בתשובה להפונז, 22/12/24 17:49
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מה כבר אפשר לצפות ממי שהיה בקשר "חברי" ו"נטול אינטרסים או שיקולים פוליטיים" עם חני בלדוויס המנוחה מכנופיית נתניהו? ומה עושים עם דובר המשטרה שמאז נכנס לתפקידו החליט שההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה1? איך מתייחסים לדובר רשמי שכתב "אנו מגנים בתוקף את הנסיון הבזוי להציג לציבור תמונה מעוותת ושקרית רק בשל היותה של חני בליוויס מתנדבת במשטרת מחוז ת"א בעת שמפכ"ל המשטרה שימש כמפקד בכיר במחוז באותה עת, כשבפועל אין ולא היה קשר כלשהו בין השניים" [הדגשות שלי], ושלאחר בערך יום תמים(!) נאלץ להודות שאותו "אין ולא היה קשר כלשהו" הוא הוא התמונה המעוותת והשקרית? (גם הטענה המגוחכת שהקשר היה נטול אינטרסים או שיקולים פוליטיים אינה אלא הונאת הציבור, כפי שכל צופי "עובדה" ראו ממקור ראשון, אבל שום מילת התנצלות בפני מי שהואשם לשווא בהונאה בזויה?) בכלל "חבר" הפך להיות הג'וקר של כנופיית נתניהו על סעיפיה השונים. מותר לקבל מתנות מחברים, מותר לעזור לחברים, מותר למנות חברים למשרות שאין להם הכשרה מתאימה עבורן, מותר לבקש חנינה עבור חברים, מותר לדאוג לתנאי כליאה משופרים עבור חברים ומותר לדווח לחברים על היד הקשה שננקטת בהפגנות בקפלן, כדי שאותם חברים נטולי אינטרסים יעבירו את המידע לשר הממונה, שגם הוא, אני בטוח, חבר טוב שלהם עוד מהשכונה. המינוח הזה נעשה קצת פחות מופרך כשנזכרים ש"חבר" הוא גם קיצור של "חבר כנופייה". _____________ 1- ובעניין משיק: מישהו צריך לספר ללפיד שהנסיון המלאכותי שלו לנאום נאום אגרסיבי בצעקות נפל על הפנים. זה לא מקרה ש"פאתוס" ו"פאתטי" באים מאותו שורש, וכשאתה מתכוון לשנות סגנון כדאי שתתאמן בזה קצת מול הראי בבית לפני שאתה מופיע בקפלן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע אם הנאום של לפיד הועיל או הזיק, אבל הטון שלו תואם את אוירת הייאוש בשורות חברינו. ברגע זה נכון לומר: אל תמהרו להניף את דגל הייאוש השחור. יתכן שעוד נזדקק לו בעתיד. יש להודות: תנועת המחאה כשלה. הממשלה לא נפלה. ההפיכה האנטי-דמוקרטית ממשיכה בקצב כזה או אחר. הדרכים העומדות בפני המחנה מצטמצמות ל-2 דרכים ברורות ונפרדות. את דרך הסרבנות אפשר עדיין בשלב זה לדחות לשעה בה יונף הדגל השחור שהוזכר. הדרך השנייה, הדרך הקונפורמית מתכנסת כרגע לפיתרון אחד ויחיד: הפלת הממשלה בבחירות בקלפי. הדבר הזה אפשרי. ראינו זאת בפולין. אם מסמנים את זה כיעד האסטרטגי, מגלים כי היעד מכתיב דרך פעולה שלשם שינוי אינה עוברת דרך אג'נדות בטחוניות, סוציאליות או חברתיות. האג'נדה המובילה צריכה להיות לשכנע את המצביעים שאנו יכולים לנצח. איך אמר אובמה? Yes we can. בזמנו הצגתי את המחנה בראשות אייזנקוט כטקטיקה. זכיתי לקצת ביטול והרבה סקפטיות. זה לא נורא. לכאורה אף מתבקש. השבתאות היא מושג ידוע בהיסטוריה שלנו. מה שקשה להבהיר הוא שהאג'נדה אינה משיחיות אייזנקוט. אייזנקוט אינו אלא שליח הציבור שצריך לסמן את הדרך והיעד גם יחד: הקמת רשימה מאוחדת של המרכז-שמאל שתפרוץ את מחסום ה-40 מנדטים בבחירות. בזמן שחלף, יאיר גולן לא הצליח להציג שום אג'נדה מזוקקת שתצדיק הצבעה עבור רשימה נפרדת בראשותו. לכן החזית האופוזיציונית צריכה לכלול את הרשימות של גנץ, לפיד וגולן, כבסיס. גם רשימת מרכז דתי יכולה להיות מרכיב אינטגרלי של החזית. הכללת ליברמן ועבאס מנסור אפשרית בהנתן מצע משותף מתאים. על פניו נראה שבמקרה שהחזית תשיג את היעד, הם יהין מועילים יותר כשותף חיצוני מאשר בפנים. במקרה שהיעד לא יושג, הרשימה יכולה להתפרק למרכיביה. נזק גדול לא יהיה מכיון שבמילא רוב המרכיבים יהיו באופוזיציה. אייזנקוט צריך לסמל את הרשימה המדותפת ולא איזשהו משיח על סוס. צריך להבין שהמאבק המרכזי כאן הוא פסיכולוגי ולא רעיוני. אם הבוחר לא יאמין שהחזית הזו יכולה לנצח, הכל אבוד. המטרה היא לזכות בקולם של מצביעים שאינם בייס. שום דיבורים אידאולוגיים, בטחוניים או כלכליים לא יזכו בקולות האלו. הדבר היחיד שעשוי לקנות אותם הוא האמונה שהחזית תנצח. במסגרת הזו, גנץ, לפיד וגולן שהתגלו עד עתה כבלתי אפקטיביים, יכולים לתפקד טוב במסגרת היכולות שלהם להסתובב ולגייס את הציבור שלהם. ומה עם תנועת המחאה? זו במילא כבר התפוגגה. היא התפוגגה בגלל ההשתלבות עם מחאת משפחות החטופים. אלו מתנועת המחאה שהצטרפו למחאת המשפחות עשו את הטעות של בלבול בין סיבות פוליטיות ליעדים פוליטיים. זה נכון שאין בסיס לפעולת משפ' החטופים ללא אי אמון בהנהגה הפוליטית. אלא שלתנועה הזו אין יעדים פוליטיים אלא אישיים. החזית להפלת הBB, יכולה להביע הזדהות עם מחאת החטופים, אבל לא להיות חלק ממנה. סימון היעד המרכזי של ניצחון סוחף בבחירות, הוא האופק היחיד של הפלת הממשלה. כל דבר אחר הוא רק מעמסה על עגלת הניצחון. התגובה הצפוייה להצעה זו היא שבמציאות של ישראל 2024, בחירות הן מעבר להרי החושך. ועל כך אשיב: 1. ומה האלטרנטיבה? את דגל הייאוש מוטב לשמור ליום אחר. 2. גם במציאות של ישראל, כל עוד היא קיימת, גם העתיד שמעבר להורי החושך מגיע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יאיר גולן דוקא נראה אפקטיבי למדי כי הוא פונה למגזר המצומצם אבל קיים של שמאל אמיתי של פעם (שמאל קיצוני אם תרצה אבל לא כמילת גנאי). אותו מגזר שזרק לפח 3 ומשהו מנדטים בבחירות החארונות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא מה המטרה שלך. להפיל את ממשלת הימין או לזכות לייצוג בכנסת של מה שתארת כשמאל הקיצוני. במבט מבחוץ, לחלק מאנשי השמאל הזה, עדיף לשבת בכנסת כאופוזיציה לא אפקטיבית מאשר להיות חלק מן השלטון. במבט מבחוץ, הרשימה של יאיר גולן היא איזוטרית: רשימת שלום עכשיו בראשות גנרל או סוציאליזם ארכאי שדוגל במה? בהעברת עוד משאבים למצביעי הימין בפריפריה או במגזר החרדי? זה נראה קביל כמפא"י הגדולה. זה נראה כמו בדיחה עם מנדטים בודדים. אני לא חושב שליאיר גולן יש שאיפה עמוקה להחליף את שולה אלוני או יוסי שריד ולהתחרות עם חד"ש על הקול של גדעון לוי. כשאני רואה את יאיר גולן עם אפרת רייטן, נעמה לזימי וגלעד קריב, זה מזכיר לי את רשימת רפול (ואני עוד אחד ששמע ששלושת הנזכרים נחשבים פרלמנטרים טובים). נ.ב. העובדה שחה"כ מיכאלי אינה מתפטרת ומעבירה את מושבה לח"כ שיתפקד באמת כח"כ, מלמדת שמלכתחילה לא היתה ראוייה להיות חברת כנסת, שלא לדבר על ראש רשימה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להביא מצביעים מהגוש הליברלי לקלפי זה תנאי הכרחי בלהפיל את ממשלת הימין. גנץ, אייזנקוט ואפילו לפיד הם הרבה יותר מדי מרכז לדעתם של כמה וכמה מנדטי שמאל טובים. הדבר האחרון שתרצה זה שהם יישארו בבית כמו בבחירות הקודמות. ולזה גולן מביא מענה אפקטיבי לדעתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כנראה זקן מדי מכדי להסתגל לחליפות העתים ולהבין מדוע מצביעי מפא"י נקראים ליברלים. אני מציע לחזור להתמקד ביעד שהצעתי, ניצחון בקלפי. מה על כפות המאזניים? חלקי מנדט יהודי שיברחו לחד"ש מול מספר מנדטים לא ידוע של בוחרים צפים שיחשבו שהאופוזיציה המפולגת והמסוכסכת הולכת להפסיד שוב. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |