בתשובה לעמית מנדלסון, 25/08/02 20:42
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אכן. ילד בן 3 נפצע קשה כשמקלט טלוויזיה נפל על ראשו. אחותו בת ה- 14 חילצה אותו והזעיקה אמבולנס. משום מה, לא מצאתי קישור לידיעה באתרי החדשות. פתגם בספניולית אומר שאין ילדים רעים. יש אימהות טיפשות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נו באמת - טלוויזיות נופלות על ילדים, זה לא ברור שהתקשורת אשמה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקלטי טלויזיה (וחפצים כבדים אחרים) יכולים ליפול גם על ראשים של תינוקות לאמהות חכמות, דאגניות, אוהבות ופולניות עד כדי אובססיה. כח המשיכה הוא כח אוניברסלי ופועל גם בבתים בהם לאם ציון פסיכומטרי פנומנלי. אני לא מבין עפ''י איזה מידע שופטים את אמו של הילוד. אם אין קישור לידיעה באתרי החדשות, יש לשמוח על כך שהם מפעילים מדי פעם שיקולי עריכה (אבל רק מדי פעם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האין זה חסר-אחריות מצידם של ההורים להניח לפעוט להסתובב ללא השגחה בבית שבו ידוע להם שכח המשיכה פועל (או באופן כללי יותר – שאורבות בו סכנות)? האם אתה מתקומם גם על דיווחים עתונאיים על תאונות דרכים ומעשי פשע? אולי אתה צריך לעבור לקרוא את ה"ניו יורקר": תגובה 77232 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה טוען שהורה אחראי משגיח על ילדו 24 שעות ביממה בכל מקום ובכל מצב בו פועל כח המשיכה בסביבת ילדו? אם נגדיר (עפ"י המידע אשר מופיע בידיעה למעלה) את התנהגות ההורים הנ"ל כהתנהגות רשלנית, אנו נכניס לרשימת ההורים הרשלניים כמעט את כל ההורים כולם, כמעט ללא יוצאים מן הכלל. מקריות היא גם חלק מהמשוואה. אבל אולי אתה בוחן רשלנות אך ורק עפ"י מבחן התוצאה? תודה, אבל לא נראה לי שאני אתחיל לקרוא את הניו-יורקר (כסטודנט עני - אין לי כסף למנוי ואני גם לא מכיר את תוכן העיתון). אם כי אני כן חושב שנודף ריח צהבהב, פעמים רבות, מהעתונות הישראלית המיינסטרימית. דיווח עתונאי על כל תאונת דרכים ספציפית ופירוט על חייהם/פציעותיהם/יבבות קרוביהם של הנפגעים נראה לי אכן מיותר. על מעשי פשע כבר אמרתי את דעתי. מכובדנו בלינסקי הזכיר את אופי ה"סמוך" הישראלי הידוע. הוא יותר מצודק חלקית. אך בנוסף לאופי זה, אני מכיר אופי ישראלי נוסף אותו אני מכנה "מחדליזם". הישראלי אוהב לצעוק "מחדל!! מחדל!!". הישראלי פשוט חיב למצוא אשמה במישהו/משהו לכל רעה בעולמנו. לפעמים, דברים רעים פשוט קורים לבני התמותה, פעמים רבות ללא צדק. כזהו אופיו של העולם, הוא אכזר. אולי אותו הורה כן השגיח 98% מהזמן והמקרה המצער קרה בדיוק בדקה בה הוא היה שקוע בשיחה? הורה שיגיד שלא "חטא" בכך מעולם הוא או על-אנושי (סופר-DAD/MOM) או שקרן צדקני. האם אתה טוען שהמקרה (או מקרה מצער אחר) לא יכל היה לקרות גם אם ההורה כן היה משגיח באותה שניה? אני לא אוהב את הגישה אשר תופסת את ההורים כהורים גרועים כברירת מחדל. אין לנו זכות לשפוט במקרה זה (עפ"י המידע האמור) משום שאין לנו מידע מפליל מוצק. אם כבר להפוך את העניין הפרטי הנ"ל לעניין ציבורי, לא עדיף להשתתף בצער המשפחה במקום? לא מספיק שהם איבדו את ילדם הם גם צריכים להתמודד עם הקהילה הצדקנית המצקצקת בלשונה סביבם... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אתחיל מהסוף: העניין שלי בידיעה הזו ובדומותיה אינו במציאת אשמים, ובוודאי שלא בקביעה שההורים נושאים באשמה למה שקרה. העניין שלי הוא במסקנות ובלקחים שאפשר להפיק ממקרה כזה. לפי גישתך, אין כאלה, כי "תאונות קורות. עולם אכזר". לדעתי, אם עצם הפרסום על התאונה הזו גרם לכמה הורים לחפש מפגעים דומים בבתיהם או בגן-הילדים של ילדיהם ולתקנם, אזי הוא כבר השיג מטרה חשובה. ואתה יודע מה? אני בטוח שהיו כמה הורים שזה גרם להם לעשות בדיוק את זה, ומעבר לכך – למרות שכולם מכירים את הגרביטציה, זה הגביר את המודעות שלהם, לפחות בטווח הבינוני, לאפשרות של תאונות כאלה. מעבר להשפעה על הורים (ומטפלים בילדים), לפעמים (אם כי לא באופן מובהק במקרה זה) ישנם לקחים שצריכים לבוא לידי ביטוי בתקינה או בחקיקה, ובעניין זה כבר דנתי בעבר: תגובה 26333 עכשיו להתחלה: הורה אחראי דואג להגן על ילדיו מפני סכנות, בהתאם לחומרתן. זה לא חייב להתבטא תמיד בהשגחה מתמדת. הדבר לא נמדד רק במבחן התוצאה, כי כפי שהזכרת, התוצאה נשארת מקרית בכל מקרה. אפשר שהורה יהיה בלתי-אחראי, אך במקרה (למעשה, בד"כ) לא תהיינה לכך תוצאות שליליות, ואפשר שהורה ינהג באחריות סבירה, אך בכל זאת יקרה משהו רע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אך האם אתה מסכים ש*יכול להיות* שההורה לא נהג ברשלנות ובכל זאת מסך טלויזיה נפל על ראש תינוקו? "(אם כי לא באופן מובהק במקרה זה)" - זהו העיקר במקרה ספציפי זה. אנו לא יודעים שהמקרה הוא תוצאה של רשלנות ולא ברור לי מה המודעות אותה צריך לעורר *עפ"י מקרה זה*. אכן בכל זאת יכול לקרות משהו רע להורה המסור ביותר. אני לא חושב שזה נכון וצודק כלפי אותם הורים אומללים להשתמש במקרה המצער שלהם כדוגמא שלילית להתנהגות. מהי החקיקה אותה אתה מציע בהתיחס למקרה הספציפי? חקיקה כללית, הדנה בענייני רשלנות אמיתית של הורים (שהיא גם ניתנת להוכחה בבית המשפט) היא כמובן מבורכת ועל כך אין אנו חלוקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. אנחנו לא יודעים שהמקרה הזה הוא תוצאה של רשלנות (אני העדפתי לדבר על חוסר-אחריות), אבל ברור לי שהמודעות שצריכה להתעורר היא, כפי שכתבתי, לאפשרות של תאונות מסוג זה. התוצאות המקוות של יתר-מודעות הן איתור מפגעים ומניעתם באופן מתמשך, וכשזה לא מתאפשר – השגחה יתרה בקרבתם. אני חוזר: לא הצעתי להעמיד את ההורים המסכנים בכיכר העיר ולצעוק עליהם "פויה!", ולא שום דבר שדומה לזה. אין קשר בין העובדה שאני חושב שיש טעם לדווח על התאונה לבין מידת אחריותם של ההורים – או של מישהו – להתרחשותה. קרא שוב: לא כתבתי שיש לי הצעה לחקיקה או לתקינה בעקבות המקרה הספציפי הזה. למעשה, כתבתי שאין צורך מובהק בתקינה או חקיקה במקרה זה (להבדיל, למשל, ממקרים של חנק בתוך מקררים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוכנעתי. אך עמדתי עדיין עומדת לגבי אלו, אשר בניגוד אליך, כן כבר החליטו שאותם הורים הם הורים איומים ומעונינים לצעוק עליהם "פויה" בכיכר העיר (או מעל דפי/מסכי התקשורת). אני גם חושב שהגישה שאומרת שלכל אחד זה יכול לקרות, דווקא היא אשר תגביר את מודעות/זהירות ההורים. ההורים אשר מצקצקים בלשונם ואומרים "אני הורה טוב, לא רשלני וזהיר, לכן לי זה לא יכול היה לקרות" הם אלו אשר יעשו לעצמם יותר הנחות. חשוב גם לזכור שיש דבר כזה - זהירות יתר. הורים היסטריים שבודקים יציבות מקלטי טלויזיה/ עציצים/ מרצפות/ חרסינות/ תמונות של מונה ולבנים מעל האח בכל בית אליו הם נכנסים עם ילדיהם, יגדלו ילדים ש*כנראה* סיכוי שרידתם גבוהה יותר אבל כמעט לבטח יהיו טמבלים לכשיגדלו. ----------- *הצגה זאת נשעתה ע"י אנשים אחרים ולא על ידך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהירות יתר היא לא היסטריה והקביעה ש''לבטח יהיו טמבלים כשיגדלו'' היא מגוחכת. מה גם שעדיף ילד טמבל על ילד מעוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקביעה שילדים לאמהות "פולניות" היסטריות יצאו טמבלים אולי אינה נכונה במאת האחוזים אבל היא רחוקה מלהיות מגוחכת. עדיף ילד נורמלי שהסיכוי שלו להמחץ הוא 0.0001% מאשר ילד שיתפתח כדפקט בסביבה בעלת עודף חרדה, שהסיכוי שלו להמחץ הוא 0.00001%. הברירה היא לא בין ילד מעוך לילד דפקט, זה לא מה שאמרתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתכוון לאבחנה שבין האם הנעדרת והאם המגוננת (missing mother לעומת over protective mother) אלה מקרים שמתארים פתולוגיות. במקרה ה- over protective mother, האם לא תיתן לילד כלל להתבטא ותעשה הכל במקומו על מנת שלא יכשל ויתוסכל או שלא יפגע. בכך היא פוגעת בילד יותר משום שאינה מאפשרת לו שום התנסות בריאה. מכאן ועד להשלכת המצב הזה על אימהות זהירות יותר שלא יתנו לילדים להסתובב לבדם באיזורים שבהם יכולות להיות סכנות לילדים קיים מרחק עצום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההורה יכול להשאיר את הילד ללא השגחה ואפילו רצוי שיעשה זאת מפעם לפעם לשם הבריאות הנפשית שלו ושל הילד. כשהוא עושה זאת, הוא בסה''כ צריך לוודא שאין דבר שיסכן את הילד בהתרוצצויותיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכל זאת הוא יכול לפספס איזה עציץ שהסתברות הסיכון שלו היא רק 0.0000323%. גם עציצים בטוחים כאלה נופלים לפעמים על ראשים של תינוקות חפים מפשע להורים זהירים וחפים מפשע. אין אנו יודעים, יכול להיות שאותו הורה ווידא שאין דבר שיסכן את ילדו ובכל זאת קרה מה שקרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכולים זה נכון. חוק הוא חוק. לא כל שכן אחד פיזיקלי. בפועל? פעוטות לא מסתובבים ללא השגחה (או לפחות לא פעוטות עם אמהות אחראיות) במקומות בהם צפויה סכנה כל כך מהותית לילד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, הבית נתפס כסביבה בטוחה, אבל רוב מקרי הפציעה והמוות של ילדים מתרחשים בתוכו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אצל היהודים ילדים נפגעים בעיקר בבית. אבל שמתי לב שיש הרבה מקרי מוות אצל הערבים והבדואים, שמתרחשים בחצר, וברחוב. בד"כ מדובר על נפילה לתוך באר או בור ספיגה, או הידרסות של פעוט ע"י בן משפחה שעושה רברס עם האוטו. התאונות האלה קורות לעתים קרובות, קרובות מדי, ומשום מה זה לא מקבל תהודה גבוהה כ"כ בתקשורת, ואף לא הובא מעולם לאייל... (אוי ואבוי, אני מתחילה להישמע כמו ארטנשטיין!) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
די הגיוני - אם אין טלוויזיה ומחשב, משחקים רוב הזמן בחוץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן כך. חשוב לציין שמקרים אלו דווקא כן מדווחים בתקשורת, אך ללא הבלטה כבמגזר היהודי. אך הבעייה היא דווקא אדישות ההורים. נדמה לי ששמעתי מרופא ברמב"ם שלפי הערכתו, אחוז הילדים הנפגעים קשה בתאונות ביתיות במגזר הערבי גדול ב500% מן השיעור במגזר היהודי. דוגמא אחת היא נושא הבנייה שם. למרות שהם יודעים את הסיכון שבחוסר מעקות במרפסות ובמדרגות, הם לא רוצים להשקיע בזה וכשכן, הם נכנסים לבית עוד לפני שזה מוכן. כנ"ל לגבי סורגים על החלונות ועוד. עניין של סדרי עדיפויות. גם הכמות האדירה של תאונות החוזרות באותו אופן כל פעם, אינה מדליקה נורות אדומות אצל ההורים. כנראה עניין של מנטליות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרי במקרה הכי גרוע הם תמיד יכולים לעשות עוד. מה, לא ככה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז איך אתה מסביר את זה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא עניין של מנטליות, זה עניין של מדיניות מתן אישורי בניה, או יותר נכון מניעת אישורי בניה מערבים. לרובם אין ברירה אלא להיכנס לבתים לא מוכנים, לא בנויים על פי תכניות מסודרות וכו'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תני לי להבין את טענתך- מישהו בנה בית בלי רשיון, ובדיוק כשהגיעו לשלב המעקות הם היו חייבים לעבור לגור בו, כי... למה, בעצם? וגם לכסות את הבור בחצר צריך רישיון? וגם לבדוק מאחורי האוטו לפני שמתניעים? שוב: מדובר בשניים-שלושה /סוגי/ תאונות שחוזרים על עצמם שוב ושוב ושוב. באייטם שהובא כאן סופר על תינוק שנהרג מנפילת טלוויזיה. את יכולה להיות בטוחה שכל ההורים ששמעו על זה רצו מהר לבחון שוב איך הטלוויזיה אצלם מוצבת, והאם צריך לייצב או לחזק אותה יותר. עוד יקרו כנראה תאונות לילדים, אבל לא התאונה הזאת. לא שוב ושוב. למה במגזר המדובר /אותן/ תאונות בדיוק חוזרות על עצמן בלי סוף? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהקשר זה כדאי לציין את ריבוי מקרי הטביעה. מהתרשמות לא מקצועית ולא מדוקדקת, חלקם של הערבים, העולים החדשים והפועלים הזרים בקרב הטובעים גדול בהרבה מאשר חלקם באוכלוסיה. גם כאן אפשר להציע הסברים חלופיים: ייתכן שישנם ערבים שאינם חשים בנוח בקרבת היהודים ולכן רוחצים בחופים לא מוסדרים, ייתכן שהשילוט בערבית בעייתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וייתכן פשוט שהם לא יודעים לשחות? רק ארבעה ריכוזים ערביים בישראל נמצאים קרוב לים- עכו, חיפה, יפו וג'סר א-זרקא. גם בריכות שחייה אינן נפוצות ביישובים הערביים. וכמובן, רוב העולים/מהגרים מארצות חבר העמים לא גרו קרוב לים בארצות מוצאם. האם מוגזם להניח שהם לא ישלטו בשחייה בים? באשר לפועלים זרים, אציין בעיה נוספת של רכיבה באופניים ללא קסדה. אפשר לצפות מהמעסיקים שידאגו ליידע את עובדיהם על אמצעי בטיחות מינימלי זה. נדמה לי שגם מספר העובדים הזרים שנפגעים בתאונות אופניים גדול מחלקם באוכלוסייה הכוללת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעניין העולים מחבר העמים- גם אני שמתי לב למקרי הטביעה הרבים, וניסיתי להבין למה זה קורה. כמו שאמרת, רובם לא גרו קרוב לים. לעומת זאת בריה"מ ידועה בנהרותיה הגדולים. חשבתי שאולי הם רגילים לשחות בנהרות, ואולי בנהרות יש פחות זרמים נוגדים ומערבולות? (סתם ניחוש לא מלומד). בקשר לפועלים הזרים- אולי רבים יותר מהם רוכבים על אופניים מאשר באוכלוסיה הכללית. נסיון מובן לחסוך בהוצאות נסיעה? הרגל מארצותיהם? (סין...) אני לא מקווה להרבה מהמעסיקים. ידוע העובדים על קסדות זה חזון אחרית הימים- קודם שישלמו לעובדים בזמן, לא יחרימו להם דרכונים, וישכנו אותם בתנאים אנושיים יותר... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להכנס לגור בבית גבוה, עם ילדים קטנים, ללא מעקות וללא סורגים על החלונות? אם יש לך כסף לבנות בית, אמצעי בטיחות אלו אינם יותר מפרומיל מן העלות ומזמן הבנייה. גם חסימת בורות ספיגה, שלעיתים עומדים הרבה זמן מבלי שלמישהו זה מזיז בכלל, אינה דורשת כמעט מאמץ או כסף. הכל שאלה של כמה חשוב לך לפנות מעט זמן וכמעט אפס משאבים למניעת הסכנה מילדיך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקדמתי אותך בדקה, הא-הא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא חוכמה, לך יש יכולת כתיבה ספונטנית ואילו אני צריך בד"כ לעשות 17 הגהות כתיב, חלוקה לפיסקאות, סיגנון, עובדות, לוגיקה פנימית וקשר הולם למוגב (וזה לא הכל!)- לפני משלוח התגובה, וגם אז זה לא תמיד מצליח. בנוסף, אני כואב ומטושטש היום במיוחד עקב זריקת אנטי-טטנוס בעקבות נשיכת אחת מבנות חסותי המזונבות, ככה שהכל הולך יותר לאט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואלה?! תרגיש טוב. (בכל מקרה יהיה לך זמן בקרוב לנוח ולהירגע בגן העדן העזתי, לא?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, 32 יום בפריז של הרצועה, אבל איך את יודעת? בכל מקרה, זה רק באוקטובר ואין לי ספק שעד אז הדברים ביננו לבין הפלשתינאים יסתדרו בדרכי שלום ומשימותי בעזה יצטמצמו לחלוקת פרחים וחיבוקים לאוכלוסייה או שבכלל המילואים יבוטלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, נזכרתי מאין את יודע. בעצם תגובה זו היא רק לתפארת הכותרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה או היוצר שלך? :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שחושב שאני קיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנטי-טטנוס? אתה מגדל חלודה בבית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר להניח מכאן שאפופידס לפחות בן 28-27. נימוק - מקבלים חיסון נגד טטנוס בגיוס לצבא והוא תקף ל-10 שנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בבית אלא בחצר ולא חלודה אלא להקת חתלתולים שאימצה אותי. לפני כמה זמן נשבר לי מאחת מחתולות החצר שכל 3 חודשים או משהו כזה מולידה כמה חתלתולים חולים וזונחת אותם ליללות אחרי כמה זמן. אז לאחר שהיא חדלה להניק את הדור הנוכחי לקחתי אותה לעיקור, אבל אז היה צריך להאכיל את את השלישייה היללנית שהיא הותירה. אז נרתמתי למשימה. למרבה הצער, אחת מבנותיה גם איבדה את עינה בדלקת, אחרי שהיא לא נתנה לי ולשכנה לשים לה אנטיביוטיקה בעין, שדווקא בפעמים שהצלחנו, עזרה מאוד לכמה ימים. ראו חתולות הרחוב כי מישהו מאכיל חתלתולים במזון משובח, הביאו גם הן את פרי ריחמן לחסותי. כמובן, המחיר שאני גובה מהן הוא הרחם. עכשיו אחת מהן הביאה שני גורים חדשים, אחד מהם ללא עיניים כלל. נראה לי שבשבוע הבא, אם עד אז לא יצמחו לו עיניים חדשות, הוא יועבר לעולם טוב יותר. מה הייתה השאלה? אה, כן. ובכן, זו בעלת העין האחת היא גם בעלת חצי מנת משכל. אחת התוצאות של זה היא שכשאני מגיש להם אוכל, אם היד שלי בצד של האין עין, היא מתחילה, מרוב התרגשות, או סתם כי היא לא נחמדה, לנסות לנגוס ביד שלי. ביום שבת, תשומת ליבי הוסחה לרגע בשעת מתן האוכל, מה שאיפשר למפגרת הקטנה לתת לי ביס קטן. בפעם הקודמת שהיא נשכה מישהו, בנסיבות אחרות, הוא קיבל זריקת אנטי-טטנוס (+ הסגר לגברת). הפעם החלטתי להסתפק בזריקה זו ובמעקב אחריה במשך 10 ימים. האם זה עונה על השאלה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובלי שום קשר, חיסון אנטי-טטנוס (בד"כ כולל גם חיסון נגד דיפיטריה) מומלץ לכל מגדלי החתולים פעם ב10 שנים. אתם יודעים, יש להם גם צפורניים חדות ולא ממש נקיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם בדיקות לטוקסופלזמוזיס לנשים הרות או מתכננות הריון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמא'לה, מה זה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא צריך להכנס לפניקה, רק להיות מודעים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כתוב שם אם זו מחלה שדוגרת :-( | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו לא מחלה שדוגרת. בדיקת דם פשוטה מגלה האם האשה נושאת נוגדנים או לא. במידה ומדובר בחתולי בית שלא יוצאים החוצה, הסיכוי שבעלי הבית ידבקו במחלה הוא קלוש ככל הידוע לי. חשוב לא להתעסק עם חול החתולים בעיקר בשליש ראשון של ההריון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בואי נדייק. בישראל קרוב לחצי מהאוכלוסיה נושאת נוגדנים לטוקסופלסמוזיס. המקור העיקרי להדבקות הוא בשר של בעל חיים נגוע (פרה, כבשה וכד') ולא מגידול חתולים. (כל היונקים יכולים להדבק ולהדביק, אבל לא כולם מראים סימני מחלה) אדם הנושא נוגדנים, מחוסן ןלא יכול לחלות. מומלץ לכל אישה לפני הריון ראשון להבדק (בלי קשר אם יש לה חתול או לא) ואם היא נושאת נוגדנים, אז אין לה שום סיבה לחשוש. אם לא, מומלץ להמנע ממגע עם בשר לא מבושל ומאכילת בשר לא עשוי היטב, וכן ממגע עם הפרשות של חתולים. עוד מידע: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה... במשך שלוש שנים ארורות הייתי במגע ארור עם הפרשות ארורות של חתולים, ועם כל הבעיות שזה עשה לי, לא תיארתי לעצמי שזה ממשיך גם לדור שני. עכשיו לפחות אוכל להיכנס להריון בשקט (פופק?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז זהו, שזה לא ממשיך לדור שני. אם באת במגע עם הפרשות חתולים, יש סיכוי טוב, שנחשפת לטפיל הזה ואת עכשיו מחוסנת נגדו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקומך לא הייתי ממהר לחגוג. אני בטוח שלא נחשפת לרבים מן הטפילים של פופק. (כמה זמן את חושבת שאני עוד אשב לי בשקט בתור מס. 2?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתכוון לרבות המפותחת שמתקיימת בגבות שלי (יש שיקראו להן שיער המצח אבל הם סתם מגזימים) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו אני מתחיל לפחד ברצינות. על אילו בעיות מדובר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אתה רוצה לעשות ילד עם פופק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, לא כרגע. לעומת זאת בעתיד, לכשתבשיל השעה, אם תוגש בקשה מסודרת ומנומקת בעניין זה, היא תישקל ותידחה כלאחר יד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עדיין נאמן להחלטתי שלא לעשות לעולם את העוול הנורא של המשך קיום הקוד הגנטי הנאלח שלי. אבל זה לא אומר שלא נוכל להמשיך ולהשתעשע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועוד מידע: http://www.sciencedaily.com/releases/2009/03/0903110... (דגדגן: אולי גם סכיזופרניה והפרעה דו-קוטבית בסיבוכים האפשריים) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פתאום נתקלתי בתגובה הזו וחשבתי על זה שלאחר כל הזמן הזה, נטול העיניים עדיין בעולם שרק רובו טוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שאמרת העלויות הן אפסיות, ובכל זאת בחלק מהאוכלוסיות זה דבר ברור ומובן מאליו, ובאחרות מתעלמים ממנו. יש תאונות אופייניות לקבוצות אולכוסייה שונות, וזה נובע גם מהסתברות לחשיפה, אבל גם ממנטליות שונה לגבי סיכונים שונים. בקרב משפחות ברוכות ילדים נהוג למשל לתת לילדים ה''גדולים'' (לפעמים בכיתה ד' או פחות) לשמור על האחים הקטנים. תופעה מקובלת, שלא פעם עולה בחיים. ובכל זאת... בקרב משפחות מהמעמד הבינוני גבוה נהוג למשל לתת לילד את המכונית ביום שישי בערב לבילוי. זה עולה בחיי אדם, ובכל זאת... זה לא ממש ''כמה חשוב'', יותר ''מה נהוג''. כאשר כולם עושים משהו מסוכן, קשה לשים לב שזה לא מחוייב במציאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט עניין של מנטליות. למרות שגם ביישובים היהודיים יש מגרש חניה (כמעט) ליד כל בית, וכביש בכל רחוב, הילדים היהודים בד''כ נמנעים מלשחק ולהתרוצץ במקומות אלו, אלא מוצאים להם תחליפים בדמות מגרשי משחקים ומדרכות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכמה כפרים ערביים יש מדרכות ומגרשי משחקים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתכתית, את לא מרוכזת! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא לא כל כך שוטה כמו שהוא נראה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם זה לקוח ממערכון ישן של שייקה אופיר על כיפה אדומה או שנדמה לי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יופי נחמה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבר'ה, אנחנו נכבוש את קפריסין! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העלתם ב5 שנים את הערכת הגיל הממוצע שאני מייחס למגיבי האייל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על מה אתה מדבר? אפילו אני מכיר את המערכונים האלה. (שקט, איילת). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם אפשר עוד מחווה אחרונה לשייקה אופיר, כשלמדתי בתיכון בספרות על דיאלוגים (נדמה לי שדווקא ב"מקבת" ולא ב"המלט", ראו בהמשך) המורה שלנו הביאה את ההסבר של המורה לאנגלית בבית-ספר ערבי (עיבוד שלי, לא זהה למקור): Dialogue Hamid? dialogue is like monologue. Monologue is one person talking to himself. Dialogue - two persons talking to themselves.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא מייצג. אתה העורך ולכן אמור לדעת הכל, ללא קשר לגיל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם משרת העורך באה בחבילה אחת עם לדעת הכל, גם אני רוצה להיות עורכת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעת הכל לא בא עם התפקיד, זו דרישה מוקדמת וצריך להיות גבר בשביל זה (-: | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז תסביר לי מה פספסתי? :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פשוט, פגשתי מעט מאוד, אם בכלל, נשים שחושבות שהן יודעות הכל. לא זו התמונה בצד השני. (אין בזאת כמובן כדי לרמוז דבר לגבי דובי, ממנו התחלתי את הקשקוש הזה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תזהר ממני, אתה. אני יודע איפה אתה גר. סתם, אבל יש מספיק נשים שחושבות שהן יודעות הכל, ואם הן לא יודעות את זה, זה בטח לא חשוב. שזה לגמרי שונה ממה שאתה (אתה=הגבר שאיתן) לא יודע - כי אם אתה לא יודע, היא בטח לא תספר לך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאוחר מדי, אני כבר בדירת המסתור ששכר האייל בדיוק למקרים כאלו. חוץ מזה, אכן ציינת בעייה כאובה. כנראה שבעניינים מסויימים זו בעייה יותר גברית ובאחרים נשית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועכשיו... תסביר לי מה פספסתי בתיאוריה המצויינת שלך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עזבי, סתם הומור חסר מעוף ולא מוקפד. אני חוזר בי מהכל. כולל תגובה זו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני? אני לא אמרתי כלום... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עלית עליי. אני הולכת להתבייש לי בפינה ולכתוב אלף פעם ''לא כותבים תגובות באייל לא מרוכזים''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי דו"ח של "בטרם" (שלצערי אתר האינטרנט שלו כבר לא פועל) שפורסם לאחרונה, התפלגות סיבות הפגיעה בתאונות כמעט זהה לילדים יהודים ולא-יהודים, למעט שיעור גבוה יותר של כוויות ושריפות אצל לא-יהודים. (זה בעצם בתגובה לתגובה 87766 של אסתי). באשר להערכה של הרופא מרמב"ם, הנתונים הם כאלה: שיעור התמותה (מתאונות) בקרב ילדים לא-יהודים כפול מאשר בקרב ילדים יהודים. מספר הנפגעים הלא-יהודים הוא כמחצית ממספר הנפגעים היהודים (כלומר שיעור הנפגעים באוכלוסיה הלא-יהודית גדול רק בכ-15 אחוז מביהודית). יכול להיות שהסיבה להערכה השגויה-כנראה של הרופא היא שבסביבה שרמב"ם משרת יש ייצוג-יתר לערבים וייצוג-חסר לחרדים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על התגובה. אכן יתכן שההערכה של הרופא שציטטתי מוגזמת, למשל מן הסיבה שציינת. איך הגעת ל15 אחוז? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקרב בני 0-19, היחס בין יהודים ללא-יהודים באוכלוסיה הוא בערך 7 ל-3. לכן כדי להגיע ליחס של 2 ל-1 בנפגעים, צריך ששיעור הנפגעים בקרב הלא-יהודים יהיה גדול בכ-16.7 אחוזים. אחרי שעשיתי את החשבון הזה אמש החלטתי משום מה לעגל ל-15, כדי לא ליצור מראית-עין של דיוק (שהרי מדובר בהערכות גסות). בין היתר יש לציין שנתוני "בטרם" מתייחסים לבני 0-17 ולא לבני 0-19. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בית שמקפידים בו על בטיחות הוא סביבה בטוחה. לא כל בית. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |