 |
|
 |
||
|
||||
 |
הדיון טוב ויפה, אבל דווקא די נחמד לי שיש רוב גברי באייל. אני אוהבת להיות בחורה בין גברים, במיוחד בקונטקסט אינטלקטואלי. וזה בדיוק בגלל כל הסיבות שדנו בהן (נשים חסרות אינטלקט וגו') - נשים בעלות אינטלקט, או נשים שמעזות לכתוב בפורום כמו האייל, נדירות יותר מגברים. מה שבאופן מסויים מעלה את ערכן של תגובות נשיות (לדעתי) כשהן קולעות ובהירות. עכשיו תהרגו אותי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נבזית אבל קולעת. ושתקום האשה שנמצאת כאן כדי להכיר חברות חדשות. (אגב, תמיד שעשע אותי שאצלנו בפקולטה כל המרצות לענייני פמיניזם היו הכלבות הכי גדולות על פני האדמה ומעולם לא הסכימו להנחות מאסטרנטיות ודוטוראנטיות) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שתקום האישה שנמצאת כאן כדי להכיר חברים חדשים. נו באמת, אני כאן כי מעניין לי. חברים אני מוצאת ברכבת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפריימריז למפלגת העבודה, היו מקומות משוריינים לנשים. מכיוון שכך, האינטרס של מתמודדות היה להתמודד לא על מקום ברשימה, אלא על השיריון. כתוצאה מכך, הן עסקו בעיקר בלכלוך הדדי, במטרה להקטין את סיכויי המתחרות האחרות לזכות במקום הנכסף. אז אמנם אין שיריונים באייל, אבל האם יתכן שבקרב הנשים יש יותר תחרותיות מאשר אצל גברים? או, יותר נכון, שגברים מעדיפים "להוכיח" את עליונותם בקרב מתמשך אל מול יריבים לכאורה שווים (משהו כמו "אני לא נלחם נגד צוציקים. תחזור כשיהיה לך מה להציע"), בעוד שנשים מעדיפות להוכיח את עליונותן באופן חד, חלק וחד-פעמי (למשל, על-ידי זה שתהיינה "בחורה בין גברים")? לא יודע. סתם מעלה השערות לא מבוססות כאן. אבל יש הגיון אבולוציוני בדבר, וזה גם מסביר את תופעת הביצ'יות לעומת ה"male bonding" הידוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. ובדיוק ג. שמעון כתב על נטיית נשים להתחברות לעומת התוקפנות הגברית בדיונים באייל, שזה באיזשהו אופן ההיפך ממה שכתבת. לדעתי שריון יניב תחרותיות בלי קשר לג'נדר. (אם כי אני לא שוללת את הביצ'יות הנשית, כמובן. מעניין למה אנחנו כאלה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שיש תוקפנות גברית (גם באייל), לא אמרתי שאין - להפך, דיברתי על התמודדות מתמשכת. אולי אני אציג את זה בצורה אחרת: אני אוהב להתווכח עם אנשים. המאבק הוא לשם המאבק. אם יום אחד אני אגלה ש"ניצחתי", שכולם מסכימים עם כל מה שאני אומר, ושאין לי אף אחד להתווכח איתו – זה יהיה נורא מבאס, וסביר להניח שאחליף את דעותי ואתחיל להתווכח שוב עם כולם. נשים, לעומת זאת, בתיאוריה הקטנה והמיותרת שלי, משתתפות במאבקים על מנת באמת להוכיח משהו, ובמטרה ברורה לצאת מנצחות. אם לומר את זה בקיצוניות: כששני גברים מתאגרפים ואחד מהם נופל לקרשים, השני יגש לעזור לו כדי שיוכל לחזור להתמודדות. אם שתי נשים מתאגרפות ואחת נופלת, השניה תנצל את ההזדמנות כדי לבעוט לה בבטן. (דיסקליימר: תאוריה זו אינה נסמכת על אף שמץ של מידע אמפירי, ואני ממציע אותה תוך כדי כתיבה. אני סתם אוהב להתווכח) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני אגיד שכתבתי את התגובה (ב-12 בצהריים) רגע לפני שהלכתי לישון, זה יסביר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שמעניין אותך מה יש לכותבים בין הרגליים (במיוחד בקונטקסט אינטלקטואלי) נראה לי כמו בעיה שאת צריכה לפתור בינך ובין עצמך ובוודאי לא כמו משהו להתגאות בו. לא מרביץ לבחורות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א-לא בין הרגליים, אלא קצת יותר גבוה. שיח נשי שונה משיח גברי. ב-לא מתגאה. ההתגאיתי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאת טועה. כפי שציינתי בעבר (אני מקווה שבכינוי הנוכחי), הייתי מעדיף אם כל הטקסט באייל ובאתרים דומים היה מתפרסם באופן אנונימי, ללא ציון דת, גזע, מין, חרשות ועיוורון (כמובן שהשפה העברית מקשה על נייטרליות ג'נדר, אבל אפשר לנסות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלום יצאת מדעתך? כתיבה מנוטרלת ג'נדר? בלי לדעת אם הכותב שמולך הוא הוא או היא (היא) - איפה הכיף? יהיה זה כמו נשף מסכות אינסופי ומייאש. אם רק להגינות המגדרית אתה דואג, הרי שעליה להיות מובנית היטב בתודעתנו, מבלי להיזקק לאמצעים מלאכותיים מסרסים שכאלה. וחוץ מזה, אם נניח הייתי רוצה שיתייחסו אלי ביתר רצינות, הייתי יכול בקלות לעבור לכתיבה זכרית, ולחילופין יכולתי לאבוד אלייכם שעני איוורט והאמצעים האלכתרוניים אינם מספקים - הקיצור, כולנו מסוככים היטב ברשת, אין צורך בהגנות נוספות. תחי העברית! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתיבה מנוטרלת זהות, שהלא התוכן הוא שמשנה ולא כותרת המשנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היית רוצה. התוכן משנה מאוד, אבל לא פחות משנה זהות הכותב. איך שלא תסובב את זה, גבר שיכתוב על נשים עברייניות ייקרא אחרת מאשר אשה שתעסוק באותו נושא. עיוור שיכתוב על בעיותיו ברשת ובחיים ייקרא אחרת, מאשר עובד סוציאלי שכותב על "בעיות של עיוורים". כותב שידוע כימני ייקרא אחרת כשיצהיר שהוא בעד זכות השיבה, מאשר איש שלום עכשיו. או שאתה מתכוון שהיית רוצה לקרוא את כל הטקסטים האלה ב"אובייקטיביות", תוך התעלמות מזהות הכותב? אבל בשביל מה לך, בעצם? הזהות גם היא אישיו. להוציא מקרים שבהם היינו רוצים, למשל, לשפוט יצירה ספרותית (נדמה לי שדיברו על זה פה פעם, באריכות), וגם אז היה מדובר במבחן חביב ובעל תקפות חלקית בלבד, כי יצירה נשפטת גם בחלק ממכלול יצירות של אותו אדם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, כן, מה שהיא אומרת. וכדי להבהיר את דבריי - אם אתה שואף לתת את מלוא הכבוד לכותב שמולך, בלי לשפוט אותו לפי כותרת המשנה, אין שום סיבה שלא תצליח לעשות זאת בכוחות עצמך. מעבר לזה, אם נניח כל אחד מאיתנו היה מחליף שם כל יום, כך שלא היה לאיש מאיתנו מושג מי הוא מי, לא נראה לי שמישהו היה טורח להוסיף ולהגיע. אני טועה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה קרה לך? "הטכסט עומד בזכות עצמו" - ואת זה אמר כאן מישהו שמבין בענינים האלה (שהתעקש על כך שהניתוח הספרותי שעשה לרשימת קניות מהמכולת הוא לגיטימי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם יש הוכחה טובה לכך, זו התגובה שלך, המושתתת על זה שאתה ''מבין בעניינים האלה''. כלומר אני צריך להאמין שיש ערך לידיעה מי אוכל המבורגר בירושלים ומי כותב על השמדת יריחו משום שאתה ''מבין בעניינים האלה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כולנו היינו שמחים אם הטקסט היה עומד בזכות עצמו, אבל זה לא ממש ככה. איזה ניתוח לרשימת קניות מהמכולת? מי שוב חיטט לך בארנק? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |