בתשובה להפונז, 23/12/24 18:19
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אז אסביר שוב. זה עניין פסיכולוגי. צריכים ליצור מומנטום של הולכים לנצח. ("ישראל רוצה שינוי - אהוד ברק" 1999). אתה כל הזמן מדבר על קולות הבייס (ליברלים, זקני מפא"י, מצביעי שמאל ומרץ). אני מדבר על מצביעים "צפים" שאוהבים להצביע למי שינצח. חלק מהדברים שלך על מצביעי השמאל בעבר הם נכונים. יתכן שההימור על אופציית הניצחון יסתיים בתבוסה. פוליטיקה אינה חברת ביטוח. דבר אחד בטוח: אי אפשר לנצח ע"י חלוקה מחדש של קולות 30-40 המנדטים של מצביעי הבייס של השמאל. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה הערך של ״הולכים לנצח״, שנניח מצליח להביא מצביעים, אם אחרי הבחירות הקונגלומרט לשעתו מתפרק חיש מהר וחלקים ממנו מאפשרים למפלגה שכביכול לא ניצחה להרכיב קואליציה? בשיטת הבחירות בישראל, בחירות זה לא כמו תחרות אורווויזיון. אחרי שמכריזים על מנצחים ומפסידים של הבחירות, המרקחה הפוליטית רק מתחילה. רשימות שהרכיבו בשיטת הפרטצ׳ יוצרות עבור הבוחר אי ודאות לגבי מה יעשה עם הקול שלו. כשהרשימה הגדולה עשויה טלאים טלאים, קולות של רבים יכולים ללכת לכיס של הקואליציה לה הם רצו להתנגד. מי שמצביע לרשימת סלט שהיא לא מפלגה אידיאולוגית יציבה, עם מוסדות יציבים ומערכת פוליטית מלוכדת, זרק את הקול שלו על שולחן רולטה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |