חללים ברחוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה ''עליתי'' עכשיו על הסיפור שלך, ואעיר איזו הערת הבהרה צנועה. מבלי לשפוט אם המעשה האלים שלך היה נכון או שגוי, הובהר לבסוף שהמוטיבציה לו לא הייתה איזה צורך, שלא נמצאה לו תשובה אחרת, לפתור את הבעיה, כפי שניסית להציג את העניין בכמה תגובות קודמות, אלא בעצם עניין של כבוד או משהו כזה. לפני השיפוט חשוב שאת עצמך תפנימי את העובדה הזאת ולא תחפשי תרוצים אחרים. סתם נזכרתי באיזה סיפור ששמעתי ברדיו של מעשה אלים שאף הוא קשור בגבר ואישה, שבו האלימות דווקא פתרה בעיה, סיפור שמאד נהנתי משום מה לשמוע אותו. מדובר בסיפור של אישה שבהיותה בצבא עברה פעם איזה קורס בקרב מגע או משהו כזה. אחר כך התחתנה, וכמו רבות נפלה לזרועותיו של בעל שהתגלה אחר כך כבעל אלים. הבעל התעלל בה במשך שנים רבות והיא, כפי שסיפרה, לא הצליחה להיפטר ממנו, וגם פחדה ממנו מאד וחששה לנסות ולהפעיל את ''הידע התיאורטי'' שרכשה בעבר. אבל ברגע מסויים שבו סבלה ממכות קשות, בהחלטה אמיצה של הרף עין החליטה לנסות ולהחזיר אלימות באותן שיטות שלמדה בעבר. להפתעתה (ולהפתעתו) האיש מצא את עצמו שכוב על הרצפה, והיא המשיכה והפליאה בו כבר כשהיה חסר ישע את מכותיה זמן רב עד שהתעלף. לאחר אותו אירוע, (בערך. אם זכרוני אינו מטעני), עזב הבעל את הבית והיא לא ראתה אותו יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טיבה של הטרדה הוא שהמוטרד בפירוש אינו מעוניין במעשה. לגבי העניין הזה אני יכול לחשוב על מקרה שבו גבר שם ידו על בטנה של אישה הרה שהוא מכיר כמחווה שאינה קשורה כלל במין, אלא איזו צורה של הזדהות, כשהאישה מקבלת את המעשה ואינה רואה בו מטרד. ברור שבמקרה שלפניהו לא היית מעוניינת במעשה, אך ייתכן שהגבר היה חסר את הסנסורים הנכונים לחוש בכך, ועשה מה שעשה. אי אפשר לדעת בודאות אם מדובר במטרד מכוון או בטפשות, ולכן לבני האדם יש פה ולשון דבור. לדעתי היית צריכה להבהיר במלים ברורות שאינן משתמעות לשני פנים שאינך מקבלת את צורת ההתנהגות הזאת. אילו היה חוזר על מעשהו, היה אפשר להבין איך שהוא את תגובתך, אם כי תלונה במשטרה הייתה עדיפה מכל הבחינות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני לא מכירה את הבחור. הוא עוד פרצוף מוכר במקום, ללא שם או אופי מבחינתי. ב. כפי שציינתי, מדובר היה במועדון חשוך ורועש שבו קשה לדבר או לצעוק באופן שישמעו אותך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה עם הגנה עצמית מפני אנשים שחושבים שמפני שאתם דמוקרטיה מלאה ביפי נפש ושיש לה כל מיני דינות מהאו"ם על הראש, אז הם יוכלו לפלוש לתוך המדינה שלי ולהתפוצץ בתוך אוטובוס מלא אנשים חפים מפשע? חבר'ה, בואו נשים את הקלפים על השולחן - הרי האלמוני בכלל לא התעניין בבטן של איילת. הוא התעניין בגישה הבלתי-עקבית שלך כלפי הגנה עצמית שחורגת מכל פרופורציה לפעולה *המינימלית* כדי למנוע את הפגיעה. כלומר - מה שאיילת עשתה (ובצדק) הוא לנקוט פעולה שהיא לא סתם ענישה ומניעה, אלא גם *הרתעה*. אותו דבר שכנגדו את טוענת נמרצות בכל דיון פוליטי על מעשי ישראל בשטחים, אבל תמכת בו בשמחה כשבוצע ע"י אישה הרה כנגד איזה שמוק במועדון. הסבירי את חוסר העקביות הזו, וכולנו נוכל ללכת הביתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראת מה שכתבתי? אני לא חושב שמה שדינה וארז אמרו משקף חוסר עקביות בשאלת ההגנה העצמית. הוא משקף חוסר עקביות בשאלת האלימות. מה שאתה קורא לו "הגנה עצמית שחורגת מכל פרופורציה לפעולה המינימלית כדי למנוע את הפגיעה" הוא כבר לא הגנה עצמית, אלא כמו שאמרת ענישה והרתעה, או במילים שלי - אלימות שאין לה הצדקה אלא כשהיא ננקטת על ידי החברה כלפי הפרט (במקרה של מדינה, זה אומר שהמונופול על הדבר הזה הוא בידי מערכת המשפט). מוזר לי שאתה חושב שמותר לפרט לעסוק בענישה אד הוק בצורה שכזו. חותכים אותך בכביש אז אתה הולך לחתוך את הצמיגים של זה שחתך אותך? מרמים אותך בעודף במכולת אז אתה גונב חבילת קרקרים או משתין לחמוצים? חשבתי שאנחנו לא חיים במערב הפרוע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפעמים אני בעד הבלגה, אבל כשמישהו מתקיף אותי, ואני חושב שאני יכול, אני אדאג לשלוח אותו לבית-חולים, ולא אסתפק בסתם הליכה משם. כשהייתי בחטיבת הביניים זה קרה לי פעמיים (הייתי ילד שמנמן שנראה נוח להטפלות. אחרי פעמיים שהוכחתי שיש לי גם כוח מתחת לשומן, עזבו אותי לנפשי). אני דוגל בהתנהגות הגיונית, בהתאם למצב. כשהתנהגותו של הזולת אלימה כלפי, אני אנהג באלימות. אם ההתנהגות אינה אלימה אלא פוגעת באופן אחר, בד"כ התגובה שלי גם היא לא תהיה באלימות פיזית. אגב, לגבי המשטרה - אתמול פרצו לי לרכב וגנבו תיק של ידידה שלי. פרצו לעוד שלושה רכבים (לפחות) בחניון הזה. אחד מהנפרצים התקשר למשטרה. התשובה? תבוא מחר, תגיש תלונה. (ואז נתייק אותה במגרסה). לא הייתי מסתמך עליהם יותר מדי. אם הייתי מוצא את הפורץ, הייתי מפרק לו את הפרצוף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחטיבה שלחת שני נערים לבית-חולים, ולא העיפו אותך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגלל שנשכתי מישהו. את מנהלת החטיבה לא הטרידו כלל ''תירוצי'' כי באותו רגע אמור היו עלי, מילולית, עשרה אנשים. קקי חטיבת ביניים. שימרו מרחק מחטיבת הביניים ליאו-בק, חיפה, יהודים טובים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אותי דווקא כן העיפו פעם. (מה יש באייל שגורם לי להיות נוסטלגי, בניגוד גמור לאופי שלי, אני לא יודע.) זה היה בכיתה ז', מטעמי התחצפות קלה למורה. זה ממש יפה איך שהם סידרו את מדרג העונשים, בהתאם לחומרת המעשים. BTW: המורה היתה ממש שמנה. למה כל ההסתבכויות שלי הן תמיד עם שמנים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשני המקרים היה לי קל להוכיח שהם תקפו אותי (היו עדים). זה באמת לא אשמתי שהם קפצו לי על הגב (אחד ניסה לשרוט אותי, השני אני כבר לא זוכר). אני בסך הכל הטחתי את עצמי לאחור על הקיר הקרוב. כמה פעמים. עד שהם עזבו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
<מעלה זכרונות תפלים מחטיבת הביניים> נדמה לי שהיה זה בכיתה ט'. בחור ענקי (אבל ממש!) רדף אחרי לאורך המסדרון עם מוט ברזל. הוא לא נראה ידידותי במיוחד והנחתי שהוא לא מעוניין לתת לי מוט ברזל במתנה. המרדף נגמר בכיתה לעיני המורה לאנגלית (שם חשבתי שאהיה בטוח). הבחור התקרב עם מוט הברזל בעודו מקלל. המורה המבוהלת לא זזה ממקומה (ואף לא פצתה פה). לא ממש חשבתי יותר מדי באותו רגע, הרמתי שולחן בית-ספר מעל הראש (לא ידעתי שיש בי את הכח) וזרקתי אותו על הבחור הסימפטי. הבחור נפצע בפניו וברח הביתה בעודו בוכה בכי תמרורים. אני? אני בקשתי מהמורה בנימוס סליחה, החזרתי את השולחן למקום והשיעור התחיל ללא תגובת המורה (לאחר שהיא נתנה מספר מבטים לכל הכיוונים, כאדם אשר נכלא באיזור הדמדומים). <עכשיו אני חיב להרוס גם למיעוט הקטן שחש סימפטיה מסוימת עם מעשי> דרך אגב, הוא התעצבן בגלל שאמרתי משהו על שמנים. לי קראו לשיחה עם המנהלת ששחררה אותי מיד לדרכי, לאחר שיחה קצרה. בשיחה שיקרתי ואמרתי שאין לי מושג למה התחילה המהומה ולמה הוא נטפל אלי. בת כוסית אחת, התחילה להסתכל עלי מאז אותו היום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו מתייק את כל זה, נכון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתייק את מה? איפה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את כל ההוכחות להידרדרותם המוסרית של כותבי האייל בגיל הנעורים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה הפוך - ככל שהיינו גרועים יותר בחטיבת הביניים, כך השתפרנו יותר מאז. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממ, באמת אנחנו צריכים להוסיף טור לקובץ - ''התנהגות אלימה'' לא היה לנו עדיין (אבל יש כמעט כל דבר אחר, עכשיו אנחנו מעדכנים את ''למי יש חתול'' על פי הטור של איזי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תבדקו אם אין מתאם בין בעלי חתולים להתנהגות לא אלימה, ובין בעלי כלבים- להתנהגות כן אלימה... (זה רק חצי בצחוק). [עכשיו כל בעלי הרוטויילרים יתנפלו עליי]. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת שעוד לא הגענו לשלב הקורלציות. אבל הרעיון נרשם ב- to do list. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואיפה אפשר לתייק אותי, שמגדל גם חתול, וגם כלב, שמעולם לא נקט באלימות, אבל מבית ספר גורש אינספור פעמים (עד הפעם שבה נאמר לו ללכת ולא לחזור)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(למה, מה עשית?) כלב-כלב, אבל בטח זה לא רוטוויילר, או בולדוג, או בוקסר או כל K9 מכוער ותוקפני אחר. נכון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פינצ'ר נחשב K9 מכוער ותוקפני אחר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פינצ'ר נחשב לחתול... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יכול להיות. הוא מפחד מחתולים... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(לפחות מיקו, פינצ'ר ננסי שהכרתי, שהיה כל כך שמן עד שהוא נראה כמו נקניקיה מהלכת. בחיי) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, את טועה. נקניקיה זה דאקל (או תחש, או דאקסהונד, בקיצור, ''בייגלה''). כלב מדהים (ואני בכלל איש של חתולים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראיתי כמה כלבי תחש- הם נראו הרבה פחות כמו נקניקית זוגלובק ממיקו הפינצ'ר... :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
<מגרדת בפדחתה. כן, גם היא הייתה ילדה אלימה למדי> בכיתה ו' העיפו אותי מבית הספר אחרי שזרקתי עכבר מעבדה על מורה (הגענו בבוקר לשיעור טבע, גילינו שהעכברים ברחו, הטילו עלינו לאסוף אותם, ואני הטלתי אותם על המורים...) בכיתה ז', הייתי בפנימיה שורצת ערסים. אחד המנהיגים שלהם, בחור מגודל במיוחד (הוא היה ב-י') נהג להציק לי די הרבה. לשמחתי, הפנימייה לא הייתה עירונית, ועונת הקרפדות הגיעה. גונבה שמועה לאוזני שהבחור נוהג לישון עם תחתונים בלבד. ערב אחד, כשהוא היה במקלחת, התגנבתי לחדרו עם קרפדה חיה שלכדתי, וטמנתי אותה במיטתו. נהנית מהחום, היא ישבה שם בסבלנות. הבחור יצא מהמקלחת, נכנס למיטה, וברח משם בזעקות אימים שהעירו את כל הפנימיה... מכיוון שאני הייתי היחידה שהעזה לגעת בקרפדות, היה די ברור מי עשה את זה. מאז, כל הערסים (וגם האחרים) עזבו אותי לנפשי (וגם לא נגעו בכלבים ובחתולים שגידלתי שם) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדל הוא בהפרשי הכוחות (איילת מול אידיוט, מדינת ישראל מול ילדי פלשתין או אפילו, חיילים חמושים מול ילדי פלשתין). איילת לא הרגה אותו, נכון? (וראה הערות אחרות שלי בדבר הסיכוי שאני הייתי עושה אותו דבר.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועוד הבדל – משך האינטראקציה. איילת לא כבשה את ביתו של האידיוט ועמדה שם 35 שנים עם בטן הרה שאי-אפשר-לעמוד-בפני-הפיתוי-ללטף-אותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
just imagine, 35 years with a great-big-belly and all the complications of pregnancy!
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
:) נכון שאת תזדהי איתי כשאגיד שישנם ימים שאת משוכנעת שהמצב ההריוני הזה הוא לנצח? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שבעת החודשים הראשונים מתמשכים בקצב סביר. החודשיים האחרונים מתמשכים לפחות עוד שבעה חודשים, והדרך היחידה להתנחם במהלכם היא להיזכר שפילות סובלות את העניין במשך שנתיים ובסוף צריכות ללדת פיל. אבל זו נחמה מאוד חלקית, בגלל שקשה להאמין במהלך התקופה שיש מישהי שסובלת יותר ממך. אפילו אם היא פילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל לפילות גם ככה אין דברים טובים יותר לעשות. חוץ מזה, יש גם את התחושה שגם כשרואים את התינוק והוא מונח עליך, קשה להתנתק מהיצור הערטילאי שבבטן שאיתו דיברת ואותו הרגשת. זה יופי כשיש תינוק ביד, אבל אני לא הרגשתי שזו אותה אחת שליוותה אותי 43 שבועות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"התינוק" מקומו בבטן – מה הוא עושה שם בחוץ?!? למה מי הרשה לו? (נחווה שוב ושוב, בכל מיני מיילסטונס של הפעוט) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ילדי" פלשתין ידעו יפה מאוד להלחם בזמן ששת הימים. הם יודעים יפה מאוד להלחם ב"חיילים החמושים" בבתי הקפה ובאוטובוסים בישראל. במהלך הכיבוש, גם אנחנו לא הרגנו אותם. סתם כבשנו ולא הקלנו את חייהם. אז זה כבר בסדר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דינה, ואת קרתגו יש להרוס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובתרגום לשונראית: ואת המדינה הציונית יש למחוק. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |