|
||||
|
||||
הבחירות המקומיות הראו התחזקות ניכרת של המחנה הליברלי (למשל בתל אביב יש עתיד עלתה מנציג אחד במועצה לחמישה, וזכתה בראשות העיר בהרצליה, ויש עוד), והיחלשות ניכרת של מפלגות שמזוהות עם הליכוד. אפילו בן גביר עם כל הקמפיין הקולני לא באמת הצליח להכניס הרבה נציגים למועצות. וזה עוד כשיש הרבה אנשים - גם מאלה שיצאו לקפלן כל שבת - שחושבים שבתוך הערים שלהם הנצבעה פחות משנה, אבל ברמה הארצית היא קריטית. |
|
||||
|
||||
גם המחאה לא הצליחה להכניס הרבה נציגים למועצות. החשיבות היא לדעתי היא לכך שהמחנה הממלכתי ויש עתיד לא הצליחו להפעיל את המנגנון המפלגתי שלהן (במידה ויש דבר כזה) כדי להביא את הבוחרים שלהם לקלפי. כפי שכבר כתבתי, בבחירות הכלליות לא יהיה די בניצחון על חוד קולם של תומכי ליברמן ואחמד טיבי. |
|
||||
|
||||
המחאה הצליחה להכניס 5 מושבים בתל אביב, שסה לא מעט (רצה עם מרץ אמנם). כמו שאמרתי - בתל אביב למרות המלחמה אחוזי הבחירות היו דומים לפעם שיברה, וגם הדחיפות פחותה (באמת) ביחס לבחירות כלליות (אחוזי ההצבעה בתל אביב לא יעזרו לקזז אחוזי הצבעה בבני ברק בבחירות מקומיות, הרי). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |