בתשובה להאייל האלמוני, 20/10/24 3:13
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא. אתה טועה. קודם כל המטרה שלי היא לא לדבר עם צד שלישי, אתה מתבלבל כנראה כי לא לקחת בחשבון את ההקשר של הודעות קודמות שלי. המטרה הראשונה לדבר עם האדם שאיתו השיח, בצורה מכבדת, מטבע הדברים אנחנו בדיון שגם אחרים מעורבים ולפי הסיטואציה דברים יכולים להיות מכוונים גם לאחרים. אריק דיבר על דרך להביע דברים בצורה שתגרום לתחושה טובה אצל מי שאתה מדבר איתו. ברוב המקרים זה דבר טוב ואני משתמש בזה הרבה ביומיום בכל מני סיטואציות במיוחד בעבודה נראה לי.. העניין שבמקרים מסוימים השיח מגיע למקומות שחוצים קווים מסוימים, לא של לגיטימיות, אבל של הוגנות בסיסית או כנות. ואז לא בטוח שיש מקום להיות נחמד.לדעתי לפחות. הדוגמא של ההשוואה בין האינטרסים של סינוואר לנתניהו למשל חוצה רף של הוגנות כזה . |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הדיונים כאן יכולים להקפיץ לאנשים את הפיוז גם כשמדובר בניתוח של טקסט ספרותי, תאר לך. אני מאוד ממליץ להכנס לקישור כי בחילופי הדברים (הדי ארוכים, אני חייב להזהיר) ביני לבין וילסון המוזר הגענו בדרך לתובנות ובסופו של דבר להבנות. וגם אני, ברוב תיסכולי, שלחתי פעם מגיב קבוע שאני די מכבד לעזאזל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקישור מאוד רלוונטי לעניין וגם לתגובה הבאה אחריך. בגלל שקבעתי דברים אני לא יכול לסיים לקרוא אותו עכשיו ולבחון עד הסוף . אבל מה שאני בוחן בינתיים זה שנראה שבזמן שאחרים יסיימו דיון דרך ההתמודדות הטבעית שלי כשהעניינים מתחממים מדי והתקשורת לא טובה היא לדבר מעל הראש של הצד השני. שתי הגישות הללו הן זה דבר שאני חייב לברר לעצמי פסיכולוגית כדי להבין אנשים. מה עומד בבסיס של הגישה שלך? חוסר היעלבות כי הדיון לא אישי? ושל הזמנית שם הפוך? יכול להיות שזה עד כמה הדיון נתפס כשיח אישי או אינטלקטואלי מרוחק? לא יודע.. סתם מחשבות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאן באייל נראה לי שיותר חשוב לי ללבן סוגיות מאשר להיעלב. אם לנסות ניתוח פסיכולוגי (בלי אחריות) אז הציפיה שלי היא שכשצד אחד מתרגז, הצד השני יפייס אותו. משום מה התפיסה שלי היא שאם צד אחד מתרגז אז יש לו סיבה טובה (מבחינתו), ואם שני הצדדים מתרגזים אז זה שהתרגז פחות צריך למחול על כבודו. כנראה שאני איש פשרות. היתה תקופה בצעירותי שלא הייתי מתרגז בכלל. ואז, כדי שלא אתפס כמי שאפשר לדרוך עליו הייתי מציג, בסיטואציות שידעתי שמקובל להתרגז בהן, מראית עין של התרגזות. אבל תקופה זו חלפה מזמן. לכל אחד יש משהו אחר שמקפיץ לו את הפיוז. כשקוראים לי אידיוט זה לא מפריע לי אבל כשקוראים לי שקרן כן. אולי כי אני לא מושקע רגשית בלא להיות אידיוט אבל כן מושקע בלא להיות שקרן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מזדהה. מוסיף שלדעתי אפשר להכניס אישי לוויכוח אבל רק במודעות מלאה ובזהירות מסוימת.. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טעיתי. לא בפעם הראשונה ואני מקווה שלא בפעם האחרונה. לדבר עם האדם זאת לא באמת מטרה, זה אמצעי. גם להיות נחמד זה אמצעי. אם המטרה שלך היא לא לשכנע, אני לא מבין מה המטרה שלך ואיך האמצעים שאתה בוחר מקדמים אותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יותר מורכב מזה ולכן יש לי כמה מטרות בדיון. בהקשר של עם מי הדיון מתקיים הדבר הנכון לדעתי הוא לשוחח עם הצד השני קודם כל . לשכנע זה הרבה יותר מורכב ודיברנו על זה, אתה אותו אחד לפי הסגנון.. בכל מקרה זה לא מפריע לי לשאוף לשכנע כמטרה משנית. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |