|
||||
|
||||
הטענה שלך על השימוש העתיק והמהוגן במילה "זיון", 1. שלחה אותי למילון אבן שושן. יוק. האם הרמב"ן לא פונקציה בשבילו, או שמא השימוש העכדני של המלה בעברית המדוברת פסל אותה מלהיכנס להיכלו? 2. מתנגשת לי עם הסיפור שדובי אוהב לספר על מקור המילה "זין" (בשימושה בעברית המדוברת): תגובה 28504 (שמסופר גם בספרו הנהדר של רוביק רוזנטל "הזירה הלשונית"). ההתנגשות היא תחת ההנחות (1) שהפועל "זיון" בא מתוך שם העצם "זין" - האפשרות האלטרנטיבית נראית צירוף מקרים מדהים מדי, (2) שהסיפור שדובי ורוביק מספרים מתייחס באמת למאה העשרים, ולא לזמנו של הרמב"ן. הדרך הכי סבירה שאני רואה ליישב את הסתירה היא אם מאז הרמב"ן המילה נשכחה, והתחדשה בעקבות "זין" (בהמשך לסיפור של דובי). גם אז זה צירוף מקרים מרשים מאוד. יש אולי לבשן - סליחה, בלשן, בקהל? |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |