בתשובה לאביב, 24/11/24 10:50
 |
|
 |
||
|
||||
 |
דרכי החשיבה שלנו שונות לחלוטין. ההפסד שלנו? ההפסד שלנו הוא כאשר אנו נסחפים לאלימות ולמעגל אינסופי של תגובות אלימות. מה המחאה הרויחה מזה שמסרה עצמה לכל מיני פרחחים ששורפים צמיגים וחוסמים כבישים? אכן, הפחדנו את החבורה העלובה של דיליטנטים השולטת בנו ומה הלאה? הבאנו עצמנו לידי יאוש ללא סיבה. אני לא רואה שיש לנו הרבה ברירה ולכן השיקולים של המחיר וההצלחה אינם רלאבנטיים. על הסיכויים להכריח אנשים לעשות מה שאינם רוצים, אפשר להתווכח. הבעייה היא בעיקר להחליט מה אנו באמת רוצים. בעיניי עדיף להיות מי שנלחם והובס מאשר להיות עריק ופליט שהפך עצמו לסרח עודף של חברה אחרת שיש לה את הבעיות שלה. אני רואה את הפלשתינאים אזרחי ישראל ואיני מתמלא הערכה או קנאה. כאנשים פרטיים אני מניח שמצבם עדיף על זה של פלשתינאים אחרים. כפרטים, אני מניח שרובם אנשים הגונים ומועילים לזולתם. כקבוצה הם קהילה טפילה שרוב גדול של שכניהם היו שמחים אם היו נעלמים יום אחד. זה המחיר של גלות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מדבר על תסריטים בהם אתה מתנגד למשטר רודני באופן פאסיבי, בו ה״התנגדות״ שלך כנראה לא תשפיע על שום דבר, בו אולי יזרקו אותך לכלא על הפרה של איזה צו של חונטה קלריקלית עם תמיכה פופולרית של רוב בציבור ושאתה נצמד לערכים הליברליים/חילוניים כעניין עקרוני בתוך מרחב מזרח תיכוני בו רוב האנשים מתחלקים לאלה שסתם רוצים לשעבד אותך תחת שלטון דתי ולאלה (שהם אפילו במספר גדול יותר) שרוצים לשחוט אותך. כשמתרוקן התוכן של מדינת ישראל מכוונת האבות המיסדים של מדינת ישראל, כשישראל הולכת להפוך לטריטוריה של מאבקי קבוצות זהות ומלחמות אזרחים סטייל לבנון, גם אם תבחר לא לשנות את מיקומך הגיאוגרפי ולהמשיך לדרוך על אותה האדמה של ארץ ישראל, אתה הולך לחיות בגלות בין אם תרצה בכך ובין אם לא תרצה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל זוהי הטעות שחוזרים עליה שוב ושוב כנגדי. הייתי שמח אם הרוב היה פועל ע''פ הערכים וההעדפות שלי. אבל אין זה לבה של התנגדות. לב ההתנגדות הוא סירוב אישי וקבוצתי לעשות מה שאיננו רוצים לעשות. חשוב נא על התנגדות החרדים לגיוס. בעיקרון, הם אינם מנסים להגיד לממשלה איך וכמה צריך לגייס או מה לעשות עם המתגייסים. הם פשוט לא רוצים להתגייס. בעיניך, אם הממשלה אינה עושה כרצוני, זה כישלון. אבל אני מלכתחילה איני חושב שזו צריכה להיות דרישה של תנועת ההתנגדות. תנועת התנגדות צריכה לגייס את הכוח הטמון בקבוצה שלנו כדי לסרב לעשות מה שדורשים מאיתנו והוא מנוגד לרצוננו. אם וכאשר תוקם ההאחזות הראשונה ברצועת עזה, אין זה ברשותנו להחליט מה תעשה הממשלה. באחריותינו הוא לסרב לשרת בצבא המגן על התנחלויות כאלו. אנו לא צריכים לחסום את משאיות המתנחלים. מצידי שיתנחלו על הירח. חובתי המוסרית היא להפגין סולידריות עם הסרבנים ולנסות לתמוך בהם בכל דרך שאינה אלימה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיניך תנועת ההתנגדות באיראן היא כישלון. זוהי דוגמה מצויינת. הייתי מרחיב אותה לתנועות ההתנגדות ברוסיה, פולין, הונגריה (וסרביה). בעיניי אין היא כישלון. בעיניי תנועת ההתנגדות בעזה (שאינה קיימת) היא כישלון. כמו באיראן, אנו במבחן. האם נדע להקים חזית פוליטית רחבה עם הנהגה לכידה וכריזמטית שתוכל להוביל למיצוי הפוטנציאל של ההתנגדות. האם נדע לעשות את הטרנספורמציה מן הפוזיציה הנוחה של הרוב ואומרי הכן אל המקום הפחות מואר של הנון קונפורמיסטים ואומרי הלא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי שההתנגדות באיראן היא כישלון. כישלון קולוסאלי. אם הייתי אזרח איראני, בוודאי שהייתי עושה כל שביכולתי כדי לברוח משם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו כבר גלות חמורה מגלות ממדינתך. זה כבר להחליט על גלות מהמציאות בכבודה ובעצמה ולהתנהג רק על פי תכתיבים של אידיאלים. דבקות בעקרונות/חובה מוסרית/פרנציפ לפני הכל, בלי קשר להתחשבות בתוצאות המעשים. עשיה סימבולית לשמה. כי זה מה שנשאר. גם עם הצו (האלוהי? הקטגורי?) הזה של ״המנעות מאלימות בכל מקרה״, כעניין עקרוני, אני לא מבין וממש לא מזדהה איתו. בעולם האמיתי, זה שבו חיים בני האדם ואיתם צריך להתמודד, לפעמים צריך ואף ראוי לנהוג גם במידה זו או אחרת של אלימות (זה תלוי סיטואציה, קונטקסט ותלוי ניתוח סביר של קשרי סיבה-תוצאה). ״חובתי המוסרית היא להפגין סולידריות עם הסרבנים״ באמת מחמם את הלב שאתה תתמוך ותפגין סולידריות בבני משפחתי הצעירים, אותם אצטרך כנראה לבקר בכלא הישראלי בגלל סרבנות או התנגדות פסיבית למשטר סמכותני, אבל אני מעדיף להעניק להם חיים קצת פחות ״מעניינים״ (כי אני יכול). בקיצור: אם מה שנשאר לעשות בישראל זה תנועת התנגדות ליברלית, רופסת, חסרת שיניים, בלי סיכוי סביר לתוצאות, בתוך ים של פנאטיות מזרח תיכונית - אז תודה, אבל לא תודה. אני מוכן להשתתף במלחמות בהן יש סיכוי (יותר מזניח) לנצח. אני מעריך את חיי ואת החיים של אלו שאני אוהב יותר משאני מעריך עקרונות או אידיאלים. נראה לי בזבוז זמן וחיים להמשיך להתעקש על האגדה שאמרו לנו שהיא לא כזאת רק ״אם תרצו״. אפילו (חלק מה)ילדים, כבר בגיל צעיר, מצליחים ללמוד את ההבדל בין רוצה לבין יכול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא כל כך מקשיב. א. אני לא מתנגד להגנה עצמית. אני מתנגד לאלימות רק כאשר היא נועדה לכפות על הזולת לעשות או להאמין במשהו שאינו קשור לקיום שלך. ב. ברמה הפרטית כל אחד יעשה כרצונו. הטיעון העיקרי שלי נגדך הוא שהגירה אינה פיתרון לכמה מיליון יהודים-ישראלים, כפי שאינה פיתרון לאפריקנים, לתושבי דר' אמריקה, לסורים ולעזתים. התעקשות על מה שאמור להוביל לעתיד טוב יותר, היא כן. ג. כפי שכבר כתבתי. ההתנגדות לרוב המתנגדים אינה בחירה אלא כורח. ולכן כל החשבונות שלך על הצלחה או אי הצלחה אינם רלאבנטיים. אני לא חושב שמתנגדי המשטר באיראן יכולים להפוך לתומכיו גם אילו רצו בכך. זה נוגד את כל אורח החיים וצורת המחשבה שלהם. ד. אם אני מתנגד לדרך החיים הפאשיסטית של הימין ואיני יכול להגר מכאן, מה אתה מציע לי לעשות? לשבת בשקט ולחכות שיבואו לקחת אותי? ה. במחשבה שנייה הויכוח בינך לביני אפשר להשוותו לויכוח בין המהגרים מרוסיה לבין אלו שנשארו ומהווים את תנועת ההתנגדות לפוטין. כל אחד לגורלו ואין כל כך טעם לויכוח ביניהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאתה הוא זה שלא מקשיב. א. אתה מתנגד לאלימות בכל מצב שהוא לא הגנה עצמית מידית על קיום ואני לא. זה שלפעמים יש צורך בהפעלת אלימות (במידה זו או אחרת), גם אם חייך לא בסכנה ברורה ומיידית, נשמעת לי עמדה סבירה יותר מהעמדה הקיצונית שלך. ב. ברור שברמה הפרטית כל אחד יעשה כרצונו. לא הצעתי את ההגירה היום כפתרון ריאלי ורלבנטי לישראלים. אני רק טוען שהמפעל הציוני (וזאת הערכה אישית, לא איזה משהו שאפשר לדעת) עושה את כל הסימנים שהוא הולך להירשם בהיסטוריה של העתיד כסיפור טראגי של תקומה וקריסה. ג. כן, ישארו רבים שההשארות תהיה עבורם כורח ולא בחירה. לא טענתי אחרת. לא אמרתי להם מה לעשות. רק הוספתי את ההערכה שלי לגבי כשלונם (עד, כנראה, מצב בו ליותר ויותר אנשים ההגירה היא זו שתהיה הכורח כי האלטרנטיבה תהיה להשחט על ידי האויב האיסלמיסטי). ד. לשבת בשקט ולחכות שיבואו לקחת אותך (כנראה לניידת) זה מה שאתה מתאר כאסטרטגיה להתמודד עם המצב. לא אני. ה. או. סוף סוף סעיף שאנחנו מסכימים עליו. לא היה שום רגע שבו רציתי להתוכח איתך וזה אכן מיותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יכול להיות בורר: שניכם לא מקשיבים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתאאם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בארור. כנ״ל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה? מה בדיוק לא שמעתי? תאר לעצמך שאיזה יהודי שעוזב את בריה"מ אומר לרוסי שנשאר שם: הכל כאן אבוד. לא תצליחו לשנות כלום. הדרך היחידה היא להגר מכאן. והרוסי עונה לו: אין לי לאן ללכת ואני מאמין שאיני מסוגל לחיות ברוסיה כפי שהיא. בין אם אצליח לשנות משהו ובין אם לא, אני חש שמחובתי להתנגד למה שקורה כאן. מה פספסתי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
״הדרך היחידה היא להגר מכאן״ זה לא מה שאמרתי. אמרתי שלהעביר ביקורת על היהודי שבורח מרוסיה של פוטין ולהציע לו כאלטרנטיבה להשאר ולהתנגד באופן פאסיבי למשטר של פוטין, נשמע (אישית, לאותו יהודי, שמעדיף לבחור את המלחמות שבהן אפשר לנצח) כמו בזבוז של חיים. אותו יהודי ענה ״תודה, אבל לא תודה״ להצעה שבעיניו היא לא מושכת במיוחד. הסיבה העיקרית שהביאה אותי לשבר אליו הגעתי היא לא חוסר האמון שיש לי בשלטון ה-64. אם רק שם הייתי רואה את הבעיה, היתה נשארת בי תקווה שיכול להיות יותר טוב. הסיבה העיקרית שהביאה אותי לשבר אליו הגעתי היא חוסר האמון שיש לי באלטרנטיבה לשלטון ה-64. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא מעודכן: 67. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד 120. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לך: סתאאם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה חושב שפליטים ישראלים ליברלים בארצות אחרות יהיו טפילים על שכניהם? אני די בטוח שהמדינות והקהילות שיקלטו אותם ירוויחו (כך היה תמיד בהיסטוריה, עם יהודים ולא רק. אנחנו מדברים פה על הגירה של אליטה.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוששני שזו השערה שסובלת מקצת סובייקטיביות יתרה. א. אני לא רואה כל כך הרבה ישראלים ליברלים סביבי והסיכוי שהגלות תהפוך אותם לכאלו הוא בערך כמו שהמהגרים מארצות האיסלם באירופה הפכו לליברלים. (אליטה? אם אתה חושב שרק האליטה תהגר מכאן, אתה מה זה טועה. המתנחלים והחרדים ידרכו על גופתך במאבק על הויזות). ב. הקהילות שיקלטו ירויחו מהפליטים? זה עניין מסובך. מספיק בשלב זה לומר שזה תלוי את מי תשאל. אבותינו בגלות בודאי ראו עצמם כאזרחים מועילים ותורמים. זה לא הפריע לרוב גדול של שכניהם לשאוף להפטר מהם. אני לא שמעתי ברוסיה נהי וקינה על אבדן היהודים שלהם. אני לא פיתחתי את זה מול אביב, שגם כך נתן לי להבין שאני מנסה לשכנע אותו להישאר, אבל מהגרים-פליטים הם במובנים מסויימים בהגדרה שכנים לא סימפטיים. מין חבורה כזו של ספחת שפתאום אתה חייב להם כל מיני זכויות. בקיצור אפאחד לא יפלט מישראל כי זה אושר גדול להיות מהגר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוב הגירת האליטות הליברליות תקרה לפני רוב הגירת החרדים והמתנחלים, אני מניח - לאחרונים יש יותר מה שקושר אותם לכאן. לאליטות יהיו גם יותר אפשרויות לבחור בקהילות שיראו אותם בעין יפה. אבל אתה צודק שאני קראתי אצלך "טפיל" כציון מה שאתה רואה כאמת, ועכשיו אתה מסביר שהטפילות היא מזווית הראייה השגויה של הקולטים, וזו סכנה שקיימת. ___ אתה גורם לי לפנטז על עצמי כמהגר מבוסס מזה חמש שנים, מתנשא עם המקומיים על הישראלים המגעילים האלה ששורצים כאן בכל מקום. ___ שזו פנטזיה הרבה יותר נעימה מהמציאות, שבה אני ישראלי בישראל שמתנשא על הישראלים המגעילים האלה ששורצים כאן בכל מקום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
___ כמו מערכון לול - הירידה מהארץ. ירידה ראשונה, ירידה שניה, ירידה שלישית... לעזאזל המטוס שהביא אותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש על זה כבר מערכון: היורדים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל נקודות המבט שהצגת בתגובתך חשובות ונכונות, למעט הראשונה. (חרדים מהגרים בין תפוצותיהם השונות בקלות שתפתיע ישראלים "תמימים". ולמרות ההטבות המפליגות שיש להם בישראל, רבים מהם מהגרים ממנה גם היום). אחת מהסחות הדעת המשעשעות בימים אלו, היה הראיון של אבישי בן חיים אצל רוני קובן בכאן 11, שם נחשף האידאולוג של הבשורה המזרחית המתוקה והדיכוי האשכנזי המר, כגזען פרובינציאלי ואידיוט עם דוקטורט. לשם שינוי אצטט ממקור ראשון את אלישיב רייכנר: "אם בן חיים לא מסוגל להכיר בכך שהמציאות מורכבת ושאין תיאוריה אחת שמסוגלת להסביר את כל מה שקורה במדינת ישראל, אם הוא ממשיך להתעקש שמחנה אחד אשם בכל תחלואי המדינה והמחנה השני חף מכל שגיאה, אולי עדיף שימשיך לשתוק." אני מסתייג מקריאת ההשתקה. יש חשיבות וטעם בהעלאת נקודות מבט שונות ומותר ואף רצוי לשאול שאלות תם. אבל חשוב מאד לחיות בתודעה שהמציאות מורכבת וכפי הנראה אין פתרונות קסם קלים. הרצון לפשט סוגיות מורכבות הוא בעל חשיבות עצומה בעולם המדע והתאוריה. במציאות הפוליטית, הוא הרבה פחות פרודוקטבי. בסה"כ מה שרציתי לומר לאביב הוא שהפתרון של הגירה מרצון אינו פיתרון ריאלי לרוב הישראלים. רובם ישארו כאן. מרצונם ושלא מרצונם. חוסר המוצא הזה אינו פוטר אותם מאחריותם למעורבות חברתית-פוליטית ובחירה נכונה במעט שכן נתון להכרעתם. ייאוש אינו פרוגרמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
״...רבים מהם מהגרים ממנה גם היום״ תלוי מאיזה פלג / זרם במגזר החרדי. זה בולט בעיקר אצל חלקים מסויימים בתוך המגזר הליטאי והספרדי ׳הליטאי׳ נוסח האליטות של ש״ס שיותר מהגרים לארה״ב. במגזר החסידי זה פחות בולט, אם כי ישנה מודעות גבוהה אצל הקבוצות העשירות שבהן, וזאת מעבר לחסידות סאטמר וחב״ד שהן קבוצות הגירה טבעיות ודי ממוסדות בארה״ב ובבריטניה. לעניות דעתי (והיא באמת ענייה מחוסר נתונים) החרדים יותר ׳מהגרים׳ מהחילונים לחוץ לארץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עפ עליית האנטישמיות באירופה וגם בארה''ב, ובמיוחד בניו-יורק, יש לי הרגשה שגם אם אתה צודק זה לא יימשך לאורך זמן. מטבע הדברים לחרדים הכי קשה להצניע את יהדותם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
׳עת לעשות, הפרו תורתך׳. אז במקום שטריימל שמים את הכובע של טראמפ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם חלק מערביי ישראל שוקלים ברצינות הגירה ל> ברלין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לברלין? ואם נהגר דווקא לשטוטגרט? באשר לאנטישמיות בארה"ב, ובכן, להבדיל מאשר בחלק מן האליטה האמריקאית, התמונה הכללית שם דווקא פילושמית, כפי שמראה סקר של Pew Research מלפני שנתיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשטות-גרט המילקי יקר. והסקר שצרפת מעניין ותואם למסורת היהודית נוצרית, אבל האם הוא מצליח לדגום את הצעירים אפופי ווקיזם? ובכלל נדמה שמאז ה-7/10, האנטישמיות הורידה מסכות מה שעדיין מבהיר שעדיין מסוכן להיות עם חזות יהודית בחלקים מסויימים בארה״ב או להזדהות כיהודים בכלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקווה שאנקדוטות רלוונטיות (עקב ה"נדמה"): אני אמנם לא מסתובב עם שטריימל, אבל אני נושא עליי מבטא כבד שגורם להרבה אנשים פה (ארה"ב, ניו ג'רזי ספציפית) לשאול מאיפה אני. מעולם לא נתקלתי בעוינות אישית, אפילו ממי שרצה שאאמת או אפריך שמועות כזב שהוא שמע על צה"ל אחרי שחזרתי ממילואים. באנטי ציוניות רעיונית, מבוססת יותר או פחות, נתקלתי בעיקר ב-2020 עם פרוץ BLM1, ולמרות שזה בהחלט גרם לי להרגיש לא בנוח בקבוצות מסויימות, זה לחלוטין היה בגדר מחלוקת אידאולוגית לגיטימית. מצד שני, ישראלי אחר שאני מכיר פה דיווח שמפחיד להסתובב בקמפוס ושהוא חש מותקף. אני חושד שכגודל הזהות הלאומית, גם הגודל הנתפס של האנטי ציוניות והזיהוי המיידי שלה כאנטישמיות2. _____ 1. זה ממש מעניין בעיניי איך תרבויות שונות מתרגמות קונפליקטים זרים בשלמות לתוך עולם המושגים והרעיונות שלהם. מעניין ומצער. 2. אני מכיר בזה שאפשר למתוח קו היסטורי וסיבתי בין אנטישמיות לאנטי ציוניות, וטוב שלא להתעלם מזה. בעיניי, בכל זאת, יותר חשוב במה מאמין הווקיסט מאשר אילו בעלי אינטרסים השפיעו על חינוך הדור שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2 ז״א שככל שהיהודי לאומי יותר, ציוני יותר, ( לאוו דווקא דתי יותר) כך הוא מתרגם את העוינות כלפיו כאנטישמיות ואנטי יהודיות ולא כעוינות מקומית או ביטוי כללי של פשיעה. יכול להיות שאתה מכוון נכון. מדיווחים של בני המשפחה מהמזרח והמערב הם מדווחים שהם לא מרגישים עוינות כלשהי. אולי זה יותר צל הרים מהרים, אבל זה עדיין לא מסביר את הדיווחים הסטטיסטים אודות עליית האנטישמיות בארה״ב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם זה (ומסכים שלאו דווקא דתי יותר, אבל כן ''מזדהה כיהודי'' יותר), אבל בנוסף גם הנטיה שלו לפרש אינטראקציות כעוינות מלכתחילה גבוהה יותר, ו(במקרה של ישראלים) הנטיה שלו לייחס אנטישמיות לאנטי-ציוניות גבוהה יותר. זה מזכיר לי ענייני זהויות אחרות, ופירוש של התנהגויות כגזעניות, סקסיסטית, הומופובית וכו' בהתאם לרגישויות הנמען יותר מכוונת המכוון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני ניבאתי בום מדעי וכלכלי באוסטרליה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |