|
||||
|
||||
המאמר יפה בעיני, ומעניין באופן מרענן. תודה. עם זאת, הוא מתחיל מרמות גבוהות מדי (הברורות, מן הסתם, למחבר) ולא נותן לנו את הרקע שאני משערת שמחברי הספרים נתנו. קצת מפריעה לי הפשטנות-מוות על קידוש השם הוא עניין עמוק הקשור בהקשרים דתיים,חברתיים,תקופתיים ועוד, זה לא ממש מעמיק לציין שיהודים הרגו את ילדיהם וזה פויה. הדת היהודית מקדשת את החיים. כל מצווה ומצווה בה בטלות אם מדובר בעניין של חיים ומוות (כולל שבת, יום כיפור וכו) למעט שלוש מצוות "ייהרג ובל יעבור": גילוי עריות, שפיכות דמים ועבודה זרה. כלומר, אם נקלעת למצב בו אתה יכול להינצל ע"י להרוג מישהו אחר טוב היותך מת מרוצח (ועשרות סוגיות מעניינות נכתבו בנושא ברבות השנים). וזה ודאי נכון גם לגבי הורים וילדים. לכאורה גילוי עריות ורצח הם דברים שבאמת עדיף למות מלבצע, ועבודה זרה (כלומר לעבוד אלילים, לא להתחנך כיהודי וכיוב) היא תמוהה. אבל כשזוכרים שהדת היהודית מתייחסת לעצמה כבלתי מוגבלת בזמן (כלומר-המוות הוא שלב נוסף. הנשמה ממשיכה בדרכה) ואל הנשמה כאוביקט שיש לשמור עליו כמו הגוף ממש, הרי אובדן הנשמה היהודית הוא המקבילה של רצח. בעיניים לא אמוניות זה נראה מופרך, אבל מי שמת על קידוש השם הם אנשים מאמינים. (כן, וילדיהם החפים מפשע, נכון. האם אני חושבת שזה מוצדק? ודאי שלא. אבל צריך לזכור את הקונטקסט. והאמת היא שאני חושבת שיש ילדים שאיתרע מזלם והם חשופים מקטנות לדברים שמשחיתים את נשמתם ומטביעים בהם חותם לכל ימי חייהם. האם זה גרוע פחות מרצח? כנראה, כשהערך היחידי הוא החיים עצמם. האם הערך היחידי הוא החיים עצמם, ולא משנה איך? אולי, אפשר להתווכח על זה. אבל הויכוח הוא לגיטימי ולא מופרך בכלל). |
|
||||
|
||||
גילו העריות. מדוע עדיף למות ולא לשכב עם סבתא? |
|
||||
|
||||
Because then you're obliged to pack your grandma, collect your cousines, rent a cart for your wife and chickens and leave to a bigger Jewish community on the opposite side of the globe, so you wouldn't be forced to marry your boys to Shixses, and you won't even think about solving it like Lot and his daughters.
Good enough? I just made it up... |
|
||||
|
||||
גילוי עריות הוא חילול הגוף, שיכול להיתפס חמור מרצח. האם אתה סבור שלאנסים מגיע עונש מוות? ואם הייתה למישהו ברירה, לאנוס או למות, מה דינו? בעיניים של בן המאה ה21 וכנראה חילוני אני יכולה לנחש מה תגיד. במאה ה21 רק החיים הם קדושים, לא דרך חיים או מטרה בחיים. אבל קדושת הגוף וטהרת המידות היו, עד ממש לא מזמן, ערכים עליונים, ולכן טבעי שאם נכפה עליך לחלל את עצמך ומישהי נוספת תעדיף התורה את מותך כטהור ולא את חיי שניכם כטמאים. בעינים דתיות החיים הם אמצעי ולא המטרה, כשזו תהיה נקודת המוצא שלך הרבה דברים ייראו אחרת. |
|
||||
|
||||
אני, כחילוני, הייתי אומר שהייתי מעדיף למות על פני לאנוס מישהי. סיבה? אני מעדיף למות בעצמי מאשר לפגוע באדם חף מפשע. מבחינתי אין הבדל בין השאלה הזו לבין מצב בו אני צריך לבחור בין חיי שלי לבין חייו של אדם אחר חף מפשע: אני אחראי לחיי שלי, ואין לי שום זכות, בשום מקרה, לפגוע באדם אחר אם הוא לא פגע בי. כמובן שאם אדם שבחר דווקא לאנוס כדי להציל את חייו היה מובא למשפט, אני לא יודע איך הייתי שופט אותו. בכל מקרה מי שכפה עליו את הבחירה נכנס מבחינתי לאינסוף שנה לכלא. מה שמטריד אותי בתגובה הזו שלך היא שאת מסתכלת על האינוס לא כעל פגיעה פיזית ונפשית קשה באדם, אלא כעל בעיה של טומאה. כלומר, אני מסתכל על הבחורה שאני צריך לבחור אם לאנוס או לא, ולא לחשוב על הנזק הנורא שיגרם לה נפשית כתוצאה מחוויה נוראית שכזו, אלא לחשוב על זה שאף אחד לא יתחתן איתה אחרי זה... זו צורת מחשבה מעוותת. |
|
||||
|
||||
האם יש בעיה של טומאה באונס כאשר האנס נשוי לאנוסה (והיא לא בנידה)? |
|
||||
|
||||
בעולם העתיק (ובמקומות מסוימים גם בדורנו אנו) ההשלכות של אינוס היו חמורות לא רק מבחינת ההשלכות הנפשיות והגופניות על האישה (שאני לא מזלזלת בהן בכלל), אלא גם מבחינת סיכוייה של הנאנסת להשתקם (דהיינו להתחתן, שהיא הדרך היחידה כמעט לביטחון כלכלי). |
|
||||
|
||||
כן, אני יודע. זה חלק ממה שיש לי נגד אותם ''מקומות מסוימים בדורנו''. בכל מקרה, ההתייחסות של גילית אינה לנזק שיעשה לה מבחינה נפשית (שעשוי לכלול גם את הנזק שיגרם לה בשל היחס מהחברה הסובבת אותה), אלא לנזק ה''רוחני'' שיגרם לה כתוצאה מהטומאה שתדבק בה. זה חולני, לדעתי. |
|
||||
|
||||
אני לא חושבת שהבנת למה התכוונתי באומרי ''טומאה''. אני לא אמרתי שום דבר על ''שלא ירצו להתחתן איתה''. באמרי ''לטמא'' התכוונתי להרגשה הכללית שמתארות בד''כ קרבנות אונס, כלומר-לפגיעה הנפשית. |
|
||||
|
||||
אז למה אמרת שגם האנס יהיה טמא? חוץ מזה, לטומאה יש משמעות מאוד ברורה בדת היהודית. אולי היא כוללת הרגשה אישית של הטמאה, אבל היא כוללת הרבה יותר מזה. |
|
||||
|
||||
א.אני סבורה שנשמתו של האנס טמאה, גם הלכתית וגם נפשית-מטאפורית. זה כמו שתגיד..אממ.. "אני לא רוצה להתלכלך בעבודה כזאת" כשברור שזה לא לכלוך פיזי. ב.נכון. ואנחנו מדברים על הדת היהודית. ג.כנראה עולם המטאפורות והדימויים שלי שונה משלך. אנא קרא "לפגוע" במקום "לטמא". פתרנו? |
|
||||
|
||||
(וואו, איזו הרגשה מוזרה...) |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
הנה מאמר לא ארוך על האונס בעיני היהדות. זה יזעזע אותך ויתן גושפנקא לדעה של גילית. |
|
||||
|
||||
זאת המסקנה מהלינק שהבאתי. השאלה היא כיצד יתכן שהיחס לאונס כל כך השתנה בין הדורות ? איך דבר שהוא כל כך מוסכם היום, לא היה בעבר כזה. |
|
||||
|
||||
לא הבנת הנקרא חסרה כאן, אלא הבנת הלוגיקה התלמודית. את ההצעה שהאנוסה תהיה אסורה לבעלה (שכן אולי היא התרצתה לאנס לאחר שבתחילה סרבה לו), רבא דוחה בנימוק שאפילו אם כך אין כאן הסכמה אמיתית אלא כניעה ל"תאווה הטבעית". בכל מקרה אף אמורא אינו טוען שזה המצב השכיח, אלא רק שהדבר אפשרי1. במקום לקרוא מה שלא כתוב, מותר להתרשם מהמאמץ להתיר את חיי הנישואין. 1 כמובן שלא כאשר האנס הוא זר "מן הרחוב". יתכן, למשל מקרה כזה: האנס הוא מאהבה של האשה; הוא מפתה אותה, היא מתנגדת אבל "נשברת" ומתרצה לו. אפשר היה להאשים אותה בבגידה, אבל רבא מצא דרך לחסום האשמה כזו. |
|
||||
|
||||
לאנסים לא מגיע עונש מוות, מגיע עונש מוות למי שגורם לנאנסת להרגיש מלוכלכת ומנודה לשארית חייה, כנהוג בחברות מסויימות. שום דבר בעיני הוא לא קדוש, לא דרך החיים, לא החיים עצמם ולא הדגדגן של סבתא ואני מוכן להבטיח לך שנקודת המוצא שלי לעולם לא תהיה שהחיים הם אמצעי. בעיני הם אפילו לא מטרה, אלא רק עובדה כזו שצריך לחיות איתה (גיחי) |
|
||||
|
||||
הטאבו על גילוי עריות הוא אחד הדברים היחידים ביהדות ש''עושים שכל''- למנוע הצלבת גנים דפוקים וכל זה. עובדה שזה, והאיסור על רצח, הם שני הטאבואים הכי נפוצים בעולם, וקיימים בכל, או כמעט כל החברות, אפילו בשבטים הכי נידחים. אז תגיד שהסבתא לא יכולה להיכנס להריון, או שאפשר להפיל, או להרוג את התינוק, או שאולי בכלל לא יהיה הריון. אבל אנשי השבטים שמקיימים את הטאבו לא יודעים, ולא חושבים על העניין הגנטי, הם פשוט מקיימים את הטאבו בכל מחיר. |
|
||||
|
||||
ישנם יונקים רבים הנמנעים מגילוי עריות. ואם באמת מובטח שלא יהיה הריון ולא מדובר על סיטואציה של אינוס קטינה (או קטין), האם עדיין יש סיבה לקיום הטאבו? |
|
||||
|
||||
אנחנו מדברים מהזווית של היום, כשאפשר להבין את הרציונל שמאחורי הטאבו. אבל למאמינים עצמם זה היה טאבו דתי, לא עניין רציונלי. בספר ''מספיק זמן לאהבה'' יש קטע שבו לאזארוס מגיע למסקנה שאין כל סיבה הגיונית להימנע מלשכב עם אמו (לאחר שחזר בזמן), וזה מה שהוא עושה. |
|
||||
|
||||
דיון 31 |
|
||||
|
||||
מתצפיות שערכתי באוכלוסיית חתולים, לא רק הרתיעה הטבעית מיחסי מין בתוך המשפחה קיימת אצלם, אלא גם אונס, הומוסקסואליות ומקרים בהם בכל זאת מתקיימים יחסי מין בין קרובים מדרגה ראשונה. השאלה מה יהיה קשה יותר ליהודי דתי לקבל - את זה שהוא בסך הכל יונק שפיתח אמצעי תקשורת מתוחכמים, או את העובדה שחלק מהמצוות לא בדיוק הגיעו ב FedEx מאלוהים. |
|
||||
|
||||
איך אתה מגדיר אונס בקרב חתולים? מה ההשפעות שלו על החתולה הנאנסת? |
|
||||
|
||||
חתול ממין זכר נושך זכר קטן יותר באחורי צווארו ומבצע בו משגל מדומה, בניגוד לרצונו של הזכר הקטן או שהוא מבצע מעשה דומה בחתולה שאינה מיוחמת. מה ההשפעות? אם היו לי יותר חתולים ויותר זמן אולי הייתי יכול להגיע למסקנות לגביהן, אבל אני לא רואה סיבה להניח שהן שונות מההשפעות על אישה נאנסת בניכוי הסטיגמה (האמיתית או המדומה) החברתית. |
|
||||
|
||||
אתה לא רואה סיבה להניח שההשפעות על חתול שנאנס שונה מההשפעות על אישה נאנסת? האנשה זה יופי, אבל לחשוב שאשה חווה אונס כמו חתול זה סתם דבילי. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
לא עם כל הגיג אני רוצה להתווכח. |
|
||||
|
||||
אתה לא רק נמנע מלהתווכח אלא גם (אני נוטה לשער) נמנע מלהקדיש לכך מחשבה נוספת. |
|
||||
|
||||
אני מקדיש לנושא את כל המחשבה שברצוני להקדיש לו. לאחר שהגעתי למסקנה שרעיון מסוים הוא דבילי, איני רואה צורך להקדיש לו מחשבה נוספת. |
|
||||
|
||||
תודה על העזרה בהכללת שיטת החשיבה. |
|
||||
|
||||
ברגע של חולשה, התוודתי שהדעה "נשים וחתולים סובלים ממעשה אונס במידה שווה" דבילית בעיני. לא שקלתי את הנימוקים בעד ונגד, לא כתבתי מסה ארוכה בנסיון להפריך את התזה, לא הקשבתי לק"נ הטעמים שמן הסתם תומכים בדעה הזו, אלא סתם כך, בלי להסביר - "דבילית". אכן, כשלתי. והתוצאה הכואבת של חוסר האחריות הזה היא שאיילים גולים מסויימים לא יחשבו על יהדות. לאן אוליך את החרפה? |
|
||||
|
||||
אני מבקש לא לשכוח את הסבל של משפחת העכברים שאחד מבניה הוצא להורג (או נלקח למאסר, אני לא זוכר בדיוק). |
|
||||
|
||||
העכבר חלה בלוקימיה: תגובה 90491 (אם כבר לא לשכוח, אז לא לשכוח אף פרט). |
|
||||
|
||||
ואם אפשר לשאול שאלה - האם סבל של יהודי ושל לא יהודי הם דומים, או שזה דבילי כמו ההשוואה בין חתול או עכבר לבן אדם? אגב, אני איני מסיק מהשקילות הזו שיש להימנע מניסויים בבעלי חיים, אכילתם או ניצולם לכל צורך אחר, כך שההשוואה בין דעתי ובין זו של מר דוקטור פרופסור סלע מסתיימת בשלב מוקדם יחסית. |
|
||||
|
||||
דומים. למה אתה שואל שאלה מוזרה כל-כך, ולמה דווקא אותי? |
|
||||
|
||||
עם הדיסקליימר (מה עם תרגום?) הרגיל שאינך חייב וכו' אני רואה שאתה לא נמנע מכתיבה בשבת. האם אינך רואה צורך בחריצת לשון קולקטיבית גם בעניין זה, ואם כך, איפה ואיך אתה מעביר את הקו האישי שלך? |
|
||||
|
||||
הוא בחוף המזרחי של ארה''ב. תעשה חשבון. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
שכן נמנע מכתיבה בשבת כלל לא עלה על דעתי. |
|
||||
|
||||
סיג? |
|
||||
|
||||
טוב, מאז כבר הומצא ה''דיסכלייזמר'' לשביעות רצוני. בהזדמנות זאת, כדי למנוע מראית עין, אני רוצה לציין שמר ו. לא כתב בשבת אלא שהה באזור זמן אחר באותה תקופה. |
|
||||
|
||||
טוב, פריי משתדל לא להימשך לסבתא. לאזארוס שוכב עם אמא בלי חשבון (בעצם עם חשבון, שהשורה התחתונה שלו- שזה בסדר). |
|
||||
|
||||
בהמשך לדברי גילית, חסרה במאמר התייחסות לנושא אחד מהותי: מה היה יחס הרבנים למעשים האלו? האם רבני הישובים מיינץ ומגנצא עודדו את המעשה, או נלחמו בו? מה היתה תגובתם של רבנים מערים אחרות? מה היתה עמדת גדולי ישראל שחיו באותו דור, או בדור שאחריו? רש"י, הרי"ף והרמב"ם חיו ופעלו בשנת תתנ"ו. מלבד כתביו ההלכתיים והפרשניים כתב הרמב"ם אגרות בנושאים אקטואליים - האם הוא התייחס אי-פעם לאירועים האלו? זו נקודה מהותית, משום שהתייחסות שבכתב (בין אם מראש ובין אם בדיעבד) קובעת את "עמדת היהדות" בשאלה. ואולי, אם לא נמצאו תשובות מפורשות בעניין, אפשר ללמוד משהו מכך שהתאבדות קבוצתית כזו לא חזרה על עצמה בעתיד, למרות שהזדמנויות קשות לא חסרו. |
|
||||
|
||||
אתמול שאלתי את בעלי בעניין, והוא הראה לי מקורות לכך שרבני צרפת פסקו שכך יש לנהוג. יש דיונים הלכתיים נרחבים בעניין. כרגע אני לא זוכרת את המקורות, אולם בערב אני אנסה להביא אותם. והתיחסות לעניין בקצרה: כדי להתייחס למעשים של אותם יהודים בתקופה המרה הזו ביושר, צריך כל אדם לשאול את עצמו: מהם הדברים החשובים לי ביותר בעולם- שטוב לי מותי מחיי, בלעדיהם, (אני מאמינה שלרובינו יש כאלה ערכים). ואז לשאול את עצמו מה הייתי עושה אם היתה עומדת בפני הבררה להרוג את ילדי(זה קשה אפילו לכתוב את זה) או לדון אותו לחיים כאלה? |
|
||||
|
||||
אבל יש ברירה שלישית, לפחות למחשבתי החילונית-מודרנית - להמיר למראית עין, ואז לעבור לעיר או ארץ אחרת, ולחזור לדתך. פחות הירואי, אבל יותר פרקטי. לא? למה הקיצוניות הזאת? |
|
||||
|
||||
לא יודעת מה היו האופציות שעמדו בפני היהודים אז. אני מעריכה שהחלטות קיצוניות כמו לשחוט את הילדים התקבלו רק במקרה שלא היתה שום ברירה אחרת- משהו כמו הידיעה שאותם יהרגו, ואת ילדהם יחטפו ויגדלו כנוצרים. |
|
||||
|
||||
מילא אלו שהעדיפו שילדיהם ימותו על פני חיים בלתי נסבלים בעליל (לטעמם). אבל מה על אותו אב שהקריב את ילדיו *אחרי* שהם ניצלו, רק בגלל שהוא המיר את דתו כדי להצילם. הרי לא הייתה שום מניעה להשיבם ליהדות ולגמור עניין. אני בטוח שאלוהים היה סולח לו. קשה לי לראות איך אפשר לעבוד אל שיסלח לאדם שהקריב את ילדיו משום שהמיר את דתם כדי להצילם. |
|
||||
|
||||
I don't think we're supposed to judge this man. My great grandparents have made an opposite decision when faced with Stalinism and Nazism - they decided not to tell their kids anything about Judaism and take it all on themselves. Well, it worked. My great grandfather, a rabbi, refused to sign a confession stating judaism is opium to the masses. They were thus deprived of the right to work and my great grandmother, a direct decendant of the Ba'al Shem Tov coming from a big ultraorthodox Hassidic family, had to work as a bartender in order to feed the family.
They have also traded gold spoons, which was awfully illegal but necessary in order to survive when you can't legally work. It was their moral decision to do that rather than sacrifice their kids on the altar of their beliefs. So in the end the whole wonderful family of my great grandmother was brutally massacred in Babi-Yar and on the way by the storming Nazis and their Ukrainian allies. Her beautiful sister went insane after watching her baby's head smashed against the wall, she wondered in the streets before being taken into an Ukrainian house, where she was murdered and buried in the lawn. It happens. Then Stalin died and my grandparents had my mother, called after this beautiful sister. And I'm called after the fathers of my great grandmother (Hassidic Rabbi) and my great grandfather (mitnaged Rabbi, decendant of the gaon from Vilna). It also happens. Then in 1998 my great grandfather died in great misery after suffering for 5 months in a poor hospital in Netanya, where he got fleas and other diseases just due to maltreatment. Then again, he would never make it to the age of 94 had it not been his daughter, a doctor, who took care of him through all these years. It also happens. Then his little son, a manager in a leading defense research facility, didn't know how to say kadish over him properly because he was never taught how to do it by his parents, nor by the Soviet Russians. It also happens. So none of us can judge whether my great grandparents, who saved dozens of Jews in the holocaust and were willing to suffer Stalinism but were not willing to let their children suffer with them, have made the right decision. If any religious man would come to me and say that my great grandfather has died in so much misery as a punishment for bringing up a secular family, I will personally break his nose if not have him blinded. Not because anyone deserves having his nose broken, but because no one deserves the misery and humiliation my great grandfather had to withstand in the end of his amazing life. Right? |
|
||||
|
||||
הסיפור הפרטי ההוא עוסק באדם שללא שום ספק השתגע. הוא רצח את ילדיו, לפי כל קנה מידה. ובדיוק בגלל זה אני חושב שהנושא העקרוני הוא עמדתם של הרבנים לגבי הנושאים האלה. זהו ההבדל בין מעשים של בודדים לבין העמדה הרשמית, שנשמרת לדורות. |
|
||||
|
||||
אני מביאה את המקורות כפי שהבטחתי: בחידושי הריטב"א (ספרד, לפני שבע מאות שנה), למסכת עבודה זרה, דף יח ע"א, מובא שגדולי צרפת התירו הלכה למעשה "לשחוט הנערים בגזירות מפני העברת הדת". הוא מעיר על כך שהדברים "צריכין תלמוד ועיון גדול", אולם מכבד את פסיקתם בלשון "כבר הורה זקן". בשאלות ותשובות "שבות יעקב" (פולין לפני שלוש מאות שנה), חלק ג, סימן יא, מצדיק את פסיקתם של חכמי צרפת "לשחוט ילדים בעת גזירת השמד", כדי למנוע "שיצאו מן הדת". כלומר מסורת היא בידי בעלי ההלכה שחכמי צרפת פסקו כך בזמנם. כפי שכותב הריטב"א, הדברים צריכים תלמוד ועיון גדול מפני שזה כלל לא פשוט שזו תהיה ההלכה. יתכן שצריך היה להכיר את קנאותם ופראותם של המשתתפים במסעי הצלב, אשר עשו את השמד באותה תקופה (עמוק בימי הביניים), כדי להבין את עומק התהום אליה היו הילדים נופלים אילו היו נתפשים בידיהם. הרבנים של אותה תקופה, שהיו מודעים לפרטי המצב, החליטו לפסוק כך. קשה מאוד לשפוט פסיקות דרמתיות כאלה כאשר אתה לא מודע לתנאים האמיתיים שהיו קיימים אז. ככלל אני חושבת שהפסיקה הקיצונית הזו נדירה ביותר ביהדות, על אף שלצערינו לא חסרו הזדמנויות לשמד במהלך הגלות. |
|
||||
|
||||
תקני אותי אם אני טועה אבל "התירו" שונה מ"חייבו". כלומר אין חובה לשחוט את ילדך כדי למנוע העברתו-על-דתו, אלא יש "הצדקה" (עוד מלה שלך, בהמשך) של מי שבוחר לעשות כן. שאלה נוראה (וסליחה מראש): מה את, ניצה, היית עושה במקרה שבו ילדייך עלולים להיות מועברים על דתם? האם את באמת מאמינה שמוטב להרוג את הגוף כדי להציל את הנפש? האם, להבנתך, מי שעובר דת, מרצון או בכוח, באמת משתנים לרעה סיכוייו לחיי-נצח (או... מה, בעצם? גם את זה אני אשמח להבין) |
|
||||
|
||||
לפי הפרשנות של מביני דבר (בעלי) באמת אין חובה אלא רק היתר. כלומר לפי היהדות זה אינו נחשב רצח לשחוט בתנאים הללו את הילדים. דיון דומה (והפוך קצת) קיים לגבי זה שאדם מקריב את עצמו כדי להציל מישהו אחר. זו אינה חובה לעשות זאת, ומצד שני לא אסור ( אפשר היה לחשוב שזה אסור, כי הרי אסור לאדם להתאבד. מבחינה ההשקפה היהודים התאבדות לא שונה מהותית מרצח) אלא מותר. לגבי מה אעשה במקרה שילדי חס וחלילה יהיו עלולים להיות מועברים על דתם. ברור שהנסיבות של היום אינן דומות כלל למה שהיה בתקופה ההיא, לא נראה לי שהיום רב יתיר להרוג את הילדים בכלל. כך שאני אפילו פטורה מלומר שלא הייתי שוחטת אותם. אני מודה שעניין חיי הנצח לא מהווה חלק משמעותי במניעי לקיים מצוות. אני אמנם מאמינה שאנו לא נגמרים עם מותו של הגוף אלא התודעה שלנו ממשיכה להתקיים. אולם הסיבה שאני שומרת מצוות אינה ההבטחה לחיי העולם הבא אלא אמונתי שהקב"ה שברא את העולם ואותי בתוכו, העביר את רצונו ממני כחלק מעם ישראל, דרך נביאי ישראל והתורה. ומבחינתי זוהי הגדרת "הטוב". לקיים מצוות בשבילי זה כמו מבחינתך לעשות מה שטוב. למה את עושה מה שטוב ומוסרי לדעתך? מה שאני מתארת כאן מורגש לי מאוד שיטחי, אולם זה מה שאני מצליחה להסביר בהתראה קצרה וכשעוד מעט שבת. אם אני אחשוב על דרך יותר מעמיקה להסביר את עצמי בשבת אכתוב לך שוב במוצאי. שבת שלום וחג שמח |
|
||||
|
||||
הוא באמת שטחי. בסך הכל את אומרת שאת בדיוק כמו אדם חילוני מוסרי, רק שבניגוד לאדם מוסרי, את זקוקה לסיפור על כח עליון שהוא מקור הסמכות למוסר. אם מישהו יוכיח לך שאין אלוהים (או שיש אלוהים, אבל מוחמד הוא באמת נביאו), למעשה לא יהיה לך עוד מוסר ולא ערכים (או שתאמצי את ערכי האיסלאם?). לא כך? |
|
||||
|
||||
אני הראשונה שאמרתי שזה שיטחי....ניסיתי להסביר את התחושה שלי לגבי עשיית המצוות ביומיום, שם חיי הנצח לא מצויים לי ברקע כל הזמן, אלא התחושה של עשיית הטוב שאני מניחה דומה ביותר אצל אדם חילוני שיש לו ערכים והוא מתנהג לפיהם. יתכן שיש הבדל מסויים גם בתחושה הזאת, משום שאני חשה שאני במעין דיאלוג עם מישהו חיצוני לי, מאשר אצל אדם חילוני המצוי בדיאלוג עם מצפונו, כאשר ההפרדה בין ה''אני'' והמצפון לא לגמרי ברורים. אני לא זקוקה לסיפור על כוח עליון, אני מאמינה בו. אם מישהו יוכיח לי שאין כוח עליון כלל, כנראה שאהפוך לחילונית מצויה..... ובשכבה יותר עמוקה, בעולם ללא אלוקים, גם ערכי המוסר החילוניים, שנובעים ברובם מאינטראקציה עם מערכת הערכים הדתית, לא יהיו אותו דבר. לדעתי, החילוניות המערבית היא מעין מרד חלקי באמונה ובדת, אולם כמו כל אנטיתזה, אין לו קיום ללא התיזה. אין לאף אחד מושג מהו סולם הערכים שהיה נוצר אלולי היתה התיזה הדתית (ואני אפילו אומר היהודית- משום שהאינטראקציה של התרבות המערבית, היא בעיקר עם המוסר של היהדות ו''בנותיה''). |
|
||||
|
||||
האם אפשר להסתכל על המונותאיזם, באותה מידה, כאנטיתזה לפוליתאיזם, ולטעון שלמונותאיזם לא היה קיום ללא האלילות וגו'? |
|
||||
|
||||
לא נראה לי. בתחילת הופעתו אמנם היה המונותאיזם בעמות עם הפוליתאיזם, אולם הוא הציג תיזה חדשה ולא רק ניגוד לתזה השלטת. עובדה היא שכאשר נעלם הפוליתאיזם, לא רק שהמונותאיזם לא נעלם, אלא הלך והתפתח. |
|
||||
|
||||
נדמה לי שגם האתאיזם והאגנוסטיזם מציגים תזה חדשה ("אין שם אף אחד שמנהל את הכל"). בכל מקרה, אולי גם הדת תעלם? בואי ניתן לזה זמן? :) |
|
||||
|
||||
הזמן יעבור בין אם ניתן לו לעבור ובין אם לא..... הטענה שלי לעומק היתה שהאמירה ''אין שם אף אחד שמנהל את הכל '' היא אולי תזה פילוסופית, אולם היא אינה מביאה בכנפיה שום מערכת ערכים. היא רק מנסה לפורר מערכות ערכים אחרות שנתנו על ידי אותו ''מישהו''. עקר קסמה וקיומה של התזה הזאת היא מכך שיש עדיין מה לפורר. אם יגיע מצב שהתזה הדתית תעלם לא ישאר כלום. |
|
||||
|
||||
מדוע לא? היא מטילה את האחריות על האדם לקבוע את ערכיו במקום לגזור אותם מכתבי קודש כלשהם. |
|
||||
|
||||
אחריות של האדם עדיין אין משמעותה מערכת ערכים. לפי זה כל אדם רשאי לעשות מה ש''מתחשק'' לו, או נראה לו נכון באופן אקראי. אדם קובע את מערכת ערכיו כתוצאה מחינוך ומסרים שהוא קולט תוך התבגרותו, ותוך כדי כך קובע את עמדתו לגביהם. החילוניות אינה מספקת את ''חומר הגלם'' הזה מעצמה, אלא רק מאפשרת לאדם את החופש לבחור את ערכיו מתוך ''חומר הגלם'' שספקו פילוסופיות חיים אחרות. אם לא תהיינה פילוסופיות חיים אחרות לא יהיה מתוך מה לבחור. |
|
||||
|
||||
כן, אבל בין כה וכה לחילוניות לכשעצמה אין מערכת מוסרית שמתלווה אליה. האתאיזם (נשתמש בו כשם כולל לכלל אלו שאומרים שאין או אי אפשר לדעת וגו') פשוט פינה את השטח למערכות מוסריות שונות שאינן תלויות באל. אחת מהן, הליברליזם ההומניסטי, עומדת בפני עצמה, ואינה תלויה בשום צורה בדת. הדבר היחיד שיקרה אם יעלם כל זכר לדת מהעולם (חוץ מזה שאני מאוד אשמח, אישית), הוא שאנשים יתהו איך זה יכול להיות שאנשים לא חשבו ככה מאז ומתמיד. |
|
||||
|
||||
מה שאני טוענת הוא שמערכות המוסר האלטרנטיביות הללו מתבססות על ערכים שהם שאריות של הערכים דתיים. ואני אסביר: יש במערכות מוסר כאלה מעין כשל לוגי: מערכת מוסרית, מטבעה, היא מגבילה את האדם. אם אנו לא מדברים כאן על מערכת חוקית, בה המגבלה היא חיצונית(מערכות המשפט וכו')אלא על מערכת מוסרית פנימית, הרי במערכות כאלו, אנו מצפים שהאדם מתוכו יגביל את עצמו. זה תרגיל מינכאהוזני מובהק, למשוך את עצמנו בציצית ראשנו ולצאת מהבור... המערכת ההומניסטית ליברלית עדיין מבוססת על הרעיון הדתי מונותאיסטי, המצוי בתת המודע של התרבות המערבית, שסוף הטוב לנצח, ולפיכך כדאי להיות טוב. רעיון זה מוכנס לראשי ילדינו מהגן, ואפילו הוליווד מגוייסת במרץ (ברוב הפעמים) לחינוך ההמונים על רעיון הזה. רעיון זה מובא אמנם במופרד מקיומו של אלוקים, אולם כשחושבים על זה, אין לו שום הגיון ללא קיומו של האל. אפילו ההגדרות של ה"טוב" בתרבות המערבית ההומניסטית ליברלית, נשארו דומות ברובן להגדרות הדתיות, מלבד זה שמחקו מהספר את ההתיחסות לאלוקים ואת המעשים הקשורים אליו. שני נסיונות משמעותיים להגדיר את ה"טוב" באופן מאוד שונה מאלו של ההגדרות הדתיות, הסתיימו באסונות קולוסליים. הניסיון הראשון ששרד כשיבעים שנה היה הקומוניזם על כל זוועותיו. והשני, שהיה מטורף וזועתי עוד יותר, ושרד רק קצת יותר מעשור, הוא הנאציזם. השאלה המתבקשת היא מה ישאר מההומניזם הליברלי אם הוא ינותק באופן ממשי ממקור הסמכות הנסתר שלו. לדעתי אם אנשים יבינו שבלי קיומו של האל, אין שום סיבה להאמין שהטוב מנצח, ולפיכך כדאי לעשות טוב, הם יפסיקו אפילו לנסות לחשוב מה זה טוב, ומערכת המוסר הזאת תתאפס ותעלם. לא רוצה לחשוב מה יבוא במקומה... |
|
||||
|
||||
"תרגיל מינכאהוזני" זה תיאור ממש יפה, אבל מי שלא מאמין בבורא שנתן את הציוויים הדתיים יראה את זה בצורה ההפוכה – ההגבלות המוסריות והרעיון שסוף הטוב לנצח הם חלק מטבע האדם – והוא עושה השלכה על אלוהים (תרגיל מינכאהוזני, אם תרצי). |
|
||||
|
||||
זה מסובך קצת להתייחס למה שאתה אומר, אבל אני אנסה. רציונלית, אין שום בסיס לחשוב שה"טוב" בסוף מנצח. במציאות יש הרבה מקרים בהם הרע הוא זה שמנצח, בודאי בטווח חייו של אדם. כך שמוזר לומר שמחשבה כזאת היא בטבע האדם. אולם בכל אופן אתה צודק, בטבע האדם יש נטיה מוסרית, אם כי היא זקוקה לפיתוח חברתי כמו שפה. מצד שני, אפשר לראות שבכל חברות האדם, הנטיה המוסרית מקושרת עם אמונה בכח עליון, מלבד האתאיזם- שכתופעה חברתית הוא מאד חדש. לדעתי, החברה המוסרית האתאיסטית היא יוצאת דופן. כמות המידע והתקשורת הסובבים בעולמינו המודרני היא עצומה. לפיכך האתאיזם יכול היה להתפתח בו לתופעה חברתית, משום שהוא ניזון מתודעות, מיתוסים ומקובלות חברתיות, שהן במוצאן דתיות, המצויות למכביר בחללו התרבותי של עולמנו העכשווי. זה כמו שפטריה ניזונה מרקבובית של חומר אורגני קיים. ככל שיעבור יותר זמן והחומר האורגני יתיישן ויגמר, תהיה קמילה של הצמיחה הזו. בנמשל: ככל שהחברה האתאיסטית תתרחק ממקור ייצור הערכים המוסריים, קרי האמונות הדתיות, יגברו בה תופעות של ניוון מוסרי, (כגון רעי חורב ורוצחי נהג המונית רוט, רצח בתוך המשפחה, ואלימות אקראית ומתפרצת ביחסי אדם לאדם). חוסר היכולת של חברה כזאת להסביר לעצמה את משמעות קיומה, גורם להפחתה ברצון החיים החברתי. אחד הסמפטומים המובהקים לכך היא ההתרבות השלילית, המאפיינת היום את החברות האלו. לסיכום: לדעתי, ללא אמונה בקיום של כוח עליון- כלפיו יש מחוייבות מוסרית- המצוי מחוץ לאדם, המערכות המוסריות אינן יכולות להווצר ולהתקיים לאורך זמן. (אני מודעת לכך שמה שכתבתי כאן הוא קיצוני ולא מנומק מספיק, אולם במסגרת כזאת קשה מאוד להביא תיזות יותר מפותחות ומבוססות. בגדול, זהו קו המחשבה שלי) אתה יכול לפרש את המציאות כך: כיון שחברת האדם אינה יכולה להתקיים ללא מערכת מוסרית, וכיון שמערכת מוסרית אינה יכולה לשרוד ללא כוח עליון, חברות האדם "המציאו" את הכח העליון כדי לשרוד. לדעתי ה"אבולוציה" ההפוכה הזו לא הגיונית. אין סיבה לכך שתתפתח תלות במשהו שלא קיים, וצריך יהיה להמציא אותו בשלב מאוחר יותר. הרבה יותר הגיוני לחשוב שיש כוח עליון שברא את האדם, כך שיש לו תודעה תלוית מוסר התלוי במציאותו של אותו כוח חיצוני. מה שאני כותבת כאן אינו הבסיס לאמונה שלי, כשם שהאתאיזם אינו מסקנה הגיונית מנתונים מסויימים. אולם אם אני מנסה לבדוק את ההתאמה בין המציאות כפי שאני מבינה אותה, ובין האמונה בכוח עליון, לעומת האתאיזם, נראה לי שיש התאמה יותר טובה למצב בו יש כוח עליון כסיבה ראשונית ולא כהמצאה מאוחרת. |
|
||||
|
||||
למה לאותו כוח עליון שהוא מקור הבריאה צריך להיות תודעה מוסרית. אם אתו מכניזים עליון יופיע באותות ומופתים ויבקש לבצע אקט שהוא אינו מוסרי (בחזרה לסיפור העקדה) אז תיותרי ללא מוסר? |
|
||||
|
||||
לא *צריכה* להיות תודעה מוסרית לאותו כוח עליון- יש לו, עובדה. או נגיד אחרת, הוא בחר לברוא אותנו עם תודעה מוסרית כלפיו. כלומר אלולי כן לא היינו עם תודעה מוסרית, ולא היינו זקוקים לה כלל. לא היינו מודעים שיש כזאת בכלל. לגבי השאלה השניה שלך, הרעיון הכללי באמונה בכוח עליון הוא שהוא מקור המוסר. יתכן שבהסתכלות מאוד מרוחקת וקרה אילו היינו יכולים לצאת מעצמנו בנוסח ספרי המדע הבדיוני- כל עקרונות המוסר שנראים לנו טיבעיים (עזרה לזולת ולחלש, לדבר אמת וכו') יראו אקראיים לחלוטין, יחסית להתנהגויות אחרות אפשריות. הטיבעיות של המוסר שאנו רגילים אליו היא משום שכך נבראנו. עקרונית היינו יכולים להברא עם עקרונות מוסר טבעי אחר. המוסר שאנו נוהגים בו ביהדות הוא מתוך חיקוי ההשתקפות של הבורא בעולמו- "מה הוא רחום אף אתה רחום וכו"' לפיכך בגדול, לא יכולה להיות סתירה בין המוסר ה"טיבעי" ובין מצוות הבורא. אולם משום שהוא מקור המוסר, הרי אם יהיה ודאי לי שהוא זה שמצווה עלי לעשות מעשה מסויים, הרי זה יהיה מוסרי מבחינתי גם אם אני לא מבינה אותו. |
|
||||
|
||||
ועכשיו נגיע בחזרה לקאנט (הפרשנות המסורתית לא כמו שהיא מופיעה לפעמים באיל) כשאנו מסיטים את המוקד של הריבונות מן האל אל האדם. המוסר טבוע בתודעת האדם אין לנו יכולת לכונן תודעה רציונלית ללא המשקפים המוסריות - אין כאן כוח עליון יש כאן משהו שהוא טבעי ואינהרנטי לתודעה האנושית. למה - ככה.זו עובדת הקיום שאלות לא בבית ספרנו. התקדמנו אני מסופק. הגדרנו רק את הנקודה בה אנו מפסיקים לשאול שאלות. |
|
||||
|
||||
לפי זה, התודעה המוסרית היתה צריכה להיות אחידה למין האנושי, והיא לא. כמו כן הבחירה שיש לנו לגבי ההתנהגות המוסרית קצת בעייתית לפי פרשנות זאת. גם צריך להסביר למה בני אדם צריכים ל"המציא" כוח עליון למשהו שטבוע בהם, כמו יצר ההתרבות וכו'? הבעיה הגדולה ביותר בתאוריה זו לדעתי היא הסטורית. אנו אמנם באמצעו של התהליך, אולם הכיוון בו ברור. חברות אתאיסטיות (ככלל כמובן, וללא התייחסות לפרט זה או אחר) עדיין לא הגיעו לשיווי משקל, בו המערכת המוסרית נשארת קבועה במשך מספר דורות או אפילו עשרות שנים, אלא יש השתנות מתמידה של הערכים, והכיוון אינו מרמז על התחזקות ואישוש ההתנהגות המוסרית, אלא להיפך. דבר אחר שהוא בעייתי היא הנטיה להתרבות שלילית של החברות האתאיסטיות, דבר המעיד על אבוד משהו חיוני הנחוץ להמשך ההשרדות החברתית והפרטית. אם המוסר היה טבוע באדם ועניין הכוח העליון היה נספח לא נחוץ, היינו מצפים שחברות אתאיסטיות תהיינה כבר בשיווי משקל (בכל זאת האתאיזם קיים כמה מאות שנים), וכן שהן תהיינה חיוניות. |
|
||||
|
||||
1. את תחושת קיומו של הכח העליון ניתן לחולל במעבדה: 2. התודעה המוסרית היא אחידה בהיבטים רבים שלה, האם לא יתכן שדווקא הדתות השונות הן האחראיות להבדלים ולא ההיפך? 3. גם בחברות דתיות יש שינוי מתמיד של הערכים, שינוי שהוא איטי יותר, אך קיים בבירור. נסי להשוות את היהדות או הנצרות כפי שהן מתקיימות כיום בארה"ב, על הערכים הנגזרים מהן עם אלו של המאה ה 17 באירופה. 4. לא חוכמה להמציא דתות שמחייבות את מאמיניהן להתרבות ללא גבולות ואז להשתמש בכך כנימוק נגד האתאיזם. אפשר לטעון שהדת מחוללת עוני ונפוצה בקרב טפשים ושעניים וטיפשים מתרבים יותר מעשירים וחכמים. |
|
||||
|
||||
אהבתי את ה Grand Organizing Design... |
|
||||
|
||||
1. אפשר במעבדה לחולל את תחושת הראיה, השמיעה, האהבה, ועוד . לכל תחושה יש נוירונים המעבירים אותה. זה לא אומר שהיא לא קיימת באמת. אפילו במאמר שהבאת, אומרים שאין להסיק מן הממצא הזה מסקנה לגבי קיומו או אי קיומו של האל. לדעתי, ממצא זה אומר שהחויה של קיומו של כוח עליון, היא דבר שישנו במציאות, ואינה המצאה אינטלקטואלית של מישהו. התפתחות כל חוש מעידה על קיומו של גירוי המזין את החוש המתפתח. יצור עם עיניים חי בסביבה עם קרני אור. יצור עם יכולת לשמוע צלילים חי בסביבה שיש בה גירויים קוליים. זה שיש במוח האדם אפשרות לחוות קיום של כוח עליון מעיד שיש גירוי המפעיל את המרכזים הללו (לפני שהמציאו את הגירוי במעבדה..). מהו לדעתך? 2. התודעות המוסריות בעולם שונות זו מזו במידה רבה. מכל מקום למה שתודעה מוסרית אחידה, (שמקורה בעצם גנטי, לפי הפרשנות שלך את קנט) "תמציא" דתות שונות? למה שתמציא דתות בכלל? 3. נכון שגם בחברות דתיות יש שינוי מתמיד של ערכים, שכמו שאמרת הוא איטי יותר. אפשר להשוות זאת לשינויים אבולוציונים בחברות ישנות, לעומת שינויים בחברות המיישבות מקומות חדשים. המשמעות של השינויים המהירים היא שהחברה עוד לא הגיעה לשיווי משקל בו המציאות הקיימת נובעת מההגדרות שלה עצמה, אלא שהיא עדיין במצב של "כובשת" שטחים חדשים, והמציאות הקיימת היא במידה רבה תוצאה של האינטראקציה שלה עם החברות הישנות הקיימות שם. המסקנה השייכת לעניינינו היא שזה שיש אנשים שהם בעלי מוסר ואתאיסטים, עדיין לא מעיד על כך שחברה אתאיסטית יכולה לבדה לגדל חברה מוסרית. 4. זה כן חוכמה. חוץ מזה היתרבות שלילית היא דבר שלילי אבולוציונית, ומראה שחברה הנוהגת כך, ללא אילוצים כלכליים, בעצם החליטה להתאבד. משהו דפוק ברצון החיים של החברה האתאיסטית. |
|
||||
|
||||
1. האם פיות/דרקונים/חד-קרן קיימים במציאות? האם החוויה של קיומם (על פי עדותם) מעידה על קיומם במציאות? מה לגבי אשליות אופטיות? 2. גנים זה לא אחד לאחד. יש השפעה של גירויים חיצוניים ועוד אלף ואחד סיבות. אגב, באותה מידה, למה להמציא דתות אליליות כשהמונותאיזם מונח בפתח? 3. נחכה ונראה. נדמה לי שיש לנו בעיה מעגלית כאן בשל הגדרת הפרדיקט "חברה מוסרית". אגב, מה יש לך לומר לגבי אגנוסטים? 4. לא ראיתי עדיין חברה שנכחדה בשל התרבות שלילית. כשלא ישארו אתאיסטים, תקראי לי. קראתי בספר שאחד מהקוראים הקבועים שגם חסידות גור בדרך להעלם - תקראי לי גם כשזה יקרה. |
|
||||
|
||||
עצם קיומן של אשליות אופטיות מעיד על כך שיש חוש ראיה ושיש גרויים אופטיים אמיתיים. כמובן שלאחר שיש את הכלים לראות, אפשר שיהיו גם אשליות אופטיות שתהינה כוזבות לחלוטין. אני לא טוענת שכל חוייה דתית היא התקשרות עם כוחות עליונים. אלא שעצם קיום החוש- האפשרות הפיזית לחוש חוויה דתית, מעיד על כך שיש גירוי אמיתי שגרם לזה להתפתח. אי אפשר לטעון שהאדם גם המציא את החלק במוח המאפשר לו לחוש את החוויה הדתית. 2. המונותאיזם לא ממש מונח בפתח. זה קצת מסובך בשבילי לענות לך על זה כי צריך להסביר מהו לדעתי מונותאיזם, ומה זה אלילות, ומהו החוש המוסרי ומהו הצורך לכוח עליון שיש באדם. קצת מאוחר לי בשביל זה. מצטערת. 3. תסביר מה זה "בעיה מעגלית בשל הגדרת הפרדיקט "חברה מוסרית" " 4. טוב, זה לא קורה כל יום בהסטוריה שחברות מחליטות להתאבד. כמה חברות עם התרבות שלילית אתה מכיר, וכמה זמן הן קיימות כך? |
|
||||
|
||||
1. הגירוי אינו בהכרח מעיד על קיום כוח עליון. הוא מעיד על קיומו של גירוי. לכן הבאתי גם את הדרקונים והפיות. ייתכן בהחלט שגירוי אחר גרם לתחושה המפורשת כחוויה דתית. 2. בהזדמנות. 3. רצית לבדוק האם חברה אתאיסטית יכולה לגדל חברה מוסרית, אבל כיצד נבחן האם חברה שנוצרה היא מוסרית? אנחנו הרי לא מצליחים אפילו להחליט מה מוסרי בעשרות דיונים באייל. 4. כמה חברות? בעיקר העולם המערבי. כמה זמן הן קיימות עם התרבות שלילית? עשרות שנים. האם הן אכן ימשיכו להימעט ויכחדו או שיגיעו לנקודת שיווי משקל? העתיד מי ישורנו? |
|
||||
|
||||
1.בשביל זה אתה צריך להניח שכל מין האדם נתן שם לא נכון לגרוי הזה, וקרא לו כח עליון על אף שהוא... מה? 3. לי יספיק שהחברה עצמה, בכלים שלה, תחשוב שהיא מוסרית. היא לא צריכה להוכיח זאת בכלים אובייקטיביים. 4. ובכן, זה לא מספיק כדי להגיע למסקנה שהן לא תכחדנה. אמנם העתיד מי ישורנו, אולם לפי הנתונים הקיימים היום, ואם לא יהיה מהפך בלתי צפוי, החברות הללו תתמוססנה אל תוך המהגרים הזרים הממלאים את הואקום שנוצר שם, אולי אפילו בטווח של עשרות השנים הבאות. |
|
||||
|
||||
1. הלא מובן, הלא ברור, המפחיד והמנחם. |
|
||||
|
||||
גם הדמיון וגם חוסר ההבנה הפחד והנחמה (אם הם בכלל שייכים לאיזור במוח החש בחוויה של הכוח העליון), הם דברים הקיימים באדם ולא מחוצה לו. הם לא יכולים ליצור את עצמם. |
|
||||
|
||||
אם אני מבין אותך נכון, את טוענת בפשטות את הטענה האמונית שכל דבר שקיים באדם (ובטח בעולם בכלל) היה חייב להיברא ע''י איזה כוח עליון. על זה בטח שאין טעם להתווכח. צדיקה באמונתה תחיה. |
|
||||
|
||||
לא זו לא הטענה שלי. מה שאני טוענת הוא שאם יש לנו יכולת פיזיולוגית לחוש משהו, הרי שהיה צריך להיות גירוי חיצוני כלשהו שאפשר לחוש הזה להתפתח. לא נראה לי הגיוני שיתפתח חוש ללא תלות במציאות חיצונית שחוש זה יכול להתייחס אליה. |
|
||||
|
||||
1. אפשר. הראיות לקיום הראיה, השמיעה וכו' קיימות גם מחוץ למעבדה, לאומת הראיות לקיום אלים כאלו ואחרים. 2. אני לא פירשנתי את קאנט. לא סובל אותו. 3. בואי נדון בזה שוב עוד 500 שנה, כרגע אין לי יכולת להתווכח עם ההיפותזה שלך ובכלל אני לא מכיר הרבה חברות אתאיסטיות (ואם הייתי מכיר, הייתי מעתיק לתוכן את מקום מגורי) 4. כלומר החברה ההודית והאפריקאית נעלות אבולוציונית על האירופאית? על היפאנית? |
|
||||
|
||||
1. לא הבנתי. 2. מצטערת זה הקריבו שהביא אותו. 3. בסדר. 4. יכול להיות. אם בעוד מאתיים שנה יהיו פי אלף יותר הודים מיפנים, וההודים נניח יהגרו בהמוניהם ליפן וימלאו אותה, אז כן, הם נעלים אבולוציונית על היפנים. ולא משנה כלל כמה חכמים ומפותחים הם היפנים. |
|
||||
|
||||
4. השימוש שלכם במושג "נעלה אבולוציונית", נראה לי שגוי מעיקרו. לדעתי אתם מנסים לערבב מין בשאינו מינו. האם בעל חיים ששומר על הגנום שלו יציב במשך מליוני שנים אבל יש ממנו מספר מוגבל של פרטים (1000 למשל) הוא "נחות אבולוציונית"? |
|
||||
|
||||
אתה צודק. לא צריך להשתמש במושג נעלה אבולוציונית אלא בעל כושר השרדות גבוה יותר. חברות עם התרבות שלילית- כושר ההשרדות שלהן נמוך. |
|
||||
|
||||
מה לגבי חברה עם התרבות חיובית עד שהיא מחסלת את כל המשאבים העומדים לרשותה? |
|
||||
|
||||
חברה כזאת מתחילה לכלות את עצמה, עד שהיא חוזרת לשיווי משקל עם משאביה. אולם זה לא רלוונטי (עדיין) לאיזור ה''מערבי'' של כדור הארץ- ודווקא שם יש התרבות השלילית. |
|
||||
|
||||
ואגב, מתבקש, האם המוסלמים, הנוצרים, ההינדים וכו' "נעלים אבולוציונית" על היהודים? |
|
||||
|
||||
לא. פשוט משום שהיהודים שורדים יותר מכולם עד עכשיו, ולא נראה לי שהם מתכוונים להעלם. יש להם מנגנונים השומרים על זהותם גם כאשר הם מיעוט, מה שלא נכון לגבי רוב התרבויות בעולם. אם יהיו פי אלף יותר הודים מיפנים ביפן לא נראה לי שהיפניות תשרוד. בודאי לא במנטליות מערבית שהיפנים מאמצים במידה זו או אחרת. |
|
||||
|
||||
כבר הינו בסיפור הזה היהודים לא שורדים יותר מכולם בפעם המיליארד פלוס הסינים שורדים יותר מכולם, והם כנראה פתחו מכניזים תרבותי מופלא שלא מאפשר לאף תרבות במרחב הסיני להתפתח ולהשיג הגמוניה. מנגנון זה גם הוא יחודי למול רוב התרבויות. בעולם.והעתיקות של התרבות הסינית עולה על זו היהודית (נניח אין לי ממש מושג). מדוע את מיחסת משמעות נעלה למכניזים התרבותי היהודי ולא מיחסת אותה משמעות נעלה למנגנון התרבותי הסיני (שהוא כנראה מוצלח יותר אבולוציונית יש הוכחות מספריות) האם המוסר הסיני עולה ברמתו על המוסר היהודי בשל הצלחתו האבולוציונית וסתם הערה התרבות ההינדואיסטית היתה במשך מאות שנים תחת הגמוניה של תרבות מוסלמית בצפון תת היבשת ההודית ועוד מאות שנים תחת קולוניאליזים בריטי-נוצרי בכל תת היבשת. היא התאוששה במספרים מדהימים מה זה אומר על המוסר ההודי מול זה היהודי? |
|
||||
|
||||
באמת כבר היינו כאן הסינים שורדים הרבה שנים וזה בהחלט מעיד על כך שלתרבות שלהם יש מותאמות גבוהה לחיים בעולמינו. מצד שני -אם מדברים על מותאמות ''אבולוציונית'' בלבד, אין ספק שהסינים לא אותגרו באופן קשה על ידי תרבויות אחרות במהלך דורות רבים, מסיבות גאוגרפיות. עם פריצת הקומוניזם שכבש בסערה את סין, ועם התמוטטותו האיטית, והחשיפה לתרבות המערבית - יש בשנים האחרונות זעזועים גדולים בחברה הסינית, ונשאר רק לחכות עוד כמה עשרות - מאות שנים כדי לבחון מה ישאר מהתרבות הסינית לאחר האיתגור הזה. הקריטריון האבולוציוני לשפוט מערכת מוסרית הוא תנאי הכרחי, אולם לא תנאי מספיק, כדי לומר שמערכת מוסרית מסויימת היא אמת. כדי שניתן יהיה להתייחס למערכת מוסרית כרלוונטית בכלל לעולם הזה, צריך לבדוק את ההשרדות שלה. מערכות לא השרדותיות הן בעצם לא קיימות. אחר כך צריך גם להתייחס לתוכן. אגב, למה אתה מרחיק לסינים, גם הנוצרים הם קצת יותר מהיהודים, ויש שמועות שגם המוסלמים עולים עלינו במספרם. אלא שההשרדות בהחלט אינה קריטריון היחיד מבחינתי. |
|
||||
|
||||
על אותו משקל התרבות היהודית לא התמודדה באלפים השנה האחרונות עם ריבונות מדינית ולא פיתחה מותאמות אבולוציונית לקיום ריבוני ,הריבונות המדינית יצרה זעזועים רבים במרקם התרבות היהודית, מי יודע אם בעוד כמה עשרות מאות שנים היא תשרוד? יש בכלל אפשרות לנבא משהו מתוך התפיסה האבולוציונית הזו. ובחזרה לשאלת המפתח אם שרידות ומותאמות אבולוציונית איננה פתרון מספק, מהו המדד האוביקטיבי המספק שדרכו לאמת את התודעה המוסרית.מול המציאות. |
|
||||
|
||||
אתה צודק, ההתמודדות של היהדות עם ריבונות מדינית היא ממש חדשה, ותצריך הרבה יצירתיות של התרבות היהודית על מנת להתמודד עם האתגרים החדשים. אני מאמינה ומקווה שהיא תעמוד באתגר הכביר הזה. כמו שכתבתי קודם, מותאמות אבולוציונית היא תנאי הכרחי לקיום פשוט. זה לא קל ליצור מערכת מוסרית שלוקחת בחשבון את כל האספקטים של מין האדם וגם יוצרת מנגנונים של העברה אוטנטית של מערכת המוסר מדור לדור. עיין ערך הקומוניזם. ואצלנו בקטן, עיין ערך הקיבוצים. אין לי את ''הקריטריון'' האבסולוטי והאובייקטיבי לאמת שיתקבל על דעת אחרים באופן מתמטי. מצטערת. אדם שמחפש את האמת יש לו בתוכו את התחושה של מהי האמת שהוא מחפש. ומה שהוא צריך זה לא להתעצל ולחפש ולברר אותה. |
|
||||
|
||||
אני עוקב אחרי הדיון ולא מצליח להבין. למה הקריטריון האבולוציוני הוא תנאי לשיפוט של מערכת מוסרית? אני מבין, שכמו שכתבת בדיון אחר, תורת-מוסר צריכה להתאים למציאות. אבל מכאן ועד שרידות והתפשטות כקריטריון? |
|
||||
|
||||
הקריטריון של השרדות המערכת המוסרי הוא לא קריטריון ל*שיפוט* המערכת אלא פשוט תנאי לקיומה. כאשר מערכת מוסרית מסויימת "מתחילה את חייה" אין בטווח חיי אדם כדי לראות את עמידותה לאורך זמן, ואז כדאי להשתמש במגמות המסתמנות לגבי שרידותה, כדי לדעת האם היא בכלל תשרוד או תהפוך תוך כך וכך שנים לבלתי רלוונטית. בכך אמנם יש מימד מסויים של שיפוט לגבי המערכת המוסרית הנידונה, אולם על פניו הוא אינו ערכי. (לדעתי יש משמעות ערכית עמוקה לכך שמערכת מוסרית מסויימת אינה מאפשרת השרדות, אולם אין צורך להכנס לזה. מספיק שאי ההשרדות הופך אותה לבילתי רלוונטית.) |
|
||||
|
||||
אני מסכים. אבל למה לחשוב שהמודל האבולוציוני, שהוא מודל במדעי-החי, מתאים לרעיונות או לתורות-מוסר? זאת נראית לי קפיצה גדולה ולא מנומקת. |
|
||||
|
||||
כיון שנושאי הרעיונות ותורות המוסר שייכים לממלכת החי והמודל הזה תקף לגביהם, אפשר להתייחס למוסר של בני האדם כאל ''תכונה'' שיש להם. ''תכונה'' זו לפעמים נותנת להם יתרון השרדותי ולפעמים להיפך. ככל שהתורה המוסרית מתאימה יותר לאופי האנושי ולמציאות הסובבת, סביר שהיא תתן למחזיקים בה, וכתוצאה מכך לה עצמה, יתרונות השרדותיים, ולהיפך. תורה מוסרית שאינה ''משרידה'' את מאמיניה אינה רלוונטית. כמו שלא רלוונטי ללמד את העקרונות המוסריים הצימחוניים את האריות. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |