|
2. כבר מקודם הצטערתי על הכניסה באין כניסה, אבל לפחות לעניין סיפא תגובתך/שאלתך, אם אצא מגדרי כדי להיות כנה עם עצמי, אז אולי אני מקנא שהחברים שלך צפונבונים ואני לא, אולי אני 1 מקנא שהם הגיעו לקורסים הכי ‘שווים׳, שהם התברגו בתפקידים הכי ׳מדהימים׳ שצהל מצי וזה אפילו ממשיך לדור הבא, ובמילים אחרות ש׳הם׳ שווים ואני לא. ואז לסיום, כל החיילים הרגליים על הלוח, גם אם מתים, עדיין לעולם לא יהיו שווים אלפית מהם. מנקודה זאת אפשר לערבב את הפוליטיקה, העדתיות ויתר הדמיונות המזרחים עם הקיפוח הנצחי וכו׳, דבר שאין לו תכליתיות. העניין האחר הוא, שהמלחמה נחתה על החברה הישראלית בדיוק בנקודה בה הדיון על מי שווה יותר ומי פחות היה בעיצומו, וגם אם חשבנו שזה יסתיים בעת המלחמה, הרי מסתבר שזה לעולם לא יסתיים. כי זה משהו יותר עמוק בחברה הרקובה שלנו.
חשבתי על ׳שעתם היפה׳ של טייסי חיל האוויר הבריטים בשנת 1940, ועל דבריו של צ׳רצ׳יל מה-20/8 לפיו - ״מעולם בתולדות העימותים בין בני האדם לא חבו רבים כל כך הרבה למעטים כל כך״, שהם נאמרו עוד לפני שצ׳רצ׳יל ידע בכלל שיהיה נצחון והיה סיכוי לא נמוך שחיל האוויר ינחל תבוסה מוחצת, מה שהתברר רק בשלהי ספטמבר 40׳. ז״א שהסיסמא הזאת נאמרה על תנאי ולא לאחר מעשה. נצחון זמני זה, לא מנע את הבליץ הגרמני מ-9/40 ועד יוני 41. ד״נ, יתכן שבאותו זמן בריטניה יכולה הייתה לסגור עם היטלר על הסכם שלום, וזאת כדי להציל את האימפריה שלה. גדולתו של צ׳רצ׳יל הייתה בכך שהוא הקדים את המאוחר והכריז על משפטי נצחון עוד בטרם היה נצחון ודבריו נאמרו כזרז כדי להכריז על מלחמה עד הנצחון המוחלט, שכן הוא הכיר את טבעו של היטלר.
האם חיילי החי״ר של הצבא הבריטי אהבו את הרעיון שהם חייבים הרבה למעטים כל כך? אני מסופק, וגם אם כן, הנסיבות הבריטיות כה שונות מהנסיבות הישראליות, מה שמעלה חשד שסיסמאות ומילים גבוהות של בני האדם הן כיסוי למשהו אחר. כך או כך, נאחל לכולם חיילנו באשר הם, שתמיד שעתם היפה תזרח. ——- 1 לא אני ממש, אני גרסא משונמכת במיוחד של ‘נערי רפול׳ ולא היו לי ציפיות מצה״ל ולצה״ל לא היו ציפיות ממני, וכולנו חיכינו ליום שבו דרכנו יסתיימו ונפגשנו רק במילואים כשרציתי לברוח מהאישה והילדים.
|
|