בתשובה לאסתי, 07/09/02 17:18
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כמדומני שהיה זה הרמב"ן שכתב על חובת "עונתה" במשמעות "זיונה"1, מעתה נאמר זיון בכוונת תשמיש צנוע. הוא מוסיף וכותב שעל הבעל לבוא אל אשתו "לעת דודים" - מכאן נראה שזיון האשה לא בא רק לצורך פרו ורבו. הוא קובע שאל לו לבעל שלא לספק את "עת דודיה" של האשה משום שזה "משפט הבנות"2. "דודים" מתפרש כ"פרקה" - בגרות מינית ומוכנות לחיתון, או אולי תקופת הביוץ, וגם חדוות הזיון. ישנו גם פרוש מעניין המשווה את מתן תורה הוא לזיון מושהה - אלוהים חשק בעם ישראל ורצה לתת להם את התורה, אך כמו חתן עליו להתאפק עד שיגיע "עת דודים" שאחרי החופה "לא יעצור כח לעכב ביאתו אליה" - חופה קרי מתן וקבלת תורה. מכאן אפשר לראות שזיון הוא גם לסיפוק תאוות הבעל. נכון שאולי יהיו מפרשים שיאמרו שיש כאן עידון של תאווה - לא סתם תאווה לפורקן (כי הרי הבעל הטרי לא יודע מה זה, הרי הוא לא חווה אורגזמה מימיו, שלא לדבר על אוננות) ולכן התאווה שלו היא למהר ולקיים פרו ורבו (נו, בתור פרס תהייה אביונה, ניחא). "עת דודים" משמעו גם משכב דודים, התעלסות באהבים "הנך יפה רעיתי" והגיע הזמן "שנתחבר יחד...נשכב משכב דודים, רעננה הוא מענפים לחים ורעננים, הערש רענן ורטוב והגיע עת דודים" פרושים כאלו אולי הם הטקסטים שהביאו בכנפיהם קרי לילה ורטיבות לתלמידי חכמים ובתולות חסודות. אשר ל"עונתה" גם לזה ישנן תקנות ברורות ביותר. אמנם אין לזיין בכמויות מסחריות "שלא יהיה רגיל ביותר עם אשתו", עפ"י קיצור שולחן ערוך, אבל אסור לבעל לגרוע מעונתה. לבריאים בעלי עבודה קבועה מינון "עונתן" הוא בכל לילה. פועלים שחורים, פעמיים בשבוע, אנשי מכירות, פעם בשבוע וכו'. את החובה הזו יש לקיים גם תוך תקופת ההריון וההנקה, אלא אם האשה מסכימה ובתנאי שכבר יש לה ילדים3. ישנה חובה להעתר לפיתויי אשתו, אפילו אם מחוץ ללו"ז הקבוע4. מי שלא מזיין את האשה (על פי מינון עונתה) וגורם לה צער, עובר עברה. ___ 1ראיה שאין זו מלה גסה כלל וכלל. 2לא להכנס לדיון על העיוות המוכר לעייפה בפרשנות הדתית (לא מוגבל ליהדות), השובניזם החריף, הסקסיזם הארסי, הייחס לאשה כאל כלבה בעלת תקופות ייחום שיש לספק שמא תכנס ל"היסטריה" - אותה מחלת נשים ויקטוריאנית ידועה לשמצה שהויברטור שימש לריפויה (גלבץ עמד על כך היכנשהו). 3 ממש לא ברורה לי הסתירה המשעשעת הזו. 4 אם הפיתוי הוא אוראלי, האשה אומרת (ולא רק מתקשטת בפוש-אפ) "זיינני נא" הרי היא נחשבת "חצופה וזונה". לתשומת לב מתדייני הסקר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נו, ועכשיו שנעצת במסכן את הסכין, ובתקווה שהוא יעבור פה ויראה מה שכתבת... אמיר!! אמיר? המ... ארשה לעצמי להוסיף מתוך "חמורו של משיח", שם רכלבסקי אומר שהגמרא אומרת "שני משכבות באישה", אחד "כדרכה" ואחד "שלא כדרכה", וזה האחרון הוא אהמ... מין אנאלי. ומזה, אמיר, לא מתעברות אפילו נשים פוריות. ועוד דבר, עדיין לפי רכלבסקי, לפי כמה מהרבנים האיסור על שימוש באמצעי מניעה חל רק על הגברים, ולכן יש נשים חרדיות שלוקחות גלולות למניעת הריון. (ובא לציון בועל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נראה לי ש''לא כדרכה'' מרמז על מין אנאלי. בכלל לא. יכול להיות שהכוונה היא ''מתי שהאישה לא רוצה'', או כשאין היא טהורה או דברים דומים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מה שספי אומר בספר. ציטוט מפרק 10: "...לפי ההלכה, מותרת האישה לבעלה כל זמן שאינה טמאה, וזאת, כמובא ברמב"ם, כדרכה או שלא כדרכה. ששני משכבות הן באישה, לפי הגמרא. הכלל הוא, שכל הרוצה לעשות באישה המותרת לו, שאינה נידה- עושה. לשון התלמוד:'רוצה לאכול מבושל- אוכל מבושל, רוצה צלי- אוכל צלי'. אם כי ביאה שאינה כדרכה (במין אנאלי), לא גורמת לה לדבוק בו, כיוון שאינה נהנית, לטעם הכתוב. עם זאת, האונס נערה לא מאורסת מוטב לו שיעשה זאת שלא כדרכה. שאז הקנס בו הוא חייב, הוא נמוך יותר, מפני שלא פגע בבתוליה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רכלבסקי לא ממש מקור אמין ובלתי משוחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעתי באופן כללי שהספר שלו בעייתי, אבל לא הייתי בארץ כשהוא יצא, ואני לא מתמצאת בביקורת. האם הוא ממש משקר? או רק נותן מידע סלקטיבי? או... מה? לבשן אמר פה למעלה שהפרשנים חלוקים לגבי "שלא כדרכה". על מה המחלוקת? האם לגבי משמעות הביטוי "שלא כדרכה"? או שהמשמעות ברורה (ומהי?) והמחלוקת היא רק לגבי ישום של משהו שאולי מותר, אך לא רצוי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נעיצת סכין? אני לא רואה נעיצת סכין. הדבר היחיד שהוסיף רון בן יעקב הוא מטרת המשגל עפ"י הרמב"ן. היות ויחסי אישות לא נעשים בתקופת הנידה (סיכוי גדול יותר לפול על תקופת הביוץ), ושפיכת זרע לשווא אסורה, הרי שבסופו של דבר התוצאה אותה תוצאה - הריון. לפיכך לא הוספת ולא הורדת דבר. בקשר למשכב אנאלי, משכב אנאלי נאסר דרבנן, למיטב ידיעתי. אשמח אם תביאי לי פרשנות הלכתית - ולא רכלבסקית - ל"שאינה כדרכה". אחד ממלכי ישראל (שאול או דוד, לא זוכר) מצווה לרצוח את כל הגברים וה*נשים* שידעו משכב זכר באחת הערים הכבושות. ובל נשכח שלגבר, בכל מקרה, אסור לקיים משכב אנאלי - בין אם הוא הרובע ובין אם הוא הנרבע. באשר לגלולות, דומני שמדובר בציבור הדתי-ציוני, ולא החרדי. תוכלי לצטט לי מן המקור? ואגב, שכחת שגם לאישה לא תמיד בא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ורק רציתי להזכיר בקשר למספר הפעמים בשבוע - תלמיד ישיבה מחוייב ל''פעם אחת בשבת'', לפחות לפי הרמב''ם. (משנה תורה, ספר הנשים, דיני הלכות אישות, י''ד, ב). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. טענת האדם החרדי הממוצע מקיים יחסי מין 10 פעמים בחייו, פעם לילד. ב. הראו לך שדרושים לזה כ 1000 משגלים. ג. הראתי לך שמשו"ע יש חובה שנעה בין +200 ל 12 משגלים שנתיים ד. שמשו"ע יש חובה (בהסכמה) למשגל גם כשברור שאינו מוביל להריון - אם האישה כבר מעוברת או עדיין מניקה או עקרה. ועדיין אתה טוען שלא הדבר. אשרי וטוב לך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. חזרתי בי מהמספר, שאכן בדיעבד נראה מגוחך. ועדיין המספר רחוק לדעתי מלהיות המספר האסטרונימי והערטילאי שדובי ציין, ולדעתו מצריך או מפתח כושר גופני אצל הבחור החרדי. ב. לא הראו לי את זה. אמרו. למען האמת, אפילו לא - אלא אם כן פספסתי. אני לא ראיתי על מה זה נסמך, בעיקר נוכח העובדה שסיכויו של זוג חרדי לקיים יחסי מין בזמן הביוץ גדולים משל זוג חילוני. ג+ד והבאתי ממשנה תורה שתלמידי חכמים חייבים בפעם בשבת, מה שמותיר אותנו עם 48 משגלים שנתיים, כולל שבתות בהם אסור לקיים יחסי מפאת טומאה (נידה), מה שמותיר אותנו עם פחות. וזאת בהנחה שהאישה בכלל מעוניינת לקיים יחסי מין בכזו תכיפות (אני לא מכיר הרבה זוגות חילונים מבוגרים ונשואים שמעוניינים בזה בכזו תכיפות, אם כי אני מניח שאין זה בלתי סביר), בהסתמך על דבריך שלך. ובל נשכח טומאת זב וזבה וטומאת יולדת, או סתם מקרה מצטער (מחלה, למשל) שימנע מזוג חרדי לקיים יחסים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד תיקון קטן לדבריך: בהקשר זה, המילה "שבת" פירושה "שבוע". עוד מוסיף הרמב"ם שנהגו תלמידי חכמים לשמש בליל השבת, אך אם האישה נידה בעצם הלילה הזה, חובה עליהם להשלים ביום אחר מימות השבוע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיוון שאני בור גמור בנושאים האלו - האם נידה לא נמשכת כשבוע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, לא עניתי לי - כאשר מקיימים יחסי אישות עם אישה אשר אינה יכולה להכנס להריון, האם לא מדובר בטומאת שכבת זרע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טומאת שכבת זרע אינה קשורה לענייננו כלל וכלל - גם משכב עם אישה פוריה וגם קרי לילה מטמאים בטומאת שכבת זרע, שהיא טומאה קלה יחסית (עד הערב) וכיום אין לה כל משמעות מעשית. אם כוונתך לשפיכת זרע לבטלה - מותר לשכב עם אישה שאינה פוריה ואין בכך משום שז''ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נידה נמשכת כשבועיים - ימי המחזור, בין אם המחזור נמשך שלושה-ארבעה ימים או שבוע, ושבעה ימים ''נקיים'' אח''כ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ימי המחזור הם לפחות חמישה (גם אם בפועל הם פחות) ויותר ככל שיהיו. ואחר כך יש שבעה נקיים. זאת אומרת אישה נידה מינימום 12 יום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכפי שנאמר - אני לא סומך על בן-אדם שמדמם חמישה ימים רצוף ולא מת מזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מה, אני לא סומכת על אנשים שהם לא יהודים, חושבים שאמינם הוא המלך ורוצים לברוח לקנדה ולהפקיר אותנו המומים וכואבים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאור מדיניות קנדה בנוגע לוויט טראש האמריקאי, בכללו אמינם, אני לא חושב שחובביו יבחרו בקנדה :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יואו, עכשיו קראת לאמינם וויט טראש. חכה חכה שדובי יקרע אותך (אפילו שזה נכון). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתם לא חזקים בהומור, מה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה לנו, בנות המין הנשי. אנחנו מדממות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה אישה מעוברת יש לחכות 3 חודשים עד שלא תחשב "טמאה למפרע", מיום שהוכר הריונה. לפחות לפי מה שאני הבנתי, אם כי בהחלט אפשרי שלא הבנתי נכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרמב"ם - משנה תורה, ספר טהרה, הלכות מטמאי משכב ומושב, פרק ד, סעיף ט[ו]. כמובן, שיכול מאד להיות שההבנה שלי לא משהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה שלך על השימוש העתיק והמהוגן במילה "זיון", 1. שלחה אותי למילון אבן שושן. יוק. האם הרמב"ן לא פונקציה בשבילו, או שמא השימוש העכדני של המלה בעברית המדוברת פסל אותה מלהיכנס להיכלו? 2. מתנגשת לי עם הסיפור שדובי אוהב לספר על מקור המילה "זין" (בשימושה בעברית המדוברת): תגובה 28504 (שמסופר גם בספרו הנהדר של רוביק רוזנטל "הזירה הלשונית"). ההתנגשות היא תחת ההנחות (1) שהפועל "זיון" בא מתוך שם העצם "זין" - האפשרות האלטרנטיבית נראית צירוף מקרים מדהים מדי, (2) שהסיפור שדובי ורוביק מספרים מתייחס באמת למאה העשרים, ולא לזמנו של הרמב"ן. הדרך הכי סבירה שאני רואה ליישב את הסתירה היא אם מאז הרמב"ן המילה נשכחה, והתחדשה בעקבות "זין" (בהמשך לסיפור של דובי). גם אז זה צירוף מקרים מרשים מאוד. יש אולי לבשן - סליחה, בלשן, בקהל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקור המילה ''זיונה'' הוא בתרגום לפסוק ''שארה, כסותה ועונתה לא יגרע'', אך ''זיונה'' הוא דווקא תרגום ''שארה'', ופירושו ''מזונותיה''. תרגום ''עונתה'' הוא ''ענתה''. בניגוד למקרה רחב הזונה, כאן הפירוש ''מזונותיה'' הגיוני מאוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי מה שאני קורא, הרמב"ן מביא את אונקלוס "ופירש רש"י שארה מזונות, כסותה כמשמעה, עונתה תשמיש. וכן אמר אונקלוס זיונה". הרמב"ן חולק על פרוש "שאר" כבשר=מזון והוא מפרש שאר כ"בשר הדבק והקרוב שארו לבשרו של אדם...שאר בשרו" ולכן "שארו זו אשתו". להבנתי זיונה הוא שארה, שאר בשרה, ותדבק בו, ומכאן הקשר לעונתה, שהוא מדביק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני מבין את הרמב"ן כהבנתך, אך דבריו תמוהים מעט. א. מה ראה הכתוב לציין את "קרוב הבשר", אחר כך את "כסותה" ואחר כך לחזור שוב ל"תשמיש"? ב. הרמב"ן חולק על כל הפרשנים, וטוען שחיוב הבעל במזונות האישה הוא מדרבנן ולא מדאוריתא. נראה לי שהרמב"ן חולק על אונקלוס כשם שהוא חולק על רש"י. אמנם הוא מפרש "שארה - קרוב בשר", אך הוא אינו מסכים לתרגום "שארה - זיונה". |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |