 |
|
 |
||
|
||||
 |
נראה שהנושא הקרדינלי הבא במאבק בין השלטון להתנגדות יהיה חוק הגיוס. נושא זה עשוי להיות מבוא לפתיחת שערי הגהינום מסיבה שאציין מייד. כדי לנצח במאבק הזה די לאופוזיציה באמירת לא להצעת הממשלה. למי שבוחר בהליכה בדרך הקלה, אמירת לא, מחזקת את הבייס, שכן בכך שאינך מציע אלטרנטיבות, אינך מעורר שסעים ומחלוקות במחנה שלך. אלא שהשיטה הזו עשוייה להביא לניצחון פירוס, שכן משמעותה התבססות בעמדת האופוזיציה הקבועה והפקרת השלטון לצד השני. לכאורה, ניתן היה לפתור את הבעיה באמצעות פשרות די פשוטות. אם כן מדוע הבעיה הזו מאיימת להיות אבן דרך בחיסולה של מדינת ישראל? צריך לזכור כי מיתוס השירות הכללי בצה"ל (כל העם צבא), היה אחד המיתוסים הבודדים שאחדו ולכדו את הישראלים במדינת ישראל. מה שקרה בחודשים האחרונים הוא שעצם הקיום של הקבוצה הקרוייה ישראלים הועמד בספק. אין ספק שראינו את הבלוק הישראלי נשבר לשניים. חלק מסויים בציבור הישראלי סבור שהשבר הזה הוא בלתי הפיך. הוא מבטא מצב שהתקיים בסמוי תמיד, אבל עכשיו פרץ לאור: החברה הישראלית אינה קבוצה בעלת מכנה משותף חזק אלא קיבוץ רופף של שבטים ועדות. שאלה גדולה היא מה גודל הציבור שסבור שהשבר הוא בלתי ניתן לתיקון. אבל החלק הזה בא לידי ביטוי גם בדיבורים על הקנטונים וגם בדיבורים מסוג "ברוך שפטרנו. מי צריך אותכם בכלל". ולא מדובר בחלק זניח. מספר הישראלים המכירים בכך שכרגע ישראל חלוקה ל-2 פלגים שכרגע לא נראית דרך לפשר ביניהם, גדול עוד יותר. בין שני הפלגים חוצה תהום ערכית ואפילו הסכמה על המציאות נעדרת. במצב זה קשה מאד לקיים את "צבא העם" להבדיל מקיום של צבא קבע קטן המהווה יחידה נבדלת משני הפלגים. מלמעלה ועד למטה זהו מצב בלתי אפשרי. מלמעלה, יהא זה טפשי להתגייס לצבא שאינך יכול לדעת לאיזה פלג ישתייכו המטכ"ל והפיקוד העליון. מלמטה מה תעשה אם תמצא עצמך בפיקודו של אדם או אנשים מן הצד השני. זה עשוי להעמיד אותך במצב של סירוב בשדה הקרב. לסיכום, יש להכיר בכך שהן הרציונל והן המוטיבציה לגיוס נשחקו עד דק. אם נוסיף לכך את העובדה שהציבוריות הישראלית מתרוצצת כבר עשרות שנים כתרנגולת בלי ראש. הפוליטיקאים שאמורים היו להנהיג את החברה הישראלית הם חסרי חזון וחסרי אומץ לב ציבורי לעמוד בפני המציאות ולעדות את הבחירות הנדרשות. מצד שני, הישראלים מגיבים בחוסר אמון, זלזול ושנאת הפוליטיקה והפוליטיקאים. במצב הזה, גם ויכוח על נושא משני כמו שירות החרדים, עשוי לפתוח את הדלת לחורבנו של צבא העם הישראלי. ללא גיוס אוניברסלי ושירות סדיר ארוך לא ניתן יהיה להמשיך את הכשרת הישראלים לשירות ממושך מאוד כחיילי מילואים המגוייסים בשעת הצורך. בחירת אלטרנטיבה אופוזיציונית אחת, תכשיל את הבחירה, שכן הדבר יביא באופן מיידי להתנגדות קואליציית השלטון. יחד עם זאת, כדי לחזק ולבסס לאורך ימים את חוסן האופוזיציה ואת כשירותה להחלפת השלטון, צריך לעסוק באלטרנטיבות השונות למודלי הגיוס, כדי שלא נתפס ונתבצר בעמדת אומרי הלא. ועל כך בתגובת ההמשך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לפני תגובת ההמשך אני רוצה לערער על הנחת יסוד שלך: "... מצב שהתקיים בסמוי תמיד, אבל עכשיו פרץ לאור: החברה הישראלית אינה קבוצה בעלת מכנה משותף חזק אלא קיבוץ רופף של שבטים ועדות". אני חושב שגם אם לגבי המצב הנוכחי קשה להכריע, הרי שבעבר המכנה המשותף היה חזק דיו. הפילוג לא היה סמוי, אלא שהאינטרס המשותף היה חזק ממנו. העובדה היא שנציגי כל הפלגים חתמו על הכרזת העצמאות- מהקומוניסטים ועד החרדים. אם המצב אכן גרוע כפי שאתה מתאר הרי שההקבלה ההיסטורית לשלהי ימי בית שני חזקה מדי. על כן אני מעדיף לסרב להכיר בכך ולהמשיך להאמין שהמצב בר תיקון. השאלה שאני שואל היא מה המיס את הדבק, והאם ניתן לאחותו מחדש. רמז לכך ניתן למצוא בהמשך תגובתך- "מה תעשה אם תמצא עצמך בפיקודו של אדם או אנשים מן הצד השני". אני חושב שהשאלה הזו כלל לא נשאלה ב 48', ב 56', ב 67' וב 73'. הניצנים שלה אולי הופיעו ב 82', וגם אז וודאי שלא בגרסה הנוכחית. עם כל ההקצנה שמעודדות תיבות התהודה בתקשורת ההמונים וברשתות החברתיות עדיין אמור להיות פילוג אידאולוגי כלשהו שהן מקצינות. מהו הבסיס? האם זו הסוגיה הפלסטינית, סוגית הדת או העוול ההיסטורי למזרחיים? אם זו סתם פוליטיקת זהויות, כמו בארה"ב, שאצלנו מתבטאת בברית ארבע הפינות שלך (בעצם שלשה סוגים של דתיים ופריפריה), הרי שלדעתי הדבק עדיין קיים, לפחות בין שתי פינות לבין האופוזיציה, והוא הלאום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא לא מה, אלא מי. את התשובה אתה כבר יודע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מסכים. המנוול הגיע למצב שהוא כבר לא מפחידאלא ראוי לרחמים. אנו יודעים מה בני בריתו חושבים עליו. נניח שיהיו בחירות עוד שנה. לא יהיה פיגוע ולא יתברר שאיזה 5 מנדטים מימין חשמאל רק עבדו עלינו. אז ננצח ויהיו לנו 60 ומשהו מנדטים, בלי הטובות של טיבי. המנוול כבר יארוז עצמו ומשפחתו ויעביר את ימיו בניו יורק או במיאמי. אבל אנחנו מה נעשה עם הכמעט 60 מנדטים של ש"ס, חרדים, מתנחלים ומזרחיים? הם לא יעלמו. הם ישארו עם השנאה שלהם, ההתקרבנות וה"מגיע לי" שלהם. המנוול אינו הבעיה. הוא תוצאה של התבקעות הבלוק הישראלי. המנוול ילך והספינה תמשיך להתמלא במים. אני מסכים אתך, שהדבר הטוב ביותר שאפשר לעשות כרגע הוא להחליף אותו. אבל אל תשגה באשליות. הוא לא הבעיה. הוא סימפטום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נסכים ש(מאד) לא להסכים. הוא אולי רכב על חלק מהגל, אבל בעצם השפעתו העצומה (והמוגזמת - זו בדיוק הסיבה שצריך הגבלת כהונה) וארוכת השנים טיפחה, עודדה, העצימה וניפחה את כל הגורמים המפלגים, המרעילים, המשקרים, המקללים, הגזעניים והמשיחיים. סטאלין לא היה סימ פטום, למרות שרכב על המהפכה הקומוניסטית, כנ"ל דיקטטורים אחרים שהשפיעו על ההיסטוריה. מה יקרה אחרי שילך - זו שאלה אחרת, אבל זה שחלק מהבעיות יישארו לא מראה ולא מוכיח שמישהו לא יצר אותן. כלל בסיסי בפישיקה (וגם בשאר התחומים) אומר שהרבה יותר קל להרוס מלתקן. גם אם יקחו 20 שנה לתקן את מה שהרס, זה לא אומר שהוא לא הגורם להרס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם בפיסיקה. ובפיזיקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה שהכרתי גם את "מזרחיים" להודות בהתנשאות השמאל ה"לבן?" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(בשימוש הטרמינולוגיה של הררי) לאום זה בסופו של דבר רק סיפור והסיפור הזה (בהקשר של הלאומיות המודרנית ״עם זכאי לטריטוריה משלו שבה יוכל לתת ביטוי לתרבותו המיוחדת״) התחיל להיות משמעותי/התפתח בסוף המאה ה-18 ובמאה ה-19. זה לא איזה משהו שהוא חוק טבע או משהו שאפשר ליחס אותו לטבע הבסיסי ביותר של המין האנושי. לא החלטתי אם זה סיפור שאולי עבר זמנו, אבל בהחלט יש לי (לפחות קצת) ספקות אם הוא עדיין רלבנטי כפי שהוא היה לפני עשורים. נראה לי שהערעור של הסיפור הזה ומידת הכוח הדועכת שיש לסיפור הזה, במאה ה-21 עם הצַיִיטְגַיִיסְט שיצרו הרשתות החברתיות, זה עניין בינלאומי וממש לא משהו מיוחד לישראל. העולם משתנה ולכן גם ישראל. הדבק עדיין קיים, אבל פוליטיקת הזהויות היום חזקה מתמיד והדבק הלאומי, למרות שנראה שהוא עדיין שם, כנראה עבר לשבת במושב האחורי. להניח שזה תאור (לפחות חלקית) נכון, יכול לעזור להבין איך מפלגת ימין שהיתה ממלכתית בעבר כמו הליכוד, פתאום מוצאת את עצמה במקום אידיאולוגי שהוא חתירה תחת כל מוסדות המדינה באופן שגורם לשמאלני שבשמאלני הארץ להראות כמו שמאלני צעצוע או שמרן יבשושי. אתה תצליח למצוא היום יותר ״תחושת שייכות״ בין מצביע טראמפ לליכודניק מאשר שתצליח למצוא בין מצביע לפיד לליכודניק. התופעה הזאת היא אכן מוזרה, אבל קשה להתעלם מקיומה. זאת הסיבה, למשל, שיש חלחול מוזר של נושאים פוליטיים ורטוריקה עם היסטוריה ארוכה באמריקה (למשל - החופש לנשיאת נשק, רעיון ה-Deep state, ההתיחסות אל בחירת ראש ממשלה כאל בחירת נשיא של השלטון הפדרלי ועוד) אל תוך הפוליטיקה הישראלית. דברים שנראים לא קשורים/תלושים מהפוליטיקה הישראלית, נכתבים ונצעקים פה, כאילו חילקו פה לאוכלוסיה את ״המדריך לרפובליקני המתחיל״. דברים שאף פעם לא היו פה על סדר היום, פתאום מגיעים לפה על ידי יבואני הפוליטיקה ברשתות החברתיות. באופן טבעי, גם הפוליטיקאים שלנו ממהרים לגלוש על הגל הזה (כי מי שלא גולש, נעלם מהמפה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"... התופעה הזאת היא אכן מוזרה..." למה מוזרה? היא נראית לי טבעית לחלוטין. מה שמוזר זה התופעה שיש אנשים שהמשיכו להאמין ברעיון של "מדינות הלאום" 100 שנים אחרי שהוא קרס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא לא מסכים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני גם לא כן מסכים. מה שאני מנסה להגיד זה שאני מבין את הטיעונים לכאן ולכאן ושאין לי דעה נחרצת בעניין. הדבר הזה שמחליף את מדינות הלאום גם נראה לי מוזר / לא יציב / ״קצת״ חולה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדבר הזה שהחליף את מדינת הלאום בהרבה מקומות היה ''מדינה ליברלית'' (או, ''מדינת כל אזרחיה''). זה היה די יציב. הרבה יותר יציב ומשגשג ממדינת הלאום. הדבר הזה שמנסה להחליף את המדינה הליברלית (כשבישראל דילגו עליה), אולי קוראים לו ''המדינה הפופוליסטית'', נראה לי מאד חולה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדמוקרטיה הליברלית היא עניין אפילו יותר קצר מועד בהיסטוריה האנושית מאשר מדינת הלאום. עוד מוקדם להגיד כמה היא מבנה יציב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דמוקרטיה ליברלית, במובן של מדינה ש"שייכת" לאזרחיה צצו בהיסטוריה באמצע המאה ה-18 (בארה"ב וצרפת). להבדיל, מדינות לאום (במובן של מדינה ש"שייכת" לאתנוס מסויים) החלו לצוץ בסוף המאה ה-19 (גרמניה, הונגריה, איטליה, פולין, רוסיה...). אני לא מצליח לחשוב על מדינת לאום שהחזיקה מעמד - כמדינת לאום - יותר ממאה שנה. להבדיל, ארה"ב קיימת כבר יותר ממאתיים שנה בלי לשנות את החלק של שייכות לכלל אזרחיה. מדינות נוספות ללא האתוס האתני הוכיחו יציבות די מרשימה (שוב בהשוואה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חשבתי על ליברליזם במובן של ערך השוויון האוניברסלי (ללא הבדל צבע ומגדר). אני מסכים לקבל את הגישה שלך. אולי גם את הטענה, אם נברר את המקרה של סין ובני ההאן (קבוצה אתנית) [ויקיפדיה]. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, במובן הזה מדינה דמוקרטית ליברלית היא רעיון די חדש שלא הוכיח יותר יציבות מרעיון מדינת הלאום. מה שניסיתי להגיד זה שהרעוין ש"עם זכאי לטריטוריה משלו שבה יוכל לתת ביטוי לתרבותו המיוחדת" הוא רעיון מוזר (בעיני) שלא פלא שלא מוכיח את עצמו כיציב במיוחד. סין, לאורך רוב שנות קיומה היתה "סתם" (בהקשר של הדיון הזה) אימפריה מדינה ששייכת למשפחת מלוכה מסויימת, כמו האימפריה הפרסית, הרומית או הבריטית (וכמו שם, מידי פעם התחלפה משפחת הקיסר). טאייאוון (=הרפובליקה הסינית), אני חושב, ניסתה להיות מדינת הלאום (במובן של מדינה ששייכת ללאום מסויים) הסינית, אבל לא נראה לי שזה המצב היום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי למה שאתה מכנה ״המדינה הפופוליסטית״. העניין הוא שזה אפילו לא מדינות אלא משהו חדש / מוזר / שונה ומאוד לא מוגבל גיאוגרפית. זה כמו גלובליזציה, אבל עם שתי קבוצות שמבוזרות על כל הגלובוס וגיאוגרפית חיות באותו השטח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(ברעיון של המדינה הליברלית אני מן הסתם תומך) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המחצית השניה של המאה בעשרים הוכיחה מעל כל ספק את יתרונה של הדמוקרטיה הליברלית על שיטות משטר אחרות, והמסקנה שהאנושות הסיקה היא, כמתבקש, שכדאי להיפטר ממנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפנתאון! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לתת אוסף של סיבות היסטוריות וסוציולוגיות פרטניות למה זה קורה, אבל לדעתי יש לכך סיבה עיקרית אחת ו*כמעט* אין מנוס מפני היאוש שנובע ממנה. הבעיה היא שהקשר בין ענייני האדם לבין חשיבה רציונלית תמיד היה (ותמיד יהיה?) קשר די רופף (במקרה הטוב). אפשר להתיחס אל הנטיה למשטרים סמכותניים, סגידת מנהיגים חזקים והחיבה האנושית ללקק מגפי עור או להתפעל מגודל השפם/כובע של שליטים עליונים, כמקבילה סוציולוגית לחוק השני של התרמודינמיקה בפיזיקה. המאבק על ליברליזם יכול להיות תמיד אך ורק ניסיון לשחות נגד הזרם שנובע מטבע האדם ולא יעד שאפשר להגיע אליו ואז לנוח. אם מפסיקים ״לעשות עבודה״, הכיוון אליו זורמים יכול להיות רק אחד. אריק, באיזו תגובה למעלה, טען שהליברליזם כשיטה לא הוכיחה את עצמה כיציבה. הדעה שלי היא יותר קיצונית משלו ואני טוען אפילו משהו יותר מרחיק לכת - בגלל טבע האדם, לליברליזם אין שום סיכוי להיות שיטה יציבה ותנועת המטוטלת המרחיקה אותנו מהליברליזם היא תמיד מובטחת. אבל זאת סיבה לתמוך *יותר* ברעיונות ליברליים ולא להיפך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שאלו ניתוחים היסטוריים מוקדמים הרבה יותר מדי. אין לנו מספיק זמן ונתונים כדי לומר פה משהו משמעותי ותקף. את כל טיעוני ''טבע האדם'' ניתן היה לומר גם כשהפסיקו המשטרים המלוכניים, כשהתחילו לתת זכויות הצבעה למיעוטים (שלא לומר לנשים), וכן הלאה. אפילו אם נחשוב על טבע האדם כתועלתני ואגואיסטי - יש רווחים גדולים מאד ברמתהחיים, בטחונם ורווחתם מצורות משטר כאלה ולא מצורות משטר אחרות. התבוסתנות המוקדמת של ''כולנו רוצים סטאלינים מרושעים'' נראית לי כשלעצמה יותר תגובה רגשית מאשר רציונלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא משוכנע שטבע האדם הוא קודם כל תועלתני או אגואיסטי. אם גזרת מהטענה הפסימית1 שלי לגבי טבע האדם יאוש ותבוסתנות, אני חושב שפספסת לחלוטין מה דווקא כן אמרתי בתגובה הנ״ל. _______________ 1 שלדעתי היא בכלל לא פסימית אלא ריאלית ומבוססת על הר מאוד גבוה של ראיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכל זאת, כשמסתכלים על תולדות האנושות, אי אפשר להתעלם מכך שגם בתחום הזה יש שיפור מתמשך לאורך הדורות, לפחות מאז המגנה כרטה, כך שהנסיגה העכשווית אומרת דרשני. הייתי מצפה מחוקרים בתחום לחפש מאפיינים משותפים של החברות שויתרו על הדמוקרטיה כמו רוסיה, תורכיה, הונגריה, פולין, ונצואלה וכד'. בניגוד לגרמניה של שנות השלושים, המצב הכלכלי באותן מדינות לא מסביר את התופעה, וגם כשהוא מורע בעיקבות השינוים לא מתעוררת תנועה שדורשת להחזיר את הגלגל לאחור, ואפילו בארצות שממשיכות לקיים בחירות תקינות הדיקטטורים שומרים על מעמדם לשנים ארוכות כפי שראינו לאחרונה בתורכיה. בחלק הזה אפשר אולי להאשים את הטכנולוגיה שמספקת לדיקטטורים כלים יעילים לשטיפת מוח דרך השתלטות על ערוצי התקשורת, ועל החינוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. לא טענתי דבר כנגד חשיבה רציונלית או תועלתנית, אכן אי אפשר להתעלם מזה שיש שיפור (ביחס לימי הביניים או העת העתיקה או אפילו אם צועדים רק מעט אחורה לסוף המאה ה-18). העולם הוא מקום חופשי יותר היום משהוא היה לפני 200 שנה, בכך אין ספק. לא אמרתי דבר על כך שעידן הנאורות לא היה ולא נברא. רק תארתי את הערכים הליברליים כדורשים עבודה/חתירה כנגד הזרם וש(כנראה) אי אפשר לצפות לשמר/לקדם אותם על מי מנוחות. עם כל הכבוד להישגים, רק ״אתמול״ הדלקנו נר בעלטה והעולם בסה״כ עדיין נמצא בסוג של Dark ages. ״הייתי מצפה מחוקרים בתחום לחפש מאפיינים משותפים של החברות שויתרו על הדמוקרטיה כמו רוסיה, תורכיה, הונגריה, פולין, ונצואלה וכד'.״ זאת בהנחה שרק בהן יבחרו ללכת במסלול הזה. לי נראה שחלקים נכבדים מהאוכלוסיה גם בארה״ב וישראל (למשל) רוצים ללכת (בכוונה או בטעות) בדיוק לאותו הכיוון אליו הלכו ברוסיה, הונגריה ותורכיה. יכול להיות שמה שקרה שם הוא לא יותר מידי מיוחד לתרבויות הספציפיות הנ״ל. נראה (לי) שיש משהו בסיסי בנפש האדם שמושך אותו לכיוון הזה. למען הפרספקטיבה, קצת מספרים: מעל 2 מליארד אנשים חיים היום בעולם תחת משטרים סמכותניים איומים על מלא. בנוסף, מעל 3.5 מליארד אנשים חיים היום במשטרים די איומים עם פסאודו בחירות ו/או משטרי כלאיים (זאת הקבוצה שגדלה בשנים האחרונות באופן מאוד משמעותי ומדאיג. מפולת איומה בזמן קצר של פחות מעשר שנים). רק מיעוט של כ-1.3 מליארד (דמוקרטיות עם בחירות) + כמליארד (בדמוקרטיות ליברליות עם בחירות) זוכרים להנות היום מההתפתחות החיובית שעברה על האנושות במאות השנים האחרונות. נראה לי שסביר להגיד שהדמוקרטיה הליברלית זה היוצא מן הכלל (גם אם לדעתנו זה משהו שהוא יוצא מן הכלל). לגבי התפקיד של הטכנולוגיה בכל זה, נראה לי שיש בזה משהו אבל התאור של דיקטטורים ששוטפים לאוכלוסיה תמימה את המוח, דרך ערוצי תקשורת, זה לא תאור שקולע בול למה שקורה בדמוקרטיות המתפוררות מסביב לעולם בשנים האחרונות. שום דיקטטור, למשל, לא שטף את המוח לישראלים או לאמריקנים. שטיפת מוח על ידי דיקטטורים שפוגעים בחופש המידע - זה לא יכול להיות הסבר של תופעות כמו הטראמפיזם או הביביזם (כי שטיפת מוח שכזאת לא היתה ולא נבראה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
*זוכים להנות (אם זוכרים) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעניות דעתי, המצב כיום בהונגריה, בפולין ואפילו ברוסיה טוב בהרבה מהמצב שהיה בהן לפני 40 שנים. גם בוונצואלה ובטורקיה המצב טוב בהרבה ממה שהיה, למשל בפורטוגל, בספרד, ביוון או ברוב מדינות דרום אמריקה לפני 50 שנים ואני לא רוצה לדבר על המצב ברוב אירופה לפני 80 שנים. בקיצור, לא חייבים להשוות ללפני 200 שנים, מספיק להסתכל על המאה הקודמת כדי לקבל קצת פרופורציות. ההתקדמות היא לא ליניארית ואפילו לא מונוטונית. יש נסיגות פה ושם, חלקן ממש לא נעימות, אבל להשוות את המשטר של פוטין לשל סטאלין, את משטר אורבן למשטר פרנקו או את מלוני למוסוליני, זה קצת הגזמה. אני לא נביא במקצועי, אבל להערכתי יותר סביר שברוב העולם המצב ישתפר מאשר שהוא ידרדר לדיקטטורות מלאות עם משטרה חשאית בכל פינה, מחנות לחינוך מחדש והעלמת מתנגדי משטר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. אבל אולי העולם מתכנס למצב של משטרי כלאיים סטייל רוסיה ותורכיה? זה בהחלט לא סטאלין או משטר עם סקוריטטה מתחת למיטה בחדר שינה, אבל ה״אמצע״ הזה, אם הוא יהפוך לנורמלי החדש, לא נשמע לי מנחם במיוחד, גם אם זה טוב יותר ממקומות מסוימים במאה ה-20. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי אתה מפספס שני דברים. א. אתה מסתכל על החופש והפתיחות של החברה הפתוחה במונחים של רציפות. רוסיה של פוטין אינה חברה פתוחה אבל היא לא חברה טוטליטרית כמו בימי סטלין. במובנים מסויימים זה נכון, אבל במובנים אחרים החופש הוא דיסקרטי. חוששני שמעולם לא חיית במשטר דכאני ואינך מכיר בכך שהטכנולוגיה המתקדמת רק שפרה את יכולת השליטה של המשטר. יש כביכול איזשהו סרט כחול דק המפריד בין חברות ליברליות ופתוחות לחברות דכאניות. הסרט הזה הוא העניין של השתלטות הפחד. ברגע שהרמי בן יהודה והאיציק זרקא עוברים איזשהו גבול שקשה לסמן, שלטון הפחד משתלט על ההמון ורק בודדים אמיצים מאד מסוגלים לצאת נגדו. אתה יכול לראות את המצב במגזר הערבי בישראל. איזשהו גבול דק של פחד נחצה שם ו-95% מן האוכלוסיה שאינה עבריינית מפחדת ואינה מסוגלת לצאת ולפעול נגד ה-5% המטילים עליהם טרור. זה לא שברוסיה של פוטין יש שוטר בכל פתח בית. זה הפחד מידו הנעלמה והארוכה של השלטון שעושה את רוב העבודה. המעברים בין חברה חופשית לבין שלטון הפחד שוברים את רציפות ולפעמים ברגע שעברת איזשהו גבול בלתי נראה, אין דרך חזרה. ב. שנית אתה מתעלם מן השאלה, מדוע יש נסיגה מן החברה הליברלית הפתוחה? האם זה סתם ארועים אקראיים? טראמפ המוטרף והקרקסי הוא המועמד המוביל לנשיאות ב-2024. זה דבר שלא יכול להיות אקראי. נראה שהלחצים של ההגירה, ההתחממות הגלובלית עבריינות הנוער והצטמצמות המשאבים הולכת וסוגרת על החברות הליברליות והן לא מטיבות להתמודד איתן. נראה גם שהחברות הפתוחות עשו כמה צעדים יותר מדי בכיוון האנרכיה ואינן מסוגלות להתמודד עם הגירה בלתי חוקית ועבריינות אלימה. גם ההתמודדות שלהן עם שינויים אקלימיים ומגיפות נראית לוקה מאד. האם הסגירה ואובדן החירות בחברות פתוחות לשעבר אינה תוצאה של רצון הציבור לסגת למדיניות אוטורטטיבית יותר של השלטון המרכזת בידו את הכח להתמודד עם מהגרים אלימים ועבריינים פורעי חוק. פרשנות כזו אומרת שלא מדובר בתנועת מטוטלת כטענתך, אלא במגמה חד כיוונית מן החירות אל השעבוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חייתי בישראל של לפני 40-50 שנה. מדינה שבה כדי לצאת לחו”ל הייתי צריך לקבל אישור מהצבא והיתה הקצבה של מטבע זר לנוסעים, שיחסי מין בין גברים היו אסורים בחוק (שאמנם לא נאכף) והממשלה סגרה לשלושה ימים עיתון שפרסם סוד איום ונורא והחזיקה אסירים בטחוניים בלי שאף אחד ידע על כך. במדינה הזאת היה ערוץ טלוויזיה יחיד, שהיו”ר שלו היה פעיל פוליטי בולט של מפלגת השלטון וגם כל ערוצי הרדיו נשלטו על ידי המדינה. נכון, ברוסיה של היום כנראה יותר גרוע מישראל של שנות ה-80 (ואולי אפילו מישראל של שנות ה-50, בתנאי שלא היית ערבי תחת ממשל צבאי), אבל לא כל נסיגה של הליברליות היא נפילה לדיקטטורה אלימה (חלק כן, לדוגמה, ונצואלה). אני לא מתעלם מהשאלה למה יש נסיגה, אני פשוט לא יודע. הניחוש שלי, תנועת מטוטלת. טראמפ היה תגובה לאובמה שהצטייר כליברל קיצוני (הוא לא), הלאומנות היא תגובה לפתיחת הגבולות והשמרנות היא תגובה לטרלול הפרוגרסיבי. אם זאת הסיבה, אז גם למגמה הזאת תבוא תגובה הפוכה מתישהו והעולם יצעד לכיוון ליברלי יותר, אולי יותר מדי לטעמם של רבים והתגובה לתגובה לא תאחר לבוא… |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יאפ. זה אפשרי. מצד שני, יתכן שההתחממות הגלובלית תמדיך ליצבור תאוצה, אוכלוסיית הכוכב תמשיך לגדול, לחצי ההגירה ילכו ויגברו והמשאבים ילכו ויאזלו. ותנועת המטוטלת תתגלה כתנועה חד כיוונית אל קץ הציביליזציה. איך אומרים בהודית, סאב קוץ' מילגה. הכל אפשרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוכלוסית העולם כבר מראה סימני התמתנות ברורים, נראה שאנחנו בדרך לאסימפטוטה - חדשות טובות מאד לגבי (מיתון) ההתחממות הגלובלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את תזלזל באקספוננט הבני-ברקי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שאני מבין, יקח עוד עשרות שנים עד שאוכלוסיית כדוה"א תתחיל לרדת וכל אותו הזמן אנו נמשיך לכלות את משאבי הסביבה שלנו. ירידת האוכלוסיה אינה אחידה. היא בעיקר בארצות המפותחות. אפריקה ממשיכה לצמוח ובמקביל בהודו ובסין רמת החיים ממשיכה לצמוח. זה מנבא שלחצי ההגירה רק יגברו. גם ההתחממות הגלובלית אינה תהליך לינארי אלא מאיץ. קרוב לודאי שכברעברנו את נקודת האלחזור והתהליך כבר אינו הפיך. עכשיו רק צריך להמתין לראות עד כמה התהליך מאיץ את עצמו (כפי שקרה בעשרות השנים האחרונות). סיבה לאופטימיות אני לא רואה, אבל כפי דאומרים אצלנו: לעולם אל יתייאש אדם מן הרחמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם יש משהו שהייתי רוצה שחוקרים יתעמקו בו זה לא הגיאוגרפיה אלא הזמן. הצץ בגרף שקישרתי אליו ועשה zoom in על שנת 2016 - WTF is up with that? מה מיוחד כל כך בשנה הזאת? איך בשנה הזאת דווקא התרחשו כל כך הרבה אירועים שערערו את היציבות/המעמד של כל כך הרבה דמוקרטיות מסביב לעולם, בצורה שנראת כל כך מסונכרנת ומתוזמרת (לכאורה)? השנה הזאת בולטת בנתונים וזה נראה כמו פיצוץ / שינוי פתאומי ולא תהליך הדרגתי שהתרחש לאורך זמן (לפחות לא על פני השטח ובאופן מדיד). בגרף הזה אי אפשר לראות שבארה״ב קיבלנו ב-2016 את האידיוט הכתום עם האורנגאוטן על הראש ושבבריטניה קיבלנו את תוצאות ה-Brexit, אבל מהגרף כן רואים שאלו לא אירועים מבודדים ומקומיים לארה״ב ובריטניה. על פי הנתונים היבשים, כל העולם עבר איזה סוג של זעזוע פתאומי ואני לא ממש מבין את התמונה הגדולה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שב-2016 הודו עברה מדמוקרטיה לאוטוקרטיה עם בחירות. למה? אולי שינו את שיטת החישוב, אולי שינו את הרף בין הקטגוריות או אולי שינוי חקיקה ספציפי גרם להודו לחצות את הרף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יאפ, אתה צודק. בקישור ששמתי אפשר לראות שהחלק העיקרי של הקפיצה במספר קשור בעיקר לאסיה ויש באתר גרפים אחרים שמראים את הפרמטרים פר מדינה והסיפור של הודו (או הפרשנות שלו) זה כנראה העניין. (למשל כאן: https://ourworldindata.org/vdem-electoral-democracy-d...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הופתעתי מהקפיצה הענקית והפתאומית בשנת 2016, אבל ההסבר הפשוט לקפיצה הזאת זה שהחליטו להעביר את הודו מקטגורית הדמוקרטיות אל הקטגוריה של משטרי הכלאיים. זה עדיין מדאיג, אבל זה לבדו לא מעיד על תופעה גלובלית (אלא סתם תוצאה טריביאלית לגודל של האוכלוסיה בהודו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"השאלה הזו כלל לא נשאלה ב 48', ב 56', ב 67' וב 73'. הניצנים שלה אולי הופיעו ב 82', וגם אז וודאי שלא בגרסה הנוכחית". מדוייק. כנראה שאתה צודק גם בעניין הרשתות החברתיות שיצרו תיבות תהודה המעצימות את הכוחות הצנטריפוגליים שכנראה היו קיימים תמיד, אבל לא קבלו הגברה כזאת. אני חושב שיש גם שינוי דמוגרפי. יש בישראל קבוצה דומיננטית גדולה של מעמד ביניים אשכנזי חילוני הנושא על כתפיו את מדינת ישראל. אנו רואים זאת גם היום (רופאים, טייסים, הייטק, ...). בעבר, הקבוצה הזו היתה גדולה יותר יחסית ולכן משכה אליה אזרחים "תורמים" מקבוצות אחרות (גם רואים היום). כך נוצר רוב משמעותי ודומיננטי שייצג את מה שקראת לו לאום. כמו ערביי 48, כך גם קבוצות אירידנטיות אחרות נדחקו לשוליים. כמה השגות: א. אני עדיין חושב שהכוחות הצנטריפוגליים היו קיימים גם אז. הם פשוט היו מוחלשים בשוליים. ב. כתבתי כבר בעבר שהדבר ישראל השנייה לא יכולה לסלוח לישראל הראשונה זה את העובדה שהיא זו שיסדה את המדינה היהודית. זו הברקה לשונית המצביעה אל לב המאפלייה. אבל עדיין נדרש הסבר ספציפי איך נוצרה השנאה הזו. מהו המעיין מנין נובעת המוגלה הזו. יש לי כמה רעיונות, אבל זה ארוך מדי לתגובה זו. אסתפק בנקודה אחת: הגירה היא תהליך קשה והנפגעים רבים. ביניהם יש גם נפגעים קשה. ג. אני חושב שמושג הלאום הוא מושג קשה מאד ואתה משתמש בו בחופשיות רבה מדי, מפני שאתה מדבר על הלאום היהודי. הלאום היהודי הוא עד כדי כך בעייתי שיש הטוענים שכלל אינו לאום. אתה מדביק את הלאום היהודי באמצעות המסורת הדתית. אני לא בטוח שזה דבק טוב כל כך. אם תסתכל על העיקשות שבה מתקיימת ההפרדה לספרדים ואשכנזים בפרקטיקה הדתית, נראה שהמסורת יןתר מפרידה ממחברת. ד. לדעתי לעם היהודי בגולה לא היתה שום תכונה שנדרשה לעם הישראלי שניסו לבנות כאן (מסורת צבאית, דבקות באדמה, אהבת הארץ, תחושת בעל בית, לוחמנות). ברגע שהדמוגרפיה הכתה במפעל הזה והקימה כאן שני "עמים" מצבנו לא פחות קשה מהמצב שהיה בשלהי ימי בית שני. ה. אז מה המיס את הדבק שהדביק את הגרעין הישראלי? הדבק היה כמובן העוינות של הערבים והוא קיים גם היום. מה שהיה הוא כוחות מבזרים שוליים מאד שמחלקת היולדות הלכה והעצימה ככל שחלף הזמן. לכן אין מה לחפש דבק. צריך לדבר על הגורמים שאפשרו את שגשוג הכוחות המבזרים. ברצוני להעלות שתיים מהם. ו. מדיניות שעודדה את צמיחת הכוחות המבזרים היתה מדיניות עידוד הילודה של משפחות מרובות ילדים. אני מניח שבזמן אמת האיוולת שבמדיניות הזו לא היתה ברורה לעין. רק הזמן שחלף הלך וחשף את הנזק במדיניות הזו שהלכה ודיללה דווקא את הקבוצה שהיא הקרקע עליה צומחת הדמוקרטיה הליברלית. ז. הדבר השני שעודד את צמיחת הכוחות המבזרים הוא חוסר מזל. ישראל סובלת מבצורת רבת שנים המונעת צמיחת פוליטיקאים הניחנים באומץ ויושרה אישיים. היום קשה להבין איך הצליח המנוול לאייש את הממשלה שלו בכל כך הרבה חובבנים, חדלי אישים ומוקיונים בצד עבריינים ופורעי חוק. אבל הרקע הוא שכל המפה הפוליטית חדלה להצמיח מנהיגים כריזמטיים ובעלי עמוד שדרה. אני צריך להזכיר רק את העובדה שלא נמצא אפילו איש ציבור אחד מכל המרחב הפוליטי,⁰ שהעז להרים קולו נגד עלילת הדם של פרשת ילדי תימן החטופים. הפוליטיקאים, בני זמננו אינם עוסקים בעתיד אזרחי ישראל ועוסקים אך ורק בהווה של ההטבות, הסיגרים והשמפניות שהם יכולים לקבל מקופת הציבור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. ללא ספק, והדבק היה חזק מהם. ב. מסכים. זה לא שהממסד היה נקי מגזענות, השאלה כמה דורות קדימה צריך לסחוב את זה. את מערכון העולים החדשים חבורת לול כבר עשתה לפני שני דורות. ג. אנטישמיות היא דבק חזק מאוד ללאום היהודי. לא שואלים אותך אם אתה אשכנזי או מזרחי, מקיים מצוות או חילוני וכו. ד. מסכים. לכן הציונות ניסתה (והצליחה במידה לא מועטה) לבנות "יהודי חדש". עכשיו הכוחות המבדלים מנסים לשבור את התבנית הזו, ואותה שאלה שלי מקודם בניסוח אחר היא האם התבנית הזו עדיין רלבנטית1. לגבי הסיפא, אני מעדיף להיות אופטימי בלי הצדקה. ו. בענין הילודה (והגיוס) החטא הקדמון נמצא אצל בגין. ז. מצטרף (כבר שנים רבות מדי) לאכזבה מהפוליטיקאים משני הצדדים. בנט היחיד שהפתיע אותי לטובה. כמות המושחתים בפוליטיקה שוברת שיאים, והנורמות הולכות ויורדות עד שעכשיו הקואליציה רוצה לנרמל את השחיתות (ביטול עילת הסבירות, הרחבת התרומות) ולהפוך אותה למוסדית כמו בארה"ב. אבל גם המרכז/האופוזיציה לא טמן ידו בצלחת- מהירשזנזון ואולמרט המורשעים (לפחות לא על דברים שעשו כחברי ממשלה) ועד ישראל ביתנו. ברק ובוז'י עם העמותות, ואפילו יאיר לפיד הזך והענוג לא מעוניין בהצהרות הון, שלא לדבר על קוד אתי לחברי ממשלה, טפו. ____________ 1 לדעתי כן. לכאורה נתניהו, גנץ, לפיד (פחות) ובנט נוצקו כולם בתבנית הזו. בעצם כל ראשי הממשלה והגנרלים מקום המדינה נוצקו בתבנית הזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רוצה להתיחס לאגף מסויים של תגובתך בניסיון נוסף להסביר עמדה תמהונית לכאורה שלי. בדבריך היה רמז ברור לתבנית מסויימת של מנהיגי המחנה שלנו, תבנית איש הצבא. והמשך האגף מוליך לסמטת "אולי הגיע הזמן להיפרד מן התבנית המשומשת". על האמירה עצמה, אין לי משהו חכם לומר. יתכן. ויתכן שעדיין צה"ל הוא הארגון הגדול ביותר במדינה ומריטוקרטיה מסוג מאד מסויים שיתכן שעדיין לא נס ליחה. נקודת המבט שלי שונה. אני מוותר על האנלוגיה עם המאה הראשונה לספירה ולא מפני שהאנלוגיה לא טובה. נהפוך הוא. המאבק שם היה בין קוסמופוליטיות הלניסטית לבין קנאות לאומית-יהודית. החברה היהודית היתה מאוד מפולגת וגם סבלה משכנות עם נכרים בארץ. יחד עם זאת, יש הבדל אחד קריטי וקרדינלי שכדי להבחין בו צריך להתעניין בהיסטוריה של ימי בית שני ברזולוציה מאד גבוהה. באותו שנה מיוחדת בהיסטוריה, שנת ארבעת הקיסרים, האימפריום הרומאי היה במצב מאד מיוחד ובו היה קשה מאד לתפוס את עוצמת האימפריום הזה. זה היה אימפריום של מעצמה עולמית יחידה בעלת עוצמה צבאית ותרבותית שלא היתה כמוה בתולדות האנושות. יחד עם זאת, במושגים של ימינו, קורא העיתונים של שנת 69 לספ', היה משוכנע שהאימפריה עומדת על עברי פי פחת וקרובה מאד להתפורר. למעשה, האימפריום נמצא באחד מנקודות השיא שלו וצריך להיות אימפריה רחבת ידיים ובעלת אינסוף משאבים (כמו האימפריה הפרתית) כדי לעמוד מול עצמתה. לאומה קטנה ומפולגת, מסוכסכת ומפוזרת בין נוכרים ולאומים עוינים, לא היה סיכוי מול הרומאים. הבעיה היתה שהיה צריך להיות אדם מתוחכם ביותר כדי להבחין בכך. לא לחינם, האליטה של משפחות החשמונאים והכוהנים, אנשי הסנהדרין וגם מנהיגי הרבנים הפרושים כמו רבן יוחנן בן זכאי, היו אלו שהתנגדו למרד ברומאים. התמיכה בקנאים הלאומיים באה מן השכבות העממיות יותר ויהודים חדשים כמו האדומים. מכאן ואילך ההיסטוריה היא מאד פשוטה. הקנאים היו פרימיטיבים ולא מתוחכמים מספיק כדי להבין שאין להם סיכוי לנצח את הליגיונות הרומאיים וכוחות העזר שלהם, כמו שהאחים המכבים ניצחו את הסלווקים. הנציבים הרומאים התעללו ביהודים באופן שהביא אותם לידי ייאוש והקשה להבחין בכך כי בטווח הרחוק הרומאים היו סובלנים מבחינה דתית ואיפשרו לאזרחי האימפריה לשמור על אורחות חייהם, כל עוד שלמו מיסים ולא עשו בעיות. הטעות שעשו הקנאים וחוסר ההבנה שלהם היא שהוציאה את העם היהודי לגלות. המצב הזה לא קיים היום. אני מעדיף אנלוגיה אחרת: צרפת של 1899 - שלהי פרשת דרייפוס. כמו בישראל היום, פרשת דרייפוס ביקעה את האומה הצרפתית לשני חלקים: שמרנים מול ליברלים. הסכסוך הזה שבר את החברה הצרפתית, פגע אנושות בכשירות הצבא הצרפתי וכל זה כאשר ברקע הקיסרות הגרמנית-פרוסית הולכת ומתגבשת ומתחזקת. מה שקרה הוא שקמה ממשלת מרכז שלאורך זמן הצליחה להנמיך את הלהבות ולחצוץ בין הניצים. בראש הממשלה עמד עו"ד רפובליקני בשם ולדק-רוסו וממשלתו היתה קואליציה של אנשי ימין מתון (הגנרל גאליפה) ושמאל מתון (מילראן). איש מהם לא היה מנהיג כאריזמטי כמו מנהיגי שמאל כמו גאמבטה, ז'ורס ובלום או נפוליון שכל העת החדשה בצרפת טבועה בחותמו. אבל בעיקשותם להימנע מכל המחלוקות שהביאו לפרשת דרייפוס ולסיים בפשרות הגיוניות את הפרשה, לאט לאט הם הצליחו להוציא את צרפת מן הבור של דרייפוס. לא שלפרשה זו לא היו השלכות ארוכות טווח על צרפת, אבל לפחות ממלחמת העולם הראשונה, צרפת יצאה מנצחת. האם גם ישראל תמצא מנהיגים של פשרה שיצליחו לרפא את השבר המפלג את ישראל לשניים ויצליחו לחבר את שני החלקים לאומה אחת שיש לה רצון לאחדות ממלכתית ולא לפילוג לגורמים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא נשמע לי תמהוני. לא היה פשוט בעולם העתיק לחזות את תגובת היריב. לא היה כל כך סיגינט. לגבי היהודי החדש- לא התכוונתי איש צבא במפגיע. התכוונתי אנטי גלותי- שזוף ושרירי. שמעון פרס היה היוצא דופן. ואם אנלוגיות, אז כשאני מחפש את התקופה הכי דומה להיום בהיסטוריה היהודית אז נראה לי שתקופת אלכסנדר ינאי ושלומציון היא המקבילה הכי טובה. הריבונות היהודית בא''י שנמשכה כבר שניים-שלשה דורות תוך כדי כיבושים והרחבת הממלכה, והמאבק המתמשך בין הצדוקים לפרושים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשכתבתי תמהוני התכוונתי לתמיכתי העקבית בבחירת אייזנקוט למנהיג השמאל לבחירות הבאות איש עוד לא חשד באייזנקוט שהוא כריזמטי או מגנט קולות ובכל זאת לענ"ד הוא האיש המתאים לתואם ולדק-רוסו הצרפתי. במהלך פרישת תגובותי, השמטתי עניין זה, מפני שהתגובות התארכו גם בלעדיו. בכל אופן מפני שנראה שלפיד וגנץ אינם מסתדרים ומפני שגנץ נוטה להבטיח הכל לכולם בנוסח נתניהו, וגם נוטה לפזר הצהרות אידיאולוגיות ריקות ממהות מעשית, חשבתי שראוי לתת לאדם אחר להוביל את המחנה. באשר לאלכסנדר ינאי ושלומציון, הס מלהשוותם למנוול ועוזריהם. אלכסנדר ינאי היה קצת רבין\אהוד ברק. חייל גיבור קרבות וכיבושים שלא כל כך הצליח להסתדר עם מנהיגי הפלגים והסיעות בזמנו. שלומציון (אלכסנדרה) מדרך הטבע היתה מעט פחות לוחמנית, אבל הפגינה הרבה מתינות וכישרון דיפלומטי והצליחה לנווט לא רע בין הסיעות והיריבויות של זמנה. למרבה הצער, אאל"ט, מלכותה נמשכה 9 שנים בלבד. כמו שליטים מצליחים אחרים, חטאה העיקרי היה שהורישה את המלכות לבניה שהסכסוך ביניהם הביא לקץ שלטון החשמונאים. נראה שיוספוס פלאביוס האשים אותה כמו את יתר החשמונאים במה שקרה ליהודה בסופו של דבר ולכן קצת השחיר אותה. בין בעליה לבין הורדוס הגדול, שלומציון היתה ממש מציאה. אני ספור שהזמן אינו מתאים לאנשים כריזמטיים מדי. מה שנדרש הוא מישהו קצת אפור שלא יבעיר בעירות ידשות, אלא ינסה להנמיך את אלו הקיימות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לוי אשכול! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אפילו לוי יצחק זה כבר לא יהיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצד שני אשכול נבו עוד איתנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, עד כה לא התרשמתי כל כך מכתביו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נסה את ''אבא של עמליה נוסע לאוסטרליה''. ספר נפלא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאשר אתה ממליץ על ח"כ די אפור לתפקיד רוה"מ, יש להודות, אתה מזמין קצת חידודים על חשבונך. אני לא מתלונן. אני כן רוצה להדגיש כי התמיכה שלי אינה נובעת מפולחן אישיות או משהו כזה. לדעתי זו מסקנה מתבקשת מקריאת המציאות שלי. ולכן לא די בחידודי לשון כדי לסתור אותה. צריך לערער או על קריאת המצב שלי או על הסקת המסקנות שלי. א. אין מקום ואין זמן לפרט כאן את מעללי לוין-רוטמן והמהפכה המשפטית שלהם. התוצאה היא ברורה: הם הצליחו לבקע את הקואליציה הישראלית ל-2 חלקים שאין להם מצע משותף לפעולה פוליטית יחד. המהפיכה ניתצה סופית 3 חבקים שהחזיקו את האיחוד הזה: הערבות החברתית ההדדית, שלטון החוק והשירות הצבאי. האסוציאציה שלי היתה למצבה של צרפת ב-1899, לאחר שפרשת דרייפוס פילגה אותה בין שמאל לימין. ב אם לא די בכך, נוצר מצב בו הגורמים הרדיקליים השתלטו על הגה השלטון. משהו בנוסח הסיטואציה האיראנית. כבר כאשר הוכרזה ממשלת הימין המלא ובעצם כל השמאל-מרכז הודר מן השלטון, היה ברור שמדובר במעשה אוילות. הרחקת החלק היצרני והדומיננטי של החברה משולחן השלטון אינו יכול להיות רעיון טוב. ככל שחולף הזמן מתברר שמדובר גם ברעיון אובדני. בסדר הקודם של הדברים היה שת"פ בין כוחות מתונים לכוחות רדיקליים יותר ליד הגה השלטון. הרשות המבצעת פעלה באופן מתון. הרדיקלים לא קיבלו את כל האג'נדה שלהם, אבל לא התנגדו למה שכן בוצע. בסדר החדש של הדברים, הכוחות הרדיקליים שבמשך תקופה ארוכה גדלו דמוגרפית, החליטו שהם חזקים מספיק בעצמם והרחיקו את המתונים מן ההגה, מתוך כוונה לממש את האג'נדה המלאה שלהם. הצרה היא שהחלק המתון לא מוכן בשום אופן לשת"פ עם האג'נדות החדשות. הרשות המבצעת מוצאת עצמה במצב בו היא מנסה לממש אג'נדות מקסימליסטיות כנגד התנגדות של החלק החשוב והמשמעותי של החברה הישראלית. ג. התוצאה היא הרקורד הגרוע ביותר של ממשלה בשנתה הראשונה. מה שמחזיק את הממשלה הכושלת הזו היא הלכידות הפנימית החזקה של הקואליציה ההומוגנית יותר הזו. ד. התוצאה היא התנגדות נחושה של המתונים בצורת תנועת המחאה מול חוסר אונים וחוסר מעש של האופוזיציה הפוליטית. ה. הכישלון של האופוזיציה הפוליטית הוא בכך שלא הצליחה להשתלב בתנועת המחאה. אני לא מכיר איזשהם חילוקי דעות אידיאולוגיים קרדינליים בין תנועת המחאה לאופוזיציה. זהו נטו מחדל של ראשי האופוזיציה. ו. גם מחוץ לתנועת המחאה יכלה האופוזיציה לפעול באופן מוצלח יותר גם מול בלוק ה-64. האופוזיציה יכלה להתאחד, מאחורי מנהיג מוסכם ולבנות אותו כמנהיג ההתנגדות לממשלה וכמועמד בטוח להחליף את רוה"מ הנוכחי. מפלגת האופוזיציה היתה צריכה להקים ממשלת צללים וכך גם לחלק את עבודת התגובה למשרדי הממשלה השונים בין חברי האופוזיציה וגם לבנות את מעמדם כשרים מיועדים. ז. במקום זאת התבצרו ראשי האופוזיציה מאחורי טינות אישיות ואיסטרטגיה של one trick pony: עשה מה שפחות. כך תרגיז מינימום מצביעים. הטריק הזה אולי הביא אותם לרוב קטן שלהערכתי יכל להיות גדול יותר. ח. במידה והמתונים יצליחו לחזור לשלטון, המשימה מס' 1 שלהם תהיה לנסות לחבר מחדש את הגוש הישראלי שהתבקע. כדי להצליח במשימה עדינה וקשה זו, נדרשים מנהיגים יותר מוצלחים במסה ומעש הפוליטי מאשר גנץ ולפיד. אני לא יכול לומר שראיתי סימנים לכך שאייזנקוט הוא כזה, אבל הוא כרגע הבא בתור ואני לא רואה שום סיבה לדבוק במנהיגים שכבר קיבלו הזדמנות די והותר ולא סיפקו את הסחורה. אני גם לא רואה סיבה לחשוב שגנץ ולפיד יהיו מוצלחים יותר בעתיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. פרשת דרייפוס היתה זרז להקמת המדינה, ויהיה עצוב אם פרשת ביביפוס תעשה את הדבר ההפוך. ג. מה שמחזק את הצורך לשקר בסקרים ולהגיד שאנחנו עומדים להצביע לאחת ממפלגות הקואליציה. שיחשבו שיש להן אלטרנטיבה. ה. לפחות בתחילת הדרך המחאה לא רצתה להזדהות עם צד אחד במפה הפוליטית בתקווה למשוך לשורותיה גם מצביעי ימין. דומני שעם הזמן הטונים השתנו, אבל האופוזיציה משחקת אותה צדיקים ומניחה למישהו אחר לעשות עבורה את העבודה. לדעתי היא עושה נכון. ו. מסכים, אלא שלפיד ירצה להסתמך על מס' הח''כים בפועל וגנץ על הסקרים. ח. בכל מקרה, אם הממשלה תוחלף יהיה מיעוט לא קטן של אנשים שירגישו שגנבו להם את השלטון, ואני מתקשה לראות מנהיג שצליח לאחות את הקרע. אולי אפשר לשבט את בגין, הוא היחיד שיש לו סיכוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במחאה משתתפים לא מעט ימנים. לאחרונה התחילו לחלק בחיפה חולצות של ''ימין דמוקרטי'' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אאל''ט אצלנו הטונים נעשים יותר ויותר אנטי ביבי ככל שהזמן חולף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ג. לא חשבתי על זה, אבל ידעתי שאצל הימין התפתח מין תחביב כזה של לשקר בסקרים. זה נובע מהשנאה לשמאל והרצון ל''התעלל'' בו. אני מניח, שהמשמעות היא שהרוב בסקרים, עשוי להיות קטן יותר במציאות. ו. מאחר ושניהם אינם מתפקדים היטב כראשי אופוזיציה, וכנראה גם לא מסתדרים אחד עם השני, ראוי להחליפם במועמד שלישי, אייזנקוט. ח. מסכים. משימה כמעט בלתי אפשרית. בצרפת, הטריק היה קואליציה של ימין ושמאל. אצלנו המנוול הרס את הליכוד מבפנים. יש מעט מתונים בתוך הליכוד וקשה לדעת כמה אלקטורט יעמוד אחריהם, אם יצטרפו לממשלת ההצלה. רוה''מ, לדעתי, רצוי שיהיה איש צבא, מפני שיהיה צורך להשתמש בצבא כדי לדכא בכוח גידולי פרא שצמחו כאן (הפגנות אלימות, חסימות כבישים, הטרדת אנשי ציבור בבתיהם וכמובן תרבות הפרעות ביו''ש). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעניין איחוי הקרע בעם, תרשה לי לצטט מתוך הודעת וואצאפ ארוכה של משה רדמן (גם הציטוט ארוך, סליחה) """ ובה בעת היד השנייה בונה. היד השנייה כותבת מחדש את הסיפור הישראלי דרך הרגליים, דרך הפרצופים, דרך המקומות, הביחד, החוויות, האחדות והמסירות לרגביה של הארץ היפה הזו. היד הזו מפחידה את נתניהו ואנשיו אפילו יותר מהיד הנאבקת, הם יודעים טוב מאוד שאת הסיפור שאנחנו כותבים בימים אלו הם היו צריכים לכתוב לפני עשרות שנים ולא עשו את זה. הם יודעים שכל מקום שנגיע אליו וכל אדם שנצליח לגעת בו, מבעד לחומת ההסתה והשנאה שיצרו סביבו, הוא אדם שיערוק ממחנה ההפיכה למחנה הליברל-דמוקרטי. זו הסיבה שהם מגבירים את ההסתה, זו הסיבה שהם טורחים לשקר ולהציג אותנו כמי שכותבים מחדש את הסיפור הישן, פריוולגים שעורגים לעבר וחוששים לפריוולגיות שלהם, אבל זה שקר! הסיפור הישראלי החדש שיבנה כאן אחרי שהעם בישראל יעצור את ההפיכה ויעלה את ישראל חזרה למסלול הוא כזה שלוקח את מה שטוב ונכון מישראל הטובה והישנה אבל מתאים אותה לעידן החדש באופן שבו גם ילדים וילדות מהשכונות של לוד כמוני או מקרית שמונה, חורפיש, בית שאן, אופקים, רהט או אום אל פחם יוכלים להרגיש חלק ממנו. סיפור של ישראל יהודית ודמוקרטית, אבל גם שיוויונית והוגנת יותר, שיוויונית יותר כלפי נשים, כלפי בני כל הדתות, כלפי להט״ב ועם שוויון הזדמנויות מלא לכל ילד וילדה מכל מוצא, גזע, רקע או אזור מגורים. השהייה בצפון והמחשבה על ערי הצפון בשבועות שלפני המסע הטריפו אותי, כמי שגדל בעיר שנמצאת 20 דק׳ מתל אביב אבל נראית 50 שנה אחורה בכמעט כל קנה מידה, אני לא מצליח להבין באיזה עולם זה הגיוני?! באיזה עולם הגיוני שאזרח שזקוק לטיפול רפואי דחוף בעיר ואם בישראל כמו קרית שמונה צריך לנסוע 45 דק׳ לביה״ח, עובדה שעולה בחיי אדם שנה אחרי שנה? למה מגיע לאדם כזה גזר דין מוות רק בגלל שהוא גר רחוק מהמרכז?! באיזה עולם ערים יפהפיות כמו טבריה וצפת, נכסי צאן ברזל של העם היהודי ומהערים העתיקות בהיסטוריה שלנו נרקבות ומתפרקות לרסיסים בגלל ממשלות שמוכרות אותן לאריה דרעי וחבר מרעיו תוך מכירת הציבור היצרני בעיר שנאנק תחת הקושי וההתדרדרות. באיזה עולם מבטיחים לקרית שמונה והגליל רכבת כבר 30-40 שנים אבל לא מוצאים את התקציב לעשות את זה, מבטיחים אוניברסיטה בתל חי שתקפיץ את האזור אבל לא מוצאים תקציבים להוציא את זה לפועל אבל ממשיכים להעמיק את הבורות של הציבור החרדי עם עוד מיליארדים לחינוך ללא לימודי ליבה וממשיכים לבנות ולסלול ביו״ש ללא בקרה עם יותר מ-10 מיליארד ש״ח לכבישים ביו״ש שאושרו בתקציב הנוכחי! למה כביש או מחלף לאיזה ישוב מבודד עם עשרות משפחות ביו״ש חשוב יותר ממאות אלפי תושבי הגליל שלא יכולים לנסוע ברכבת כמו אזרחים במדינה מתוקנת?! למה ילד חרדי או מתנחל באיזה ישוב מבודד חשוב יותר מילד בלוד, בדימונה, קרית שמונה או בית שאן?! ממשלת ״הימין מלא מלא מדברות על שיוויון הזדמנויות, על הפריפריה ועל אזרחים סוג ב וישראל השניה. אבל בו זמנית מעמיקה את הפער ולאחר מכן משתמשת בכעס הזה ובתסכול ככלי ליצירת שנאה ופילוג, ממש טיפוח הקיפוח. וזו הסיבה שאני אופטימי - המשבר הנוראי הזה הוא קשה, הוא מעיק על הנפש, הוא מעורר חרדות ותהיות על עתיד ארץ ישראל האהובה שלנו, אבל הוא גם הדבר הטוב ביותר שיכול היה לקרות לישראל. העובדה שהוא משבר חד וברור, העובדה שהמסכות הוסרו והבנו בדיוק מה הכוונות של הקיצוניים בצד השני, הובילה אותנו, את העם, להבנה שאנחנו חייבים לקחת את המושכות של המדינה לידיים. הם ידברו על הפריפרייה ואנחנו נגיע אליה הם ידברו על שיוויון ואנחנו נדאג שהוא יקרה הם ינסו לרסק את הדמוקרטיה ואנחנו נדאג לבצר את כוחה לעוד עשרות שנים זה עלינו לדאוג לנצל את המשבר הזה כדי לבנות מחדש למרות הקושי, למרות החרדה, למרות אי הוודאות. תסתכלו עלינו, על האנרגיות והנחישות במחאה הזו. על יותר מ-2.2 מיליון אזרחים שיצאו פיזית להפגין לפחות פעם אחת מאז תחילת המחאה והמיליונים שתומכים מהבית ותבינו שלא רק שזה אפשרי, זה מחויב מציאות. שום שלטון בעולם לא יצליח לפעול בניגוד לרוב בעם - הרוב המספרי (למעלה מ-80% מהציבור מתנגד למהלכי ההפיכה המשטרית של הממשלה), הרוב בתוצר, בתרומה החברתית, במסירות הנפש בצה״ל. מרתין לוטר קינג אמר בנאומו האחרון יום לפני שנרצח: ״רק כאשר חשוך מספיק, יכול אדם לראות את הכוכבים״ וזה המסר שאני לוקח מכל אחד מהמסעות האלו, כמו גם משיחת אגב בהפגנה, מעגל שיח או ערב עם פעילים - עם ישראל נמצא בתהליך היתפכחות וגמילה. היתפכחות וגמילה מהשנאה, מהאנטי, מהשיסוי והגמילה הזו היא גמילה קשה, הסרת המסכות הפתיעה ובילבלה רבים, אבל אני סמוך ובטוח שבסוף התהליך הזה שיקח חודשים ואולי שנים, ישראל תחזור להיות חברת מופת. חברת מופת במדינה יהודית, דמוקרטית ושיוויונית יותר, כזו שכל אזרחיה שווי חובות, זכויות והזדמנויות. ולכן כששואלים אותי מה לגבי פוליטיקה והיום שאחרי? אני עונה - האחריות לשינוי הזה, לכתיבה הזו של הסיפור הישראלי החדש היא לא עלי, על שקמה, איל, מורן, קרין, רן, עמי או כל ״פרצוף מוכר״ אחר. האחריות לשינוי הזה היא על כולנו, על כל אחד ואחת ממיליוני האזרחים שיוצאים לרחובות. כל אחד ואחת מאיתנו צריך להבין שנגמרו הימים שאפשר לעשות מיקור חוץ לדמוקרטיה שלנו, לערכים שלנו, לעתיד של המדינה שלנו, ושחזקה עליו להיות שליח ציבור (החב״דניקים קוראים לזה ״שלוחים״) של הסיפור הישראלי החדש. כל אחד איפה שהוא יכול - בפוליטיקה, בעשייה חברתית, בועד הכיתתי, בחינוך ודרך ארץ - בכל מקום. ורק ככה נבנה את המדינה הזו מחדש! רק ככה כשהיד הנאבקת תנצח במאבקה יהיה עם מה ועם מי לבנות כאן מחדש. """ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אח, רדמן הוא איש יקר, מה היינו עושים בלעדיו. שאפו! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלוואי שהוא צודק, אבל כשהוא כותב "זה המסר שאני לוקח מכל אחד מהמסעות האלו" הוא מתעלם מכך שהוא שומע מדגם מאד מוטה של דעות. איך הוא חושב לרתום את האנרגיות האלה לטובת בנייה של משהו חדש, למשל איך ייפתר הפרדוקס המטלטל הזה בשעה שרבע מחברי הכנסת הם דתיים כבר היום, והחלק הזה רק יילך ויגדל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שחבר כנסת הוא דתי, או אפילו חרדי - לא מחייב שאוטומטית הוא מזלזל בחשיבות של הפיקוח על הבנייה. צריך להשתחרר מהפרדיגמה של ''אוי לא, דתיים, הכל אבוד''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוטוטומטית או לא, המספרים לא משאירים ספק בקשר לסדר העדיפויות של הציבור במשך עשרות שנים. צריך להשתחרר מהאופטימיות של "הו, הצלחנו להאט את הדהירה, מחר נקים כאן ארץ חדשה". (אגב, איפה היינו היום אלמלא הנס שקרה עם העלייה מרסיסי ברה"מ לפני כשלושים וחמש שנים?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכל נכון, רק לא ברור איך אתה מושח אותו למנהיג. כפי שכתבתי לך בתגובה קודמת מזמן- מנהיגות לוקחים, לא מקבלים במתנה. לכן גם כתבתי לוי אשכול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסדר. גם אשכול לא רצח את ב''ג. גנץ יפרוש ואייזנקוט ייבחר במפלגה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לוי אשכול הוא דוגמא למי ש*לקח* את המנהיגות? עכש"ז הוא "קיבל את דין התנועה" (וכמוהו גם גולדה). ככלל, המילכוד הוא שמי שרוצה להיות מנהיג של בית המשוגעים שנקרא מדינת ישראל מוכיח בעצם רצונו שהוא מטומטם עד כדי כך שאסור לתת לו להנהיג אפילו את ועד הבית. משל יותם הוא בעל ערך אוניברסלי, לא נקודתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לוי אשכול היוצא מהכלל. השאיפה של שוקי למנות מישהו מאחורי הצאן לא ישימה באקלים הנוכחי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כמובן לא ממנה אפאחד, אבל כן הייתי רוצה לשתול במוחות של מי שלא חשבו על כך עד עתה, שהנה יש בנמצא (ולא במוחם של פרשנים) פוליטיקאי שיש לו כמה תכונות שנדרשות מאד בזמן זה. הגרוע ביותר הוא שאנו שוקעים בייאוש ולא רואים שומדבר טוב באופק. שוב, בלי לרדת לניתוחי עומק של המצב, אינספק, שכפי שכמה מיכם כותבים, יש למדיה החברתית תרומה לא מבוטלת לחימום האוירה, להבערת חומרים דליקים ולהקצנת עמדות רדיקליות. נראה שמערכת הפצת המידע המפוקפקת בתוספת פרשנים ומסיתים חובבים מייצרת פידבק חיובי להבערת ופיצוץ כל מקור למהומה בכל מקום. נראה שהרשתות הללו מקדמות פוליטיקאים מדיחים ומסיתים וחסרי תודעת או יכולת שירות. נראה שמנהיג שמדבר פחות ואינו נחפז להגיב על כל פליטת פה או פייק ניוז ואשר מכוון להרגעת הרוחות ולא להלהטתן עשוי רק לשפר את איכות חיינו בימים אלו. רוה"מ המנוול שלנו פולט משהו על הקב"ה שלא תמיד הגן על יהודי אוקראינה ומייד נזעקים דוברים חרדיים מכל עיתון ואתר לזעוק "שאבאס קוידש". איני חובב של הז'אנר, אבל יש כמיליון חרדים. האם כולם מטומטמים ואוילים שאיבדו קשר עם המציאות ואינם מבינים שרוה"מ בסה"כ עושה את חובתו. אם הובאה לידיעתו העובדה שיש סכנה בנסיעה לאומן השנה, מחובתו לדווח על כך לציבור הנוסעים הפוטנציאלי? יותר סביר שיש כמה פאנליסטים המפזרים את פניניהם בחינם וכמה בעלי עניין בנסיעות האלו והללו עושים סיבוב על העניין. מה שנדרש לנו ודחוף זה מישהו שיוריד את רמת הלחץ והעצבים ויחליף את המנוול מצית התבערות ומלבה הלהבות. מדוע רוה"מ צריך לעסוק בנסיעות לאומן? למשרד החוץ אין די עובדים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בראיון עם אניטה שפירא היא הדהדה משהו שטענתי מזמן- ראשי ממשלה מושחתים לא היו חסרים לנו, אבל זו פעם ראשונה שראש הממשלה מעמיד את האינטרסים האישיים שלו מעל מה שלכאורה גם לדעתו הם האינטרסים של המדינה. מכאן המשכתי להרהר ברמה הנמוכה של מנהיגים שאנחנו סובלים ממנה כבר זמן מה, שגורמת לנתניהו לזרוח כמו סופר נובה, לחזור לשלטון שוב ושוב ולהחזיק בו לתקופות ארוכות, בזמן שכל מתחריו (למעט שרון) נכשלים בכך. אני מסתכל על חברי הכנסת וראשי המפלגות, נזכר באמרה "לכל עם השליטים המגיעים לו" וחושב- לא. מגיע לנו יותר טוב מזה. ואז אני חושב- מה גורם להתדרדרות הזו? למה כל כל הרבה חברי כנסת מציגים כזו תת רמה? לא כישורים, לא כריזמה ואפילו לא יכולת רטורית. ואז אני מתחיל לחשוב- אולי יש איזו בעיה מערכתית שגורמת לחרא לצוף למעלה. במשך 50 שנה יכולת לסמוך על כך שגם אם אתה לא מסכים עם המנהיגים, עדיין הם פועלים עבור מה שבעיניהם הוא טובת המדינה. טוב, לא החרדים. טובת הקהילה שלהם תמיד עניינה אותם יותר מטובת המדינה. אבל זה התפשט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתניהו הוא סופר ג׳ורה ולא סופר נובה. הוא פשוט מתאים לעידן הפוסט מודרני. ריבוי ערוצים, תיבות תהודה, מציאויות חליפיות. תחזור לסיבוב הראשון שלו כרה״מ. הייתי שומע את אביב בושינסקי דובר רה״מ ומיד ידעתי שמגיע שקר. באקלים הנוכחי הטכנולוגיה אפשרה לנתניהו לבנות את מכונת הרעל, ועד לא מזמן הוא כמעט ולא נדרש להסית בעצמו. להבנתי הוא גם השתלט על מרכז הליכוד ודאג שנקבל את כל החרצף הזה. כידוע שימש גם כמביא והמוציא של מפלגות אחרות בימין הקיצוני. נתניהו הוא אשף בניצול העידן הפוסט מודרני לרעה. דרדר את הפוליטיקה לרמה של כיתה ז, התלמיד השנון שלא בולם את פיו ואומר גסויות על תלמידים אחרים לצחוקם המשועשע של כל השאר. כל יום כל שעה, כל השנה. לא רק בבחירות |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא קונה את ההסבר הזה. נתניהו אכן מנצל היטב את החוליים, אבל הוא לא יצר אותם. הוא גם לא מסביר את הרמה הנמוכה של מנהיגי המפלגות האחרות, שגורמת לי להתגעגע לנפתלי בנט. אני מתקשה לקלוט את זה. נפתלי בנט, לשעבר יו''ר מועצת ישע, הוא הפוליטיקאי המועדף עלי בעשור האחרון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה המקום להזכיר שוב את הפנינה של עומר: מצבה העגום של הפוליטיקה הישראלית במשפט אחד: נפתלי בנט מונה לראש הממשלה, ואלה חדשות טובות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי אתה מפספס משהו. המנוול ובנט הם ראשי הממשלה הגרועים ביותר שהיו למדינת ישראל by far. ה-catch הוא שאצל שניהם זה לא קרה מתוך כוונות רעות. נפתלי בנט הוא בו זמנית נציג של הפלג הדתי-ממלכתי משתלב שהוא אליטה דתית קטנה וחשובה. אלא שהוא גם פוליטיקאי כושל ונגוע בהיבריס מן הסוג הנפוץ אצל חובשי כיפות. כרוה"מ, כהונתו זוכה לציונים טובים. הבעיה היא שמכשלותיו היו במעשים שלא נעשו בזמן ממשלתו והבחירה אומללה של חברי המפלגה שלו שקצרה את ימיה. המנוול הוא אדם מיוחד במינו. אדם אינטלגנטי מאוד וקורא ספר אמיתי. הוא גם פוליטיקאי מתמיד ומצליח. הבעיה שלו היא שהוא איש ביצוע מן הסוג הגרוע ביותר שפורח תתחת חסות המדיה החברתית. מי ששרת בצבא מכיר את דמות המפקג המפזר פקודות שאיש אינו משגיח שהן תתבצענה. הוא קלט שמהלך פוליטי שאינו מהדהד במדיה, כאילו לא היה. גרוע מזה, הוא באופן תת הכרתי הבין שמהלכים פוליטיים שאינם אלא הד תקשורתי שאין להם כלל השלכה במציאות, הם מהלכים פוליטיים פופולרים,ז משום שאיש אינו נפגע מהם. דוגמה? תמיכתו בשתי מדינות לשני עמים. הדברים הגרועים ביותר שקרו למנוול, קרו שלא באשמתו הישירה (כמו מהלך לוין-רוטמן). הוא פשוט מתקשה להתמודד עם אנשים שלא רק מדברים, אלא גם מנסים לממש את הבטחותיהם. בזמנו של המנוול הליכוד התרוקן ממצביעי מעמד הביניים החילוני-אשכנזי. היום זו מפלגה של מזרחיים ודתיים שהמנוול הוא גלימת מאחז העיניים,ש המאפשרת לליכוד להציג עצמו כמפלגה לאומית ולא סקטוריאלית. האלקטורט והתפאורה הפוליטית הזו הפכו לרקמה חולה המקיימת מעגל סגור של ביו פידבק. הרקמה ניזונה מן השלטון, בזמן שהשת"פ בין מרכיביה מאפשר את המשך ההחזקה בשלטון. זה מין טריק קוסמים מאחז עיניים, בו האדם האינטלגנטי ביותר בשטח מאפשר את ביצועם של המהלכים המטופשים ביותר. הבעיה העיקרית שלו זו נטישת הבייס האשכנזי את המפלגה שלו. דבר שהופך את הטריקים שלו ליותר ויותר ריקים. המנוול רוצה מאד הסכם עם סעודיה, אבל איך זה יבוצע כאשר האלקטורט שלו מתפלץ מהעברת כמה רכבים לאוטונומיה הפלשתינית ומתעקש לחולל פרובוקציות ביו"ש? אורח החיים המושחת של המנוול שחק עד דק את הבייס של שלטונו. האם הבייס ימשיך להצטמצם כאשר הממשל יחשף יותר ויותר כמפזר הבטחות ללא כיסוי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אורח החיים המושחת של המנוול שחק עד דק את הבייס של שלטונו'' - לדעתי השחיקה אינה קשורה כלל לאורח חייו של מנהיגנו הדגול. ''הדברים הגרועים ביותר שקרו למנוול, קרו שלא באשמתו הישירה (כמו מהלך לוין-רוטמן)'' - נתניהו ידע בדיוק מה לוין מתכנן. התגובה הציבורית היא שהפתיעה אותו, וזאת הסיבה שהוא לא מיהר להסתייג מה''רפורמה'' מיד כשהוצגה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בספק אם המנוול ידע בדיוק מה לוין-רוטמן מתכננים. אני בספק אם הוא התעניין כל כך. הקונספט הזה של אנשים שאומרים דברים ובאמת מנסים לממש אותם, פשוט התרחק ממנו מאד. לדעתי הוא הופתע מן התגובה הציבורית, דוקא מפני שלא התעניין יותר מדי. הוא היה בטוח שמדובר כרגיל בהבטחות בחירות ריקות מתוכן ובאיומי סרק על המערכת המשפטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רק ידע, אלא תכנן ושלח אותם לבצע. אל תלך שולל אחרי תיאטרון הבובות. יש לו מפעיל אחד ואין בלתו. אתה נופל בדיוק למניפולציה שהוא רוצה שתיםול בה. אבל זה לא אישי נגדך, גם לאמריקאים הוא מוכר את הלוקש הזה. אלף-בית של אחיזת עיניים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יאפ. ההתנגשות של הממשלה הזאת עם שלטונחוק זה לא באג בהובלת ה״קיצוניים״. זה פיצ׳ר של תוכנית המאפיונר הראשי נתניהו וחייליו לארדואניזציה של ישראל. הם *צריכים* את ההתנגשות עם שלטונחוק/בג״ץ על מנת להכין את הקרקע לשלב הבא (ה-D9). זאת לא תאונה שהממשלה הזאת וביבי נכנסו אליה בטעות. זאת תוצאה ישירה של ההסתבכות של ביבי בפלילים והחלטתו ללכת במסלול אל תורכיה/פולין/הונגריה כדי להישאר בראש הפירמידה ולשלוט על גורלו. זה קרב על חייו ומעמדו. ה״קיצוניים״ הם לא ה״מובילים״. הם הפיונים ששמו על הלוח בגלל שהם מתנהגים בצורה בה צפוי שהם יתנהגו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
+1 (הייתי מוסיף 2 אבל המערכת לא מאפשרת). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש בינינו מחלוקת ארוכת ימים לגבי פרשנות המציאות. לדעתי המנוול לא צריך מהפכה משפטית. מה שהוא צריך זה להטיל אימה על המערכת המשפטית. ואת זה הוא כבר השיג. כדרכם השופטים כבר החליטו מבלי להחליט לאפשר למנוול לכהן כרוה''מ במשך חודשים ושנים, בעוד משפטו ממשיך לשייט לאיטו עד לזמן שבו פסה''ד יהיא חסר חשיבות. לגבי פסה''ד העתידי והאומלל הזה אני בספק אם הוא יכול להיות הוגן. כבר במצב היום, אפאחד לא יכול להתמנות לעליון לחא הסכמת הממשלה ושופטי המחוזי בודאי יש להם אספירציות בכיוון הזה. אני לא טוען שהמנוול יצא מגדרו כדי למנוע דריסה של המערכת המשפטית, אבל הוא לא ממש צריך את זה. אם הממשלה שלו תקבל שקט ברחוב ע''י גניזת התכנית המשפטית החצי אפויה של גאוני הימין המשפטיים, הוא יעשה את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפרופו אחיזת עיניים, אם מישהו מכיר סיפור קצר מאת סטיבן ליקוק (Stephen Leycock) בו אב, או סב, של מישהו נותן לו עצה בעניין איזו התערבות "בטוחה" שמישהו יציע לו בעתיד על איזה קלף שיקפוץ מהחפיסה וישיר את התקווה או משהו כזה - ובכן אם מישהו יכול לתת לי קישור לסיפור או אפילו רק את שמו אהיה אסיר תודה לנצח, או לעשר דקות, מה שיבוא קודם. ג'פטו לא יודע על מה אני מדבר. הייתכן שלא אימנו אותו על האוסף בפרויקט גוטנברג? לא נראה לי סביר (אופס, שוב אני עם הסבירות המשוקצת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שזה של דיימון ראניון, הגו'קר יקפוץ מהחפיסה וישפריץ וויסקי, בסוף הוא בעקביות לא עוקב אחר עצות אביו ומרוויח הון בקלפים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זכרוני הרעוע לא מטעה אותי, זה הופיע בספר מוזר ועבה עם כריכה בצבע חום שוקולד. יתכן שקראו לו האנציקלופדיה להומור, אבל אני לא בטוח. היו שם גם סיפורים של סטיפן ליקוק (משהו׳ים כמו איך להיות עשיר, קיץ של נמלים, גברת הופפשטטר מרחוב ג׳וספין) אבל לא של ראניון. ואכן העיצה היתה בסגנון ״אם מישהו יציע לך התערבות על כך שהנסיך השחור יקפוץ מהחפיסה וישפריץ לך וויסקי לאוזן, אל תיקח את ההתערבות. אחרת הדבר הבא שתקבל הוא אוזן מלאה בוויסקי״. ___ הסתייגות - כל העובדות הנ״ל מוטלות בספק. אם אכן זה הספר הנכון, קראתי אותו לפני גיל עשר. הסתייגות 2 - לא מצאתי זכר לכל זה בחיפוש גוגל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכמובן שטעיתי. אכן דיימון ראניון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואו. אני עדיין צריך להתאושש מהשוק, כי סטיפן ליקוק היה נעוץ בזכרוני כמחבר במשך עשורים רבים, ובינתיים אני בונה תיאוריה לפיה הסיפור היה משהו "עממי" ושני הליצנים אספו אותו אל חיקם בלי בושה. אחרי הכל, המרחק בין קנדה לניו-יורק אינו גדול מדי. סיפרתי כבר שגם אצל קישון מצאתי גנבות קטנות כאלה, חלקן מ"ספר הבדיחה והחידוד" וחלקן כנראה ממקור אלמוני. מה הבא בתור? הייתכן שגם "נקבו אחים, נקבו" אינו פרי מוחו של מר ליקוק? האם אינני אלא מוח בצנצנת, או שמא צנצנת בלי מוח? אתמהה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי בטוח שאתה טועה, וכמעט כתבתי שאם יש דבר בו אני בטוח הרי זה שהכותב היה ליקוק, ואז באה התגובה הנוספת של יוסי וגרמה לי להפתעה של ממש. הייתכן שכמעט כל חיי אני חי בשקר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לוין עובד על המהפכה עשרות שנים, והטענות הן שדווקא בגלל זה הוא מעולם לא היה מועמד להיות שר משפטים, עד שכנופיית ברק החליטה לתפור תיקים למנהיגנו הדגול, וטעמו השתנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנט הוא אחד מחמשת הפוליטיקאים שאחראים במידה ישירה למצב הפוליטי בישראל (ביחד עם ליברמן, לפיד, דרעי ונתניהו). הנזק שהוא גרם בכל אחת מהממשלות שהוא היה חבר בהן הוא כמעט חסר תקדים. הבעיה היא לא שאין פוליטיקאים ברמה גבוה, מן הסתם יש הרבה כאלה, הבעיה היא שהציבור מעדיף לבחור פוליטיקאים ברמה נמוכה. זה לא כל כך מיוחד לישראל (דונלד טראמפ מוביל בסקרים). פוליטיקאים כמו בנט מצאו את הדרך למקסם את האלקטביליות שלהם תוך כדי מזעור התרומה שלהם לכל דבר שלא קשור לאלקטביליות שלהם. תסתכל על הבלאגן היום ונסה לחשוב, כמה חמור יותר זה יכול להיות, זה מה שבנט היא מייצר (אם זה היה מועיל לו פוליטית). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאת הדמות של נפתלי בנט חובה ללמוד. הפער בין העובדה שרבים כאן מקבלים בדבר הנזק ההיסטרי שגרם לציבוריות הישראלית לבין העובדה שבנט הוא אדם בעל כוונות טובות המייצג שבט קטן וחשוב בציבוריות הישראלית. אני חושב שלהסביר איך אדם חיובי כזה הפך לפוליטיקאי מזיק כל כך הוא דבר שידרוש תגובות רבות. בקיצור הייתי אומר שבנט העדיף את הדרך הקצרה אל המנדט. במקום לגבש לעצמו עמדה מגובשת ועקבית ואח''כ לבקש את האלקטורט שתומך באג'נדה, הוא בחר לפזר הצהרות בלתי קוהרנטיות לכל הכיוונים, כדי להתאים עצמו לכל הדרישות הסותרות של האלקטורט. מספר האנשים ששמעתי מציגים עצמם כנפגעי בנט הוא לא יאמן. לצערי, נראה לי שגנץ ולפיד די הולכים בדרכו. משתדלים לא לומר שום דבר משמעותי כדי לא לפספס אפילו מצביע אחד. נראה שרוב נבחרי הציבור רואים עצמם כנציגי הציבור ולא כמנהיגי הציבור. הניסיון להנהיג את הציבור לפי שבשבת הרצונות הסותרים והמתחלפים של דעת הקהל הוא איוולת מדרגה ראשונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוב הפוליטיקאים הם בעלי כוונות טובות. השאלה היא מה הם עושים כשהכוונות הטובות מנוגדות לאינטרס שלהם. בנט בחר, לא פעם ולא פעמיים, להעדיף את האינטרס האישי שלו גם כשהוא ידע שזה מזיק לכוונותיו ולציבור שהוא מייצג. אני מניח שהוא חשב שאם וכשהוא יגיע למעלה הוא יוכל לקבל את ההחלטות הנכונות (כמו שרון ונתניהו), ובמידה מסויימת הוא גם עשה את זה. ועדיין, הדרך שלו למעלה הרסה גם את הממשלה שלו, גם את הקריירה שלו וגם כל דבר טוב שהממשלה שלו עשתה. להשתדל לא לומר שום דבר משמעותי כדי לא לפספס אפילו מצביע אחד זה די הפוך ממה שבנט עשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בזכות בנט יש לנו כרגע את גלי בהרב מיארה ולא מלחך פנכה כמו מנדלבליט (שהבין וניחר על מעשיו מאוחר הרבה יותר מדי). גם זה משהו. ואני יוצא חוצץ נגד ההגדרה של בנט כראש ממשלה גרוע, כבר כתבתי שרק עבור טיפולו הראוי בקורונה מגיע לו אות כבוד ממאות אלפי אנשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממשלת בנט–לפיד לא הייתה מושלמת. אפשר בהחלט לטעון נגדה שהיא לא הייתה טובה (אני חושב שהיא הייתה טובה, אבל זה נראה לי ויכוח לגיטימי). היא פשוט הייתה אחרי ממשלה די גרועה (ממשלת נתניהו הרביעית. החמישית הייתה קצרה מדי) ואחרי ממשלת מעבר ארוכה. ולפני ממשלה ממש גרועה. באופן כללי, בניגוד לאותן שתי ממשלות שבסנדוויץ’, היה לי די ברור שממשלת בנט–לפיד פועלת לטובת המדינה ולא לטובת סקטורים ואנשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלק בלתי נפרד מה״מוצלחות״ של ממשלה זה היכולת שלה להיות בשלטון לאורך תקופה סבירה. מדיניות זה משהו שלוקח זמן לממש ובהעדר זמן אפשר להגיד שהממשלה הזאת אולי היתה ״מורה מוצלח״ אבל שימשה לא יותר מאשר ״ממלא מקום״ או ״מורה מחליף״ לכמה ימים עד שחזר לתפקידו המורה הקבוע שמחנך את הכיתה כבר יותר מעשור. מה שאני מנסה להגיד: אהבתם או לא אהבתם את הממשלה הקודמת, נראה לי שאפשר להסכים שהאימפקט שלה(לטוב ולרע) הוא זניח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נ.ב: אפשר לחשוב על ממשלות שנופלות לאחר תקופה קצרה אבל ביצעו איזה מהלך דרמטי שמשפיע (לטוב ו/או לרע) לאורך זמן. אבל ממשלת לפיד-בנט לא היתה רק ממשלה עם תקופת חיים קצרה - היא היתה גם ממשלה שניסתה לשמור על קיומה על ידי הליכה בין הטיפות וניסיון מודע של ״לא לעשות גלים״ כדי לנסות לשמור על קיומה. לכן היא ממשלה שניהלה את המצב הקיים, אבל למרות השם שהיא בחרה לעצמה (ממשלת השינוי) היא לא ניסתה לשנות שום כלום. שום חוקים להגבלת כהונה של ראש ממשלה, לא ביטלו את החוק המזעזע של ראש ממשלה חליפי (אלא ממש השתמשו בזה כבסיס לקואליציה) ולא עשו שום דבר מהדברים שיכלו להצדיק את קיומם בשלטון. הממשלה הזאת באה והלכה כאילו מעולם לא היתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
* פרישת סיבים אופטיים לכל בית בארץ, כולל מקומות נידחים. מה שתיק 4000 הצליח לסכל לפני 8 שנים – עכשיו זה מתקדם. * מינוי שופטים (אנחנו רואים איך הממשלה הנוכחית מצליחה לתקוע את זה שוב) * ובאופן כללי מינויים שפויים בשרות הציבורי * ההסכם עם לבנון |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקבל את ה''הערה'' שלך. קשה להגיד ממשלה רעה על ממשלה שהיא אלטרנטיבה לממשלות החורבן וההרס של המנוול. ההסכם עם לבנון הוא דבר שטוב שנעשה ותועלתו רבה מנזקו. אבל אינו בבחינת הישג. למעשה נעשה ויתור גדול במטרה להשיג את ההסכם עצמו והטעות הטקטית של ממשלת בנט-לפיד היתה בניסיון להציג את תוכן ההסכם כהישג. אני תמה גם היום, אם גם נתניהו היה חותם על ההסכם הזה. קשה לדעת. מצד אחד אני רואה שהמנוול מטיל משקלו לטובת ההסכם עם סעודיה למרות שזה יסבך אותו עם הגורמים היותר קיצוניים בממשלתו. מצד שני, יש מצב שהמנוול היה מוותר על סגירת עוד תיק המהווה פתח לסכסוכים עם לבנון, אם הדבר היה עולה לו בחיכוכים עם שותפיו המוטרפים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנסה לשפוט אותו כפוליטיקאי (ולא רק כראש ממשלה). הוא אמנם היה ראש ממשלה בינוני (או, אם מודדים באופן יחסי למי שבוא לפני ואחריו, אפילו טוב) אבל הנזק שהוא גרם כפוליטיקאי (כולל, אגב, קיומה של הממשלה הנוכחית והמהפכה המשפטית שהיא מחוללת) גדול בהרבה מהתועלת שהוא הביא כראש ממשלה. על מנדלבליט, אגב, התעקשה שקד, שותפתו של בנט (וכזכור, רק שר אחד בחר שלא להצביע בעד המינוי שלו, ולא, זה לא היה בנט). אז, כן, הוא עמד בראשות ממשלה שבחרה יועצת משפטית סבירה(?) ושניהלה את סיומו של משבר הקורונה בצורה פחות גרועה ממשלת השיתוק שקדמה לה. לא יכול להיות שזה מה שיעמוד לזכותו של פוליטיקאי בסיום קריירה שבה הוא היה ראש ממשלה, שר ביטחון ושר החינוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנט איש צדיק תמים היה בדורותיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין למה בנט לשיטתך הוא מהגורמים לממשלת החורבן וההפיכה. אם כבר להאשים מישהו מהממשלה הקודמת, לצערי אני חייב להודות שהטעויות הטקטיות שעשה לפיד לקראת הבחירות השפיעו הרבה יותר על על עליית ממשלת החורבן הנוכחית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתווך הארוך, בנט הוא מהאחראים לרידוד השיח הפוליטי (זוכר את תוכנית סינגפור? את הסיפוח? את הספר שהוא כתב על איך לנצח את הקורונה? את לא-קורונה-לא-מעניין? את בושם הפאשיזם?) ללגיטימציה של סמוטריץ' והאיחוד הלאומי, ולהכנסה של קהלת (בכלל) והמהפכה המשפטית (בפרט) לשיח הציבורי... בתווך הקצר, בנט בחר את חברי הכנסת של ימינה (לא היו שם הנוכח פריימריז או מרכז מפלגה), כולל סילמן, שיקלי ואורבך. למיטב הבנתי, הראשונה פשוט לא ראויה להיות חברת כנסת ונראה לי שבדיקת נאותות קצרה היתה מגלה את זה, השניים האחרים לא הבינו לאיזה מפלגה הם מצטרפים, ואם בנט היה כנה איתם (ועם הציבור) לפני שהוא הוסיף אותם לרשימה היתה לו ממשלה קצת יותר יציבה והממשלהתי לא היתה קמה (בצורה שבה היא קמה). באופן ספציפי, זאת פעם ראשונה בהרבה זמן שהיתה ממשלת אחדות אמיתית (להבדיל מרוב ממשלות האחדות, שהיו למעשה ממשלות ליכוד עם נספחים), אמנם זה אומר שאי אפשר להתקדם עם הפלשתינאים, אבל זאת היתה הזדמנות פז לנסות להעביר מנגנון מוסכם לחקיקת חוקה. כן, אני יודע שאילת שקד היתה שם גם כן, אבל "לזכותה" אפשר להגיד שאף אחד לא יאשים אותה בכוונות טובות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשפט האחרון שלך, יחד עם גדעון סער, מסביר למה לא התבצעו שום צעדים בעלי משמעות לטווח (שים לב לאיות ;-)) הארוך. בגלל ההרכב הבעייתי, הממשלה שהוקמה התרכזה בעשיית מה שהתאפשר כדי להתמודד עם בעיות השעה, והצליחה בזה לא רע בכלל. כמקובל, הציבור גמל לה בקלפי על ההצלחה וזרק אותה לכל הרוחות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(הממשלה ההיא דווקא גרמה לי להחזיק מגדעון סער הרבה יותר ממקודם. תוצאות הבחירות נתנו לו ולבנט את אותו כח והעמידה אותם באותו מצב. אחד מהם ניצל את הכח הזה לרעה וסחט את ראשות הממשלה למרות שבשום עולם סביר הוא לא היה ראוי - לא מבחינת הכח הפוליטי, לא מבחינת אמון שאר חברי הקואליציה, לא מבחינת הכישורים ולא מבחינת הנסיון - לכסא הזה, והשני ידע איפה הגבול והסתפק בתיק המשפטים - אפילו לא הביטחון, האוצר או החוץ) | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |