בתשובה לאריק, 05/11/23 19:34
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אלו היכולים להפיל את המנוול נראה לי שיש חדש בציבוריות הישראלית וצריך לשים לב ולא לפספס את הרגע. האוייב כבר אינו המנוול. האוייב הם ה-64. המנוול אינו אלא קוויזלינג שכבר עכשיו מתייצבים המועמדים להחליפו. אם בתום תהפוכות המלחמה נמצא עצמנו בשלטון ה-64 ולא חשוב איזו פיגורה יבחרו להעמיד בראשם, לא עשינו דבר. גם אני מאמין, כי בבחירות הבאות יגזר שליש מן הליכוד. השאלה היא אם השליש הזה ינדוד לבנגביר או לגנץ. המסקנה היא שיש להניח למנוול ולהקפיד לא להתיחס לכל מיני התבטאויות שלו. הדגש צריך להיות עתה על טיפוח קשר טוב עם 10 המנדטים המתונים בליכוד. צריך להקפיד לא להבעיר בערות מיותרות מולם. אסור שאהוד ברק או שקמה ברסלר יצטרפו לשדה הפוליטי. לו בי היה תלוי הדבר היינו מתייצבים כולנו מאחורי אייזנקוט. לצערי, נראה שאינו אסרטיבי מספיק וכמו פוליטיקאים אחרים ממתין שהמלוכה תיפול לידיו. לכן לא חשוב מי יוביל את המחנה, צריך לעמוד מאחוריו, פן נמצא עצמנו מובסים שוב ע"י המחנה הגדול של ה-64. ההפגנות להדחת המנוול משכנעות את המשוכנעים. נדמה לי שלרבים במחנה שלו יש בטן מלאה על המנוול והם היחידים שיכולים להפיל אותו. אם אנו רוצים לסייע בידם, סייג לחכמה שתיקה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תשמח לשמוע שאלון עידן מהארץ מצטרף אליך, מפרט ומנמק למה אייזנקוט הוא האיש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. לשם איזון נעה לנדאו הארץ גם היא כותבת דברי טעם. מדבריה אני למד שגם רביב דרוקר חבר למחנה אייזנקוט. כהרגלי, אני קצת מאוכזב מתגובת שלושת הקוראים של האייל. ניכר שרעיון ההתלכדות והתייצבות מאחורי אייזנקוט לא הלהיב אותם ובהעדר תגובה כמעט אני נאלץ לנחש את התגובה: נו, הנה המשיח החדש של השמאל. לדבריה של נועה לנדאו. לוז דבריה הוא כפול. מצד אחד היא מצביעה על כך שאייזנקוט יתקשה מאוד ל"רגש" את צופי הכוכב הבא או מאסטר שף או לסחוט את כיס הדמעות של הבוחר הישראלי היישר לחשבונות הבנק של אשפי המיתוג והפירסום. התשובה היא שאולי אחרי מופע הבלהות של המנוול ושולחיו שהציתו והבעירו בערות בכל חלקה טובה של הציבוריות הישראלית, זו אולי כמהה למנהיג שלא יצית ויעורר אותה אלא ינהיג אותה ביד בוטחת? נועה לנדאו מדברת על ניסיון פוליטי. היא מתעלמת מכך שהתקדמות בדרגים הגבוהים של צה"ל היא הדבר הקרוב ביותר לפוליטיקה שקיים בישראל. אני מאד מקווה שהיא לא מתכוונת למשיחים יד שנייה מסוגם של מירב מיכאלי, נעמה לזימי, גלאון זהבה, אריה דרעי וכיוב'. ליאיר לפיד יש וותק פוליטי. הניסיון הפוליטי שלו לא התגלם עד עתה באיזשהו הישג פוליטי יוצא מן הכלל שלו. שלא מרצונו ושלא בטובתו, לפיד ממותג כמנהיג סקטוריאלי (אני הייתי מוסיף גם כושל במובן הסקטוריאלי). בל נעשה את השגיאה שעשו המנוול ואנשיו ונחתור לניצחון מלא מלא על חוד קולותיהם של צופי האח הגדול. הסקטור היהודי-מזרחי הלא פרזיטי, הוא סקטור מרכזי בחברה הישראלית. בניהם ובנותיהם, ממלאים את השורות ביחידות המשמר הקדמי של הרגלים בצה"ל ויותר מכך את גוף משרתי המילואים הלוחם. המגזר הזה זכה (ולטעמי האישי בדין) בעויינות המגזר שלנו (מצביעי יאיר לפיד). יחד עם זאת יש להכיר בכך שלא ניתן ליצור הנהגה יציבה ללא שיתופם. אז נכון, שהם בודאי לא בכיסו של אייזנקוט, אבל יהיה זה תענוג לצפות במכונת הרעל המזרחית שרק לאחרונה הניפה את דגל ה"למה אין מרוקאים בבג"ץ" מנסה לצייר את אייזנקוט כ"משתכנז". דיבורים כאלו יתעלו את ההסתה שלהם אל המשוכנעים ממילא וירחיקו אותם מן הרוב או המיעוט שאינו מחופר באיבה עדתית. מאחר ולפיד מעולם לא השלים עם מיתוגו כמנהיג סקטוריאלי ומעולם לא התייצב בנחישות לצד אינטרס סקטוריאלי (האם לפיד יצא במפורש כנגד עלילת הדם של ילדי תימן?), איני חושב שמצביעי הסקטור מחוייבים לו ואינם יכולים להשתתף בברית רחבה יותר. אחרון, אחרון, שנועה לנדאו בודאי לא התכוונה אליו הוא יאיר גולן. אינספק שהציבוריות הישראלית עשתה עוול לאיש הזה. הוא מועמד טבעי של השמאל הישן להתלכד סביבו. מי שמאמין באידאולוגיה הבטחונית של מרץ ושמאלה, יתקשה מאד למצוא עצמו מצביע עבור מנהיגים שדעותיהם קרובות יותר לליכוד מאשר לעבודה כמו לפיד, גנץ ואייזנקוט. המציאות שלהם היא אילוץ בין העמדות לבין מנהיג שספק אם דעותיו קיצוניות כל כך כפי שציירה תעמולת הימין. הפשרה היא כרגיל פולחן אישיות. אני יכול רק להציע את הספק שלי עד כמה יצליח גולן להקסים את מצביעי השמאל העמוק יותר משעשה זאת בעבר. כמו המצביעים בארה"ב נגד טראמפ, גם אנו, השיקול הפראגמטי מכוון אותנו לחוג של גנץ,אייזנקוט וחילי טרופר. למי שאינו מתלהב, כדאי לזכור כי גם בתסריט המוצלח ביותר מבחינתנו נמצא עצמנו בממשלת 70 מנדטים עם צורך אפילו לשת"פ עם שותף בלתי מהימן כמו ש"ס או ליברמן. בתסריט הזה הייתי מעדיף שההגה יהיה בידי אייזנקוט ולא בידי גנץ שמחלק צ'קים פתוחים לאוייבים פוליטיים. נקודה אחרונה שאפילו בקרב שלושת הקוראים של האייל יש לה קהל, היא הקריאה של נועה לנדאו לשת"פ יהודי-ערבי. אני לא חושב שאפילו לליכוד של המנוול יש בעיה לשת"פ עם מנסור עבאס. הבעיה היא שעבאס מתקשה לשת"פ אפילו עם החברים בסיעתו לכנסת. הציבור הערבי לא מסוגל להתאחד פוליטית אפילו כנגד שלטון הגורמים הפליליים ברחוב הערבי. איך הציבור הזה יצליח לארגן גוף משמעותי שיתמוך בעקביות בממשלה יהודית, נבצר מבינתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מזכיר את המנהיג הקודם מאותו ז’אנר: אבי גבאי. אני לא רוצה עוד מזרחי מוצלח וחדש בפוליטיקה. אני רוצה מישהו עם נסיון בפוליטיקה (גנץ מתחיל להיות סביר). מצחיק שגם כאשר הסקרים מוצלחים אנחנו מתעקשים לערבב מחדש את הקלפים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהיה זה שמעון פרס שאמר שסקרים זה כמו בושם. אפשר להריח אבל לא לשתות. אינני קורא לגנץ לוותר על מקומו לטובת אייזנקוט מפני שהורתו של אייזנקוט במרוקו, אלא מפני שאני חושב שאייזנקוט הוא פוליטיקאי יותר מוכשר מגנץ. אתה משווה בין הקריירה ארוכת הימים של אייזנקוט (ואני מרשה לעצמי להוסיף למען עם ישראל) לבין כהונתו של אבי גבאי במשרד התקשורת? ותזכיר לי בבקשה מה הנזק הגדול שגרם גבאי לשמאל? ארשה לעצמי ואכתוב משהו שאתה אולי לא רוצה לכתוב. אם יהיו הרבה אשכנזים שלא יסכימו להצביע למועמד מזרחי, אני יכול להבין אותם, אבל לא להצדיק. מה יש לנו להפסיד? שיצביעו ליאיר גולן או לליברמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השיחות הללו של מועמדים, רצים, מפלגות ובחירות זה יותר מלרתום את העגלה לפני הסוסים. זה לרתום את העגלה עוד לפני שפתחו את השוק לרכישת סוסים. קואליצית ה-64 יציבה יותר מתמיד (ועכשיו יש לה אפילו יותר מ-64 עם החיזוק החיובי של המרכז הקיצוני). שום ממשלה לא נפלה או מראה אפילו סימנים של אי יציבות. אין שום בחירות באופק. תקציבי שוד המדינה עוברים כרגיל. אפילו הספק שישראל תשאר דמוקרטיה עדיין שריר וקיים. חוץ מכל זה, אין לנו אפילו שמץ של מושג אם הלחימה הולכת או לא להתפתח לכדי מלחמה איזורית (או אולי אפילו ליותר מכך) ומה יהיו המשמעויות של כל זה על ישראל, האיזור והעולם. סלחו לי, אבל אין לי שמץ של מושג על מה אתם מדברים בפתיל הזה. זה נראה כמו כנס לחובבי כתבי מדע בדיוני ופנטזיה. לכן, אני די בטוח מי המועמד המועדף עלי בכל הסיפור הזה. רק גנדלף! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על ההתייחסות. לפעמים דומה שהמאבק על נשמתו של הציבור הישראלי המתרחש במרחב של מה שקרוי דעת הקהל הישראלית, נשמע בידיוני לא פחות מעלילות גנדלף וחבורת הטבעת. איני יכול להתחייב שאי שם בעתיד כלשהו יתקיימו בחירות חופשיות בהן נזכה להשתתף במאבק הזה, אבל אני חושב שתוצאות הבחירות האלו נקבעות במאבק הדמיוני לכאורה, שהזכרנו קודם. הסכנה בחשיבה כמו שלי היא שאנו מדמיינים לעצמנו כוח והשפעה יותר ממה שיש לנו למעשה. הסכנה בחשיבה כמו שלך היא שניתן לעצמנו פטור מן המאבק הזה. איננו מספיק חשובים ובעלי השפעה, שנוכל להצדיק השתמטות כזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דרך האמצע נמצאת אי שם בין מתן פטור לעצמנו לבין התעסקות בפנטזיות. הנקודה שלי היא שהמצב כרגע הוא מאבק להפלת ממשלה (מאוד) רעה. כשהספק הוא כה גדול שיש לנו אפילו קמצוץ של כוח להשפיע אפילו על שאיפה צנועה זו, להרכיב קואליציות ולהריץ מועמדים לכנסת זה להעדיף את אחוות הטבעת על האחים לנשק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה חושש שאם יהיה לנו מזל ובעוד חודש או שנה, נקרא להצביע, תהיה לי בעיה כלשהי להצביע בעד גנץ, חילי טרופר או יאיר לפיד, הסר דאגה מלבך. אני פשוט חושב שאייזנקוט יהיה מנהיג מוצלח יותר מגנץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מזה אני חושש. אני חושש מזה שהמלחמה גורמת לאנשים לשכוח איפה הם נמצאים ומה באמת המצב (שהוא עדיין לגמרי חצב). אני חושש מזה שאנשים שוכחים עד כמה הממשלה הנוכחית היא סכנה ברורה ומידית למפעל הציוני ושאנשים שוגים בפנטזיה כאילו כבר עברנו ״לפרק הבא״ בפוליטיקה הישראלית, בגלל המלחמה1 ולכן אפשר כבר להתחיל להתעסק בהרכבת הגועליציה הבאה. אנחנו לא שם (ואין סימנים לכך שאנחנו מתקרבים לשם). אתם מדברים על ארוחת הערב והשמש עדיין לא זרחה. זאת כל כוונתי. _______________ 1 בדיוק להיפך, לדעתי. ישראל קרובה מאי פעם למעבר אל שלטון הכלאיים. כאוס, מצבי חירום, לחימה ואסונות לאומיים זה הלחם והחמאה של כוחות פוליטיים המעוניינים בשינויי משטר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין, אני קורא ומסכים עם כל הצדדים. לשוקי: מעולם לא טענתי נגד איכויותיו של אייזנקוט. אני מסכים שהוא ראוי. פשוט אמרתי שבמשחק הפוליטי צריך ללכלך את הידיים, ולא נראה לי שהוא מעוניין בכך. לאביב: אני מסכים שהפלת הממשלה היא הבעיה הבוערת. אני חושב שהדיון מי הגנדלף שלנו חשוב כדי לאחד את הגוש מאחורי מנהיגות של דמות אחת. מנהיגות כזו תוכל להפיל את הממשלה יותר מאשר אוסף של פלגים. כרגע הלמלם זוכה לתמיכה אדירה בסקרים, ואני חושב שלא צריך לקלקל את זה. הזווית שלי- הסכנה הגדולה למדינה היא לדעתי לא מצד נתניהו ולא מלוין אלא מחבורת המשיחיים בן גביר, סמוטריץ', רוטמן, סטרוק ואליהו שעדיין מכהנים בממשלה. כמובן שנתניהו הוא האשם המרכזי. הוא זה שנתן להם לגיטמציה ומשרדי ממשלה מרכזיים. תלמידיו של כהנא הפכו ממוקצים שלא עוברים את אחוז החסימה לשותפים מרכזיים בקואליציה בזכות פעילות נמרצת של נתניהו. את ממשלת האימים הזאת חייבים להפיל. חשבתי לתומי שממשלת הקורונה בזמנה היתה הרעה מכל, אבל נרגעתי- יכול להיות גרוע יותר. הרבה יותר. הלך הרוח שמצדיק ירי על מנת להרוג של אדם שעומד על ברכיו עם ידיו מונפות למעלה ומתחנן על חייו הוא לדעתי סכנה קיומית למדינה. זה התחיל בלינץ' בבאר שבע, המשיך עם התמיכה הציבורית הרחבה באלאור אזריה, וכעת שני המקרים הסמוכים של רציחתו של קסטלמן והריגתם של שלשה החטופים. קסטלמן אינו המקרה הראשון של מי שחתר למגע בזמן פיגוע ונהרג עקב טעות בזיהוי1. פשוט במקרה שלו התיעוד המצולם לא משאיר מקום לספק- פריג'ה הוציא אותו להורג. ____________ 1 לא "בשוגג" כמו שכותבים העיתונים. בשוגג זה כשלא מתכוונים בכלל להרוג אותך. אם הורגים אותך בגלל טעות בזיהוי זה לא בשוגג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הלך הרוח שמצדיק ירי על מנת להרוג של אדם שעומד על ברכיו עם ידיו מונפות למעלה ומתחנן על חייו הוא לדעתי סכנה קיומית למדינה." מסכים, אבל לכן אני חושב שאתה טועה בקריאת המפה הפוליטית והאידיאולוגית של ישראל. לדעתי, אתה עושה שקר בנפשך אם אתה חושב שזו סכנה שמגיעה מ״קיצוניים״. זה היה נכון פעם, לפני מספר שנים דו סיפרתי. אתה צריך עדכון תוכנה. הצדקה של ירי שכזה זה מזמן לא רק עניין של ״סמוטריץ׳ ובן גביר״. ביביסטים וליכודניקים לגמרי מקדמים את הלך הרוח הזה. לא רק בשיחות סלון או ב״פרלמנטים״ אלא גם באופן מוצהר מדף מסרים מסודר של מפלגת הליכוד בערוצי הטלביזיה (למשל ערוץ 14). בעם שלך אחז ריקבון (תהליכים) ואתה טועה כשאתה חושב שהריקבון הזה מגיע קודם כל מבן-גביר, סמוטריץ׳ ו/או ימין קיצוני. זה גם לא מגיע מביבי (ביבי הוא פופוליסט שרוכב על הגל ונע עם הפסאודו-אידיאולוגיה שלו עפ״י כיוון הרוח). מפלגת הליכוד היא מפלגה רקובה עד היסוד (מעשית ואידיאולוגית) והריקבון שם הוא לא רק בקרב הנהגה מצומצמת. הדג הזה מסריח מהזנב וחלקים נכבדים (מידי) מהעם שלנו הם בפשיטת רגל מוסרית. הליכוד היא המפלגה הראשונה, לפני כל השאר, שצריך לבעוט לאופוזיציה לכמה שנים טובות, עד שיהיה שם ניקוי אורוות רציני. כל קואליציה עתידית, בזמן הקצר, שתשתף את הליכוד (בצורתו הנוכחית) בשלטון, תמשיך את תהליכי הריקבון המוסרי של המפעל הציוני (עד שבקרוב מאוד אפשר יהיה להפסיק לכנות את מה שעושים פה כ״המפעל הציוני״ ואפשר יהיה להתחיל לכנות את המפעל הזה בשם קצת אחר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על ההתייחסות. באשר לאייזנקוט, אחת מהתקוות שלי בקשר אליו היא שלא מדובר בהתחמקות מלכלוך הידיים. אני רוצה להאמין שלהבדיל מגנץ והמנוול, אישיותו של אייזנקוט היא כזאת שלא קל לגרור אותו להתגוששות בבוץ. היחס שלו לעצמו ולאחרים, מונע ממנו להיכנס לויכוחים עם בנגביר ובני סוגו ("שתוק! לא דברתי אליך"). כאשר בנגביר תוקף את גנץ, הוא תוקף את האליטה האשכנזית-קיבוצניקית-פריבילגית. כאשר הוא תוקף את איזנקוט, את מי בעצם הוא תוקף? אני רוצה להצטרף אליך לגבי הסכנה הגדולה ביותר לדמותה המוסרית של מדינת היהודים. התועבה המוסרית שבה הציפו אב"ג וינון מגל את דעת הקהל היהודי מתפרצת כמו ביוב הפורץ את כל הסוללות שהוקמו כדי לבלום אותו. אשרנו לצה"ל לגרש 1.2 מיליון אנשים מבתיהם ולגרשם למחנות פליטים. אישרנו לצה"ל להפוך את עזה כולה לאיי חורבות שקברו תחתיהם עשרת אלפים סבתות ותינוקות פלשתיניים. עשינו זאת מפני שדמם של חיילי צה"ל יקר לנו מדמםשל ערביי עזה. כעת מתגלה שאפילו נוהל פתיחה באש הוא אתגר גדול מדי עבור צה"ל. עד לאן רוצים לגרור אותנו? כפי שמעיד רון בן ישי, שבודאי אינו אברך משי משתמט ושדות הקרב אינם זרים לו, חיסול שלושת החטופים אינו טרגדיה. הוא ביזיון. הכלב השוטה פריג'ה אינו מעניין. אפשר להניח למערכת המשפט לטחון אותו לאיטה, כפי שעשתה לאלאור עזריה. האשמים האמיתיים הם ינון מגל שהטיף להוצאות להורג של מחבלים בנוסח לינץ' ואב"ג שחילק תעודות הערכה לאנשים שעשו זאת. ועל אשמתו של המנוול הראשי בהבאת המנוולים הללו למרכז הזירה הציבורית, עליו לשלם בקלפיות של הבוחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השניקל שלי הוא: תן להם להשתעשע עם פנטזיות, העיקר הוא שיצאו להפגין. המאבק שאתה מדבר עליו הוא חיוני. והדרך להצליח היא הפגנות המונים, כמו שהיה נגד המהפיכה המשפטית1. --- 1 יש מצב - עם האטימות של הליכוד והעומד בראשו - שנזדקק למחאה גדולה יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
---- 1 כן, הייתי אומר שיש מצב כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך הודעה וואצאפ של משה רדמן. """ בשבועות האחרונים יצאנו להפגין נפגעי השבעה באוקטובר וההפקרה שבאה בעקבותיו, לצד אזרחים מודאגים ופטריוטים. ההפגנות הן בדרישה אחת פשוטה - הכריזו על בחירות ברגע שהלחימה תאפשר. בתחילה היינו בודדים, אחר כך מאות, ואלפים וכעת עשרות אלפים מכל קצוות הקשת ופינות הארץ. על מנת שנגיע למאות אלפים ונביא את ההישג המיוחל - הליכה של ישראל לבחירות ותחילתו של תהליך השיקום, אנחנו צריכים להגיע לעוד קהלים וכאן אני צריך את עזרתכם. הצטרפו לקבוצות של ״זה הזמן״ ותדאגו שכל מי שמעוניין בעתיד שפוי למדינה הזו יצטרף. זה הלינק להצטרפות >>> https://bit.ly/3KMF5y8 באהבה והצדעה, משה רדמן 🫡🇮🇱 """ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קריירה ארוכה ומפוארת? כמו זו שהכשירה את גנץ למנהיגות? אבל מכיוון ששכחת את נזקי גבאי (פרידה מכוערת מלבני, מגעים עם נתניהו לכניסה לממשלה, ועוד) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |