בתשובה למיץ פטל, 26/08/02 13:51
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אך האם אתה מסכים ש*יכול להיות* שההורה לא נהג ברשלנות ובכל זאת מסך טלויזיה נפל על ראש תינוקו? "(אם כי לא באופן מובהק במקרה זה)" - זהו העיקר במקרה ספציפי זה. אנו לא יודעים שהמקרה הוא תוצאה של רשלנות ולא ברור לי מה המודעות אותה צריך לעורר *עפ"י מקרה זה*. אכן בכל זאת יכול לקרות משהו רע להורה המסור ביותר. אני לא חושב שזה נכון וצודק כלפי אותם הורים אומללים להשתמש במקרה המצער שלהם כדוגמא שלילית להתנהגות. מהי החקיקה אותה אתה מציע בהתיחס למקרה הספציפי? חקיקה כללית, הדנה בענייני רשלנות אמיתית של הורים (שהיא גם ניתנת להוכחה בבית המשפט) היא כמובן מבורכת ועל כך אין אנו חלוקים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כן. אנחנו לא יודעים שהמקרה הזה הוא תוצאה של רשלנות (אני העדפתי לדבר על חוסר-אחריות), אבל ברור לי שהמודעות שצריכה להתעורר היא, כפי שכתבתי, לאפשרות של תאונות מסוג זה. התוצאות המקוות של יתר-מודעות הן איתור מפגעים ומניעתם באופן מתמשך, וכשזה לא מתאפשר – השגחה יתרה בקרבתם. אני חוזר: לא הצעתי להעמיד את ההורים המסכנים בכיכר העיר ולצעוק עליהם "פויה!", ולא שום דבר שדומה לזה. אין קשר בין העובדה שאני חושב שיש טעם לדווח על התאונה לבין מידת אחריותם של ההורים – או של מישהו – להתרחשותה. קרא שוב: לא כתבתי שיש לי הצעה לחקיקה או לתקינה בעקבות המקרה הספציפי הזה. למעשה, כתבתי שאין צורך מובהק בתקינה או חקיקה במקרה זה (להבדיל, למשל, ממקרים של חנק בתוך מקררים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוכנעתי. אך עמדתי עדיין עומדת לגבי אלו, אשר בניגוד אליך, כן כבר החליטו שאותם הורים הם הורים איומים ומעונינים לצעוק עליהם "פויה" בכיכר העיר (או מעל דפי/מסכי התקשורת). אני גם חושב שהגישה שאומרת שלכל אחד זה יכול לקרות, דווקא היא אשר תגביר את מודעות/זהירות ההורים. ההורים אשר מצקצקים בלשונם ואומרים "אני הורה טוב, לא רשלני וזהיר, לכן לי זה לא יכול היה לקרות" הם אלו אשר יעשו לעצמם יותר הנחות. חשוב גם לזכור שיש דבר כזה - זהירות יתר. הורים היסטריים שבודקים יציבות מקלטי טלויזיה/ עציצים/ מרצפות/ חרסינות/ תמונות של מונה ולבנים מעל האח בכל בית אליו הם נכנסים עם ילדיהם, יגדלו ילדים ש*כנראה* סיכוי שרידתם גבוהה יותר אבל כמעט לבטח יהיו טמבלים לכשיגדלו. ----------- *הצגה זאת נשעתה ע"י אנשים אחרים ולא על ידך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהירות יתר היא לא היסטריה והקביעה ש''לבטח יהיו טמבלים כשיגדלו'' היא מגוחכת. מה גם שעדיף ילד טמבל על ילד מעוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקביעה שילדים לאמהות "פולניות" היסטריות יצאו טמבלים אולי אינה נכונה במאת האחוזים אבל היא רחוקה מלהיות מגוחכת. עדיף ילד נורמלי שהסיכוי שלו להמחץ הוא 0.0001% מאשר ילד שיתפתח כדפקט בסביבה בעלת עודף חרדה, שהסיכוי שלו להמחץ הוא 0.00001%. הברירה היא לא בין ילד מעוך לילד דפקט, זה לא מה שאמרתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתכוון לאבחנה שבין האם הנעדרת והאם המגוננת (missing mother לעומת over protective mother) אלה מקרים שמתארים פתולוגיות. במקרה ה- over protective mother, האם לא תיתן לילד כלל להתבטא ותעשה הכל במקומו על מנת שלא יכשל ויתוסכל או שלא יפגע. בכך היא פוגעת בילד יותר משום שאינה מאפשרת לו שום התנסות בריאה. מכאן ועד להשלכת המצב הזה על אימהות זהירות יותר שלא יתנו לילדים להסתובב לבדם באיזורים שבהם יכולות להיות סכנות לילדים קיים מרחק עצום. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |