בתשובה לאפופידס, 27/02/24 7:50
 |
|
 |
||
|
||||
 |
זה שהמצב הנוכחי לא טוב - זה ברור. אבל זה שאנחנו לא יודעים בדיוק "מה צריך לעשות" לא אומר שאי אפשר לדון במגבלות הכח הצבאי. אתה זוכר מה אומרים על מלחמה: היא בסך הכל המשך של המדיניות באמצעי אחר. אם רוצים שחיזבאללה יישאר מחוץ לדרום לבנון אז אני רואה רק 3 אפשרויות. א. צה"ל יחסל את חיזבאללה לגמרי - אני לא רואה איך זה קורה מבלי לכבוש את כל לבנון. ומה אם האיראנים יאמצו ארגון טרור לבנוני אחר? בקיצור נשמע לי פחות ריאלי. ב. להשאיר את צהל בדרום לבנון ג. להגיע לאיזשהו "הישג מדיני" (אחרי הפעולה הצבאית, מה שהיא לא תהיה). הנה דוגמא להישג מדיני: מימוש החלטת מועה"ב 1701. האם אתה רואה אפשרות נוספת על ה 3 שכתבתי? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שכיסית את כל האפשרויות הסבירות. כאמור, יעד הפעילות הצבאית בצפון, כפי שהוכרז שוב ושוב ע"י ממשלה זו וכמה מקודמותיה, הוא מימוש החלטה 1701. אני כבר לא בטוח על מה אנחנו חלוקים בנושא זה. יש לך אולי רעיון שטרם נוסה ויכול להביא לכך ללא הרחבת המלחמה בצפון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנסה לפנטז - האם "הישג מדיני" נרחב יותר באזור שכולל נורמליזציה מול סעודיה ואולי מדינות נוספות, והסדרים נוספים לגבי הסכסוך, יכולים להשפיע כאן לטובה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדובר בציר השיעי. זה הסוני, ברשות סעודיה הפסיד את המלחמה על לבנון עד כדי גירוש שגרירים. אלו הוחזרו מאז אך היחסים החמים לא. כמו בתימן, הציר הסוני ניגף מפני זה שבראשו עומדת אירן, פוחד ממנו ומייחל להשמדת הפרוקסים שלה - חמאס, חיזבאללה והחות'ים, או לפחות להחלשתם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתנצל על הסטייה מהנושא. יש לי רעיון שדווקא כן נוסה בעבר בהצלחה - והוא להחליף את הממשלה בבחירות. נתניהו מסונדל על ידי הקואליציה שלו ובעיקר על ידי הרצון שלו לשמור על הכסא בכל מחיר. בממשלה אחרת, מרחב האפשרויות הפוליטי יהיה גדול בהרבה. יתרה מכך, כוחות זרים כמו ארה"ב או מדינות ערב יהיו מוכנים להתגמש יותר אם נחליף את ממשלת נתניהו-בן גביר. ביידן אמר את זה מפורשות: נתניהו צריך להחליף את הממשלה שלו. לא נעים לשמוע, אבל זו המציאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוי, אני רואה שהקדמת אותי. שוין, גרייט מיינדס וגו'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטעות קראתי "להחליף את הממשלה בביירות" וחשבתי: נוסה בעבר? כן. בהצלחה? לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה קופץ לסוף ומדלג על לפחות שני שלבים שחייבים להקדים את החלפת ממשלת המנוול בבחירות. בלי השלבים האלו, נקבל שוב ממשלת קואליציה של "לא ביבי" שתהיה תלוייה לקיומה על כרעי התרנגולת של מיני סילמן, שקלי, מאי גולן, וח"כים ערביים. תחילה יש לפזר את העצים של אירועי החדשות המתחדשים חדשות לבקרים ולהצביע על היער. כפי שהערת מבלי משים, גם ללא בחירות, המנוול יכול להחליף את הקואליציה שלו. חלוקת המנדטים והנפשות הפועלות באופוזיציה, עוד לפני בחירות, מאפשרת זאת. בעובדה, הוא בחר ובוחר לא לעשות זאת. יתכן שהבחירה היא בחלקה אידאולוגית, אבל גם המציאות הפרוזאית במפלגתו אינה מאפשרת קואליציה חדשה. שרהב"ט גלנט שברגע זה, כפי הנראה מייצג תמיכה בקואליציה חדשה, נראה בודד במועדיו ואף ח"כ אחר מן הליכוד לא התייצב לצידו בגלוי. צריך לומר זאת במפורש. ממשלת ישראל וצה"ל מיישמים ברגע זה את מדיניות לוין-בנגביר-סמוטריץ. ממשלת ישראל וצה"ל כשלו בניסיון לכבוש את עזה. ברגע זה ברור יותר מבעבר, כי השלטון העצמי היחיד האפשרי ברצועה, הוא שלטון של כנופייה שתוכל להתגבר ולדכא את החמולות והכנופיות האחרות. לישראל אין את הרצון או היכולת לשלוט בעזה ע"י ממשל צבאי. המדיניות הישראלית היחידה שיש לה "תשובה" למצב הזה היא המדיניות של בנגביר-סמוטריץ. ישראל הכתה באוכלוסיה האזרחית העזתית, הרגה אלפי אזרחים לא חמושים, הרסה את הבתים והפכה מיליון וחצי אנשים לפליטים. זו אידיאולוגיית ה"הכה בערבים והצל את היהודים" של הימין הדתי הקיצוני. מכאן ואילך נפתח המרחב של האפרטהייד, הטיהור הגזעי והג'נוסייד שהולך יד ביד עם ההתנחלות היהודית ברצועה. שכן ברור לחלוטין שלממשלה הנוכחית אין, לא את הכוונה ולא את היכולת, לדכא את תעלולי המתנחלים ותומכי הטרור היהודי. יתר על כן, גם בצפון, נראה שהתסריט הסביר היחיד הוא פגיעה קשה באוכלוסיה ובתשתית האזרחית של לבנון ללא שינוי יסודי במצב. המסקנות של האופוזיציה מניתוח זה צריכות להיות שתיים. עוד לפני שהולכים לבחירות, צריך לפרוש מן הממשלה הזאת שבפועל מיישמת את המדיניות של האגף הקיצוני ביותר שלה. אם אינך מצליח להוביל מהלכים בכיוון של מדיניות מתונה ופחות רדיקלית, מה אתה עושה שם? שנית, צריך לגבש מרכז ישראלי גדול שיש לו, לא רק מנדטים, אלא גם אידאולוגיה ואג'נדה מאחדת. המטרה של המרכז הזה צריכה להיות קידום האג'נדה הזאת ולא סידור ג'ובים מיניסטריאליים לאיש זה או אחר. יש כרגע תהליך של התפוררות בליכוד. חלק בודאי ימצאו בית חדש אצל ש"ס, החרדים והחרד"לים. התפקיד של האופוזיציה במרכז הוא להציע בית חדש לפחות לחלק מן האלקטורט של הליכוד. ואת זה לא יעשו בקפלן. את זה יצטרכו לעשות גנץ, אייזנקוט ולפיד. כפי שראינו בבחירות המקומיות, בחירות עכשיו, לא בהכרח יפתרו משהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהזדמנות זו נזכרתי בדיון שהתנהל באתר זה על ''הם שכחו מה זה להיות יהודים''. מגיבים כאן טענו ואולי בצדק מבחינה עובדתית, שהקונטקסט לא היה הדרה של השמאלנים מן העם היהודי, אלא תזכורת לשמאל על מה שלמדו היהודים בגולה (הצורך בהגנה עצמית וכיוב'). בחלוף הזמן, כאשר הלחישה הידועה ההיא נשטפה במבול של טענות והאשמות כלפי מגזר השמאל, מתברר שההסבר הוא בכלל לא רלאבנטי. מאחר וברור היום שהמנוול בחר צד מן הסיבות הידועות. המנוול מיצב עצמו מחוץ למגזר ההוא המכונה שמאל ועל כן מוטב היה שישמור את הערותיו על המגזר הזה לעצמו. בכל פעם שמישהו אומר משהו בנוגע להתנהגות הסוציומטית של החרדים ועל חבורות של צעירים משועממים שמחפשים כל הזדמנות לעורר מהומות, מיד צץ שלוח המצווה להגן על האתרוגים הללו. רק למנוול מותר להעיר הערות העשויות להישמע לא טוב על מגזר שאינו שייך לו ושאינו זקוק לאבחנותיו על הקשר בין המגזר למסורת אבותיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומסתבר שהליכוד לא מתבייש לחזור על ההסתה הזו גם השנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבחירות המקומיות הראו התחזקות ניכרת של המחנה הליברלי (למשל בתל אביב יש עתיד עלתה מנציג אחד במועצה לחמישה, וזכתה בראשות העיר בהרצליה, ויש עוד), והיחלשות ניכרת של מפלגות שמזוהות עם הליכוד. אפילו בן גביר עם כל הקמפיין הקולני לא באמת הצליח להכניס הרבה נציגים למועצות. וזה עוד כשיש הרבה אנשים - גם מאלה שיצאו לקפלן כל שבת - שחושבים שבתוך הערים שלהם הנצבעה פחות משנה, אבל ברמה הארצית היא קריטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם המחאה לא הצליחה להכניס הרבה נציגים למועצות. החשיבות היא לדעתי היא לכך שהמחנה הממלכתי ויש עתיד לא הצליחו להפעיל את המנגנון המפלגתי שלהן (במידה ויש דבר כזה) כדי להביא את הבוחרים שלהם לקלפי. כפי שכבר כתבתי, בבחירות הכלליות לא יהיה די בניצחון על חוד קולם של תומכי ליברמן ואחמד טיבי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המחאה הצליחה להכניס 5 מושבים בתל אביב, שסה לא מעט (רצה עם מרץ אמנם). כמו שאמרתי - בתל אביב למרות המלחמה אחוזי הבחירות היו דומים לפעם שיברה, וגם הדחיפות פחותה (באמת) ביחס לבחירות כלליות (אחוזי ההצבעה בתל אביב לא יעזרו לקזז אחוזי הצבעה בבני ברק בבחירות מקומיות, הרי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יותר אופטימי ממך. אני מאמין, בשורה התחתונה, שהציבור יעניש את הקואליציה הנוכחית בבחירות (כפי שמראים רוב הסקרים מחוץ לערוץ 14). בגלל זה נתניהו מזהיר שבחירות בעת הנוכחית הן תבוסת ישראל. מבחינת נתניהו הוא וישראל זה היינו הך. מבחינת ההתארגנות שאתה מכוון אליה, אני מאד בעד זה שגנץ יפרוש ויקרא להקדמת הבחירות. אבל זה בדיוק המקום של המחאה בקפלן. אתה מכיר את גנץ ולפיד. בלי איזשהי קול ציבורי חזק - הסיכוי שהם ינקטו יוזמה הוא נמוך מאד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנו לא יודעים מתי יהיו הבחירות ונוסף לכך הפעם לא די בניצחון מנדטורי סתם. במשולש של מחנה ממלכתי, יש עתיד ומפלגת שמאל, צריכים להיות יותר מ-50 מנדטים, כדי להבטיח יציבות לממשלה החדשה. מעבר לכך, אני מסכים. ההצהרה של המנוול על כך שבחירות בזמן מלחמה היא תבוסה במלחמה, היא לא רק Nonsense לוגי שמצליח לעבור בבייס שלו, אלא גם הצהרה בניגוד לאינטרס העצמי. בחירות בזמן מלחמה רק מגבירות את התמיכה בממשלה המכהנת. לפנינו מקרה קלאסי של שקרן המסתבך ברשת כזביו. הימין מסרב להאמין במציאות המודרנית שבה מי שמנצח במלחמה הוא מי שלא משתתף בה. ולכן הוא בונה על ניצחון מוחלט, או "תמונת הניצחון" בלשון עולמו האינטלקטואלי של בנגביר, שתציל את הימין מתבוסה. במציאות, אם הבחירות יתקיימו לאחר המלחמה, בפרט אם זו נמשכה בגלל מהלכי המנוול, תבוסתו רק תהיה מוחצת יותר. באשר להשפעת קפלן על גנץ ולפיד, מי יודע? מצד אחד, מדובר בקהל שבוי, שמה יעשה? יצביע עבור ליברמן? מצד שני, אכן יש בעיה אישיותית של גנץ (אולי גם לפיד). הוא לא בא כדי לבנות אידאולוגיה, מפלגה ואג'נדה מספסלי הכנסת. הוא בא כדי להיות רוה"מ או שרהב"ט. והוא מיד אוחז בכל קיצור דרך לשם שהוא מוצא. בעניין זה, קפלן יכול אולי לעזור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על לפיד אתה לא יכול להגיד שהוא מפחד לשבת באופוזיציה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. לפיד אינו דומה לגנץ ואייזנקוט. לכל הפחות, נראה שהוא פחות נעול על משרת הרוה"מ. אבל לא מדובר בפחד ממושבי האופוזיציה. השניים שהזכרתי לא ירגישו יותר מסופקים על מושבי הקואליציה. כל דבר שאינו שר בכיר באמת הוא בבחינת אכזבה מבחינתם. העניין הוא אחר. אני מדבר על הנכונות והמוטיבציה להשקיע זמן ומאמץ בהקמת מפלגה פוליטית (אג'נדה, בייס ומנגנון). אחת הדרכים לעשות זאת, הוא לדאוג שפעילי המפלגה ישבו במועצות עירוניות. ועושים זאת ע"י כיתות רגליים, בר מצוות, חתונות, חוגי בית וארועי zoom (אך לא רק zoom). לא הבחנתי שלפיד יצא מכליו כדי לסייע לברביבאי בקמפיין שלה. לא חושב שהוא הסתובב מחוג בית למשנהו כדי לסייע ליש עתיד להכניס חברים למועצת העיר. יש עתיד אכן זכתה בהישג יפה בת"א, אבל מבחינת סד"ג, מרץ, יש עתיד וסיעת חולדאי די שוות. לפיד צדק כשהחליט להשאר מחוץ לקואליציה וגנץ ואייזנקוט צדקו כאשר החליטו להיכנס. הבעיה של גנץ/אייזנקוט כעת גדולה יותר. כעת כשהם נוכחו שאינם מצליחים לשנות את כיוון הספינה, איך לצאת מזה מבלי להראות כמי שהפקירו את המדינה לחרדים ולסמוטריץ-בנגביר. אני חושב שגנץ/אייזנקוט/טרופר עומדים בפני מבחן לאומי חשוב. הם צריכים לסגור עסקה בעניין חוק הגיוס עם החרדים, שעמדת הפתיחה שלהם מנוגדת לטובת המדינה. הדרך הנכונה לבחון את הבעיה היא דרך האספקט הכלכלי. אסור בשום אופן להסכים לכיווני המחשבה של החרדים. אסור להסכים להעניק לפוליטיקאים החרדים את היכולת לפטור את כל הצעירים החרדים משירות. צריך להעביר כסף מתשלומים לבחורי ישיבות לתשלומים למשרתי הצבא וצריך להפסיק לממן כל מי שמסרב לשרת בצה"ל. יש לאלץ את החרדים לבחור מי ילמד בישיבה ומי יהיה מלש"ב כמו כל בני גילו היהודים. החרדים יקבלו מכסות של מלגאות לתלמידי ישיבה. מי שירצה ללמוד בישיבה, מעבר לכמות המלגות, יוכל לעשות זאת על חשבונו ולא ע"ח קופת הציבור. חובה לחסום אחת ולתמיד את הבור ללא תחתית של מימון בחורי ישיבה. מכשלה שנייה היא סיפור זק"א/הצלה/יד שרה וכיוב'. המדינה הפקירה שירותים לכלל הציבור בידי גורמים מפלגתיים וסקטוריאלים. הציבור מממן את השירותים האלו בדרך כזו או אחרת. מישהו בדק כמה חילונים/ערבים/מזרחיים מעסיקה זק"א? אין בעיה שחלק מן החרדים יעשו שירות לאומי בשירותים האלו במקום להיות משגיחי כשרות בצה"ל. אבל אי אפשר להשאיר מוסדות כאלו מחוץ לשליטת המדינה כמו הישיבות, אחרת נגלה שהישיבות נדדו לזק"א. אני מתקשה לראות איך יתמודדו גנץ/אייזנקוט/טרופר עם המכשלות האלו. במקרה שיצליחו, זו בהחלט תהיה תעודת בגרות שהם ראויים להנהיג את המדינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
==> במשולש של מחנה ממלכתי, יש עתיד ומפלגת שמאל, צריכים להיות יותר מ-50 מנדטים, כדי להבטיח יציבות לממשלה החדשה אוקי, אז עיין פה. כמובן סקר בלבד וכו. https://themadad.com/polls26/ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי הסקר הזה לפיד גנץ וליברמן יכולים להקים ממשלה לבדם, כמובן שעדיף עוד מנדטים לחיזוק. יש סיכוי שהעבודה (או מפלגה אחרת) בראשות יאיר גולן תעבור יפה את אחוז החסימה ותהיה מועמדת טובה לחיזוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רואה אפשרות אסטרטגית נוספת (מודה שאופטימית) שמרחפת מעל כל האופציות שלך - להסיר קודם את האיום הקיומי הפנימי, כך שההחלטות הרות הגורל האלה יילקחו על ידי מי ששיקוליו רלבנטיים לבטחון מדינת ישראל שנים קדימה. לא על ידי מי שישתמש במלחמה (נוראה אף יותר מהנוכחית) כדי להציל את עורו האישי. הנה, יש לך הוכחה היום שניתן לעשות בחירות גם עכשיו. אז כדאי גם בעוד שלושה חודשים מהיום. (עדיף שלושה שבועות, אבל...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא שאתה מנסח את מה שקרוי תכנית "היום אחרי"(המטרה), ללא ניסוח התכנית המבצעית (האמצעים), אשר אמורה להגזר ממנה. אם מסתכלים על 3 היעדים כפי שניסחת, המסקנה די ברורה. כל היעדים די מפוקפקים כשלעצמם. א. "מיטוט החזבאללה" קרוב לודאי בלתי ניתן להשגה ובודאי כאשר משתמשים בכלי המפוקפק שהוא צה"ל. מצד שני, ברור שללא פגיעה רצינית בכוחו של החזבאללה, יהיה קשה מאד לשנות את המצב מיסודו. ולכן תדרש פעולה על הקרקע במרכז הכח של החזבאללה בדר' ביירות. ב. הרחקת החזבאללה מגבול ישראל. אולי ניתן להשגה ע"י פעולה קרקעית בדר'לבנון. נכונות לקיים אזור ביטחון שם היא ככל הנראה הכרחית. לאורך זמן יהיה קשה להשאר שם בפרט לאור מצבה הבינלאומי המעורער של ישראל. ג. הסכם בינלאומי כלשהו, כפי הנראה חיוני כדי לאפשר יציאת צה"ל מאזור הביטחון. התכנית האיסטרטגית הנגזרת היא: א. מבצע קרקעי מפוצל וסימולטני של כיבוש דר' לבנון כדי להגן על צפ' המדינה, בו זמנית עם פעולה קרקעית נגד הפיקוד והמשגרים באיזור ביירות כדי להגן על שאר המדינה וכדי להכות על ראש הנחש. ב. הבו-זמניות נדרשת למרות מגבלות הסד"כ הישראלי והמערכה הרב-זירתית. טווח הזמן שיש לישראל לפעול בריכוז כוח הוא מוגבל. אם נתחיל לפעול בשלבים, נשיג רק יעדים חלקיים, אם בכלל. וכבר ראינו שהיעדים החלקיים מפוקפקים. ג. בד בבד יהא צורך לפעול במרחב המדיני כדי להשיג הסדר בינלאומי שיאפשר בסופו של דבר את הוצאת צה"ל מלבנון. בכל מקרה, נראה שההסכם יהיה עם ממשלת לבנון ולא עם החזבאללה. וההישגים שנוכל להשיג בהסכם יהיו ביחס ישר למכה שנצליח להנחית לחזבאללה. למרבה הצער מי שאמור לתכנן ולהשיג את ההסכם הזה זה ישראל כ"ץ ומאי גולן. ולכן הסיכוי שישראל תצליח לארגן ולהשיג הסכם ביוזמתה הוא קלוש. ההסכם יהיה כפי הנראה ביזמת גורמי חוץ וההתחשבות באינטרס של ישראל תהיה בהתאם. ד. היות וכל התכנון בישראל הוא ע"י מטה צה"ל ואין כאן תכנון מדיניות רציונלי לטווח ארוך של השלטון האזרחי, יש לי חשש שהתכנית האסטרטגית שתופעל תהיה אחרת. לצד פעילות סמלית בסעיפים א-ג, ההכרעה תועבר להפצצות מן האויר על התשתיות האזרחיות של לבנון, בתקווה שמישהו יתערב ויפתור את הבעיה עבורנו. זו תהיה טעות נוראה, מפני שתפגע בשותף הפוטנציאלי שלנו לשינוי המשוואה הלבנונית וזו הממשלה והצבא הלבנוני. הגורם הזה אינו זקוק למוטיבציה לפעול להחליף את החזבאללה ופעולה כזו לא תועיל במאום ורק תעמיק את העויינות לישראל בממשל הלבנוני ותפגע קשה במעמדנו הבינלאומי. האופציה האחרת היא שיושג הסכם מדיני, שוב עם ממשלת לבנון שימנע את המלחמה. הסכם כזה, שמן הסתם חזבאללה יצפצף עליו, לא יוכל להיות יותר מהפסקת אש שתרגיע את הלהבות עד לסיבוב הבא. לעניין זה צריך לזכור שקשה מאד ואולי בלתי אפשרי להשיג בהסכמים דיפלומטיים, מה שלא השגת בשדה הקרב. הטיעון בזכות הפסקת אש כזו הוא כפול. ראשית, כפי שנאמר גם בהסכם המדיני הנדרש לאחר מלחמה, ההישגים יהיו תלויים במה שיושג בשדה הקרב. כלומר מדובר בהימור על תוצאות המלחמה. שנית בהנהגת סמוטריץ, גולדקנופף, בנגביר, ישראל כ"ץ ומאי גולן, סביר להניח שממשלת ישראל תצליח למסמס תוצאות טובות בשדה הקרב, גם אם יושגו. עצם העובדה שהפסקת האש, לפני מלחמה, תמנע את נזקים לשני הצדדים הכרוכים במלחמה, בנסיבות הנכחיות, מספיקה כדי להצדיק פתרון כזה. האם הטיעון הזה (טובת המדינה) יספיק למנוול מול הבייס שלו? ספק רב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מנסח את תוכנית היום שאחרי. בסך הכל הצגתי את מרחב התוכניות האפשרי ואמרתי שהוא מתחלק ל 3 אפשרויות. זה רחוק מאד מלהיות "תוכנית". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בסדר גמור. אני לא בא בטענות אליך. כוונתי היתה ש-3 הנקודות שלך הן בעצם היעדים שרוצים להשיג בסוף התהליך. מה שהוספתי זה בנוגע לדרכים האפשריות להגיע לשם. תכנית כוללת רצינית נבחנת בקשר בין האמצעים למטרות. אתה גוזר את האמצעים מן המטרות ובעזרת המטרות אתה בוחן את הצלחת האמצעים. ברצועת עזה המטרה היתה מיטוט החמאס והאמצעי היה פלישה קרקעית. vis-à-vis המטרה, מי שמדבר על ההישגים האדירים של צה"ל מגזים. שחרור החטופים לא צריך בכלל להיות מוגדר כיעד. זה סוג של אילוץ שצריך לפעול מולו. אין טעם להגדיר כיעד משהו שהשגתו תלוייה כל כך מעט במה שתעשה. אפשר לטעון שהעובדה שצה"ל אינו מסוגל לשחרר את החטופים לא היתה ידועה מן ההתחלה. אבל לדעתי זה הוגדר כיעד בגלל הלחץ הציבורי וכחלק מן הנוהג הישראלי להטיל הכל על צה"ל. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |