בתשובה לאריק, 01/11/24 23:04
 |
|
 |
||
|
||||
 |
2. כבר מקודם הצטערתי על הכניסה באין כניסה, אבל לפחות לעניין סיפא תגובתך/שאלתך, אם אצא מגדרי כדי להיות כנה עם עצמי, אז אולי אני מקנא שהחברים שלך צפונבונים ואני לא, אולי אני 1 מקנא שהם הגיעו לקורסים הכי ‘שווים׳, שהם התברגו בתפקידים הכי ׳מדהימים׳ שצהל מצי וזה אפילו ממשיך לדור הבא, ובמילים אחרות ש׳הם׳ שווים ואני לא. ואז לסיום, כל החיילים הרגליים על הלוח, גם אם מתים, עדיין לעולם לא יהיו שווים אלפית מהם. מנקודה זאת אפשר לערבב את הפוליטיקה, העדתיות ויתר הדמיונות המזרחים עם הקיפוח הנצחי וכו׳, דבר שאין לו תכליתיות. העניין האחר הוא, שהמלחמה נחתה על החברה הישראלית בדיוק בנקודה בה הדיון על מי שווה יותר ומי פחות היה בעיצומו, וגם אם חשבנו שזה יסתיים בעת המלחמה, הרי מסתבר שזה לעולם לא יסתיים. כי זה משהו יותר עמוק בחברה הרקובה שלנו. חשבתי על ׳שעתם היפה׳ של טייסי חיל האוויר הבריטים בשנת 1940, ועל דבריו של צ׳רצ׳יל מה-20/8 לפיו - ״מעולם בתולדות העימותים בין בני האדם לא חבו רבים כל כך הרבה למעטים כל כך״, שהם נאמרו עוד לפני שצ׳רצ׳יל ידע בכלל שיהיה נצחון והיה סיכוי לא נמוך שחיל האוויר ינחל תבוסה מוחצת, מה שהתברר רק בשלהי ספטמבר 40׳. ז״א שהסיסמא הזאת נאמרה על תנאי ולא לאחר מעשה. נצחון זמני זה, לא מנע את הבליץ הגרמני מ-9/40 ועד יוני 41. ד״נ, יתכן שבאותו זמן בריטניה יכולה הייתה לסגור עם היטלר על הסכם שלום, וזאת כדי להציל את האימפריה שלה. גדולתו של צ׳רצ׳יל הייתה בכך שהוא הקדים את המאוחר והכריז על משפטי נצחון עוד בטרם היה נצחון ודבריו נאמרו כזרז כדי להכריז על מלחמה עד הנצחון המוחלט, שכן הוא הכיר את טבעו של היטלר. האם חיילי החי״ר של הצבא הבריטי אהבו את הרעיון שהם חייבים הרבה למעטים כל כך? אני מסופק, וגם אם כן, הנסיבות הבריטיות כה שונות מהנסיבות הישראליות, מה שמעלה חשד שסיסמאות ומילים גבוהות של בני האדם הן כיסוי למשהו אחר. כך או כך, נאחל לכולם חיילנו באשר הם, שתמיד שעתם היפה תזרח. ——- 1 לא אני ממש, אני גרסא משונמכת במיוחד של ‘נערי רפול׳ ולא היו לי ציפיות מצה״ל ולצה״ל לא היו ציפיות ממני, וכולנו חיכינו ליום שבו דרכנו יסתיימו ונפגשנו רק במילואים כשרציתי לברוח מהאישה והילדים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
++אז לסיום, כל החיילים הרגליים על הלוח, גם אם מתים, עדיין לעולם לא יהיו שווים אלפית מהם++ אהיה בוטה כי זה מה שנכון ומתאים להתבטאות הנמוכה הזאת. אני לא חושב שאלו שווים פחות מאלו. לדעתי מדובר בשיפוט שטחי, לא מוסרי שמתאים למשטר פשיסטי בזוי שבו יש לתת עדיפות לפלג מסוים ולהשטיח את התרומה והערך של האזרחים האחרים במדינה. התגובה הזאת עלובה ולדעתי אתה צריך להתבייש בה אם אתה אומר אותה בשביל להתחבב על אחרים, ולהתבייש הרבה יותר אם אתה מאמין במה שאתה אומר. מקווה שתבין שאתה טועה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגיד, מה נסגר איתך? אתה - שרוט/חרוט/מחוק/גנוב/מעוך/גזור? כל תגובה שניה שלך, מבוססת על הערות הזויות ובזויות או על הטפות מוסר אינפנטיליות. לאור האמור לעיל וכל עוד לא אשתכנע ברמת וודאות סבירה שאתה כשיר מנטלית לנהל דו שיח אינטרנטי ללא התפרצויות או העלבות אישיות, אני לא מתכוון להגיב לך. ————— העתק : תיק אישי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
++אז לסיום, כל החיילים הרגליים על הלוח, גם אם מתים, עדיין לעולם לא יהיו שווים אלפית מהם++ ! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגעתי לפתיל הזה באיחור לא אופנתי. אני חושב שאתה צריך לקרוא את התגובה של הקוטב עוד פעם כדי לשים את המשפט הזה בהקשרו הנכון. לקצר לך? אני קורא את המשפט הזה לא כמה שהוא חושב אלא כמה שהוא מתלונן עליו. אני מזכיר לך את הסלוגן של האתר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. הזוג הזה הכיר בחוג לכלכלה באוניברסיטה העברית בירושלים. אשכנזים תל אביבים פריבילגים שכמותם. יש מה לקנא. אבל כמנהגו של עולם יש גם מספיק במה לא לקנא. היי, אני גדלתי בקריות ולמדתי בעכו. עד היום כשאני מגיע לגוש דן אני מרגיש כמו תייר. סבלתי בסדיר כמו שלא סבלתי בחיי, ובמילואים הייתי בחיל העורף. עדיין אני חושב שמה שמגיע מגיע. אני אליטיסט למרות שאבא שלי היה נהג משאית. ומה שקורה בשנים האחרונות זה שמשתינים על האליטה המשרתת, וזה מרתיח אותי. מותר לקנא. מותר לרצות להיות כמוהם. הקנאה הרעילה היא זו שאומרת- אני לעולם לא אהיה כמוהם ולכן אני אשנא אותם ולא ארצה להיות כמוהם. ''זגורי אימפריה'' הראתה את זה כל כך טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני גדלתי בבאר שבע. והוריי חיו שם עד גיל מבוגר. חלק מהגנים שלי, כפי שיעיד שם המשפחה שלי, הם ממרוקו. אני לא מוצא שום קשר בין זה לבין ההשכלה האוניברסיטאית שלי, לבין איך שנפגשתי עם אשתי, ולבין מגוריי הנוכחיים (כבר עשרות שנים) בגוש דן, שמן הסתם אני מרגיש בו בבית לגמרי. ולכן כל השיח הפריבילגי הזה קצת מעלה לי את הסעיף1. לגבי ההשתנה מהמקפצה, אני כמובן מסכים איתך. 1 ועוד לא הכנסנו לזה את עובדת היותי גבר, מה שהופך אותי היום לעוד יותר פריבילגי מלידה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובתי היא תגובה שמראש הוצהר שהיא בגדר ׳האולי׳, אבל קשה גם להתעלם מהספק שאולי זה לא אולי. כאמור בהערת הדגל שם, אני הייתי - אולי עדיין כזה - נער במדרג הנמוך של נערי רפול ש׳התפכח׳ מתמימותו רק כשהוא הצליח להתקדם בשירות הממשלתי בדרגות הגבוהות המוצעים בשלהי שנות השלושים לחייו. ההתפכחות היא סוג של הבנה שבאמת יש אוכלוסייה פריבילגית מעצם היותה פריבילגית והיא משתרעת על איזורי זמן ברורים, קרי : אשכנזים חרדים במתכונתה הגזעית, ובצורה משפילה ומתנשאת אצל אשכנזים דתיים לאומים ובמידה מצומצמת גם אצל האשכנזים החילונים. זאת תמימות טבעית, השמורה לאנשים שבאמת לא מבינים מה הופך את החנון, את החלש, את הפחדן שלידם ליותר טוב מהם. קנאת סופרים וקנאה מכובדת ולא רעילה היא קנאה חברתית מקובלת שיש ביכולתה לעשות את המקנא והמקונא ליותר טובים. אנחנו רואים את השיוויון בסדר החברתי לובש צורה בדור הבא, ואפילו גאים שהם מצליחים לעקוף את הילדים של מושאי הקנאה הישנה. אחד מהויכוחים הבוטים - שגורמים לי לקלל כמו ערס מצוי - עם בני משפחה וידידים שגורסים שהגזע מכריע את העתיד, שאדם שחור בחיים לא יוכל להיות חכם כמו האדם הלבן, נובעת לא בגלל שאני יודע שזה לא נכון, אלא היא בעיקר נובעת שאפילו תמימות עוברית וראשונית אין במחשבה הזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סגנון הכתיבה שלך מרמז על אינטליגנציה מילולית גבוהה ממה שהייתי מצפה למצוא אצל נערי רפול. מן הסתם הטיה מובנית שלי, שמעידה על אליטיזם מהסוג השנוא שרגב ואמסלם עושים ממנו מטעמים. את מי היית רואה (או ראית) כנציג אותנטי שלך בכנסת? צ'רלי ביטון ז"ל? מאיר שטרית יבדל"א? בגין? שמיר? גאולה כהן? אייזנקוט נ"י? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נערי רפול במובן של ׳נערי רפול׳, כלומר ראש קטן מאוד, רק לסגור את הפינה הזאת ששמה צה״ל , כדי שאף אחד לא יאמר שלא עשיתי צבא. לא הכרתי באמת נערי רפול אמיתיים, לפחות לא ביודעין. לשאלתך - כל האישים שמנית, או לפחות המפלגה שאיגדה את רובם, מתועבת בדעתי בגיל מאוד צעיר. אני חונכתי באמת כי הימין הוא המנוול בסיפור הישראלי. אני סגנון מובהק של אדם שמעריץ אישים נקיים וישרי לב כדוגמת רן כהן ושולמית אלוני. אני באמת מתפלא שאתה שואל אותי שאלות כאלו, כאילו לאחר אין ספור דיאלוגים, לא הכרת את עמדתי הפוליטית? נניח שאולי לא הייתי ברור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואלה. לא היה לי מושג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אותי אתה מבלבל (בקטע טוב). ברור לי שהיום דעותיך לא עונות לשום סטריאוטיפ, אבל משום מה חשבתי שגדלת כדתי-ימני. למה חשבתי כך? כנראה בגלל בקיאותך במקורות, שיש לה קורלציה לרקע דתי (למרות שכמובן לא בהכרח), ולרקע דתי יש קורלציה לימניות (כמובן לא בהכרח). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ילדים להורים גרושים לעיתים חולקים מציאות שבה הם דתיים ולא דתיים בפרקי זמן קצרים, והזכרונות נגררות אחר התקופות הלא ברורות. קשה לנחש מה יהיו דעותיו הפוליטיות או הדתיות בהמשך חייו. די סביר שהוא ימרוד בדת ופוליטיקה המשפחתית הדומיננטית אבל לפעמים זאת השתקפות של הוריו. אימי המנוחה שלא הייתה דתייה טרחה באופן עקבי להזכיר לי בכל פעם שהפוליטיקה עלתה ברקע שהשמאל - מפלגת העבודה - היו הוגנים איתה (לא פירטה) בהרבה ממפלגות הימין שלא היו הוגנים איתה. אבי שכן היה דתי, הפציר בנו שלא להצביע בכלל, ולדעתי זה לא היה בגלל טעמים דתיים אלא מטעמים חברתיים. ז״א שהימין לא היה אצלנו ברירת המחדל להצבעה ולהצביע לשמאל היה בו מן הכבוד להצביע למפלגה עם יציבות מוסדית שלא זוהתה עם הימין. לילידי שנות ה-70, ההצבעה הראשונית בשנות ה-90, היא הצבעה כמו אהבת נעורים, וקשה היה לצעירים - כמוני למשל- שלא להצביע למרץ או לרפול או לרבין. נכון שלאחר מכן כל העסק התחרבש לאור הטרור, אבל קשה היה מאוד באותה תקופה לשנות צד - וזאת הסיבה שלא שיניתי את דעתי - כמו שהיום אנשים ׳מתפכחים׳ על ימין ושמאל. מתוך התבוננות, ׳בקיאותי׳ שהיא יותר ספרותית במקורות, היא מעין חיטוט בעבר והיא לא נובעת מידיעות שרכשתי בילדותי. אני זוכר דברים ולומד אותם שוב כדי להעלות אותם על הכתב והכל בכפוף למגבלות הקשות של המקורות מול המחקר העיוני הביקורתי, ובכפוף לכך שאני רוחש כבוד למדעים על פני המקורות. כמו שציינת, לא תמיד מה שנראה בהכרח הוא בהכרח בגדר ההכרח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. דתי בסופרפוזיציה. ולגבי ה'התפכחות' - קבל את הבדיחה החביבה עלי בנושא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאחרונה יוטיוב מציף אותי בבדיחות קצרות של ריגן, חלק גדול מהן ממש טובות. בזמן אמת בכלל לא ידעתי שהוא כזה ליצן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, רייגן היה טוב בלספר בדיחות. לא יודע מי מצא לו אותן, אבל הן היו תמיד טובות, נקיות ורלבנטיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד שהוא הפך לבדיחה עצובה בעצמו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שבראייה היסטורית ריגן היה נשיא מוצלח עם הישגים יפים (בראשם כמובן סיום המלחמה הקרה בנצחונה של אמריקה). זה שבסוף חלה בדמנציה, לא נראה לי שזה משהו להאשים אותו בזה, אם לזה כיוונת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מאשים אותו אלא את אלו שאיפשרו לו להמשיך בתפקידו. אחדים מטובי חבריי, וכו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. כמו שאומרים היום, תודה ששיתפת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה שהשתתפת. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |