בתשובה להאייל הקוטב, 25/11/24 15:54
 |
|
 |
||
|
||||
 |
גם אותי אתה מבלבל (בקטע טוב). ברור לי שהיום דעותיך לא עונות לשום סטריאוטיפ, אבל משום מה חשבתי שגדלת כדתי-ימני. למה חשבתי כך? כנראה בגלל בקיאותך במקורות, שיש לה קורלציה לרקע דתי (למרות שכמובן לא בהכרח), ולרקע דתי יש קורלציה לימניות (כמובן לא בהכרח). |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ילדים להורים גרושים לעיתים חולקים מציאות שבה הם דתיים ולא דתיים בפרקי זמן קצרים, והזכרונות נגררות אחר התקופות הלא ברורות. קשה לנחש מה יהיו דעותיו הפוליטיות או הדתיות בהמשך חייו. די סביר שהוא ימרוד בדת ופוליטיקה המשפחתית הדומיננטית אבל לפעמים זאת השתקפות של הוריו. אימי המנוחה שלא הייתה דתייה טרחה באופן עקבי להזכיר לי בכל פעם שהפוליטיקה עלתה ברקע שהשמאל - מפלגת העבודה - היו הוגנים איתה (לא פירטה) בהרבה ממפלגות הימין שלא היו הוגנים איתה. אבי שכן היה דתי, הפציר בנו שלא להצביע בכלל, ולדעתי זה לא היה בגלל טעמים דתיים אלא מטעמים חברתיים. ז״א שהימין לא היה אצלנו ברירת המחדל להצבעה ולהצביע לשמאל היה בו מן הכבוד להצביע למפלגה עם יציבות מוסדית שלא זוהתה עם הימין. לילידי שנות ה-70, ההצבעה הראשונית בשנות ה-90, היא הצבעה כמו אהבת נעורים, וקשה היה לצעירים - כמוני למשל- שלא להצביע למרץ או לרפול או לרבין. נכון שלאחר מכן כל העסק התחרבש לאור הטרור, אבל קשה היה מאוד באותה תקופה לשנות צד - וזאת הסיבה שלא שיניתי את דעתי - כמו שהיום אנשים ׳מתפכחים׳ על ימין ושמאל. מתוך התבוננות, ׳בקיאותי׳ שהיא יותר ספרותית במקורות, היא מעין חיטוט בעבר והיא לא נובעת מידיעות שרכשתי בילדותי. אני זוכר דברים ולומד אותם שוב כדי להעלות אותם על הכתב והכל בכפוף למגבלות הקשות של המקורות מול המחקר העיוני הביקורתי, ובכפוף לכך שאני רוחש כבוד למדעים על פני המקורות. כמו שציינת, לא תמיד מה שנראה בהכרח הוא בהכרח בגדר ההכרח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. דתי בסופרפוזיציה. ולגבי ה'התפכחות' - קבל את הבדיחה החביבה עלי בנושא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאחרונה יוטיוב מציף אותי בבדיחות קצרות של ריגן, חלק גדול מהן ממש טובות. בזמן אמת בכלל לא ידעתי שהוא כזה ליצן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, רייגן היה טוב בלספר בדיחות. לא יודע מי מצא לו אותן, אבל הן היו תמיד טובות, נקיות ורלבנטיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד שהוא הפך לבדיחה עצובה בעצמו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שבראייה היסטורית ריגן היה נשיא מוצלח עם הישגים יפים (בראשם כמובן סיום המלחמה הקרה בנצחונה של אמריקה). זה שבסוף חלה בדמנציה, לא נראה לי שזה משהו להאשים אותו בזה, אם לזה כיוונת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מאשים אותו אלא את אלו שאיפשרו לו להמשיך בתפקידו. אחדים מטובי חבריי, וכו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. כמו שאומרים היום, תודה ששיתפת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה שהשתתפת. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |